שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קסו

תחל שנה וברכותי' לראש צדיק ונשגב הרב המאה"ג המפואר ומהולל המופלג בתורה וירא ה' כש"ת מו"ה מאיר נ"י אב"ד דק"ק יארמוט:

יקרתו הגיעני ראשית דברי' תמה על הגאון מהר"ל מפראג בספר נתיבו' עולם נתיב עבודה פי"ב שמיאן לומ' פיוט מכניסי רחמים שאין לנו עם מלאכים כלום כ"א ה' אלקינו שומע קול תפלה ופר"מ נתקשה הרי כל הספרים ספרי נביאים מלאים ותלך לדרוש את ה' להתפלל כמ"ש הרמב"ן על התורה ואין צורך להאריך תמהתי הלא הגאון הנ"ל נשמר מזה באותו הפרק תוך כ"ד ויען כי דבריו סתומים קצת ע"כ אפרש כי דרך להעמיד מליץ בין מלך להדיוט כשאין ההדיוט חשוב וספון לפני המלך או אינו יכול להטעים דבריו כראוי ויען ישראל לפנים ממלאכי השרת ואינם צריכים מליץ לפני אוהב' ית"ש והוא מקבל בסבר פנים יפות אפי' בלשון עלגים וגמגו' אם כן המליץ הלז אינו אלא קטנות אמונה חלילה אך כל ישראל שותפים וגוף א' ונפש א' וכשא' מצטער גם חבירו מרגיש ועמו מצער ועד"ז המתפלל על חברו צריך שיחלה עצמו עליו פי' שיראה כאלו גם הוא חולה וכיון ששניהם בצער טוב יותר שיכנס הראש משיכנס הרגל ע"ד משל הת"ח הוא הראש והמצטער שהוא עתה שרוי בדין הוא בבחינת רגל וקצת נזוף טוב להכניס הראש כיון ששניהם בעלי דברים ולא כמליץ בעד אחר ולדברי הגאון הנ"ל גם פזמון מלאכי רחמי' וסליחה י"ג מדות האמורות בחנינה יש למנוע מ"מ אנו אומרים עם הצבור הן אל כביר לא ימאס ודלגו עלי אהבה אך מכניסי רחמים דרכי להאריך בנפילת אפים עד שהגיע ש"ץ לשומר ישראל ה' ישמור עמו ישראל מכל פגע ויחתמנו לשנה טובה שנת גאולה וישועה אמן פ"ב יום ד' דסליחות תקפ"ט לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: