שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קסג
בענין אדר סתם אי הוה ראשון או שני נלפע"ד לברר הפסקים בעז"ה הנה בש"ע ח"מ סס"י מ"ג פסק בשטרות כדעת רוב הפוסקים כר' יהודה לגבי ר"מ דסתם אדר הוא הראשון ומטעם שיבואר לקמן ג"כ בעזה"י אע"ג דבי"ד סי' ר"ך מייתי ג"כ דעת הרמב"ם לענין נדרים להחמיר באיסורא כהרמב"ם דפסק כר"מ דהנודר עד אדר אסור עד השני והיינו לחומרא בעלמא הרוצה לחוש לדעת הרמב"ם וכ"כ בית שמואל:
אך לענין גט בא"ע סי' קכ"ו סעי' ז' פסק דלכתחלה יש לפרש ראשון ושני ואם כתב באדר ראשון סתם אדר כשר אע"ג דלרמב"ם ה"ל מאוחר ופסול ואע"ג דגט הוא איסור חמיר יותר מנדרים אפ"ה לא חש לדעת הרמב"ם ובקו' זו נתקשו ונדחק חלקת מחוקק ובית שמואל שם ולפע"ד אפי' ריח קו' אין כאן דנהי דלר"מ ולרמב"ם דס"ל כוותי' הי' להם להסופרים לנהוג ולכתוב בשטרות אדר ראשון מפורש ושני סתם מ"מ השתא שלא שמעו לקולם והנהיגו כל השנה לכתוב בשטרותיה' אדר סתם באדר הראשון נהי דטעו בדין לרמב"ם מ"מ שטר או גט שבא לפנינו וכ' בו אדר סתם אנו יודעין שהוא אדר הראשון שכך נהגו עפ"י מה שהחליט בש"ע ח"מ סס"י מ"ג הנ"ל לכתוב בשטרות אדר סתם וגם הרמב"ם מודה שאין הגט מאוחר וכשר ולק"מ:
ואמנם דעת הח"מ דרמב"ם בשטרות נמי פסק כר' יהודה רק בנדרי' ס"ל לרמב"ם גם ר' יהודה מודה לר"מ דסתם אדר הוא השני ודבריו צ"ע לפי סוגי' הש"ס ס"פ קונם יין ונלע"ד לפרש ע"פ מה שהקשה בתומים סס"י מ"ג דלמ"ד סתם אדר הוא השני א"כ הא קיי"ל מעברים השנה עד יום שלשים של אדר והנה כל החדש כתבו הסופרים אדר סתם ובסוף החדש נמלכו ב"ד לעבר השנה נמצא כל השטרו' למפרע מאוחרי' והפסידו בעלי השטרות ונדחק מאוד ביישוב קושיא זו ע"ש ולפי עניית דעתי ליכא למיחש לתקלת בעלי השטרות כי לכשיודע למלוה שיעברו השנה מיד ישכים לבית דין עם שטרו ויכתבו עליו ואיהו יחוש לנפשו וכמו שכתב תוס' סברא זו בגטין י"ז ע"ב ד"ה עד וכו' ובמפורשים שם אך עיקר החששה הוא לפי מאי דקיי"ל בח"מ רס"י קי"ב דאחריו' דקנאי ט"ס הוא ודדאקני לאו ט"ס הוא נמצא רוב שטרות שבעולם איתנהו דקנאי ולא דאקני ואיכא למיחש לפסידא דמלוה לכשיבוא לטרוף מלקוחו' שקנו מהלוה שדה שקנה הוא באדר סתם ויטענו שהי' באדר השני והו' דאקני לגבי הלוה ולא מצי למטריף ובאמת קנה בראשון וה"ל דקנאי ויפסיד המלוה לזה אני אומר היינו טעמא דר' יהודה באמת דס"ל למיכתב בשטרות אדר הראשון סתם והשני מפורש להשמר ממכשול הנ"ל אך ר"מ לטעמי' דס"ל אחריות לאו ט"ס ואי אינו מפורש אחריות בשטר אינו טורף כלל ורק במפורש וכ' רשב"ם בב"ב קנ"ז לר"מ אין דרך לפרש אחריות לחצאין כיון דצריך לפרש משעבד הכל בין דקנאי בין דאקני ואם כן ליכא מכשול כלל וכיון שכן הוא נכון יותר לפרש בשטר אדר ראשון מפורש וסתם יהיה אדר השני מטעם שכ' תוס' שם ס"פ קונם יין דאנשי כנסת הגדולה תקנו פורים וכל מצותיו בשני כדכתיב השנית וממילא יש לנו לעשות אדר השני לעיקר וגם ר' יהודה מודה לזה אלא שתיקן בשטרות לעשות ראשון עיקר מפני מכשול הנ"ל כנלע"ד ומצאתי שגם בביאורי מהו' אלי' ווילנא ז"ל סי' תקס"ח כ' דשטרות מחלוקו' אחרו' היא ולא פי' טעמא ולהנ"ל ניחא:
והנה לפ"ז הנודר עד אדר יש ספק בלשון ב"א אי נגרר אחר הלשון שרגילי' לכתוב בשטרות לרבי יהודה או נגרר אחר לשון הכתוב במגילת אסתר אגרת הפורים השנית לעשות שני עיקר ואמנם קיי"ל לעיל בנדרים י"ח ע"ב סתם נדרים להחמיר וא"כ בנודר בוודאי יש לפרש אדר שני להחמיר וא"כ משנתינו דקאמרי' בנודר אדר הראשון קשה והיינו דפריך הש"ס לימא מתני' ר' יהודה והקשה רלב"ח בתשו' מאי לימא דקאמר הלא הלכה כר' יהודה והכי ה"ל למימר לימא מתני' דלא כר"מ דסתם משנה ר"מ אבל לימא ר' יהודה קשי' ולהנ"ל הכי קאמר מתני' כר"מ בודאי לא אתי' דהרי אפי' בשטרות הוה שני עיקר וא"כ בודאי כוונת הנודר על השני אך מי לימא ר' יהודה היא וס"ל סתם נדרים להקל דפלוגתא היא לעיל י"ח ע"ב ע"ש וא"כ לימא ר' יהודה ס"ל כך ודלא כהלכתא ומסיק לעולם ר"מ וה"ה ר' יהודה וסתם נדרים להחמיר והא דידע דמעברא שתא וכו' נמצא בשטרות הלכה כר' יהודה שהרי אפי' ר"מ הי' מודה לר"י אי הוה מכשול בדאקני ובנדרים אי ידע דמיעברא שתא כ"ע מודו דסתם נדרים להחמיר ומיושב פסק הרמב"ם עפ"י דרכו של חלקת מחוקק הנ"ל וכמ"ש הגאון מה"ו אלי' זצ"ל הנ"ל ומ"מ כל הפוסקים פליגי וס"ל דגם לענין נדרים סתם עד אדר הוא הראשון ונ"ל טעמיהו דבנדרים הולכי' אחר לשון ב"א שהוא כמ"ש בשטרות ולא אחר לשון תורה הכתוב במגלת אסתר וא"כ תינח בנדרים אבל לענין אמירת קדיש ביום יא"צ שהוא מפני דין הנשמה שלמעלה בודאי הוא באדר שני כלשון תורה דדין שלמעלה בודאי הוא נגרר אחר לשון תורה וכתיב לאל גומר עלי ומשו"ה י"ל דלא כרמ"א בי"ד סי' ת"ב וי"ל קדיש באדר שני וממילא ה"ה תענית יא"צ הוא דעת הנודר על יום אמירת קדיש וא"ש פסק המחבר בש"ע א"ח ס"ס תקס"ח ועמ"ש שם מג"א ובשגם שיש לומר עוד בזה אקדומי פורענותא לא מקדימין אלא שמהרי"ל בתשובה סי' קי"ב כ' דלא שייך ביא"צ אקדומי פורענותא כיון דאינו אלא צער בעלמא ולא זכיתי להבין זה הא ט"ב נמי אינו אלא צערא בעלמא ואפ"ה אמרי' מה"ט מאחרי' ולא מקדימי' ועיי' בירושלמי דמייתי במלחמות ה' ספ"ק דמגילה דעל תענית אסתר אומר אקדומי פורענו' אע"ג דלא הוה אלא זכר לנס כמ"ש ר"ן בשם ראב"ד פ"ב דתענית מ"מ כיון שתעני' גופי' דבר של צער הוא לא מקדימי' לי' ע"ש וכ"ש הכא ע"כ נלפע"ד דבכל הנ"ל אין לזוז מפסק המחבר:
ומי שנעשה לו נס באדר נראה נמי כמ"ש מג"א סס"י תרפ"ו לעשותו בשני דלא שייך אין מעבירין על המצות דהשתא דעשו אנשי כה"ג השני לעיקר לענין נס משום מסמך גאולה לגאולה א"כ הראשון הוא שבט ולא שייך אין מעבירין על המצות דעדיין לא הגיע זמנו והש"ס פ"ק דמגלה דקאמר אין מעבירי' על המצות היינו על אנשי כה"ג גופיהו דהי' להם לתקן בראשון משום אין מעבירין אבל השתא דתקנו בשני משום גאולה לגאולה שוב נעשה הראשון שבט לעניני' אלו והשני הוא אדר:
וי"ל שם בסוגי' פ"ק דמגלה ז' ע"א דר' שמואל בר יהודה אמר רב מוקי קרא דהשנית לשלחה אסתר לחכמים וצ"ע לכאורה הא קיימא לן כרשב"ג דקורין מגלה בשני וא"כ איצטריך השני' לדרשב"ג ואמאי מפיק לי' רב לדרשא אחריני וי"ל דלא צריך קרא דפשיט נמי אדר הוא השני כמ"ש תוס' ס"פ קונם יין דראשון הוא משלשים יום ש"מ הוא חדש העיבור והשני שהוא חסר הוא אדר אך רשב"ג לטעמי' דס"ל חדש העיבו' נמי כ"ט יום כמבואר פ"ק דר"ה י"ט ע"ב ע"כ איצטריך השנית ולמאי דקיי"ל שהוא שלשים יום לא איצטריך השני' ע"כ אפקי' רב לדרשא אחריתי:
ובדרוש אגדה אמרתי דשנת הנס הי' ראוי להתעבר עפ"י חשבון ונתכוון המן לגזור שמד בחדש אדר הראשון כדכתיב בחדש שנים עשר ולא בי"ג כדי שלא יגין זכות מרע"ה שחדשו של מרע"ה הוא בשני כמ"ש מהריעב"ץ בסידור שלו ע"ש דהסתפקו במן שבכליהם מיום ז' אדר עד הקרבת עומר ע"ש ומ"מ המן שמח שמחה גדולה שעכ"פ שֵם אדר הורע מזליהו של ישראל אבל עכ"פ לא רצה לעשותו בחדשו ממש שלא יגן זכותו א"נ משום שהי' המילואי' בכ"ג אדר הסמוך לניסן שבאחד בניסן הוקם המשכן ובאדר שלפניו הי' מילואי' והי' ירא שיהי' זכות לישראל בו וכשגברו מרדכי ואסתר לא עברו אותו השנה כדי שיארע חדש המלחמה בחדשו של מרע"ה וע"כ הוצרכו לעבר שנה האחרת ועשו ימי שמחה בשני ואסרו הספד בראשון כי שניהם גורמים אמנם העיקר בשני משום מסמך גאולה לגאולה וק"ל:
שוב מצאתי בירושלמי פ"ק דמגלה אמתני' דאין בין אדר ראשון וכו' דכ' שם בפשיטות דשנת הגזרה מעוברת היתה מהאי ראי' דכתי' בחדש שנים עשר פי' מכלל דאיכ' שלש' עשר ודברי הירושלמי כפשוטו צע"ג א"כ נעשה הנס באדר הראשון ובהא כ"ע מודה דיש לעשו' באדר הראשון ומ"ט קבעוהו אנשי כה"ג באדר השני ואי משום מסמך גאולה לגאולה אטו מי שנעשה לו נס בשבט יעשה לו י"ט סמוך לניסן משום מסמך גאולה לגאולה אתמהה אע"כ כנ"ל דהירושלמי לא אמר אלא באותה שעה שהפיל פור לחדש שנים עשר אז היתה שנה מעוברת פירוש שהי' מובן שראוי' להתעבר וזה ידעינן מדכתיב מחדש לחדש שנים עשר אך מדכתיב השנית דמבואר מזה שתקנו לעשות פורים בשני ש"מ שנמלכו ב"ד ולא עברוהו להאי שתא ונעשה נס בסתם אדר קבעוהו בשני משום מסמך גאולה לגאולה וכנ"ל:
אלא דלפ"ז לר"א בר' יוסי דלא דרש השנית דאיצטריכא לי' שבתחיל' קבעוהו בשושן א"כ כיון דכתיב חדש שנים עשר ומוכח שהי' שנה שראוי' להתעבר והמן גזר על השנים עשר שהוא אדר הראשון ואין לנו שום ראי' שנמלכו ב"ד ולא עיברוהו שהרי השנית לא דרש א"כ בדין הוא לעשות פורים בראשון ולא הי' ש"ס דילן צריך לומר דס"ל אין מעבירין אלא אפשר ס"ל מיסמך גאולה לגאולה עדיף מאין מעבירין והכא שאני שהנס נעשה בראשון וי"ל אה"נ אלא ש"ס קאמר על דרך בשלמא ראבר"י מסתבר טעמי' דאין מעבירין אבל במסקנא דמסמך גאולה לגאולה אפש' באמת טעמי' משום דהנס הי' באדר הראשון:
מיהו בלאה"נ צל"ע דהא ש"ס פ"ק דמגילה וי"ו ע"ב קאמר ר' יוחנן שניהם למדוהו ממקרא א' בכל שנה ושנה וכו' המובן דר' יוחנן לא בא אלא לומר דמבכל שנה נפקא לן דאינו נוהג בשני אדרי' אלא באדר א' משניהם ושוב פליגי התם אמוראי בפירושא דהא מילתא דרב טבי ס"ל בסברא פליגי כיון דמבכל שנה נפקא לן דאינו נוהג אלא בא' מהם ס"ל לר"א בר' יוסי אין מעבירין על המצות ורשב"ג ס"ל מסמך גאול' לגאול' עדיף ודכ"ע לית להו דרשא השנית ולדידי' דכ"ע ס"ל השנית אצטרך לדרשא תחלה קבעוהו בשושן וכו' ואמנם ר"א פליג וס"ל לאו בסברא פליגי דמסברא הוה רשב"ג מודה דאין מעבירין על המצות אלא בדרשא דהשנית פליגי אבל לרב טבי כ"ע לית להו דרשא דהשנית ובזה א"ש נמי דאמוראי דדרשי הך בתחלה קבעו' בשושן לא אתי' לבר מהילכתא כר"א בר"י אלא ס"ל כרבי טבי דבסברא פליגי ולכ"ע אתי' השנית לדבתחלה קבעוהו בשושן:
וע"כ היינו נמי טעמא דמג"א סימן תקס"ח דמייתי ראי' מדאיצטריך במגילה כל שנה ושנה ש"מ שארי דברים נוהגים בשני אדרים ולכאור' דבריו צ"ע דאדרבא לרשב"ג דקיימא לן כוותי' מוכח בהיפוך מדאיצטריך בכל שנה דלא נימא השנית אתי' לומר בראשון ובשני וקשה איך ס"ד דלמיעבד בתרוויי' א"כ השני' למה לי הא מסברא חצונה עבדי' בתרוויי' וע"כ נדע השנית אתי' לאורוי' השנית דוקא ולא הראשון וא"כ בכל שנה למה לי אע"כ מוכח מזה דסברא חצונה דלא למיעבד בתרוויי' וא"כ דברי מג"א צ"ע לכאורה וכבר הרגיש קצת בזה במחצית השקל אע"כ ראיות מג"א משינויי' דרב טבי דלדידי' לית להו כלל דרשא דהשני' ודכ"ע מוקי לי' לקבעוהו בשושן ואח"כ בכל העול' ורק בסברא פליגי ולדידי' מוכח שפיר מדאיצטריך בכל שנה ש"מ בעלמא צריכי' לעשות בשני אדרי' וס"ל למג"א דהלכ' כרב טבי מדדרשי אמוראי השנית לבתחלה קבעוהו בשושן ש"מ ס"ל כרב טבי דגם לרשב"ג דהלכתא כוותי' לא צריכי' השנית וא"כ הלכה כוותי' ושפיר הוכיח מג"א דלהלכה עבדי' בשני אדרים:
ואיברא לפי הנ"ל קשה כיון דלכ"ע לית להו דרשא דהשנית א"כ מנ"ל דלא ליעבד בראשון הא לפי הירושלמי הנ"ל הי' הנס בשנה מעוברת בחדש שנים עשר הוא אדר הראשון ומה"ת לעשות בשני וצ"ל ש"ס דלן לית לי' ההוא דירושלמי והירושלמי ס"ל כר"א דלרשב"ג דריש השנית. והנה הרז"ה ספ"ק דמגילה כ' דפורים דברי קבלה ולא נאסר יום שלפניו דדברי קבלה לא בעי חיזוק והקשה ר"ן פ"ב דתענית דבהדי' איתא בירושלמי דיום שלפני י"ד אסור ולפע"ד י"ל הירושלמי אתי' כמ"ד מגילת אסתר אינה מטמאה את הידים דלא ניתנה לכתב ועיי' מגילה ז' ע"א דשמואל ס"ל הכי וא"כ י"ל גם ירושלמי ס"ל כי האי תנא ולא הוה דברי קבלה ובעי חיזוק ואנן הא קיימא לן ניתן ליכתב והו"ל דברי קבלה ולא בעי חיזוק ולק"מ אמנם רמב"ן במלחמות ספ"ק דמגילה כ' דמרדכי ואסתר לא גזרו איום שלפניו וכיון שהם לא גזרו אנן ניקו' ונגזור בתמי' כדאמרי' תענית י"ח ע"ב ונ"ל לשיטת רמב"ן הי' הכרח דמרדכי ואסתר לא גזרו איום שלפניו דהי' פשיטא לי' לרמב"ן דיום טורינוס הי' תקנה קודם יום נקנור ונ"ל דהיינו מלשון ש"ס שם טוריינוס גופי' בטלוהו ואנן משום נקנור ניקום ונגזור ולשון ניקום ונגזור משמע שמעולם עדיין לא הי' תקנה ליום שלפני נקנור רק אנן נגזור כן בתחלה ואי ס"ד נקנור הי' מוקדם לטורינוס א"ככבר הי' יום שלפניו קודם עובדא דטורינוס ולא שייך לשון ניקום ונגזור ע"כ מוכח דטורינוס הי' מוקדם ולפי אותה ההנחה ע"כ יש להוכיח דמרדכי לא תיקן יום שלפני י"ד דאי ס"ד תיקן נמצא יום י"ג נאסר כבר בהספד ותענית מימי מרדכי דלא קיי"ל כרב אשי אלא דיום שלפניו נמי נאסר בתרויי' ועוד לרב אשי נמי הא מוטל בין טורינוס לי"ד וממילא נאסר בשניהם ולחששא דאי אירע מילתא ובטלי' לטורינוס לית לי' לרב אשי ולמסקנא דאית לן הך חששא הכא לא שייך הא דעכ"פ פורים לא יתבטל וזכרם לא יסוף מזרעם ויהי' י"ג אסור בהספד ותענית משום יום שלפני פורים אפי' יתבטל טוריינוס ואין לומר לאסור יום שלפניו הא יום שלפניו טוריינוס הוא דמוקדם ודוחק לומר אי יתבטל טורינוס יהי' יום טורינוס אסור משום יום שלפני נקנור ז"א דהרי אם יתבטל טורינוס לא נגזר אח"כ משום יום נקנור וה"ה דלא עבדינן תחלת י"ט רק בשביל זה ואם כן תקנת נקנור למה אע"כ מוכח מזה דמרדכי ואסתר לא תקנו יום שלפניו והשתא כיון שהם לא תקנו ועכשיו נתבטל יום נקנור אנן לא ניקום ונגזור משום יום שלפני י"ד אלו דברי רמב"ן ז"ל שם:
אמנם הר"ן פ"ב דתענית פליג וס"ל כיון דיונים היו קודם לרומיים א"כ ע"כ הי' נקנור קודם לטורינוס וממילא י"ל יום שלפני י"ד הוא תקנה קדמוניות מימי מרדכי ואסתר וממילא אין לבטלו עכשיו ומייתי גם מירושלמי מפורש הנ"ל ומהתימא שהרמב"ן בעצמו מייתי האי ירושלמי בסוף דבריו והכא לא שייך תירוצי הנ"ל דהא מבואר דרמב"ן ס"ל דאע"ג דקיי"ל ניתן לכתוב מ"מ בעי חיזוק אלא שמרדכי לא תיקן חיזוק ואנן לא ניקום ונגזור וא"כ קשה מהירושלמי דמבואר להדיא דאסור יום שלפניו:
ולכאורה יש מקום לומר דהירושלמי ס"ל כמ"ד בתחלה קבעוהו בשושן ולבסוף כל העולם כלו והיינו משום דשלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות ולא רצו חכמים והואיל והיה תקנתם מפוקפקת הוצרכו מרדכי ואסתר לחזק תקנת' ולאסור לפניו ולאחריו ורמב"ן ס"ל כאידך מ"ד ולא הי' פקפוק בגזרתם ולא נגזרו אינהו וע"כ כ' רמב"ן אנן ניקו' ונגזור בתמי' אלא שלמעל' כתבנו דהירושלמי ס"ל דאיצטרך למימר שיהי' נוהג באדר שני עיי' לעיל וצ"ע:
וראיתי להגאון מהו' אלי' ווילנא זצ"ל בביאורו א"ח סי' תקס"ח דמייתי ראי' ממגלה וי"ו ע"ב דקאמר סדר פרשיות איכא בינייהו ולא קאמר ימים האמורים במג"ת איכא בינייהו דלת"ק דאמר כל מצות הנוהגו' בשני נוהגות בראשון א"כ כל ימים האמורי' במג"ת נוהגי' בשניה' ולרשב"ג דאמר אינו נוהגי' בראשון גם ימים האמורי' במג"ת אינן נוהגי' בשניהם אע"כ פשיט היה דכל ימים שבמג"ת וכל המצות נוהגי' בשניהם לבר ממקרא מגלה ע"ש וראי' נכונה היא לכאורה אלא שצל"ע לשיטת הרא"ש בהג"ה מיי' ורא"ש פ"ק דמגילה וטוא"ח סי' תרצ"ז דס"ל דאפילו י"ד וט"ו שבאדר הראשון מותרי' בהספד ותענית רק אם קראו המגלה ואח"כ נתעברה השנה באותו היום הוא דאסור בהספד ותענית אבל לעולם אין י"ד וט"ו שבאדר הראשון אסור בהספד ותענית א"כ לכאורה מכ"ש שארי ימי מג"ת דלא ינהגו אלא בשני וא"כ תיהדר קו' לדוכתא לימא ימי מג"ת א"ב ולכאורה י"ל דמודה הרא"ש דימי מג"ת נוהגים בשניהם והיינו מדאיצטריך במגלה בכל שנה ושנה ש"מ שארי ימי' נוהגים בשני החדשים אך י"ד וט"ו דאימעטו מבכל שנה ושנה לענין מקרא מגל' הה"נ דאימעטו אפי' מאיסור הספד ותענית:
ונ"ל דשארי פוסקים נמי מודו דלא איתסרו מתקנת מרדכי ואסתר דהרי כתיב בכל שנה ושנה ולא איתסרו לדדהו אלא מדאכתבו במג"ת י"ד וט"ו יומי פורים אינן וכל הכתוב במג"ת אסור בשני החדשים ואי תיקשי א"כ מנ"ל לאסור של זה בזה דהא איצטריך להכי שיהיה אסור באדר הראשון וכי האי גוני מקשה הר"ן ספ"ב דתענית על הראב"ד ואני ראיתי בראב"ד בתמים דעים סי' רמ"ד ומבואר מדבריו דהך דלאסור של זה בזה לא מייתורא נפיק דודאי איצטריך לאסור יום שלפני י"ד להראב"ד ולדידי נמי למיסר הספד ותענית באדר הראשון והא דלאסור של זה בזה לא מייתורא נפיק אלא מגופי' דמגלת תענית דז"ל הראב"ד שם ומה שהזכירו במג"ת יום י"ד ויום ט"ו שלאחר שחלק אותם כלל כאחד ולא עשה כן אלא לאסור של זה בזה עכ"ל כוונתו מבואר דהא ריש מס' מגל' ב' ע"ב הוה סד"א שיהי' עושי' ב' הימים אלא דאתי' את ופסק מדכתיב את יום י"ד ואת ט"ו פסק לומר זמנו של זה לא זמנו של זה ואמנם במג"ת כלל אותם ולא כ' את ביניהם כן הוא הגי' במגלת תעני' שלפנינו וכן הובא במס' תעני' י"ח ע"ב אלא דבמס' מגל' ה' ע"ב הועתק בשבוש וכיון שכלל אותם ממילא מוכח דנהי דלענין קום ועשה להיות עושי' את יום י"ד אתא את ופסק שלא להטריח לעשות ב' הימים זכירה ועשי' מ"מ לענין שב ואל תעשה לא למספד ולא להתענאה כלל אותם במג"ת לאסור של זה בזה ולפ"ז לעולם נימא דמג"ת אתי' לומר שיאסור יום שלפני י"ד ולמיסר נמי י"ד וט"ו שבאד' הראשון ומ"מ מוכח נמי לאסור של זה בזה מדכייל אותם ולא פסק באת יום ט"ו:
ועוד יותר נראה נכון לומר כיון דמוכח מדאיצטריך בכל שנה ושנה דמדינא הי' לעשות פורים בשני אדרים אלא מדאנשי כנה"ג לא תקנו כן וכתבו בכל שנה ושנה דלא למיעבד אלא בחד מיניהו והיינו בשני למסמך גאולה לגאולה א"כ מזקנים נתבונן וכל הקובעים מועד לעצמם באדר אין להטריח יותר מדאי ואין לעשות אלא באחד מהם ואם הוא דבר מצוה כגון לחלוק צדקה בכל אדר כך וכך אין צריך לחלק אלא פ"א ובראשון משום זריזין מקדימין למצות והיינו אין מעבירין על המצות כמ"ש טורי אבן במגלה ה' ע"ב ואם הוא דבר שמחה והודאה לה' יעשנו בשני משום מסמך גאולה לגאולה ואם הוא דבר צער ותענית יעשה ג"כ בשני משום אקדומי פורעניתא לא מקדימין ואמירת קדיש ביא"צ ג"כ בשני שבלשון תורה הוה השני אדר ואיננו נידון למעלה אלא בשני כמ"ש לעיל אמנם כל שהוא שב ואל תעשה כגון איסור הספד ותענית ואין בו הטרחה פעמיים וכן מי שקיבל עליו שביום פלוני באדר לא ישב בסוד משחקיו' ולא יטייל וכדומה צריך לקיים נדרו בשניהם כנלע"ד:
והנה רבנו אפרים הוסיף על הרי"ף ספ"ק דמגלה ע"ש והשיג עליו הרז"ה ז"ל דרב אשי הוצרך לשנויי ברייתא דמג"ת אליבא דר' יוסי בלאחריו אבל איהו לא ס"ל כר' יוסי בלאחריו ולפע"ד הוה ק' לי' לרבנו אפרים ז"ל מ"ט נאיד רב אשי מתירוצו של אביי וחידש לנו דכל שלפניו ולאחריו אינו אסור אלא בתענית ומנ"ל הא הא שפיר מיתוקמא בריית' דמג"ת בתירוצו של אביי לא נצרכה אלא לחדש מעובר והרי קחזינן דש"ס קאמר השתא דאתית להכי כ"ט נמי אי איקלע מילתא וכו' והנה הך אוקמתא דאי איקלע מילתא אוקימת' דחיקא הוא ואפ"ה ניחא להש"ס טפי הך אוקמתא דחיקא ממאי דנחדש דינו של רב אשי וא"כ קשה הא כבר קדמו אביי ותי' בתי' מרווח לא נצרכה אלא לחודש מעובר ומה עלה על דעת רב אשי לחדש אוקמתא חדשה אע"כ משום דחודש מעובר היינו שיהי' אדר הסמוך לניסן מלא דליכא לפרש שיהי' ב' אדרים וי"ט דלא ידעינן מדאורייתא הוא בראשון דז"א דקיי"ל דכל מג"ת שהיא שב ואל תעשה עושי' י"ט בשניה' כנ"ל וע"כ א"א אלא למימר שיהי' אדר הסמוך לניסן מלא הוא דלא כהלכתא דקיי"ל בר"ה כ"ט דלעולם חסר וכמ"ש כבר לעיל ולא בעי רב אשי לאוקמי בר מהילכתא משו"ה ניחא לי' לחדש דלפניו ולאחריו אינו אסור אלא להתענאה ולא למספד כדי דתיקו' אליבא דהלכתא וא"כ ש"מ דהלכתא הכי דלאחריו נמי אסור ונהי דבמאי דחדש רב אשי דלמספד מותר לא קיי"ל כוותי' כדאמרי' השתא דאתית להכי וכו' כ"ט נמי אי איקלע מילתא וכו' ומשו"ה אוסר רבנו אפרים למספד נמי מ"מ בהא דס"ל לרב דלאחריו נמי אסור לא פליג ש"ס עליו והלכתא דבין לפניו ובין לאחריו אסור בין בהתענא' ובין למספד הארכתי קצת בזה מפני שראיתי הגאון מו"ה אלי' ווילנא זצ"ל סי' תקס"ח נתקשה בדברי רי"ף הנ"ל שהמה תוספת רבנו אפרים ולפע"ד פשיט כמ"ש וכן יש להבין ממ"ש בגליון הרי"ף שם ע"ש:
אמנם נראה דפוסקים כולם לא ס"ל כנ"ל דיהי' אסור לאחריו דאפשר טעמא דנאדינן משינויי' דאביי לאו משום דהוה לבר מהילכתא דלעולם ברייתא דמג"ת דאוסר לאחריו אתי' דלא כהלכתא אך מטעם אחר הוה שינויי דאביי דחיקא ורחיקא דהרי יום שלשים של אדר ישבו ב"ד כל היום וממתינים על עדים ונוהגי' אותו היום קודש ואי לא אתו עדים ויהי' מחר חדש מ"מ היום כבר עבר בקדושה ומה תועלת לאוסרו משום יום שלפני ר"ח וצריך לדחוק כשכבר ידעו ב"ד ע"פי חשבון שלא יבואו עדים ביום שלשים וכל זה דוחק ע"כ נאיד רב אשי מדאביי ודלא כרבנו אפרים הנ"ל עוד לאלוקי מילין במ"ש ראב"ד דמייתי ר"ן פ"ב דתעני' דנהי דבטלה מג"ת מ"מ אין לגזור בהן תענית בציבור והקשה הר"ן מהא דר"ה י"ח ע"ב דמייתי ש"ס דלא בטלה מדאמר צאו והתענו על מה שהתעני' ואי ס"ד דאפי' למ"ד בטלה מג"ת אסור לגזור תעני' א"כ לא מוכיח ש"ס מידי דהא התם גזרו תעני' ומשו"ה אמר צאו והתענו ע"ש בר"ן ולפע"ד ליישב דבלא"ה צע"ג על הראב"ד דלפי מה דאמרי' בר"ה י"ח ע"ב טעמא דמ"ד בטלה דהני כי הני פי' אותן שבמג"ת המה כי הני ד' צומות דבטלו מהיות לששון ולשמחה וקשה א"כ הני הרי גוזרי' בו תענית בציבור אפי' בזמן שאין גזירה ורצו מתעני' רצו אין מתעני' פשיט הוא דרצו גוזרי' בו אפי' תענית ואפי' ביו"ד טבת דלא אירע בו צרה כלל בבית שני וכן ג' תשרי מ"מ יכול לגזור בו בציבור א"כ מה עלה על דעת הראב"ד דאפי' למ"ד בטלה נמי אין גוזרי' בו בציבור ומהתימה על הר"ן שלא הרגיש בזה עכנלע"ד דהי' קשיא להראב"ד ז"ל מה שמקשים דבר"ה מקשי' על ברייתא דהפגינו קמיתא בטל ומוקי לי' כתנאי ואתי' ברייתא כר"מ דלא כר' יוסי דאמר בטלה ובתענית מוקי הך ברייתא כר' יוסי דאמר לפניו ולאחריו אסור וע"כ הי' נראה הא דפשיט' להש"ס קמיתא בטל אחרניתא לא מצי להוסיף היינו לפי הטעם דמשו"ה בטלה מג"ת דהני כי הני א"כ כל עצמם של בעלי מג"ת לא סמכו אלא על ששון ושמחה של ד' צומות ומכיון שבטלה הני אין כח לאחרניתא להוסיף אבל כדמייתי תנאי ואמר ר' יוסי טעמא מפני שאבל הוא להם ואם כן תינח ניסי' התלוי' בבית המקדש אבל ניסים שנעשו בח"ל אדרב' שמחה שאף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו' וא"ש בריתא דהפגינו ואתי' אפילו כר' יוסי וכאוקמתא דמסכת תענית ובאמת כן משמע פ"ק דמגלה י"ד ע"א ועירוכין יו"ד דאחרניתא מוסיפי' דאמרינן התם משחרב ב"המק הוכשרו כל הארצות לומר שירה וכן נהגו בכמה מדינות וקהלות לעשות להם פורים ביום שנעשה להם הצלה בימים ההם בגולה ול"ג בעומר יוכיח שנתחדש ע"י תלמידי ר"ע והי' אחר החורבן אע"כ מפני שנעשה בח"ל דלא כפר"ח במנהגי איסור שלו בהלכות י"ט אות י"ד שקרא תגר על המנהג ההוא ולע"ד מנהג ותיקין הוא דלמסקנא לא קיי"ל כהך דאחרנית' אינם מוסיפין אלא כיון שאינו אבל להם יוסיפו ויוסיפו ומיושב סתירת הש"ס דר"ה עם ש"ס דתעני' דלמסקנא ברייתא כר' יוסי נמי אתי' וממילא מיושב קושיתנו על הראב"ד דלפי הס"ד דהא טעמא משום הני כי הני בודאי הי' מותר לגזור תענית כי הני ד' צומות ולפי אותה ס"ד פריך שפיר מצאו והתענו על מה שהתענית' אבל למסקנ' דאשכחן תנאי ור' יוסי מפרש טעמי' משום דאבל הוא להם תו לא תלי' בהני ד' צומות כלל שפיר אפשר לומר אע"ג דאבל היא להם די שלא נאסר על היחיד להתענות אבל גם בציבור לא נגזור תענית כן הי' אפשר לומר וכיון שמצינו בי"ג ביום טורינוס שמנעוהו מלגזור בו תענית אע"ג שבטלה מג"ת שמע מיני' כי כן הוא האמת כנלע"ד ליישב דברי הראב"ד ז"ל: %דינים היוצאים מדברינו אלו:
א דשפיר מצי ציבור או יחיד לקבוע יום מועד לעצמם ביום שנעשה להם נס ומצוה נמי עבדי עמג"א סס"י תרפ"ו ודלא כמ"ש פר"ח במנהגי איסור אות י"ד:
ב אם הוא באדר ויש בו קום ועשה משתה ושמחה וי"ט אינו צריך להטריח אלא פ"א היינו באדר שני למסמך גאולה לגאולה:
ג אם הוא קום ועשה של מצוה כגון לחלק צדקה וכדומה יעשה בראשון משום זריזי' מקדימי' למצות ואין מעבירי' על המצות ומ"מ אין שום נער נעשה בר מצוה עד אדר ב' מטעם שכ' מג"א סי' נ"ה סק"י ע"ש:
ד ואם הוא יום תעני' בצער יעשה בשני דאקדומי פורעני' לא מקדימי' עיי' מלחמות ה' ספ"ק דמגלה:
ה אם הוא מידי דלית בי' טורח כגון שב ואל תעשה מחייב לעשות בב' אדרים בראשון ובשני:
ו ואמירת קדיש לעולם השני עיקר דדין של מעלה על הנשמה היא בשני כלשון התורה שבמגלת אסתר דכתיב השנית וכן ז' אדר יא"צ של מרע"ה בשילת יעב"ץ ח"א סי' קי"ז מייתי דברי הגאון ח"צ שהעיקר לעשות בשני שלא להרחיקו יותר מג"ח מיום מתן תורה אלא הוא מייתי סמוכי' ג"כ להאומרי' לעשותו באדר ראשון אבל להלכה דעתו לעשות בשני כ"כ מטעם חשבון מן שפסק בז' אדר עמ"ש בסידור שלו גבי ז' אדר ועוד שם בסוף הסידור גבי ז' אדר שני ע"ש בביאור ותמצא כדברינו ודלא כמג"א סס"י תק"פ:
ז בשטרות כותבי' בראשון סתם ובשני תניין מטעם המפורש לעיל עיי' תומים סס"י מ"ג:
ח והנודר עד אדר הוא עד הראשון דלשון ב"א גריר בתר לשון שטרו' ומ"מ המחמיר עד אדר ב' תע"ב. כל הנ"ל נלע"ד להלכה ולמעשה כתבתי פה ק"ק פ"ב יום ד' י"ט אדר ראשון תקפ"א לפ"ק משהק"ס: