שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קנט

שנית להנ"ל:

יען וביען ראה ראיתי איזה מהשגות על תשובותי הקודמ' אשר צדק בהוא מעלתו מפני קוצר דברי ולא פרשתי שיחתי יפה ע"כ מחק החיוב עלי לברר דברי כשמלה ולבארם היטב ובתוספת מרובה על העיקר כי אין ב"המ בלא חדוש וה' יעזרני ויורני נפלאות מתורתו:

תחילת דברי הי' לעמוד לימין צדקו של ר' פרץ זצ"ל שאמר שברית מילה מעשיר כקטורת ואמרתי כי יצא לו זה ממדרש רבה פ' וירא שאמר מזבח אדמה תעשה לי וגו' בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכן הא דכתיב וירד מעשות החטאת וגו' ושם נאמר וישא ידיו אל העם ויברכם א"כ מכ"ש זה שמל עצמו לשמי שאהי' נגלה עליו לברכו אלו הם תוכן דברי המדרש בקיצור והנה אין כוונת זאת הברכה האמורה כאן ברכת עושר כמו ברך ה' חילו דקטורת שאחז"ל שמעשיר דהתם חילו כתיב והכא כתיב ברכה סתמא ואפי' בברכת כהני' שאחז"ל לחד דיעה יברכך בממון והוא במחלוקת רב בילקוט מ"מ אפילו למאן דס"ל הכי ע"כ אינו ענין לעושר האמור בקטורת דא"כ הרי שכיחי עושר טובא לכהנים ולעם הקהל ע"י ברכת כהנים למברכים ומתברכים בין במקדש ובין בגבולים ומאי אולמי' דחדשי' לקטורת אבל יהי' הפירוש איך שיהי' לא באתי אלא ללמוד מהמדרש הזה דמילה שהיא שפיכת דם עצמו או בנו הוא חביב מהקרבן ולכן מסתברא לי' להמדרש שאותו הברכה הבאה לרגלי חטאת עולה ושלמים הכל יהיה במילה ג"כ ואמרתי אני עם לבי ה"ה אותה הברכה הבאה עם הקטורת היינו העושר היא תבוא ג"כ לרגלי המילה ועל זה סמך ר' פרץ להצריך חדשים למילה כמו לקטורת ואעפ"י שלא נמצא זה מבואר בש"ס הלא כמה דברים אנו נוהגין עפ"י ספרים חצונים אפי' נגד הש"ס כמ"ש תוס' פסחים מ' ע"ב ד"ה אבל וכן הוא שילהי מס' מגילה מכ"ש כשאין הש"ס מנגדו וכ' מג"א סי' תר"צ סקכ"ב בשם מה' אייזק שטיין בביאורי סמ"ג אפי' רוב דיעות ס"ל לאיסור והתלמוד מסייע להו והמנהג בנוי ע"פ פסיקתא וספרים חצונים הרי זה עוקר הלכה אם נתקן עפ"י ותיקין יע"ש והמנהג הזה מתוקן ע"פי ותיק וחסיד ר' פרץ והוא עפ"י מדרש רבה מק"ו גמור לא מגוזמא בעלמא ואיננו נגד התלמוד א"כ בכל אתר דנהגו הכי חלילה לנו לשנות מנהגם אמנם מה שכ' מג"א עוד שם בשם מהרי"ק דבכל מנהג אפי' יש בו צד איסור אין לבטלו אין אנו שומעין לו דכבר דחה ליה פר"ח במנהגי איסור שלו סי' יו"ד בראיות ברורות ונחזור להנ"ל דעכ"פ מצאתי מפורש יותר ממ"ש הגאון בנב"י וראיתי למכ"ת שהקשה על המדרש א"כ נימא כל המתענה וממעט חלבו ודמו מתעשר ומתברך לכאורה דברי מעלתו תמוהים א' אה"נ עיין מה שכתב טו"ז בא"ח סימן תקס"ב ס"ק ח' ע"ש ועוד אם לו יראני מפורש שהמתענה מתרושש מ"מ וכי משום קושי' ופירכא נדחה דברי המדרש אבל אני אפרש כוונת קושי' מכ"ת ני' לפי מה שאעלה שראוי להסתפר ולהתנאות ביום המילה א"כ ה"ה ביום תענית ויהיה מצוה להתנאות בד' צומות והוא התול ושחוק אבל אומר לו אחז"ל הוקר רגליך מבית רעיך בחטאת ואשמות יעיי' חגיגה ז' ע"א וכל המתענה על חטא הרי הוא כחטאת ואשמות ואם הוא מכפר ע"י סיגופו אינו מרוצה לפני ה' וכן הוא מפורש בקרא זכרי' ז' על הצומות הארבעה ואיך יעשרהו המלך עושר גדול והוא שלא לרצון לפניו ודיו שיכפר לו עון אשר חטא ולשמחה מה זו עושה חוטא בל יתגאה ואם מתענה נדבה בלי שום חטא שקדם לו הרי הוא מתחייב בנפשו על שציער עצמו ולא מחשב כעולה וכקרבן אמנם יום א' הוא לה' פי ה' הוא ציוה הוא יוה"כ והרי מיעט חלבו ודמו כמו מילה אשר נעשה עפ"י ה' והרי הוא באמת מחכים ומעשיר ואנו שמחים בו ומכבסים ומסתפרים בו ומה אאריך ואני תמה איך הוציא קו' זו מפיו ומבין אצבעות ידיו וצריך אני לפרש הא חטאת דכתי' גבי וירד מעשות היינו חטאת הציבור ולא על זה נאמר הוקר רגליך והוא מבואר:

והנה כתבתי בכתבי הראשון מיני' ילפי' לכל העוסק במצות מילה שהוא כקטורת ומעשרת וכוונתי דאפי' הסנדק נמי חיי ראשי כי זה הי' לי פשוט יותר מביעא בכותחא ע"כ נמנעתי מלפרש והוא כי יתידותי תמוכים על משנה ספ"ק דמכות דיליף ר"ע ק"ו מעדים זוממין דהנטפל לעושי מצוה נותנים לו שכר כעושי מצוה ולא אחשוב שיאמר אדם על זה שהוא רק דרש אגדתא ואינו מובן כפשוטו אבל לדעתי הוא אמת נכון וברור ודקיי"ל כר"ע בהא יעיי' בתי"ט שם וא"כ יפה אמרתי אלא שראיתי מכ"ת הוסיף בקושיתו א"כ העושה האזמל ג"כ והרוקח ג"כ יתעשר לא ידעתי מה קשי' לו אם נניח שגם אלו נקראים נטפלים לעושי מצוה א"כ ה"נ שמתעשרים בלי ספק ובתנאי שיהיה עושה האזמל עושה בחנם והרוקחים היינו של בית אבטינס עושי' בחנם הי' מתעשרים ג"כ אבל באמת לע"ד לא מקרי נטפל לעושי מצוה אלא בשעת עשיית מצוה ממש שאז בא השכר לא מקודם לכן אפי' כרגע וכמו שכ' רשב"א רפראד"מ שאין למצוה אלא מקומה ושעתה כעין שאחז"ל בעידנא דעסיק בה מגינא ומסברא דיו לבא מן הדין להיות כנדון מהיכי קמייתי' לי' מעדים זוממין הא התם נמי אפי' השוכר עדי שקרים פטור הוא מדיני אדם ואינו משתלם כעוברי עבירה מכ"ש הנטפל בעלמ' ומסייעם ומלמדם ולא נקרא נטפל אלא השלישי שהוא מעיד עמהם בשעת מעשה בב"ד והה"נ בעושי מצוה ויצא מתקני האזמל ואנשי בית אבטינס ונכנס הסנדק להיות מסייע שיש בו ממש בשעת עשיי' המצוה ממש:

ונקל הוא ליישב מה שהקשתי בכתבי הראשון דעכ"פ מאי טעמא הפליג ר"פ בשכר הסנדק יותר מבמוהל ואחדש בזה רק סברא א' והוא דודאי על הסנדק שייך לומר שהוא מסייע להמוהל בשעת המצוה ונטפל לו דבלי ספק שכשהי' התינוק מונח על השולחן או כסא ומטה לא הי' נוח להמול כ"כ כמו שהוא ע"י תפיסת הסנדק אותו אמנם במה שנעשו רגלי הסנדק כעין מזבח לזה לא יקרא המוהל מסייע או נטפל כלל אעפ"י שאלו לא היה הוא מוהל לא היה רגלי' מזבח מ"מ לא בשביל זה יאמר עליו שהוא נטפל לו בזה ועוד אי נמי לא רצה למול והסנדק מוכן להיות מזבח ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו נמצא דהסנדק תרתי אית בי' חדא שהוא כמזבח ועוד שהוא כמקריב ע"י שנטפל לו משא"כ המוהל לית בי' אלא חדא לכן הפליג ר"פ בשכר הסנדק יותר מבמוהל ודבר נכון הוא בעה"י:

ובסברא זו היה נ"ל להוכיח מש"ס דילן דאפי' בברכת המזון והמוציא שמע ולא ענה אמן יצא דלא כהירושלמי שכ' מג"א סי' קס"ז סקכ"ח להשיג על רשב"א יע"ש והוא מדאי' בברכות י"ג ע"ב אמר ליה לחייא ברי' ברי חטוף ובריך ופריך למימרא דמברך עדיף מהעונה אמן והתני' גדול העונה אמן יותר מהמברך יע"ש ומאי קושיין דהא צריכי' להבין איך יהיה שכר העונה גדול דעכ"פ נעשה מבדך נטפל וגורם להעונה ונמצא ששכר זה וזה בידו ועכצ"ל דה"ק גדול העונה אמן יותר מהמברך לבד בלי עניית אמן אבל המברך במקום שעונין אחריו אה"נ דשכר זה וזה בידו כצ"ל וא"כ מאי פריך הרי שפיר קאמר רב חטוף ובריך ועכצ"ל מ"מ פריך שפיר דאלו אם ירצו שלא יענו אמן הרי קיפח שכרו במה שחטף לברך וטוב היה לו שלא לחטוף ואחר יברך והוא יענ' אמן כן צ"ל ק' הש"ס וא"כ מוכח דלא כהירושלמי דאס"ד דבברכת המזון והמוציא צריכי' עכ"פ לענית אמן א"כ אכתי לא פריך מידי דהא רב בכוס בה"מ מיירי כפרש"י וכמ"ש מג"א סי' ר"א סק"ו אע"כ דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי הנ"ל:

ואולי י"ל בזה ג"כ ק' הל"ח ס"פ כיסוי הדם על ר"ת שם דפשיטא לי' גבי מילה גדול העונה אמן יותר מן המברך הקשה הא קיי"ל כרבנן וכרב חטוף ובריך משמע דשוים הם ועמ"ש ש"ך ח"מ סי' שפ"ב וכה"ג ק' ארבי' חזקי' מובא בטי"ד סס"י כ"ח גבי כיסוי הדם ורמז עליו מג"א סי' ר"א סק"ו הנ"ל והשתא י"ל דס"ל לרבותי' הנ"ל מה שי"לד איך פליגי בסברות הפוכות דלת"ק העונה אמן עדיף ולאידך תנא המברך עדיף שהרי ממהרין לו תחלה ועוד מדנקיט א' המברך וא' העונה אמן במשמע ונקיט מברך תחלה משמע דפשיטא לו יותר דלעולם נקיט מה שפשיט יותר כמ"ש תוס' בסוכה כ' ע"א ד"ה אחת דבפלוגתא נקיט הפשוט יותר והכא איפוך אנא והרי הת"ק אמר תדע שגוליירי' מתגרים וגבורים נוצחים ואיך פשיטא לי' לאידך תנא במברך טפי מהעונ' והוא נגד הסבר' הנ"ל אע"כ ס"ל דלכ"ע העונה עדיף אלא מהאי טעמא בעצמו המברך עדיף שהרי הוא הגורם להעונה ולא תהי' כהנית פונדקי' ונהי דלהעוני' הניצוח מ"מ ממילא יהיה שכר המברכי' מוכן לפניה' תחלה וס"ל להגאוני' הנ"ל דזהו דוקא בברכה הנעשית בציבור וא"א בלא עניית אמן כמו בברכת הזמון שא"א שיניחנו וילכו להם דאין רשאי לחלק וכן האי תנא בתרא קאי אברכת התורה בציבור בימי אנשי כה"ג כפירש"י דקאי אפסוק ויברכו שם כבודך והוא דבר הנעשה בציבור ופרהסי' וא"כ אפי' למ"ד דבלא עונה נמי יי"ח מ"מ לאו ברשיעי עסקי' שלא יענו אמן וא"כ ממילא ה"ל מברך הנטפל להעוני' וממילא יפה כחו משא"כ בברכת כיסוי הדם וכדומה אין ענין להשומעים ועונים להמברך ומה יש לו עמהם ומה אלו רצו לצאת אטו בכיפה תלו להו נמצא מה שנשתיירו שם וענו אמן מלתא יתירתא עבדו ומה לו ולהם והה"נ גבי מילה אע"ג שמצוה למול ברבים בפרהסי' וכמ"ש הש"ך סי' שפ"ב הנ"ל מ"מ אין החוב מוטל על אלו להשתייר שם בב"הכ משא"כ ברכת זמון ותפלה וקריאת התורה מתחברי' אלו עם אלו וא"א לחלק והוא נעשה שלוחם בזה ה"ל נטפל וגורם לאמן דדהו ומשו"ה נזקקין למברך תחלה משא"כ בשארי מצות ולק"מ:

וי"ל נמי ק' הל"ח שהקשה אמאי לא ישלם כ' זהו' שכר מצוה ושכר ברכה ויעיי' תי' הש"ך סי' שפ"ב הנ"ל דהיכא דעביד מצוה ומברך ג"כ לא ישולם לו אלא א' ע"ש וא"כ לדברי' ע"כ אין הדעת סובל לומר דשכר ברכה איכא ושכר כיסוי ליכא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ועכצ"ל בהיפוך דשכר מצוה איכא שכר ברכה ליכא אעפ"י שלשון הש"ך מגומגם לפ"ז מ"מ צ"ל כ"כ ומה דקאמר הש"ס שכר כיסוי או שכר ברכה נפקא מיני' לב"המז ה"פ שכר כיסוי דוקא אבל שכר ברכה כלל לא או דלמא שכר ברכה נמי היכא דליכא מצוה אחרת עמה ונפקא מינה בה"מ וכיון שכן מיושב הכל דפשיט דאברכה לחוד לא משלם רק אמאי שמזכה רבי' בעניי' אמן וזה לא שייך רק בב"המ וכדומה דהמברך נטפל להעוני' וזכות הרבים תלוי בו ומעלתו כמו מעלת המכסה שעושה מ"ע דאוריי' אבל ברכת הכיסוי ושארי ברכות כדומה לזה אינם שוים כ"כ כיון שהוא גרוע מהעונה אמן כ"ש שהוא פחות ממקיים מ"ע לכן אם קדם וכיסה לא ישלם כ"א שכר מצוה ולא שכר ברכה ולשון הש"ס דמסיק שכר ברכה יתפרש כמ"ש לעיל להש"ך:

ואיידי דאיירי מהודענא לי' כי כתבתי שם בגליון ש"ע שלי אמ"ש רמ"א דהמל בנו של אחר וקדם אחר ומל אינו משלם לו מאומה משום שלא זכה זה המוהל כתבתי שם על הגליון דוקא אם רק כבדו אבי הבן אבל עשאו שליח ממש משלם עשרה זהו' לאבי הבן וכוונתי בזה לפמ"ש פלתי סי' כ"ח לדחות דברי הש"ך סי' שפ"ב הנ"ל שהאב לא יתן לאחר להמולו עפ"י קו' הד"מ בי"ד סי' רס"ד דהא בכל התורה שלוחו כמותו והוא בפלתי הרבה להביא ראיה דהא עיקר שליחות מתרומה ילפי' אע"ג דמ"ע להרים וכן בב"ק ק"י ע"א מבואר דכהן טהור עושה שליח להקריב עבורו ועוד אי לאו מסברא דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעי' ה"א יש שליח לדבר עבירה ונענש המשלח ומדה טובה מרובה מכ"ש שיהיה שכר להמשלח את שליח לעשות מצוה בחריקאו ע"כ העלה הנ"ל דכשעשאו שליח למול הרי הוא כאלו מל בעצמו אבל אי אמר לו שמכבדו בדרך כיבוד ולא כשליח זהו לא יתכן דלא נעשה שלוחו יע"ש וא"כ לפ"ז לפע"ד לענין תשלומין אי האב שלחו ובא זה וקדים ומל שלא בשליחו' האב אפי' ענה השליח אמן מ"מ לא מבעי אם האב לא ענה אמן ע"כ צריך לשל' להאב י' זהו' דאלו הי' שלוחו מל היה כאלו עשאו הוא ועכשיו שזה מל ואינו שלוחו אין המצוה של האב ומה שענה שלוחו אמן לא מהני לי' להאב מידי דלעניי' אמן לא עשאו שליח וא"כ צריך לשלם לאבי הבן עשרה זהו' אלא אפילו ענה אמן נמי ישלם לו דבשלמא גבי כיסוי דם או מילה של עצמו יכול לומר אלו ברכת אתה לא היית אתה עונה אמן ועכשיו שענית אמן הרי שלמתיך מה שהפסדתיך משא"כ במל ע"י שליח הרי הי' האב העונ' והעושה דהיה עונה על ברכת השליח וגם ה"ל כאלו עשאו בעצמו נמצא הפסידו עכ"פ ולפ"ז יצא לנו דין מחודש דאע"ג דבעלמא מצוה בו יותר מבשלוחו הכא אפשר מצוה בשלוחו יותר מבו דהכא העונה יותר מן המברך כמ"ש והעליתי לעיל וע"י שמשלח שליח הרי הוא מל ועונה ושכר שניהם בידו משא"כ כשהי' מל בעצמו וצ"ע לדינא בכל זה כי הוא דבר חידוש:

עוד אני מדבר בכיוצא בהנ"ל מה שראיתי במהריעב"ץ שכשהגיע לסדר קדיש שאחר עלינו כ' שאינו רוצה להטריח א"ע בדיני קדיש שחדשו האחרונים כי יותר נוח מנהג הספרדי' שכלם אומרי' אותו בפעם א' ולכאורה מנהג כשר הוא ורבים העושים מצוה עדיפי מיחידים ותמי' על אבותינו אשר להם התורה בירושה מעולם כמ"ש הרא"ש בתשובה הביאו הרב"י בי"ד סס"י פ"ב ואיך נחשוד אותם שקלקלו ועוותו הדרך גם לכאורה צל"ע על המנהג שהבן ז' דוחה לשלשים ושלשים דוחה ליא"צ ויא"צ דוחה לאבל תוך יב"ח וכדומה וק' וכי שותפים שנזדמן להם סחורה יאמר פלוני אני צריך לה ביותר תנם לי לבד ואין לכם חלק בו הלא הם יענו מה לנו בכך אם אתה צריך יותר להסחורה ההיא מ"מ כל השכר לאמצע וה"נ נהי דבעל השבעה צריך יותר להקדישים מהאחרים מ"מ כיון דשותפים הם מדוע ימחלו האחרים על זה ויש לדחות זה ולומר אנן סהדי דאינהו גופי' ניחא להו להקדים לבן ז' כדי שגם בניהם אחריהם יהיה להם קדימה זו וכה"ג אמרי' בש"ס דב"מ י"ב ע"ב עניי' גופי' ניחא להו כי היכא דכי אגרא להו לדדהו נלקוט בניי' בתריי' וה"נ דכוותי' מ"מ ק' ראשונה ק' ולפי הנ"ל י"ל דעיקר זכיי' שמזכה אבותיו איננו באמיר' דידי' כ"א במה שהוא מזכה הציבור שעוני' אחריו אמנים טובא ויש"ר מברך דנפיש חילי' וברוך ה' המבורך וע"י שנעש' הוא סרסור לציבור עי"ז מזכה אבותיו נמצא מנהגינו יפה כחו כ"א יאמרו הרבה בב"א מ"מ אין הגורם אלא אחד מהם האומר קדיש ואידך נעשה מסייע ואין בו ממש וא"כ כל א' יחטוף שיהי' הוא הראשון ושהציבור יענה אחריו ולא אחר חבירו וממילא א"ש נמי דיני דדחיי' הנ"ל דבלי ספק גם להצבו' יש שכר רב שגורם לזכו' המתים ההמה והשתא מי שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה מכ"ש מי שחברו זוכה על ידו והרי מדה טובה מרובה ממילא כל מה שהוא המת צריך לעניי' הציבור יותר היינו בתוך ז' ושלשי' וביום היא"צ יותר יש שכר עי"ז להצבור העוזרי' לו ממילא לא ניחא להציבור שיאמר קדיש אבל בתוך יב"ח ויפסידו הם זכותם הגדול ואם יאמר בע"כ שלא בטובתינו הרי אין עונים אחריו כמ"ש בש"ע א"ח סי' נ"ג סכ"ב [ע"ש במג"א סקכ"ד משמ' דבקדיש לא אמר כן] ואם עברו וענו אחריו תלינן בכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ומכל מקום אידך יש לו שכר קדיש ממש שהרי נאנס ולא עשאו שזה גזלו ומעלה עליו הכתוב כאילו עשאו הארכנו הרבה ויצאנו מענין לענין באותו ענין והלכתא גברותא איכא למשמע:

תבנא לדינא מה שכ' הגאון בנב"י שבכל תפוצות פולין לא חשו לדברי רבינו פרץ לא שמתי לבי על זה כלל וכי מפני כך יודחו דברי רבי' פרץ והני אתרי דקפדי לשמוע לדברי הגאון ר' פרץ יקופחו בהלכה מפני שאינם עושי' כמנהג פולין ומה אשיב על זה וגם הגאון בנ"בי לא כ' אלא לפי דעתו שאין שרש ויסוד לדברי ר' פרץ וכל דבריו מופרכים ע"כ הביא ממנהג פולין שמסתמא מיסדי המנהג ההוא שמו לבם על זה ודחו דברי ר' פרץ מהלכה אבל לפי מה שעשיתי לו סמוכים א"כ לא נדחה מנהגינו מפני מנהג מחוזי פולין והיכ' דנהיג נהיג ואריך אך מ"מ תמהתי בכתבי הראשון תמי' קיימת על הגאון בנב"י ז"ל שהביא ראי' גם ממנהג מקומות שמכבדים להרב דמתא וממנו אין ראי' שהוא כמו כהן הגדול שמקטיר חלק בראש ואין ראי' מזה לכאן ועתה אני אומר אפשר כי מקדמת דנא גם בני פולני' חשו לדברי ר' פרץ אלא שהיה מנהג קבוע בכל עריהם ליקח הרב לסנדק ובזה ליכא משום הא דר' פרץ ועי"ז נשתכחו דברי ר' פרץ ואח"כ התחלו הרבני' למחול על כבודם ונשתרבב המנהג ההוא בטעות גם מ"ש מכ"ת והאריך בפי' הש"ס דשכיח ולא שכיח והוא דבר פשוט שאין בו פקפוק וגם כל דברי בפרט הזה מבואר לכל מעיי' אין לי להאריך בו יותר:

מה שהקשתי מה ראו חכמי ישראל להקפיד על העושר השיב מכ"ת נ"י עושר מילתא רבתא היא לעבודת ה' ידעתי גם ידעתי אם ברכת ה' היא תעשיר אזי לא יהיה העושר ההוא שמור לבעליו לרעתו ח"ו ומי סני לצדיקי דאכלי תרי עלמא ומי יסכל בזה אבל קושייתי היא בהיפוך דעכ"פ היה להם להקפיד גם על הקרבת שארי קרבנות ואם לא יעשרו מה בכך וכי ח"ו יתנו עיניהם דוקא בממון והי' להם לתקן בכל קרבנות חדשים לפייס עד שיזכה כל כהן וכהן בעולה ושלמים וחטאת וכו' ומ"ש שנוכל לפרש דמפני שהיא מעשרת ש"מ שהיא מצוה גדולה גם נפשו יודעת שאין זה כלל במשמעות הש"ס אלא אין דרכי לפלפל בגמגום וערעור לתלות ביו"ד קרת אבל אי יהי' כן במשמעות הש"ס קשי' טובא מה צורך לראיה שהיא מצוה גדולה מפני שמעשרת ולא מפני שמעצרת המגפה ויעמוד בין החיים ובין המתים ועוד מה ראיה היא זו הלא שלוח הקן קראו חז"ל מצוה קלה וכתי' למען יאריכון ימיך ועוד מה הי' להם לפלס אורח חיים והם אמרו הוי רץ למצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות ויש לי להמציא לו תי' בש"ס דמ"ק ט' ע"א בסופו פלס מעגל רגליך וע"ש וק"ל גם מה שהרויח בזה תי' על קושי' בה"ז דלכל מצוה יש לה שרש בפ"ע גם ממני לא נעלם זה אבל אין לנו עסק בנסתרות וק' בה"ז עצומה היא הפכתי בה והפכתי בה ולא עלה בידי תי' מרווח כאשר אותה נפשי ומה שהחליט מכ"ת דע"כ קטורת מצוה רבה היא מפני שנעשתה על מזבח פנימי ומזבח העולה היה בחוץ אין בזה ספק דקטורת מצוה רבה היא בל"ס אבל מפני שנעשה על מזבח הפנימי אין ראיה דאיפוך אנא עולה הוקטר על אש שלמעלה וקטורת על אש של הדיוט מהגחלי' הנקחים ממערכה שני' של קטורת ומעולם לא ירד של מעל' לשרוף הקטורת ומה שכתב תוס' סוף חגיגה ד"ה ושאין בו אלא עובי דינר ונו' דמשמע דבמזבח הפנימי הי' אש של מעלה כבר כ' בפלתי סי' מ"ג ססק"ו גבי שיעור דינר זהב דטחול יע"ש ובחי' חולין שלי פרכתי כל דבריו והעליתי פי' אחר לפע"ד אין כאן מקומו מ"מ אמת דבפנים לא הי' אש משמים גם גמגומו במוהל שנולד במזל מעשיר אמר מכ"ת נהי שנולד במזל שיהי' מוהל מ"מ אינו מוכרח שיתנו לו למול זהו דבר המפליא השומע והרי ר"נ ע"כ שלא ברצונו דחקו מזלו לגנוב ומכ"ש שיהי' כך במזלו שזה ימול ע"כ בנו של פלוני ובאמת כאן הי' לו מקום לתפסני תפיסה מעלי' ולומר נהי שעפ"י המזל נעשה אדם מוהל מ"מ איכא נמי מוהלים שלא במזל אלא מרצונם בחרו במצוה ההיא וכי מי שנולד בצדק א"א למול וא"כ הרי רז"ל הזהרו לת"ח להיות אומן בכתב שחיטה ומילה וכי כל ת"ח במאדי' נולדו וא"כ הרי איכא מוהלי' דלאו במזלא תלי' ולהם ראוי שיעשרם ויושיעם וזה הי' פקפוק הראוי:

ואחר שעלו בידינו דברי ר"פ כהוגן הבנתי טעם מ"ש בש"ע דנוהגין להסתפר לצורך המילה בימי הספירה והנה הוא אבל גדול ליהודים ובפרט בארצות אשכנזי שמחמירי' בשבת לפני שבועו' כמו שבת לפני ט"ב כי הי' הריגת הקהלו' בגזרת תתנ"ו ר"ל ודבר גדול דבר רבינו קלונימוס בקינה המתחלת מי יתן ראשי מים אמר שם וכי אין להוסיף מועד שבר ותבערה ואין להקדים זולת לאחר' תחת כן היום לויתי אעירה אמר הגאון ז"ל כי להיות שאין לקבוע ב' ימים מָרים בשנה ולעקור ט"ב ולקובעו ביום מיתת צדיקי' האלו ג"כ אינו נכון משום אקדומי פורענו' לא מקדמי והוא עפ"י ש"ס מגילה ה' ע"א יע"ש ע"כ מזכיר מיתת' בט"ב הרי לפנינו כמה קשה הי' עליהם אבילות הזה ומדוע הקילו בתספורת למילה מה שאין צורך למילה אע"כ משום הא דר"פ הנ"ל שהוא כמקריב קרבן וכל מקריב קרבן עשה י"ט ביומו ויש בזה עיון בתוס' ר"פ מקום שנהגו ובתוס' חגיג' י"ז ע"ב ד"ה אלא לאו וכו' וצ"ל להתוס' דחגיגה שס"ל שהוא מדרבנן מ"מ שפיר פריך בירושלמי מואספת דגנך דכל מה דהתירה התורה בפירוש לא יאסרוהו חכמים כמ"ש תוס' פ' איזהו נשך ס"ד ע"ב ד"ה ולא ישכור ויעמ"ש ט"ז י"ד רס"י קי"ז בזה ואף דבאיסור מלאכה ביום קרבנו פי' בירושלמי שאינו ראוי שיקריבו קרבנו ויהי' הוא פונה לכרמו וזיתו ואפשר דהוה רק כמו איסור מלאכה ביום תענית צבור שיהי' פנוי ליום התענית ולאסיפה מ"מ הרואה יראה שהי' י"ט גדול ליהודים ביום הקרבת קרבן ועיי' בתוס' חגיגה י"ז ע"א ד"ה אין כה"ג מתלבש וכו' ויעיי' מג"א סי' תצ"ד סק"ג וידוע הוא שלא כל הנכנס למקדש עשה י"ט ולא צריך תגלח' וספרים רק אנשי משמר משום הקרבן ולא משום המקדש כי קדושת המקדש משום הקרבנו' ומזה נהגו להצריך שינוי בגדים ותגלח' ביום המילה בכל ימות השנה כי יום הקרבת קרבנו הוא ולא יתעקש המתעקש א"כ ה"ל בה"כ כבהמ"ק משום שמקרי' בו קרבנו' ז"א אטו מילה יש לה שייכות לבה"כ ויש לנו רשות למול בכל מקום ואין לבה"כ אחיזה במילה כלל מ"מ ראו אבותינו לדחות אבילות ימי הספירה מפני מילה שלא יכנס להקריב קרבנו כשהוא מנוול והרי בני סנאב בן בנימין דחו ט"ב שנדחה משום י"ט דדהו ה"ה מילה דלדחי אבילות דימי ספירה ומכיון שזכינו להבין דברי ש"ע בימי ספירה נלמד מזה לימי מצרים ג"כ אע"ג שלא הוזכר בש"ע וכן הסכים הגאון מהר"ם א"ש ולו שומעי' שאמר כהלכה ולפי שראיתי בדברי מכ"ת שיש לפניו בהעתקת דברי שום דלוג באיזה שורה ע"כ אפרש דברי בקיצור והוא כי מהר"ם א"ש כתב דכל עצמו שאנו אוסרי' תספורת אפילו לכבוד שבת הוא משום שבלא"ה אין אנו מסתפרין בכל שבת ובמילה לא שייך זה דרגילי' להסתפר בו והנה לזה הי' ק' לי עדיין מנהג אשכנז שרגילין ומקפידין להסתפר בכל ע"ש בכל השנה ואפ"ה נוהגים איסור להסתפר בכל שבת שבימי ספירה ובין המצרים א"כ לדדהו מ"ט להתיר להסתפר במילה ועל זה כתבתי סברא דעכ"פ בעי' לעשות היכר לאבילות בצבור בכל מין שהזכירו חז"ל היינו כיבוס ותספורת לכן אז בימיהם הי' רגילי' להסתפר בכל יום אוב' וג' פעמי' בשבוע להם הי' די באבילות זה שלא להסתפר כל אותה השבוע וכן בלבנים משא"כ לדידן אין שום אדם מסתפר כ"א בע"ש וא"כ לא יוכר זה האבילות להצבור כלל לכן אסרו להסתפר אפילו לכבוד שבת אמנם במילה לא שייך זה דכבר מנכרא אבילות היכר מעלי' ע"כ הותר התספורת ובזה ישבתי שם גם מנהגי בני אשכנז בלבישת בגדי שבת חזון כמבואר בכתבי והדברי' ברורים למבין ומה שערער דה"ל להתיר להחליף קצת בגדי' עכ"פ ויהי' היכר בהנשארי' אה"נ באשכנז נוהגי' כן שיש להם בגד מסויי' אבל במדינו' אלו מה גבול תתנו לו כללו של דבר כל הרוצה לפקפק פקפוקים כאלו יהא שלו את שלו ואי דייקינן כולי האי לא תנינין ועוד פקפוקי' כיוצא באלו שאין דרכי להשיב כלל עליהן ודברי הגה"א אמרתי כוונתו דפשיטא לי' לאסור הטלת צפרני' בה' ואפשר שביאר כן בהלכו' שבת שלו והלא ההגה' הם רק ליקוטי' מא"ז ומר' יהוד' חסיד ומרדכי וכדומ' אלא דהכא תני בברייתא בחמישי מותר סד"א דגם אתספורת קאי ויש מזה ראי' שמותר להסתפר וליטל צפרני' בחמישי כאשר מג"א מביא ראי' מזה להתיר לכן כ' הוא דלא קאי אלא אכבוס ולא אתספורת והי' יכול לערער ערעור אחר יותר נאה דאם כפי דברי מאי אפילו בחמישי דכ' הג"א הא בששי מותר דלא שייך שיגדלו בשבת ומפני כן הדרנא בי מפי' הנ"ל ויעיין מג"א סי' תקנ"א סקי"ח ודוק:

והנה לאבל בתוך שלשים הי' נראה היתר מק"ו הנ"ל דהרי אחז"ל ר"פ אלו מגלחין דאבילות לא נהגו בי"ט דאתי עשה דרבי' די"ט ודחה עשה דיחי' דאבילות והנה חזינן דאבילות דספירה ומצרים הוא אבילות דרבים ומילה הוא י"ט דיחיד ומ"מ דוחה מילה לאבילות הנ"ל מכ"ש שידחה אבילות דיחיד ומ"מ חלילה להתיר מה שמפורש בש"ס לאסור אפי' בי"ט אעפ"י שיש לחלק קצת די"ט א"א להסתפר בי"ט עצמו משא"כ ביום המילה ועוד די"ט בלא"ה כבר אסרו בו לספר ולכבס כלל וכמה אנשי' הולכי' בו מנוולי' יהי' מאיזה טעם שיהי' ולזה הבאתי קצת ראי' ממ"ק דקרי לי' הש"ס נהגא מצות שלשים ברגל מ"מ חלילה לנו להקל ראש ולהתיר ובשגם שהרי כ' ט"ז סי' תקע"ג דלכן מתענה החתן בימי ניסן משום שמתענה בר"ח ניסן אעפ"י שר"ח ניסן טעמא אחריני אי' לי' מ"מ לא עדיפי ימי המנהג מר"ח עצמו ה"נ לא עדיפי ימי המילה מי"ט עצמו יהי' הטעם מה שיהי' ומ"מ ערי ישראל הנוהגים בו היתר אין להזחיח אותן ולא לומר עליהם שעושי' שלא כדין תורה הגע עצמך וכי יציאה מפתח ביתו לא הוזכר בש"ס דמ ק כ"ג ע"א והותר לאבל בתוך ז' משום מילה וה"ה לתספורת ומה שלא כדין תורה יאמר על זה:

והנה מה שכ' מכ"ת לחלק בין לראות פני קיר"ה משום הפסד ממונו לראי' פני הדוכס דחמת מלך מ"ה כבר הודעתיו שאני תמה עלי' שאם המלך ימיתהו מכ"ש שהשר ימנע ממנו בקשתו לאמור שחקו בי יהודאי ונהגו בי קלון ועוד הורגלו בפומי דעכו"ם למימרא ליהודי' היית נחבש בבית האסורי' וה"ז בזיון גדול וחסרון אמונה בו ביהודים ובס' נוב"י חאו"ח ס"סי י"ג כ' להדי' דיש קולא בההולכין לפני דוכסין יע"ש גם בסי' י"ד גם אין הדבר מוסכם אצלי דלא שייך אצל הדוכס שלנו חייב לנהוג כבוד במלך כי גדר המלך לענין ברכה הוא כל שבידו להמית ולהחיות אפילו בעירו ובמג"א קיצר בזה מאוד ועיי' סי' רכ"ד סק"ה ובמדינת ריי"ך מברכין על כל דוכסיהם מפני שהמדינה היא שלהם ואין עליהם שום אימת מלך וגם בנימוסיהם שאין המלך מתחתן אלא במלך אחר או עם דוכסי רייך שהמה נחשבים מלך ממש וגם בניהם נקראים פרינצן כמו בני מלכים וזה ידוע לכל מי שיודע קצת בנימוסי מדינות והנה שמעתי שהדוכס של מדינה זו יש לו נכסים גם ברייך ואם יזדמן שם יברכו עליהם וא"כ אטו כיון שהוא פה במדינה שאין ידו תקיפה כ"כ וכי לא יברכו עליו וכי אם יזדמן הקיר"ה למדינה אחרת וכי לא יברכו עליו וכיון שמברכין עליו א"כ מן התורה מחוי' בכבודו לנהוג כבוד במלכות כדילפינן ממרע"ה שאמר וירדו עבדיך אלה אלי וכן הזהירו הקב"ה ויצוהו על פרעה שינהוג בו כבוד וכן פירש"י פ' וארא וכן גבי אלי' ששנס מתניו וירץ לקראת אחאב וכלם לא עשו בשביל מורא מלכות שימיתם אלא משום חק החיוב והנה התספורת הוא מענין מורא מלכות כדפרש"י גבי יוסף ויגלח ויחלף שמלותיו וגדולה מזה כתבו תוס' בע"ז כ"ט ע"א ד"ה המסתפר וכו' אלא שאין הדבר ברור שיש להדוכס נכסים ברייך ממש כי אעפ"י שקורין לו רייכס פירשט אפשר שהוא באיסטרייך ואין להאריך בזה:

עוד כ' שמסתמא צויתיו להסתפר ע"י עכו"ם דכל שאפשר לתקוני מתקנין כמ"ש בש"ך ונקה"כ ססי' ש"ץ חליל' לא צויתי ולא עלת' על לבי כי אפי' אי הי' מסתפר במספרים מ"מ מה"ת להסתפר מגוי והוא לא ישמע לנו להניע גם חלק התחתון ויעשה כעין תער משא"כ ישראל ועוד שנהגו למשוח במשיחת אוירים וצריך לזה אומן ידוע מופל' ומי שאינו בקי בזה יבוא לסכנה ואין הגוי בקי בהם ובשמותיה' כי זאת המשיחה נתקנה במדינה זו על ידי חכמי פראג הראשונים שלא יסתפרו היהודים במספרים ואין לגוי חלק ונחלה בה כל זה כתבתי לפי מה שנמשך מעלתו אחרי פשטן של דברי הש"ך והמה תמוהים לכאורה דמ"ש ישראל הוא שלוחו ע"ש כוונתו דאין שליחות לגוי וה"ל רק אמירה דשבות ובמקום מצוה לא גזרו משא"כ בישראל נעשה שלוחו כמותו וכאלו הוא עושה לעצמו וזה תימה דהא אין שליח לדבר עבירה נמצא שאינו נעשה שלוחו ואדעתי' דנפשי' עביד ושרי' והרי זה דומה קצת למ"ש רש"י והובאו דבריו בש"ע יורה דעה סימן ק"ס ובש"ך סימן קכ"ב יעיין שם היטב אלא שהש"ך כן כתב לשיטתו של רמ"א שפי' בח"מ ריש סי' קע"ב דאם השליח אינו בר חיוב' יש שליח לד"ע וסבירא ליה להש"ך דהכא השליח לא הו' בר חיובא כיון שהוא אינו אבל ומפרש דברי רמ"א לשיטתו אבל לפמ"ש הש"ך שם בראיות ברורו' דקיי"ל כאידך מ"ד דהכל תלי' באי בעי למיעבד נמצא דע"כ אין שליח לד"ע ומותר ע"י ישראל כל זה כתבתי ליישב דברי הש"ך אבל באמת גם זה ליתא דאפי' להרמ"א ז"ל לא מקרי זה אינו בר חיובא כיון דאי הוה המסתפר אבל היה הוא ג"כ אסור להסתפר מקרי בר חיובא וזה למדתי מספר נב"י בחלק אה"ע סי' ע"ה דף צ"א ד"ה ומה שקצת וכו' יע"ש ראיתו ברורה והי' יכול להביא ראיה ג"כ משיטת רש"י הנ"ל גבי רבית יעיי' וק"ל וא"כ לפ"ז עדיף טפי ע"י ישראל מע"י גוי דהרי ישראל הוא בר חיובא ואין שליח לד"ע משא"כ ע"י גוי דבודאי לאו בר חיובא ואי הוה שליחות לגוי היה ג"כ שליח לד"ע וזה תלי' בפלוגתא אי לחומרא ג"כ אין שליחות לגוי והוא תלי' בשיטת תוס' דפ' איזהו נשך ע"א ע"ב ד"ה בשלמא וד"ה כגון וכו' יע"ש ולא אקוה שיערער מערער לאמור דהכ' לא הוה ד"ע שהרי אנו מתירין להסתפר ז"א דהרי ע"ז אנחנו דנין שלא יעשה הוא בעצמו כדי שאם יש בזה שום צד איסור יהי' ע"י אחר וא"כ אנו דנין כאלו הוא עבירה והוא פשוט לא כתבתיו רק לרווחא:

אשר מלא פיו תוכחות קדוש יאמר לו ובודאי כן הוא בכמה מנהגי' שנתקלקלו אצל ההמונים ונעשה להם היתר בעו"ה אבל אשר שם פניו נגד מגולחי הזקן לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה לכו נא ונוכחה אי משום חוקת הגוים אשאלהו ויודיעני מי התיר לנו נעלים שחורים המבואר בש"ס לאסור מסאני אוכמי ולהפליא ענין אמרו במס' תענית כ"ד ע"א דהוה מסיים מסאני אוכמי ויעיין ב"ק י"ט ע"ב ובתוס' שם ד"ה דהוה מסיים ובשיטה מקובצת שם מחלק בין שחור לאוכם וזה מסכים קצת לפי' ה"ג דמייתי תוס' פא"ט מ"ו ע"ב ד"ה אוכמי הנאמר שהוא מקור משחת כאשר כ' על עם ה' אלו לא ניחא למרי' למימר הכי והוא דבר דלא נמצא בש"ס ופוסקים וגם לא בשום ספר מספרי חצונים שיהי' הפרש בין ישראל לאינו ישראל בגילוח הזקן כי אז גם כל האומו' היו מגדלי' זקניה' ויעיי' בש"ס שבת קנ"ב ע"א תלת אמרת לי תלת שמע' וכו' וברב' בראשי' פ' י"א סי' ז' פילוסו' שאל את ר' יהושע וכו' מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו ומגדל זקנו וכו' יע"ש אבל לא נמצא בשום מקום שיהיה בזה משונה מנהג גוים ומה שרמז לספרי מקובלים שכ' שלא להושיט ידי' בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות אבל מהם ומהמונם הותרה הרצועה לגמרי בכל ארץ אטלי' שכל חכמיה מגולחי זקן ונתלים באילן גדול ר' מנחם עזרי' בעל עשרה מאמרות אבי המקובלי' שהוא הי' מגולח מבלי השאיר שערה א' וכן העיד עליו היש"ר מקאנדי' באילים שלו והי' אומר שעפ"י חכמי המקובלים אין ח"ל ראויה לכך ומה אאריך במה שאין לי יד ושם בו אבל אבותינו הנהגו עצמם כן על צד ההכרח הגדול ולא מקור משחת ח"ו אלא בקדושה יתירה והוא בימי גזירת תתנ"ו והרועים וכדומה התירו גדוליהם להמכתתי' רגליהם לשנו' מלבוש ולגלח זקנם שלא יכירום האויבים כי אז כבר גלחו הגוים זקניהם עפ"י מעשה ממלך פולין א' שהי' סריס כמבואר בספרי הימי' והתירו חז"ל שהיו בימים ההם לעשות כן ולהיות גלוח הזקן דבר שא"א להשתנו' והיו נכלמים מאוד האנשים ההמה בשובם לביתם ע"כ נשתרבב המנהג שלא לגדלו כלל רק סימנא בעלמא שזה יגולח ויגדל בקוצר זמן שבן לילה היה ורק אך מופלגי תורה היושבים בביתם הם מגדלים אותו ואותן שלפני גזירה ההיא שברחו לארץ פולין לא באו לכלל זה והנה זה ברור ונכון כי אלו היה תחלת מנהגו באיסור היה משום חוקי הגוים אבל אחר שכבר נהגו ישראל לגלח תו אין בו שום נדנוד ופקפוק כלל אפילו ריח איסור אין בו אבל הך דמסאני אוכמי לא ידעתי איך יתפשט ע"כ צריכי' אנו ללמוד זכות ולומר שנתפשט ג"כ בתחילה בהיתר וכיון שהותר הותר והנה יעיי' ביורה דעה סימן קנ"ז ס"ב ויעיי' ש"ך סימן קע"ח סק"ד הקשה אמהרי"ק ובחידושי למסכת חולין ישבתי ת"ל יתברך באופן הנאות ואי משום מספריים כעין תער זהו חשש רחוק ושרשו פתוח מתרומת הדשן כשהזוג חדוד מאוד יש לזהר אולי יחתוך בתחתון לחוד וידענא שהוא מידי דלא שכיח גם מההשחתה תחת הגרון המעיי' בש"ס וראשונים יראה כי ממש לית מאן דחש לדברי ר"ח בזה והמחמיר קדוש יאמר לו והמקיל לא יאמר עליו מקור משחת ח"ו כללו של דבר כל מה שאמר מכ"ת באגדת ריב"ח הנמשל הוא טוב וקדש קדשים והמשל שהיסב פני' על חטא קל וקטן לא יקרא ח"ו בשם חטא ועון חלילה וחס והאומר כן עתיד ליתן הדין בלי ספק והייתי יכול להמשיל משל אחר אבל ועמך כולם צדיקים כתי' ויהי' ממחוז פלוני או פלוני:

והנה להיות כי רוב פלפולינו באגרת הלזה לא הי' בהוויי' דאביי ורבא כי רובו בדברי אגדת חז"ל הוא בנוי ע"כ צויתי להעתיק לו מה שאני שואל שאלה אחת מאת מ"ו רשכב"ה חסיד שבכהונ' מהו' נתן אדליר כ"ץ נ"י [הוא בח"ס חיו"ד סימן קס"ז] ולהיות שאני עוסק בה עתה אעתיקהו לו והי' בבוא תשובת מ"ו נ"י גם אותו לא אמנע מאתו ואסיים בשלום רב לאוהבי ה' ושומרי תורתו הכ"ד א"נ לנצח המצפה תשובתו כאשר התניתי באגרת הקצר הקודם החותם פה ק"ק מ"ד יום ד' ער"ח אלול תקס"ל משה"ק סופר מפפד"מ: