שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קנג

אשר הקשה לשאול בדברי תוס' פע"פ ק"ט ע"א ד"ה רביעי' של תורה וכו' היטב לראות וקושייתו עצומה מאוד אלא להיות כי ביקש חשבונות רבות להביא ממרחק לחמו ע"כ אציע הקושי' בכאן ע"ד יותר מבורר וקל להבין לכל מבין והוא כי להיו' מדה הירושלמי' שתות יותר מהמדברי' ומדה צפורי' עוד שתות יותר מהירושלמי אם כן אצבעיי' על אצבעיי' במד' מדבריו' אם תחשוב כמה יעלו בירושלמי' תאמר ככה אצבעיי' יש בהם י"ב שתות אצבע וה"ל י"ב שתות על י"ב שתות אצבעי מדבריו' שהם יו"ד על יו"ד שתות ירושלמי' ואם תעשה מהירושלמי' ציפורי' ע"כ תשבר השתותי' לשתותי שתותים ותאמר י' שתותי' הם ס' שתותי שתותי' נמצא כי יו"ד על יו"ד שתותי הנ"ל הם ס' על ס' שתותי שתותי' ירושלמי' ונעש' מהם נ' על נ' שתותי שתותי' ציפורי' הרי מבואר דאצבעיי' על אצבעיי' הם נ' על נ' שתותי שתות ציפורי' וא"כ קשה איך כ' תוס' שזה הוא אצבעיי' על אצבע וחצי הרי באצבעיי' יש ע"ב שתותי שתותי' ואצבע וחצי יש בו נ"ד שתותי ונמצ' אצבעיי' על אצבע ומחצה עולה לע"ב על נ"ד שתותי שתות והדבר מובן כי ע"ב על נ"ד הוא הרבה יותר מחמשים על חמשים זה הוא תוכן קושייתו אעפ"י שצייר ציורי' וחשבונו' אחרי' והאריך ללא צורך במדידות הקומה שהוא קווינק ווארציל ולא הוצרך לזה כ"א כמ"ש והקושי' היא פליאה גדולה לדעתי ילאו חכמי לב ליישבה:

והנראה לי לפי חומר הקו' כי כל זה נמשך לפי מ"ש המהרש"א והבין בכוונת התוס' לפי הגירסא שלפנינו שהכוס מחזיק בריבועו אצבעיי' על אצבע ומחצה וע"ז כ' מהרש"א שכוונתם עפ"י מ"ש תוס' פ' כיצד מעברין נ"ו ע"ב ד"ה כמה וכו' והנה דבריהם שם סתורי' מני' ובי' דהרי כ' דחוט הסובב לעיגול ב' טפחים הוא ששה טפחים וחוט המוקף רביע של ב' על ב' יש באותו חוט ח' טפחים נמצא שהמרובע יתר על העיגול רביע שוב כ' שבגוף הקרקע נמי מרובע יתר על העיגול רביע עפ"י ציור חתיכת החוטין ועפ"י מ"ש וביאר מהרש"א פ' ע"פ שיעלה מעיגול ב' טפחים רביע של טפחיי' על טפח ומחצה וא"כ צ"ע גדול הרי הקרקע העגולה הזאת בת ב' טפחים יהיה חוט המקיפה בן ו' טפחי' ולכשתחתוך העיגול ותעשה ממנו רבוע יעלה טפחיי' על טפח ומחצה ויהיה אז החוט המקיף אותו בת ז' טפחים נמצאת אומר שרבוע של טפחיי' על טפחיים יהיה חוט המקיפו שמונה טפחים ועיגול של טפחיי' יהיה חוט הסובב בן ששה טפחים ולכשתעשה ממנו מרובע יחזור החוט כבן ז' טפחים והוא דבר שהחוש מכחישו:

והנה בתוס' סוכה ח' ע"א כ' שאין ללמוד חוט המקיף מגוף הקרקע כי אין להם ענין זע"ז ע"ש אבל איך אפשר להכחיש החוש וראיתי בחו"י סי' קע"ב דף קס"ד ע"א שהרבה להקשות על הך כללא של תוס' מ"ש מגוף הקרקע ע"י חתיכת החוטין וכל דבריו שם נכונים לכאור' ע"ש היטב ע"כ לא נ"ל להעמיד יסוד כלל על הך כללא דגוף הקרקע שכ' תוס' ונ"ל שכל דבריהם שבפ' ע"פ הוא על יסוד דחוט המקיף המרובע הוא יתר רביע על חוט המקיף העיגול:

ולפ"ז מ"ש בתוס' שלפנינו אצבעיי' על חצי אצבע ציפורי' הוא ט"ס וצ"ל אצבע וחצי על אצבע וחצי דאצבעיי' על אצבעיי' הוא רביע יותר מאצבע וחצי על אצבע וחצי שזה חוט סובבו הוא שמנה ובזה הוא ששה דוק ותשכח ובזה אפשר ליישב הכל בעזה"י בהקדם דהכלל דמרובע יתר על העיגול רביע אינו מדוקדק כי הוא פחות מרביע וגם זה מבורר שם בחו"י והנה הכוס צריך להחזיק חמשים שתותי שתות על חמשים שתותי שתות וכשתאמר אצבע ומחצה על אצבע ומחצה הרי הוא נ"ד על נ"ד שתותי שתות והוא יותר מחמשי' על חמשים תי"ו שתותי שתות שהם י"ב שתותי אצבע בקרוב ודע כי אין אלו שתות ממש אשר ששה מהם הוא אצבע שלם וי"ב הוא ב' אצבעות אלא הם שתותי' שבורים של ההנדסה ששלשים וששה מהם הוא אצבע שלם כי ששה פעם ששה עולה שלשי' וששה נמצא י"ב שתותי' בקירוב היינו שליש אצבע בקירוב וזה השליש אצבע איננו ברוחב ובאורך רק בכל החשבון אם תעשה ממנו רצועות קטנות למותחו על המרובע יעלה דבר מועט כי האצבע הוא כרוחב ז' שעורו' והכא הוה רק שליש אצבע בקרוב עולה רוחב ב' שעורות וכשתחלקו על ד' זויות מגיע כרוחב חצי שעורה ובהאי פורתא לא דק בשגם שבלא"ה האי כללא דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה אינו מדוקדק וכאשר ביאר בעין בתשו' חו"י הנ"ל זהו מה שנ"ל בזה כתבתי פה ק"ק מ"ד שושן פורים תקסד"ל משה"ק סופר: