שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קנ
שלום וכ"ט לידידי הרב המאה"ג החרוץ המופלג כש"ת מו"ה ליב נ"י אב"ד דק"ק קיצע יע"א:
גי"ה הגיעני מה שנתקשה בשבת קי"ד את"ל לדברי ר"ע וכו' אין קריבין בי"ט וק' הלא לר"ע דלית לי' מתוך בפסחי' ה' ע"ב אי אפי' ס"ל נ"ונ קריבי' ע"כ משום שיש בהם צורך הדיוט הוא וזה לא שייך באיברי' ופדרים וממילא מוקמא קרא לחלבי שבת ביה"כ:
אני לא באתי לידי מדה זו וה"פ הש"ס דסד"א ר"ע דס"ל בביצה כ"א ע"ב לכם ולא לנכרי' א"כ הוה סד"א דס"ל כאבא שאול ביצה כ' ע"ב ולדידי' אפי' עולה שאין ממנו אכילה להדיוט מותר בלא מתוך אלא היא גופא צורך הדיוט הוא שלא יהא שולחנך מלא וכו' ואז הוה סד"א גם אברים ופדרי' שרי מה"ט ואיצטרך קרא עולת שבת למעוטינהו משו' שיקרבו בחול ולא דמי לעולה שנשחט היום קמ"ל ר"ע ס"ל נו"נ אין קריבי' מלכם ולא לגבוה וכמ"ש תוס' פסחים מ"ז ע"א ד"ה לכם וכו' ע"ש ומדס"ל לכם ולא לגבוה אפי' נו"נ כ"ש אברים ופדרים ואייתר קרא לי"הכפ והדבר פשוט ואין מקום לעמוד עליו:
שוב הקשה אתוס' קדושין ל"ד ד"ה מעקה וכו' דתהא אשה מותרת להדליק בשמן שרפה אע"כ הלאו אלים והקשה לפמ"ש תוס' שבת כ"ד ע"ב דשמן שרפה גופא מטעם נו"נ אין קריבין אסור והיינו מטעם לכם ולא לגבוה ולכם ולא לגבוה ליכא אלא עשה כמ"ש תוס' ביצה י"ב ע"א ד"ה השוחט עולת נדבה וכו' וא"כ אין כאן לאו כלל אלו דבריו:
יש לפרש קושייתו על ב' פנים א' על תוס' ביצה כיון דליכא אלא ב' עשיין שבת שבתון ולכם ושניהם זמן גרמא ונשי' פטורות א"כ תדלוק אשה בשמן שרפה ועוד יש לפרש אש"ס דשבת דקאמר אשמן שרפה משום דהוה עשה ול"ת תיפוק לי' דהאי ל"ת הוא עשה ואין עשה דוחה עשה לדידי לק"מ הק' שני' פשוט הוא אע"ג דלא אהדרי' לאיסורא קמא ללקות עליו מ"מ עיקר קרא אלאוי סמוך לא תעשה מלאכה כ"א אשר יעשה לכל נפש לכם ולא לגבוה דההוא נשאר בלא תעשה אך כיון שאינו אלא מכח דיוקא דלכם ולא לגבוה דאל"ה הוה מותר משום מתוך אין חומרו כחומר הלאו עצמו ללקות אבל עכ"פ לא חמיר מיני' ואם גוף נדחה מפני עשה גם זה הדיוק דלכם ולא לגבוה נדחה משו"ה הוצרך לומר שבתון שבות וה"ל עשה ול"ת:
ועל הק' הראשונה לא מצאתי מעשה ז"ג אלא בעשה אבל בלאו הבא מכלל עשה שאינו דומה לתפילין מצה והקהל חייבת. וכעת לא מצאתי דמיון אלא לעשות סחורה בפירות שביעי' ולאכול אחר הביעור שהוא לאו הבא מכלל עשה וזמן גרמא ובודאי נשים אסורות כאנשים וה"נ לכם ולא לגבוה נשים מוזהרות אעפ"י שהז"ג אלא דלא חמיר מגוף הלאו דלא תעשה מלאכה וכיון שהוא נדחה גם לכם הי' נדחה אי לאו דהלאו אלים א"כ גם העשה דלכם דאתי מחמתי' לא נדחה:
מ"ש מעלתו ממ"ש מג"א סי' תמ"ו דבעי מצוה שהוא צורך היום הנה בתוס' פסחי' ה' ע"ב כתבו סתם מה שמבער הוה צורך אך תו' בכתובות ז' ע"א כ"כ להדי' ד"ה אמר לי' וכו' דוקא בעילה ראשונה מצוה היא דהוה צורך היום וכו' ולפ"ז מ"ש לעיל מיני' ד"ה מתוך קטן למולו מילה בזמנו דיומא קא גרים וס"ת לקרות קריאת חובת היום ולולב פשיטא דהוה חובת היום וכ' עוד המוצא חמץ וס"ל כיון שנמצא היום ה"ל חובת היום כמו בעילת מצוה:
אלא שהמג"א חידש דשיטת הכ"מ דאפילו מצות היום לא הוה צורך כגון מוצא חמץ היום אא"כ יומא קא גרים כגון חמץ בי"ט ראשון אי הוה מצוה להשבית ביומו דוק' והוה קביעא לי' זמן ובאמת אין דבריו מוכרחים די"ל בלא"ה דס"ל לכ"מ כתי' ב' דתוס' פסחים ה' ע"א ד"ה ואומר וכו' דכיון דבתחילת ביעור אסור וכו' וס"ל אי הוה ס"ל לר"ע מתוך הוה מותר דאין לך צורך יותר מזה שמבעיר כדי לבשל בפחמי' שלו בשלמא לקושטא דמילתא גחלו ואפרו אסור מדרבנן אין כאן הנאה כלל ואסור לבער חמץ ביו"ט אבל מן התורה גחלו ואפרו מותר רק משום תחלת בעורו ואי הוה ס"ל מתוך הי' מותר אלא ש"ס לית לי' מתוך והא דלא כ"כ תוס' ונדחקו מה שמבער הוא לצורך היינו משום תי' קמא שבתוס' ד"ה ואומר הנ"ל אבל הכ"מ ס"ל כנ"ל:
ומאז אמרתי דמוכח מש"ס דשבועו' דצורך מצוה לא הוה צורך דאל"כ התם ט"ז ע"ב אין בנין מקדש דוח' י"ט והלא בנין אינו אסור אלא מדרבנן דאמרי' מתוך כמ"ש תוס' בשבת צ"ה ע"א ד"ה והרודה וכו' ושוב הדרנא דזה ליתא אלא בעושה אוהל וכדומה או מסדר אבנים אבל הבונה בטיט וסיד ממרח ועושה כמה מלאכו' דאורייתא ועיי' שבת ע"ד ע"ב האי דעביד חביתא תנורא חלתא ע"ש ולק"מ נמי מסולם של שובך בביצה ומצינור שעלו בו קשקשים [ועיין לעיל סי' קמ"ו קושי' על ר"ח דס"ל דוקא קטן למולו] ואחתום בברכה א"נ פ"ב נגהי ליום ד' כ"ו שבט תקצ"א לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: