שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קמז

שלום וכ"ט לידידי הרב הותיק חדתא מלא עתיק חרוץ ושנון כבוד מו"ה בער נ"י אב"ד דק"ק דרעזניטץ יע"א: גי"ה הגיעני וע"ד אשר הורה להתיר להוליך כלים בי"ט מעיר לכפר לתוך התחום לצורך סעודת מצוה שלא הכין לו כלים כל צרכו והראה מעלתו מקום במג"א סי' תצ"ח סק"ג בהולכת סכין אצל בהמה ובסימן תק"ד גבי מדוכה ותבלין טב הורה בלי פקפוק ויעיי' במס' ביצה ל"ז ע"א במתני' השואל כלי מחברו בי"ט הרי כרגלי המשאיל אע"ג דיש לדחות דמיירי במלבושים או דמטלטל עם הכלי אוכל בתוכו אבל כלי בלי אוכל בתוכו דהוה רק מכשירי אוכל נפש אפשר דל"א מתוך מ"מ האמת יורה דרכו דאפי' בכל הכלים אמרינן מתוך בהוצאה אע"ג דבעלמא ל"א מתוך אלא באו"נ עצמו שאין בו אלא צורך קצת אז אמרינן מתוך אבל במכשירין לא כמ"ש תוס' בפ"ק דכתובו' מ"מ בהוצאה כל שהיא בענין או"נ לאפוקי באבנים וכדומה אבל כל שהוא בענין או"נ אפי' במכשירין הוה לענין הוצאה כבאו"נ עצמו ואמרי' בו מתוך ויבואר הטעם להלן ולזה נתכוון הר"ן פ"ק דביצה גבי סכין אצל טבח ומדוכה אצל תבלין אשר ז"ל משום דהוצאה בא"נ כתיקון א"נ עצמו הוא עכ"ל כוונתו למ"ש דאפי' מכשירי' שבהוצאה מותר כאו"נ עצמו אפילו אפשר לעשותן אפילו ל"א בעלמא במכשירי' מתוך הוצאה שאני ולשון מג"א סי' תצ"ח סק"ג מגומגם ומכשול למעיין דמשמע דוקא משא הגדי הוה או"נ עצמו ולא סכין וליתא דאין שום חילוק בין גדי לסכין ובר"ן שם אין זכר לגדי ויעיי' בטו"ז ומג"א סי' תקי"ח סק"א ואם התירו מלהוציא מפתח של כיפה הואיל ויש בו גם לצורך י"ט ולית מאן דחש בהו כלל חוץ משיטת ר"ח שבתוס' ביצה י"ב ע"א סוף ד"ה ה"ג וכו' דבעי דוקא קטן למולו ולא לטיול ולא קיי"ל כוותי' מכ"ש להשאיל כלים לצורך סעודת מצוה והאמת דברי ר"ח צע"ג ליישבם נתעוררתי עליהם בחידושי למס' ביצה דהרי ר"א שמותי מתלמידי שמאי ס"ל ראש פראד"מ אפי' בשבת מוציאים לצורך מילה וכל מכשירי' דוחה שבת ויע"ש ק"ל ע"ב זימנין אשכחי' דיתיב בי"ט וע"ש תוס' ד"ה ר"א שמותי וכו' וע"ש וא"כ איך אפשר דב"ש אומר אין מוציאין קטן למולו וע"כ לטייל קאמר ואפ"ה מתיר ב"ה וצ"ע:

ולכאורה ראיה ברורה מביצה י"ח ע"א דפריך תינח שבת י"ט מא"ל ודחיק גזירה י"ט אטו שבת וקשה הא טבילת כלים לא הוה אלא מכשירי או"נ ול"א בי' מתוך וי"ט ושבת שווין ולרבנן דר"י אין חילוק בין מכשירין שאפשר לשא"א והלכה ואין מורין כן ומאי קושיין ודוחק לומר דרבה ס"ל אין ערוב והוצאה לי"ט כלל דליתא דבתר דשמע מרב יוסף אלא מעתה לפלגי באבני' קבלה מיני' כמוכח בתוס' פסחי' מ"ז ע"ב ד"ה אהבערה אע"כ פשיטא לי' דבהוצאה מקלינן ואמרינן אפי' במכשירין מתוך:

והנה היש"ש פ"ק דביצה סימן למ"ד יהיב טעמא להקל בהוצאה בכל אלו משום דמלאכה גרועה היא ואם אמת הוא י"ל לפמ"ש בחי' רשב"א ריש שבת בשם רמב"ן דר"פ ורבינא ורב אשי התם ס"ל הוצאה והכנסה תרוויי' אבו' נינהו משום דתרוויי' הוה במשכן הם העלו הקרשי' והם הורידו ורבא פליג וס"ל כיון דהוצאה כתיבה בקרא ויכלא העם מהביא הוה אב מלאכה משא"כ הכנסה אע"ג דהוה במשכן וסוגי' דריש פ' הזורק כרבא ולא כרב פפא ורבינא ור"א יע"ש ומשמע דלהני אמוראי בתראי לא הוה הוצאה מלאכה גרועה דמש"ה הכנסה כיון דהוה במשכן אע"ג דליכא קרא הוי אב א"כ י"ל הא דהולכת סכין לטבח והשאלת כלים במתני' דף ל"ז ע"א לא מיירי דרך ר"ה דמה"ת להקל בהוצאה כיון דלא הוה מלאכה גרוע' וצ"ל אביי שהקשה גבי טבילת כלים י"ט מא"ל ונדחק רבה משום דאינהו ס"ל כרבא רפ"ק דשבת דהוצאה מלאכה גרוע' היא ולדינא לא קיי"ל כוותי':

ולפ"ז מיושב קושית יש"ש על הרי"ף (וגם הרא"ש) לא מייתי ההיא דהולכת סכין ומדוכה להשמיענו אפילו ברה"ר מותר כמ"ש ב"י סי' תק"ד ולהנ"ל ניחא דס"ל הוצאה לאו מלאכה גרוע' היא ואין להקל בה טפי מבשארי מלאכות ובזה מיושב קושי' ט"ז סימן שכ"ג סק"ה על הרא"ש די"ל הרא"ש הקשה להרי"ף דהוצאה לאו מלאכה גרוע' היא ואין להקל בה אם כן אין צורך לומר גזירה י"ט אטו שבת אלא י"ט מטעם עצמו אסור גזירה שמא יעבירנו:

אמנם לדינא לא נ"ל שיהי' בזה פלוגתא אי הוצאה מלאכה גרועה או לא ויעיי' לשון הרמב"ם פי"ב מהלכו' שבת הל' ח' שכתב שניה' אבות מלאכו' הם ואפ"ה מייתי קרא ויכלא העם וע"ש הקשה בתשובת מו"ה בצלאל אשכנזי בסי' מ"א דלכאורה ס"ל שיטת הרמב"ן הנ"ל וכרב פפא ורבינא ורב אשי דלא כרבא ואם כן ע"כ יליף לי' מהם העלו והם הורידו בלא קרא דהא הכנסה ליכא קרא ואפ"ה הוה אב והאריך מאוד ולא העלה כלום יע"ש והנה לכאור' בפשיטות י"ל דלכ"ע הוה מלאכה גרוע' וצריך קרא אך מכיון דאיכא קרא אהוצאה ומה לי הוצאה ומה לי הכנסה כר"פ הזורק שוב כיון דמצינו תרווייהו במשכן הם העלו והם הורידו הוה תרווייהו אבות ולק"מ על הרמב"ם לכאורה אלא שזה אינו דאם כן רבא וסוגי' דר"פ הזורק דס"ל הוצאה אב והכנסה תולדה במאי פליגי וכי יחלוקו על הם הורידו והם העלו כיון דבקרא א' סגי לתרוויי' אע"כ הני אמוראי ר"פ ורבינא ור"א לא צריכה קרא כלל ומשו"ה הוה שניהם אבות משא"כ רבא וסוגי' ר"פ הזורק ומשום הכי קשיא לי' לגאון מו"ה בצלאל אשכנזי ז"ל וכתב שם דאע"ג דכתב רשב"א די"ל סוגי' ר"פ הזורק לחלק בין עני לעשיר הרמב"ם לא הזכיר חילוק זה בחיבורו ואי משום הא י"ל ולומר ע"פי מה שראיתי בירושלמי אמתני' דאבות מלאכו' דמפיק לי' ל"ט מלאכות ממלאכה ועבודה שכתבו גבי משכן ל"ט פעמים ובש"ס דילן בשבת מ"ט ע"ב מפקי ממלאכה ומלאכתו שבכל התורה כולה והיינו דלא בעי למיחשב אלא תיבת מלאכה ולא תיבת עבודה כלשון לא תעשה כל מלאכה דפירש"י שם ד"ה שבתורה ע"ש ולא חשיב עבודה הוצרך לדחוק לצרף כל התורה ועיי' חידושי רשב"א איך נדחקו במספרם שהרי נמצא ס"א פעמים מלאכה בתורה אבל להירושלמי ניחא דחשיב רק הכתובים במשכן ומצרפים גם תיבת עבודה ונ"ל נ"מ לדינא אי נילף מהם הורידו והם העלו שזה היה אחר שכבר הוקם המשכן בר"ח ניסן ולא הורד עד כ' אייר ואז העלו והורידו אע"ג דע"כ ילפינן מושיט מינייהו תסגי דלהוי תולדה אבל שיהי' הכנסה אב משום כך הוא פשו וזה לא נקרא מלאכת המשכן אלא עבוד' הלוי' ואם כן ירושלמי דיליף מעבודה מצרפים גם הכנסת הלוים דהוי אב משא"כ ש"ס דילן לא יליף אלא מלאכה ולא עבודה וליכא למילף כלל לעשות אב מעבודת הלוים ורק הוצאה דהי' במלאכת המשכן בויכלא העם מהביא ובזה י"ל קושי' תוס' מ"ט ע"ב ד"ה כנגד וכו' דמ"ד נגד עבודת המשכן דקדק בלשונו לומר נגד עבודת המשכן ולא מלאכת המשכן להורות נתן דמספר ל"ט נגד עבודה דכתי' במשכן ומשו"ה מחלקי' שפיר זורה ובורר ומרקד דילפי' מספר ל"ט מעבודה ומלאכה שבמשכן ולשיטה זו ילפינן מהם העלו והם הורידו ואידך נמי מודה ילפינן סמוכי' ממשכן דכל דהוה במשכן הוה אב אך לא יליף מעבוד' אלא ממלאכה ומלאכתו ולדידי' לא ילפינן מלוים ומייתי שפיר תני' כמ"ד כנגד עבודת המשכן ומיושב קושי' תוס' והשתא לפ"ז לכ"ע מלאכה גרועה ואיצטריך קרא אלא ר"פ ורבינא ורב אשי ילפינן מעבודת הלוים וכדתני' בברייתא והוי תרוויי' אבות וכן פסק רמב"ם הנ"ל ורבא וסוגי' דר"פ הזורק לא ילפינן מלוי' אלא ממלאכ' והוה הוצאה אב והכנסה תולדה ומיושב תמי' ר"ב אשכנזי על רמב"ם הנ"ל:

עוד תמה הגאון הנ"ל על שיטת ר"ה ור"ח שבתוספות ר"פ הזורק ד"ה וממאי דבשבת קאי וכו' יע"ש ותמה דלמא כי היכי דהמלאכה היתה דיים איכא לפרש על הנדבה עצמה נקרא מלאכה וכמו שהמתיק רש"י מ"ט ע"ב ד"ה והאי וכו' כל מידי דרמי' עלי' דאינשי וכו' יע"ש ה"נ י"ל פי' לא יעשו עוד מלאכה אי לאו גז"ש העברה העברה וא"כ אמאי מחק ר"ח האי גירסא ולהנ"ל י"ל כיון דהך סוגי' ס"ל כרבא דיש הוצאה אב והכנסה תולדה דלא ילפי' מלוים וע"כ נגד מלאכתו שבתורה והשתא אי ס"ד דס"ל למרא דהאי שמעתא שהוא ר"י והמלאכה היתה דים דשלימו לי' עבידתא דכל דרמי עלי' דאיניש נקרא מלאכה נהי דאית לי' העברה העברה לקרא אל יעשו עוד מלאכה ממש מ"מ והמלאכה היתה דים מתפרש שלימא עבידתא ושמעינין לי' לר' יוחנן מס' סוטה ל"ו ע"ב לעשות צרכו נכנס וא"כ מ' חסר אחת נגד מי אע"ג דל"ט מלאכו' אפשר נפקא לי' מאלה הדברים כרבי מ"מ לישנא דמתניתין מ' חסר אחת לא יתפרש אלא או אי אהוצאה והכנסה שניה' אבות וכמ"ש בגליון תוס' חדשי' על המשניות פ"ז משנה ב' או אי ילפי' ממלאכה ומלאכתו כמ"ש מהרש"א ח"א פרק במה טומנין שם ובנו של תוי"ט שם (ומ"ש תוי"ט מקשירה ותפירה צ"ע כתבתי בתשו' אחרת) וא"כ לר' יוחנן מ' חסר א' מנ"ל וע"כ לא מתפרש לדידי' שלימא לי' עבידתא ושפיר מחק הגי':

בהא סלקינין לכ"ע הוצאה מלאכה גרוע' היא ומותר להוליך סכין ומדוכה אפי' דרך ר"ה והרי"ף דלא מייתי לי' סמך עצמו אמתני' דהשואל כלים בי"ט הרי הוא כרגלי המשאיל וקו' ט"ז סי' שכ"ג על רא"ש כראי מוצק ועכ"פ לדינא מעלתו טב הורה:

מ"ש מעלתו מה צורך בעגל שנולד מן הטרפה לומר מוכן לכלבי' הוה מוכן לאדם תיפוק לי' כיון דמותר לשחוט האם לכלבי' שוב מוכן העגל לאדם אי מיירי בכלו לו חדשיו לק"מ דלא ברירא לש"ס ד' סימני' אכשר בי' רחמנא כמ"ש תוס' שם ד"ה וכי מה וכו' בתי' קמא מש"ה לא פסיקא לי' להקשות מ"ט שתיק רב והיינו כוונת רש"י עובר ירך אמו לא לכל דיניו אלא לענין שחיטה שאם נשחט האם הוה כנשחט הולד עמה בטרפו ולא אכשר בי' רחמנא ד' סימני' כמ"ש תוס' בתי' קמא דהך סוגי' בהא ריהטא ופשוט. ואומר שלום למעלתו ולתורתו כנפשו היפה ונפש א"נ דש"ת פרעסבורג נגהי ליום ד' ר"ח טבת תקפ"ד לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: