שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קיח
יורינו מורינו ורבינו שר התורה הגאון ני' על ענין ארענדארס המחזיקים בשכירות ווירטסהייזער מאדון והושיבו שם נכרי בווירטסהויז על משך שנה או שלשה שנים באופן שכל השלטת והכנסת בבית לנכרי הוא ולישראל ארענדאר אינו אלא שמחויב הנכרי ליקח כל המשקין אשר יוכל למכור שם מישראל ארענדר בשער הקצוב לו מישראל ולהנכרי נותן מכל מידה או מכל חביות כפי הפשרה שביניהם ובשעה שנותן לו החביות חושבין כמה מגיע בעד החביות והסך זוקף עליו במלוה בפנקס שביניהם והנכרי ווירטסהייזער מחויב באחריות מאז ועד עתה סמכו כל סביבותינו שיהא החמץ מה שנתן ישראל לנכרי ווירטסהייזער קודם פסח ימים או שבועות והנכרי החל קודם פסח למכור ממנו שוב אין צריך למכור בתוך שאר חמץ כי הוא מכירה מעולה בלי ערמה וקצת משמע כן בתשובה נ"ב ח"א באו"ח סי' י"ט אך אשתקד עלה על דעתינו להסתפק בדבר כיון שיש רשות לישראל ארענדר להחזיר אליו ולהחליף לייקר ולהוזיל לפי הזמן ורצון ארענדר ואין הנכרי יוכל למחות אם לא שייך למימר הואיל אי בעי מחזיק בו כמו שכ' הר"ן בנכרי שהלוה לישראל על חמצו ושם הוי חסרון ממון והכא אין כאן חסרון כלל:
שלום לידידי תלמידי הרבני החרוץ המופלג הנגיד כש"ת מו"ה פנחס נ"י:
יקרתו הגיעני נידון ארענדאר ישראל שמוכרי' חביות שכר וי"ש לנכרי ווירטסהייזער שלהם וזוקפי' עליו במלוה והוא באחריות של הקונה הנכרי אך הרשות ביד הארנדר הישראל לחזור ולקחו ממנו בכל שעה ובשנוי הזמן יוקרא וזולא ונפשו בשאלתו מה דינו לענין חמץ בפסח אי עובר המוכר ישראל ב"י וב"י או לא לע"ד דעובר עליו דכללא דחמץ אע"פ דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים מ"מ האי שלך לאו דוקא שלך ממש כמו בכל התורה אלא הכא לא ימצא כתיב במצוי לך בעלמא שיש לו שום אחיזת יד מיקרי שלו ומשו"ה אפי' רק דבר הגורם לממון דבעלמא לאו ממון הכא עובר עליו דמצוי לך מיהת הוי ופקדון של נכרי בבית ישראל אי רק מחויב באחריות אע"פ שאינו שלו לשום דבר בעולם רק שאחריותו עליו ולחד שיטה אפי' אחריות ע"י אלמות מ"מ מצוי לך מיקרי ודברי מג"א סי' תקפ"ו סק"ה צ"ע לכאורה דמייתי ראיה מחמץ לע"ז והלא שאני חמץ דכתיב לא ימצא ובחי' נדחקתי הכי קאמר מג"א מנ"ל לש"ס דלא ימצא דחמץ מרבה אפי' אחריות דפקדון דלמא אחריות דגנב שדעתו להחזיקו לעצמו אע"פ שבאמת לא קנאה מ"מ כיון שחייב באחריות עובר משום לא ימצא אבל נפקד שאין דעתו להחזיקו רק שקיבל אחריות מנ"ל לרבות מלא ימצא אע"כ אחריות דגנב אפי' בעלמא כגון בע"ז מיקרי שלו וכשיטת רש"י בסוגי' דרבוצה וא"כ בחמץ מסקינן דרגא אפי' אחריות דפקדון מיקרי מצוי לך [ועיין לעיל סי' ס"ב]:
ומזה הטעם נמי בחלה טמאה ביו"ט עובר עליו לר"א משום הואיל אי בעי מתשיל עלה והדבר ידוע משעה שהפרישה נפקא מרשותו לרשות גבוה ומה לי מכרו להדיוט או לגבוה ולשבט הכהנים ואיננו חייב באחריות כלל וכל היכי דאיתא בי' גזא דגבוה או דשבט הוא ואפשר נמי לבעלים ליחד לה קרן זויות להשאיל המקום להשבט והרי איננו בביתו ולא ברשותו ולא באחריותו ומ"מ הואיל ומצוי לו קצת שיש לו כח קצת אם ירצה למיתשל עלה אע"פ שבודאי לא יעשה כן למיתשל אחמץ בפסח מ"מ כיון שיש לו קצת אחיזה מיקרי מצוי לו ומפני כן הוקשה להר"ן בישראל שהרהין חמצו לנכרי לימא הואיל ואי בעי פדה והי' מצוי לו ותי' הואיל ומחוסר ממון לא מיקרי מצוי לו והתוס' שכ' בהקדש דלא אמרינן הואיל אי בעי פדה משום שלא יפדה הקדש חמץ ולא אמרו בקיצר מחוסר ממון ועוד הלא גם בחלה אמרינן מיתשיל אע"ג שהוא חמץ רק הואיל וע"פ מצוי לו עובר וה"נ י"ל בהקדש הואיל ומצוה לפדותו ועוד הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל ובפרט בז"הז מצוה לחללו על ש"פ ולזורקו לנהר לא שייך מחוסר ממון ע"כ הוצרכו לתרץ דשום אדם לא יפדה חמץ לעבור על ב"י וב"י ויצא מצותו בעבירתו ואפי' פרוטה לא שוי' והדר ה"ל חסרון ממון כנלענ"ד דלא פליגי תוס' והר"ן:
וא"כ ק"ו לנידון שלפנינו דהרי הואיל אי בעי מיתשיל י"ל מי יימר דמיזדקקא לי' תלתא מ"מ אמרינן מיקרי מצוי בידו וק"ו הכא אע"ג דמכירה גמורה היא כל זמן שלא חזר בו מ"מ הואיל ויש לו בית אחיזה מחמת שיכול לחזור בו ה"ל מצוי לו וקם לי' ברשותי' וביטול אינו מועיל לו כיון שאיננו שלו להפקירו שהרי של בעלים הקונים הוא ואין לו בו רק אחיזה בעלמא ואין בזה כדי להפקירו אלא קודם פסח צריך ליקחו מהווירטסהייזר לבטל קנינו הראשון ויחזור וימשוך ע"ד לקנות קנין גמור מבלי שיוכלו בעלים לחזור בו כלל הנלענ"ד כתבתי בחפזי הכ"ד א"נ דש"ת פ"ב נגהי ליום עש"ק י"ד שבט תקצ"ד לפ"ק משה"ק סופר: