שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קה
אלף שלומים לי"נ תלמידי הרבני החרוץ המופלג כש"ת מה"ו וואלף ליב נ"י:
אשר שדר לן חורפא במה דנוגע לדינא במפקיד חמץ אצל חברו ולא ביערו הנפקד ולא מכרו המפקיד דס"ל למג"א סי' תמ"ג סק"ה דחייב לשלם להמפקיד כש"ח שיכול להציל ברועי' ומקלות ומ"מ כל זמן שהוא בעין אומר לו הרי שלך לפניך והנה כבר הלכו בו נימושו' בחק יעקב ובדברי השואל שם באורך כל הצורך יע"ש ומ"מ לא אמנע לברר ההלכה כיד הי הטובה עלי וממילא ימצא קצת תשובה על דבריו ובקצת מהם כיון יפה ואזכירם בשמו:
גרסי' בב"ק מ"ה ע"א בשור הנסקל משנגמר דינו החזירו שומר לבית בעליו אינו מוחזר ר' יעקב אומר מוחזר וקס"ד דפליגי אי אמרי' באי' הנאה הרי שלך לפניך ומסיק רבה דכ"ע אמרי' באי' הנא' הרי ש"ל והכא בגומרין דינו של שור שלא בפניו קמיפלגי דרבנן ס"ל אין גומרי' דינו אלא בפניו דא"ל אי מהדרנא נהלי' הוה מערקנא לי' לאגמא השתא אתפשתי' לתוראי בידא דלא יכילנא לאשתועי' דינא בהדי' ור"י ס"ל גומרי' וכו':
ויש כאן מקום עיון בר"פ שלוח הקן אמר רבינא עוף טהור שהרג הנפש פטור משלוח וכו' ומסיק דלא גמר דיני' ובעי' לאתויי לבי דינא ומקיים בי' ובערת הרע מקרבך ופירש"י מצוה על כל הפוגע בחייבי מיתה להביא לב"ד כדי לבער רשעי' מישראל ע"ש ופסקו רמב"ם ספ"ג מה' שחיטה וכן עוד שם לקמן ק"מ ע"א גבי ציפורי מצורע קודם גמר דינא ולמאי אי לשלוח הא בעי לאתויי לב"ד לקיומי בי' ובערת הרע ומסיק אלא לשחיטה ופירש"י דה"א היינו ביעור הרע ע"י שחיטה וקמ"ל קרא דמ"מ איסורא נינהי דבעי' לקיומי' בי' מצות סקילה בב"ד ממש כן צ"ל ע"ש וכבר עוררני תלמיד א' על דברת ה"ה פיו"ד מנזקי ממון הלכה ז' ושם הארכתי ואין כאן מקומו מ"מ מבואר דמצוה על כל אדם מישראל למסרו לב"ד לקיים בי' ובערת וא"כ כיון דחזינן לר יעקב דגומרי' דינו שלא בפניו לא מתחיי' מטעם נגיחה הראשונה שלא שמרו כראוי עלזה לא מתחייב וא"כ לת"ק אמאי מחייב על שהתפיסו לב"ר הא מצוה על כל אדם להבי' לב"ד ומה בין זה לחמץ בתוך המועד בב"ק צ"ח ע"ב דרבה בעצמו אמר שם דפטור דכ"ע מצווים לבערו וה"נ דכוותי' וצ"ע לכאורה:
והנלע"ד דע"כ לא אמרי' בר"פ שלוח הקן דכל אדם מצווי' לאתויי בי' דינא אלא בעוף הפקר שאין לו בעלים והה"נ חמץ בפסח שאינו ברשותו של שום אדם וכ"ע מצווין עליו לבערו אבל שור שיש לו בעלים וקודם גמר דין דממונו של בעלים הוא אין אדם מחוייב ולא רשאי לעשות בו מעשה כ"א למוסרו לבעליו ועליהם המצוה מוטל כמבואר בב"ק צ"א ע"ב שורי הרגת ומוקי לי' בשור העומד להריגה דא"ל אנא בעינא למיעבד מצוה אלא משום הפסד מצוה בעלמא לא הי' מתחייב אלא עשרה זהו' משרה קאמר עריקנא לי' לאגמא דלא עליך הדבר מוטל להביא לב"ד כ"א למסרו לבעליו והם אם לא ירצו לעשות מצוה יניחוהו למיערק לאגמ' משו"ה חייב לשלם דומה למ"ש סמ"ע סי' ע"ב סקק"ט ובש"ך שם ס"ק קנ"ב דחייב לשלם וה"נ דכוותי' והא דבחולין ק"מ ע"א דמיירי בציפורי מצורע שיש לו בעלים ואפילו הכא פשיטא ליה דלא בעי שלוח היינו משום דעכ"פ איסורא עבדי בעלים במה שאינם מביאים לב"ד ועוד א"א לשלחו למדבר דמיד שנותנו ליד הכהן הוא מחוייב להביאו לב"ד כן צ"ל ובדברים אלו י"ל מ"ש מעלתו בשם ס' בגדי כהונה לפי מה דאמרי' בב"ק ע"א ע"ב ור"מ ס"ל כר' יעקב א"כ איך הוה בעי' למימר בגטין נ"ג ע"ב לימא כתנאי דר"מ ס"ל היזק שאינו ניכר שמי' היזק הא ס"ל כר' יעקב דאמרי' באי' הנאה הרי שלך לפניך ואם כי קו' זו אינה צריכה לפנים דה"נ דהו"מ למימר ולטעמיך ואין לבנות יסוד ובנין על קו' כיוצא באלו מ"מ הכא השתא אית לן למימר בהרווחא דאין הכרח לומר דר"מ ס"ל הרי ש"ל אלא אפי' כבר נסקל בב"ד נמי פטור השומר משום דעשה כמצותו כנ"ל דהרי להב"ח ח"מ סס"י ע"ב דמייתי לי' ש"ך ס"ק קנ"ב הנ"ל דס"ל לרבנו מאיר דפטור לשלם כיון שעשה מצוה ונהי דהש"ך פליג דבין לר"מ ובין להר"מ חייב לשלם מ"מ הכא הוי הש"ס מצי למימר דרבי מאיר הכי ס"ל כסברת הב"ח והני מילי היכי שנעשה מצותו אבל השתא שבא גנב וטבחו ומכ"ש בלא טבחו אלא מכרו צריך השומר לשלם לבעלים וצריך הגנב לשלם ד' וה' לשומר והא דלא אמר הש"ס דר' יעקב ורבנן כ"ע ס"ל לא אמרי' הרי ש"ל והכא בהנ"ל פליגי דר' יעקב ס"ל כיון דמצוה למוסרו ליד ב"ד לא מחייב ורבנן ס"ל כמ"ש לעיל דעכ"פ יש לו להחזירו לבעלים י"ל דלא הו"מ למימר הכי מתרי טעמא חדא דאס"ד טעמי' דר' יעקב כנ"ל א"כ כבר סקלוהו ב"ד נמי יפטור השומר דעביד מצוותו כמו חמץ ששורפו ואמאי אמר אם החזירו מוחזר אפי' לא החזירו כלל וכן במתני' ב"ק צ"ו ע"ב שור היוצא ליסקל ומשמע דוקא היוצא ליסקל אבל אם כבר ניסקל לא ואמאי הא עביד כמצותו ועוד אי ס"ד כ"ע ס"ל לא אמרי' הרי ש"ל א"כ פשיטא דתיקשי מחמץ בפסח וע"כ היה צריך לשנוי' דכ"ע אומרי' הרי ש"ל ובגומרי' דינו וכו' פליגי וכאשר יבואר בעזה"י אבל בגיטין להך ס"ד דהוה בעי למימר ר"מ ס"ל היזק שא"נ שמי' היזק לא הו"מ למימר ולטעמיך טבח שור הנסקל אמאי משלם ד"וה לא דידי' קטבח דשפיר י"ל דגנב משומר וטבחו ושומר הי' פטר נפשי' אפי' נסקל משום שנעשה מצותו אבל לא כי טבחו גנב דבעי' שיעשה מצוותו ממש כדמוכח בחולין ק"מ ע"א הנ"ל דמימעט אפי' השוחטה מטהורו' ולא אסורו' משום דבשחיטה לא מקיים ובערת הרע מקרבך אבל לעולם למסקנא דגטין דר"מ נמי ס"ל לא שמי' היזק ניחא ליה לרבא בב"ק ע"א ע"ב למימר ר"מ ס"ל כר' יעקב ממש והשתא לכולי עלמא לא פטר שומר נפשי' בקיום מצות סקילה דהי' לו להחזירו לבעלים והם יעשו כרצונם וכמ"ש לעיל והנה בהא דאיתפסתי' לב"ד פליגי בפירושו רש"י ס"ל דלעולם הוה היזק שאינו ניכר ומ"מ נהי דגם שומר פטור מהיזק שאינו ניכר דמשו"ה פטור אפשיעה דנגיחה מ"מ אי התפיסו בידים לא שמי' השבה ולא דמי למזיק דפטור אפי' מטמא ומדמע בידי' מ"מ שומר וגזלן דבעי' למיעבד השבה נהי אי אתי' ממילא ההיזק שאינו ניכר הוה שמי' השבה אם הזיקו בידים לא שמי' השבה זה הוא שיטת רש"י והתוס' ס"ל דאפי' לא אתפסי' בידים לב"ד נמי מה שע"י פשיעתו נפל ליד ב"ד היינו היזק ניכר כי מה שהוא לפנינו ביד ב"ד היינו ניכר כמו שהיה בא ליד גזלן ע"י פשיעתו והי' מראהו לבעלים ביד הגזלן והי' אומר הש"ל לא אמר כלום דבמה שיד הגזלן שולט בו ניכר הזיקא וה"נ יד ב"ד ופשוט מאוד הה"נ אם נגח והמית בפשיעתו בפני ב"ד ותפסוהו מיד באופן שהיה השומר אנוס בתפיסת ב"ד מ"מ מחייב על פשיעת הנגיחה דכיון דעי"ז נפל ליד ב"ד הו"ל היזק ניכר בשלמא אי לא המית בפני ב"ד ולא תפסוהו מיד והי' זמן להעריקו לאגמא אז אין החיוב על הנגיחה הראשונה דזה הוה אינו ניכר ומה שנפל אח"כ ליד ב"ד מילתא אחריתי היא אבל כשנגח ומיד תפסוהו ב"ד אפי' הוה אנוס על התפיס' מ"מ מיחייב על פשיעת הנגיחה דהשתא ה"ל היזק ניכר מה שנפל ליד ב"ד עי"ז ופשוט מאוד דמשו"ה לא הוה מצי רבא בב"ק ע"א ע"ב לאוקמי ר"מ כהלכתא כרבנן דר' יעקב ובשפשע בנגיחה ונאנס בתפיסת ב"ד וכן הקשה מעלתו ולק"מ כנ"ל דכיון דע"כ מיירי דפשע בנגיחה דאל"כ לא מיחייב שומר להחזיר לבעלים כלל וממילא חייב על התפסת ב"ד אפילו באונס משום דהוה היזק ניכר וכנ"ל:
והנה בין לרש"י ובין להתוס' משמע אין הבעלים בעיר ולא הו"מ לאהדורי לבעלים והם יעריקהו לאגמא אין עליו חיוב להעריקו לאגמא וא"כ משמע דלא כמג"א סי' תמ"ג סק"ה הנ"ל דמחייב השומר על שלא מכר החמץ אלא מוכח לכאורה כחק יעקב כיון דאיננו מחק חיוב השומר אלא מטעם משיב אבידה אין לחייבו אם לא השיב אבידה וכן מוכח לכאורה מראב"ד שבשיטה מקובצת שהקשה לפי שטתו לרבי יעקב ה"ל עכ"פ לשוחטו קודם שנגמר דינו ותי' אין אדם רשאי לשחוט מה שאינו שלו ע"ש וקשה מה לי מכירת החמץ מה לי שחיטת השור לעולם ה"ל כשומר שיכול להציל ברועי' ומקלות ולא הציל ולחייבו אע"כ כחק יעקב כיון דלא הוה אלא כמשיב אבידה לא מתחייב לשלם ודלא כמג"א:
אבל באמת הסברא תמוה הא שפיר קאמר מג"א ודברי חק יעקב אין להם שחר במ"כ דמה דאמרי' דמכירת חמץ הוה כמשיב אבידה היינו משום דאין אדם רשאי למכור את של חברו דרוצה אדם בקב שלו אי לאו משום דהוה כמשיב אבידה עיי' ב"מ ל"ח ע"א ופסחים י"ג ע"א והשתא דרשאי למוכרן מפני שהוא כמשיב אבידה ממילא שוב חייב למוכרן ואי לא מוכרן ה"ל פשיעה כיון שלא קדם ברועי' ומקלות ודברי מג"א נכונים מסברא ומה דקשי' מסוגי' דב"ק ומדברי ראב"ד שכתבתי י"ל הכא שאני כיון דמצוה על כל אדם לבער הרע מקרבנו איך נאשימו על שלא העריקו לאגמא בשלמא כשיכול למוסרו לבעלים והם יעשו בשלהם כמצותו ה"ל פשיעה דה"ל להחזירו לבעליו אבל אי אין הבעלים בעיר לא הוה פשיעה במה שלא הניחו למיערק לאגמא וכן י"ל מ"ש ראב"ד שאינו רשאי לשחוט מה שאינו שלו פי' אפי' נימא בשחיטה מיקיים ובערת הרע מ"מ אינו רשאי לשוחטו כי הבעלי' ישחטוהו כמו דאמרי' שורי הרגת בשור העומד להריגה בב"ק צ"א ע"ב הנ"ל ולעולם דינו של מג"א אמת נכון לפע"ד:
ועיי' בש"ך ח"מ סס"י רצ"ד סק"ח דמסיים וז"ל שצריך כיון שאינו מפסיד כלום אלא שטורח להוציא מידו ועיי' לשון רש"י ב"ק ק"ח ע"ב ד"ה עושה עמו דין ישלם דמצוה עליו לחזור אחר אבידה עכ"ל ונראה אפילו לפי מה שהעלה הש"ך הנ"ל דאם טרח ולא פעל שלא הי' יכול להוציא מיד הגנב צריכים הבעלים להחזיר לו מה ששילם להם ועוד להרמב"ם דפליג על רש"י כמ"ש סמ"ע שם י"ל היינו בנאנס אבל היכי דפשע ולא הציל פקדונו בודאי חייב לשלם לכ"ע וכמג"א:
והנה בב"ק צ"ח ע"ב מאן תנא אומרי' באי' הנאה הרי ש"ל וכו' כתב בשיטה מקובצת בשם הרמ"ה מדפריך משומר אגזלן ש"מ אין חילוק ביניהם וכל שגזלן יכול לומר הש"ל יכול נמי השומר לומר כן ע"ש והנה מדברים אלו למדנו שעכ"פ סברא הי' לחלק ביניהם כמ"ש תו' ב"ק נ"ו ע"ב וכמ"ש מהרש"ל ביש"ש פ"ט דב"ק סי' כ' לדעת הרמב"ם דפסק פ"ג מגזילה ואבידה כסתם מתני' בשור היוצא להסקל דגזלן אומר הרי ש"ל ובשומר פסק כת"ק דר' יעקב וכמ"ש לח"מ שם אע"כ מחלק בין שומר לגזלן ולהשמר מסברא זו כ' הרמ"ה דמדמדמי הש"ס להדדי ש"מ דליתא להאי סברא:
והנה אין כוונת הרמ"ח מהתחלת הסוגי' משום די"ל במאי דלא אסיק ר"ח אדעתי' הך סברא דאמר לי' אתפסתי' לתורא וכו' והוה רק החיוב על הפשיעה הראשונה שנגח ובזה בודאי איך לחלק בין גזלן לשומר ויפה אר"ח ר' יעקב היא אך לבתר דמסיק דאתפסתי' לב"ד והיינו שפשע בשמירה ובודאי יש סברא לחלק כמו שהסביר מהרש"ל דגזלן אין עליו חיובאלא על תחלת גזילתו וכל שלא נשתנה בשינוי הניכר הרי מחזירו לו כעין שגזל ואעפ"י שנשתנה בהיזק ניכר ע"י פשיעותא שתפסו ב"ד זה אינו כלום כי הוא לא קיבל עליו שמירת הדבר ההוא אשר ע"נ אע"ג דתפיסת הב"ד הוה כמו היזק ניכר מ"מ איננו מפסיד בידים אלא פשיעה בשמירה והוא לא קיבל שמירה משא"כ שומר דאע"ג שעיקר חיובו בא לו ע"י הפשיעה הראשונה שנגח מ"מ לא כלתה שמירתו ועדיין שומר על הפקדון ודוקא נגנב באונס מספקא להש"ס ב"ק ק"ח ע"ב אי כלתה שמירתו או לא אבל בפשע בודאי לא כלתה שמירתו ומיחייב על הפשיעה שני' דלא הצילו מיד ב"ד וזה הוא היזק ניכר ומרויחי' בזה דתיתי מתני' ככולי עלמא דהרי כל עצמו של רבה לא פליג על ר"ח אלא כי היכי דלא נימא מתני' ר' יעקב היא ולא רבנן דמה דאמרינן וא"כ ליפלגי בחמץ בפסח איננו עיקר דאין זה קו' ומשו"ה פרש"י לעיל מ"ח ע"א לפלגי בחמץ אברייתא דלקמן סמוך ורש"י גריס שם רבינא כמ"ש שיטה מקובצת ורבינא שפיר ידע הך ברייתא ולא ניחא לרש"י לפרש דקשי' לי' ליפלגו אחמץ דמתני' ולרש"י בדף צ"ח ע"ב סתמא דתלמודא נקיט לישנא דרבינא דלעיל מ"ח ע"א ליפלגו בחמץ דאיהו ידע מברייתא אבל עיקר טעמי' דרבה משום דלא ניחא לי' לאוקמא כר' יעקב וע"כ המציא לחדש פלוגתא חדשה דפליגי בגומרי' דינו של שור וכו' ואי ס"ד אכתי סיפא דשור היוצא ליסקל לא אתי' אלא כר' יעקב א"כ מה לו לדחוק לימא דפליגי באומרי' הרי ש"ל וכר"ח אע"כ רבה מרויח בזה דתיתי מתני' ככ"ע בין רישא ובין סיפא ושאני לן בין שומר לגזלן זה נלפע"ד כונת היש"ש בדעת הרמב"ם ולחנם השיג עליו הש"ך סי' שס"ג סק"ז בזה ולע"ד גם מהרמ"ה לא נעלם זה דלק"מ מרישא דסוגי' אדרבא משמע כהרמב"ם אך עיקר השגתו מסיפי' דשמעתין דמייתי בריתא דמחלק בין שור לחמץ ונהי דשפיר הוה סייעתא לעיקר סברת רבה דיש לחלק בין שור לחמץ מ"מ עיקר הדין קשה במאי פליגי מתניתין וברייתא דמתני' ס"ל בגזלן גם בשור אומר לו הש"ל וברייתא ס"ל גם בגזלן יש לחלק בין שור לחמץ זה הוא כוונת רמ"ה וגם ש"ך בסוף דבריו הקשה ק' זו:
מיהו י"ל בפשיטות דהא מבואר בתוס' דאי שינוי קונה קנאו הגזלן בשינוי ותו לא מצי למימר הרי שלך לפניך הרי נשתנה ואינו של בעלים וצריך לשלם כעין שגזל וצריכים לומר לפ"ז לסברת הרמב"ם הנ"ל דבשור דאתפסתי' בב"ד כיון דאין על הגזלן חיוב השמירה א"כ הפשיעה לא הוה מעשה בידי' והוה שינוי דאתי' ממילא וגם הוה שינוי גרוע טפי משור ונעשה איל ע"כ לא קנאו הגזלן ע"י שינוי גרוע כזו דאתי' ממילא כצ"ל בדעת רמב"ם והנה בכל אלו השינויים איכא פלוגתא דתנאי טובא ועיי' ב"ק ר"פ הגוזל עצים ושם ס"ה ע"ב ואתי' ברייתא כהנך תנאי ולא אתי' ש"ס לאוכחי מבריית' אלא דאיכא לאיפלוגי בין שור לחמץ אבל בהא דלברייתא גזלן ושומר שוי' ולמתני' יש לחלק ביניהם זה תלי' בשינוי גרוע הבא מאליו אי קונה או לא ומהא לא מיירי ש"ס גם מ"ש מעלתו בזה דברייתא איכא לאוקמי' בגזל ונשבע יפה כ' וראוי לאומרו דאע"ג דתני בהאי ברייתא חמץ מ"מ הא לרמב"ם קיימי' ולהיש"ש פ"ט דב"ק סי' מ"ה ס"ל לרמב"ם דאפילו בגזל ונשבע אומר בחמץ הש"ל דלא כהרא"ש יע"ש:
ומעתה נבוא על דברי מג"א סי' תמ"ג הנ"ל מי שהפקיד חמצו אצל חברו ופשע הנפקד ולא מכרו בשעה ה' כבר נתבאר לעיל דשפיר הוה פשיעה דהו"ל להקדים ברועי' ומקלות ולא קידם דה"ל פושע ומ"ש מג"א אע"ג דה"ל להמפקיד למוכרו במקום שהוא שם מ"מ כיון דהנפקד אין לו לסמוך על זה ה"ל פושע והרב מו"ה שלום פיורדא דיין דפה ק"ק הראה לי מקום לדין זה בב"ק למ"ד ע"א ובתוס' ד"ה חייב וברא"ש שם דחזינן דאע"ג דבעל הכותל פשע במה שלא בדק כותלו בשעה שסתר כותלו דלמא הצניע שום אדם קוצו כשהיתה בריאה ופשע ולא בדק מ"מ חייב המצניע כיון שלא הי' לו לסמוך על זה שיבדוק זה כותלו או דלמא תפול מאלי' אע"ג דהשתא פשע בעל הכותל מ"מ חייב המצניע וה"נ כיון שאין להנפקד לסמוך על המפקיד דלמא ישכח או לא ימצא מי שיקחנו ממנו חייב הנפקד:
ולכאורה יש להשיב על ראי' זו דבב"ק למ"ד ע"א הנ"ל נמי נהי אי הוזקו אחרי' בקוצים וזכוכי' מחייב המצניע מפני שהוא הפושע הראשון וכמ"ש הרא"ש שם אבל אי הוזק בהם בעל הכותל בעצמו אחר שסתר הכותל נ"ל פשוט דלא מיחייב המצניע לשלם לבעל הכותל הזיקו שהרי הוא פשע במה שלא בדק בכותל ואם כן ה"נ אמאי ישלם הנפקד להמפקיד עצמו שגם הוא פשע במה שלא מכר החמץ ע"כ אין ראיה ברורה משם ומ"מ נ"ל הדין אמת דבשלמא התם לא מסר בעל הכותל שמירת נזקיו להמצניע ומה לו עמו משא"כ הכא שמסר שמירת חמצו להנפקד וסמך עליו שהרי מסרו לבן דעת ע"כ חייב לשלם לו אם פשע:
והשתא אחר שפשע ולא מכרו ואם עשה כמצותו וביערו הרי חייב לשלם לבעלים דאין לך היזק ניכר גדול ממה שביערו וגרע משומר שלא שמר השור ונגח בפני ב"ד ותפסוהו וגמרו דינו דה"ל היזק ניכר אע"ג דתפיסת הב"ד הי' באונס מ"מ נגיחת השור הוה פשיעה ועי"ז נעשה היזק ניכר וה"נ מניעת המכירה הוה פשיעה והביעור הוה היזק ניכר וחייב לשלם:
ואמנם אם עבר ולא ביערו אומר לו אחר פסח הרי שלך לפניך ואין צריך שיחזירנו לבעליו ממש ויאמר להם כן דז"א דכיון דלא כלתה שמירתו של שומר שהרי פשע וא"כ לעולם ידו כיד בעה"ב ואחר הפסח ממילא הרי שלו לפניו בבית השומר שידו כידו הא למה זה דומה לשומר שאבד בפשיעה ונתחייב להשיב לבעלים וטרח והחזיר האבידה לידו שיוצא בזה ידי השבה לבעלים ונפקא מיני' אי אח"כ נגנב באונס פטור דפשיעה ראשונה כבר עברה למאי דתחלתו בפשיעה וסופו באונס שאינו דמיו ה"נ דכוותי' ולא דמי לשור שנגמר דינו בבית שומר דהתם אמרו לי' אי הוה מהדרת ליד בעלים ממש הוה מעריקנא לי' משא"כ בחמץ מה לי שומר מה לי בעלי' נמצא מיד אחר הפסח שאין חיוב על כל ישראל לבערו ה"ל כמושב ליד בעלים ואי נגנב אח"כ אפילו בפשיעה פטור השומר דא"ל עפרא בעלמא הוא כדאי' בב"ק ק"ה ע"ב ומג"א לא מיירי מזה כלל אבל האמת כמ"ש כנלע"ד נכון לדינא בעזה"י הכ"ד פ"ב יום א' כ"ף כסלו תקפ"א לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: