שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן קב
שלום וכ"ט לידידי הרב הגאון המופלג ומפורסם כמהו' שאול לאנדא נ"י אבדק"ק קראקא יע"א:
יקרתו הגיעני יום עש"ק העבר נידון מה שאירע בקהלתו בחדש כסליו נכסה הירח ויען כי בעו"ה חולי הקאלרא שלט שם בעת ההיא וכבר אירע כן בחדש כסליו שנת תקצ"א ג"כ בשליטת החולי ההיא ולא טוב הי' אחריתו אז ע"כ זחלו ורעדו ונצטערו הרבה בכיסוי הלבנה ובליל ט"ו אחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג נראית קצת והרבה אנשים התחילו לברך ברכת החדש ולא עלתה בידם כי חזרה ונתכסה בעבים ויען כי נצטערו ההמון מאוד על סימנא מילתא וידוע כי הרופאים מזהירים מאוד בזמן המגפה בכלל ובפרט בחולי הנ"ל שלא יצטערו ולא יתנו על לב שום דאגה ע"כ התחכם פר"מ להשקיט לב הדואגים להורות להם כי עוד יש תקוה גם בליל ט"ז וכן היה בליל ט"ז בהיר הי' בשחקים וברכו כמה מאות ברכת החדש ושמחו שמחה גדולה ופרמכ"ת סמך עצמו עמ"ש בס' שיירי כה"ג לש"ע א"ח סי' תכ"ו שמצא כ' בשיטה א' לאחרון א' במס' סנהדרי' בשם ר' פרץ ורב המאירי שגם ט"ז בכלל הכשר ברכת הלבנה ואמנם בתשר דבר שמואל סס"י רי"ו מסיים על זה וז"ל ולא נתברר לנו הטעם עכ"ל ונפשו היפה בשאלתו להודיעו דעתי הצעירה מה אומר בדבר זה:
נאמן עלינו הדיין שיירי כה"ג שכך מצא בשם ר' פרץ והמאירי אך טעמא לא ידע הגאון דבר שמואל ונחזי אנן הנה הב"י סס"י תכ"ו מייתי בשם בעל שערי אורה דאין לברך עד אחר ז' שלמים עפ"י סוד ה' וקבע כן בש"ע וכן נוהגין לדקדק היכי דאפשר אך הוא לכאורה נגד ש"ס פ' היו בודקי' אך בתשו' מ"ע סס"י ע"ח כ' דס"ל דלא פליגי אמוראי אלא מר ס"ל ר' יוחנן אתחלת' קאי שאין מתחילי' לברך עד ז' ומ"ס אסוף זמן קאי דאין לברך אלא עד ט"ז ושניהם אמת ולא פליגי אלא אהי קאי ר' יוחנן ודפח"ח אלא שם העלה דתחלת ליל ו' הוא זמן ברכה עד תחלת ליל ט"ז וכ"כ עוד במאכ"ח ח"א סס"י י"ט ע"ש ונ"ל טעמו משום דפשיטא לי' עד ט"ז ולא עד בכלל דהרי אחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג התחילה להיות חוסר והולך ואיך יברך וע"כ עד ולא עד ט"ז א"כ ה"ה עד ז' ולא ז' בכלל כצ"ל:
אלא שדבריו מאוד תמוהי' שכ' שם בטעם ז' ימי' וז"ל ועוד א"א לז' ימים בלא שבת כוונתו למ"ש במדרש מיום השמיני והלאה ירצה א"א לשמונה בלא שבת לקבל פני מטרוניתא תחלה וזה טעם מילה בשמיני ומייתי לי' בט"ז י"ד סי' רס"ה סקי"ג וס"ל להגאון מ"ע דה"ה והוא הטעם שאין לברך על חידושה של לבנה עד שיעבור עלי' שבת כן צ"ל וא"כ יליף מינה ומינה מה התם מיום השמיני והלאה ואם נולד ביום השבת אין מלין ביומו אעפ"י שיצא עליו שבת מ"מ כיון שלא הי' בכניס' המטרוניתא אין מלין עד שבת הבא ואם נולד ביום א' אין מלין בשבת הבא אעפ"י שיהי' בכניס' שבת מ"מ עדיין לא יצא עליו שבת וצ"ל דתלי' בכניס' ויציא' שב' דא"ל שיעבור עליו כ"ד שעות של שבת ז"א דהרי נולד בשבת סמוך ליציאת שבת מלין אותו בשחרית לשבת הבא אע"כ הקפיד' הוא בכניס' ויציא' דוקא זכור ושמור כידוע מ"מ מוכח מיני' ובי' כהרר יוסף גיקטלי' הנ"ל דבעי' ז' שלמים וא"כ מדאמרי' עד ז' וז' בכלל ה"ה עד ט"ז וט"ז בכלל ומקדשי' עד עבור יום ט"ז:
ואי משום דפוחת' והולכת י"ל הנה בתחל' התחדשה לא נדאי' בעליל תמני סרי שעי כמבואר בר"ה כ' ע"ב דאע"ג דלבני מערבא נראית אחר שש שעו' מ"מ להראו' בעליל לכל באי עולם אינה נרגש אודה עד י"ח שעות ולבני מערבא נמי היינו לעדי' המביטי' ומציצי' בין החרכי' להעיד וכמה פעמים אינה נראית להם ומעברי' החדש הואיל ולא באו העדי' והשתא ק"ו אם אורה אינה נראה עד אחר י"ח שעות כ"ש כשהיא מלאה ומאירה לכל עבר רק שמתחסר מעט מעט שלא יהי' נרגש החסרון עד אחר י"ח שעות לכל הפחו' וא"כ הי' יכול לברך לכל הפחות עד י"ח שעות אחר חצי כ"ט י"ב תשצ"ג שהוא כמו שש שעות ביום ט"ז ולפע"ד יש לסמוך ע"ז אפי' לכתחלה בשעת הדחק:
אך נ"ל עוד יותר כי היכי דאמרי' אחר ז' כבר נתבסמה וכמילוי פגימתה דמי וכמ"ש בתשו' מ"ע הנ"ל עד ז' נראית פגימתה וגנאי הוא לה אם כן לפ"ז הי' ראוי לומר כתחלתה כן סופה ועד ז' ימים האחרוני' שבחדש יכול לברך שאז הוה פגימה שלה כמו ז' ימי' הראשוני' והא דלא מברכי' אלא עד ט"ז היינו לפי מה שסיים תשו' מ"ע דימי ברכתה הם ט' מתחלת ז' עד תחל' ט"ז לדידי' ה"ל ט' ימים נגד ט' גלגלי' עד גלגל הירח ע"ש ולדידן מסוף ז' עד סוף יום ט"ז שהו' תחלת יום י"ז הם ט' ימים קבעו לברכה ומשום פחת וחסרון ליכא עדיין ובזה זכינו למצוא דעת קדושי' הר"פ והמאירי וא"כ בדיעבד שכבר הורה זקן מכ"ת אין מזחיחין אותו:
ועיי' ברכו' נ"ט הרואה חמה בתקופתה וכו' ובערוך ערך חמה ומייתי לי' בהגה' מיימו' פ"י מהל' ברכו' בשם הירושלמי דבימו' הגשמי' כשמתכס' החמ' ג' ימי' מענני' כשמאיר' אח"כ מברכי' וא"כ פשיטא שהי' ראוי' לברך על הירח החדשה שלא נראה אורה החד' כלל שהי' מכוס' ושוב האירה הארץ מכבוד' אמאי לא נברך אפי' בסוף החדש ועכצ"ל מפני שאינו שמחה מפני מיעוט הלבנה וא"כ יש לדון קצת בנידון שלפנינו שהי' העם שמחי' לקראת בואה כי חושבי' זה לסי' טוב ואולי יש באמת רפואה למחלה בקבלת פניה דהוה כקבלת פני השכינה וכתי' באור פני מלך חיים כמ"ש רמב"ן ר"פ וירא ועכ"פ לא מסמנא מלת' טבא כשמתכסה שלא יכולי' לברך עלי' כעבד שבא למזוג כוס ושופך קיתון על פניו וככל אותות השמים דעכ"פ אית בהו סימנא אלא ישראל אל יחתו מהם כי הקב"ה מראה להם שישובו בתשובה ויבטלו גזירת המזל ובחי' תורה שלי אמרתי מ"ש השל"ה בפסוק השקיפה ממעון קדשך שמרמז הש"ק יפ"ה ועפ"י פשטו' הקרא אין המשך לכאן ואמרתי ספ"ב דסוכה אם החמה דומה לשק חצי רעב באי' לעול' ואמנ' ישראל לא יחתו מהמ' כי הקב"ה מראה להם השק מן השמים להודיעם שישובו ויתברכו והיינו השק יפה ממעון קדשך מן השמים השק שנראה ממעון קדשך הוא יפה שעי"ז ברך את עמך וגו' וה"נ כן בכסוי הלבנה א"כ לא יועיל מה שמקדשי' אח"כ אם הוא חוץ לזמנו ומיגרע גרע שעי"ז לא ישובו אך יען בזמן המגפה שהצער מסוכן להם ומשו"ה אין גוזרין בו תענית כמ"ש מג"א סי' תקע"ו סק"ב וגדולה מזה ברמ"א י"ד ססי' שע"ד ומצינו שהיו חז"ל מסתירי' בפני ע"ה אפי' שהי' להם למכשול עון משום סכנה עיי' שבועות ט"ז ע"א בתוס' ד"ה אלא וכו' מכ"ש הכא השתא דאיכא למימר כהלכה הורה כנ"ל ולא יאונה לצדיק כל און לא תאונה אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו ובאוהל בני קהלתו ה' ירחם על כל עמו וירפאם ויחלימם כחפץ אוהבי ה' וה' עמנו הכ"ד א"נ פ"ב כאור בוקר ליום א' זאת חנוכת המזבח תקצ"ז לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: