שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן פט
החיים והשלום יחדיו יהיו תמים יצמדו ישתרגו על ראש טוביינא דחכימא ה"ה י"נ הרב המאה"ג מעוז ומגדול צדיק ונשגב חו"ב כש"ה מה' משה כ"ץ נ"י אב"ד ור"מ דק"ק דרעזניטץ יע"א:
נועם מכתבו הגיעני יום א' שבוע זו ולהיותי טרוד הנחתי הדבר עד יום אתמול פניתי קצת מעל המבקשים תפקידם עיינתי בדבריו הנעימים ואמרתי אעבור פרשתא דא ואתניי' כיד ה' הטובה עלי:
והנה נפשו היפה אותה לדעת טעמי ונימוקי שלא מחיתי באנשי ק"ק דרעזניץ לטלטל ביום ש"ק בלי עירוב על סמך הנהר מארך המושכת למערבה של רחוב היהודים והאיכא למיחש לשמא יעלה שרטון ותו גם בימות חורף בשעה שנקרשו המים לא מחיתי בהם ותו שיש שם גשר רחב על המים שרחוב היהודים פתוחה אל הגשר ההיא עוד הקשה לשאול כי נאמר לו שאני לעצמי חששתי ושניתי מהלכי ביום ש"ק לילך לב"הכ הקדושה אחורי בית הרב וכ' מעלתו שלא מצא שם שום תיקון לחי לכל הפחות אלו דבריו:
אומר בתשו' דבר זה הראשון לחוש גם בימי הקיץ מפני חשש שיעלה שרטון מפני שעתיד להתקרש בימי החורף זה הוא דעת הט"ז בא"ח סי' שס"ג והוא דעת יחיד בחששא זו לא הודה לו שום אדם בעולם כי המ"א כתב בצדו דמוכח מהפוסקים דלא חיישינן בשארי נהרות לשרטון כלל וכן משמע בתוס' עירובין כ"ד ע"ב דכתבו כמסתפק אפי' אם לא נחלק בין ים לשאר נהרות עכ" ל משמע דהפשוט לחלק וכן משמע מסתימת רש"י שם והטעם דלא שמענו כן בשארי נהרות שיפלו רפש וטיט וחלוקי אבנים עד שיעשה מזה קרקע עולם ומשום חשש שעתיד לקרוש בימות הגשמים נמי לא חייש מג"א שלא אסר שם אלא בשעה שיקרשו כמבואר בלשונו וראיתי בשב יעקב סי' י"ז שרוצה להוכיח זה מכמה סוגיו' דמיירי במים מועטים דלא שייך לומר שאינם נקרשים ואפי"ה לא חיישי' ליה כגון בדף י"ב גבי לשון ים הנכנס לחצר ונלע"ד דפשוט ליה להגאון ז"ל דשייך שם גליד וכפור באותן המדינות דמיירי בהו חז"ל מדאמרינן בברכות גבי בניהו בן יהוידע דתבר גזיזי דברדא ביומא דסיתוא וטבל עוד מייתי ראי' מתוס' פ"ו ר"ה אלא קל הוא וכו' גבי בתי כסאות על המים אע"כ לא חיישי' להא ובטעם הדבר המציאו מלבם בשב יעקב הנ"ל ובתשו' כנסת יחזקאל סי' ב' ויעיי' בס' חמד משה לחלק בין הא שיש לו זמן ידוע וניכר לכל העולם וגם סופו לחזור לקדמותו ואינו דומה לשרטון יע"ש בפנים שנ"ל לחלק בסברה קלה בגזירה לגזירה דרבנן בעלמא בשגם הא איכא הרי"ף והרמב"ם דלא חיישינן כלל לשמא יעלו שרטון והמחבר פסק כן א"כ די לנו שנחוש לרמ"א בים גופי' ולא בנהר:
והנה בעלי תשובה הנ"ל עסקו ובעו על קוטב השאלה שהיה מעיר ראטרדא"ם המסובבת במים סביב סביב מבלי שום מחיצ' אחרת ע"כ לא נחתי אלא להנ"ל אמנם במה שאנו עוסקי' שהעיר מוקפת משלש רוחות ורק אך בצד א' היא מפולשת להנהר שבודאי הדעת נותן להקל יותר ויותר להיות שכבר יצאנו מחשש איסור דאורייתא לכל הדיעות כיון שיש כאן ג' מחיצות שלמות יעיין רמב"ם רפי"ז מה' שבת ומ"ש ה"ה שם מ"מ נראה לי להוציא כן מהש"ס עירובין ח' דהוה עובדא במבוי שצדו א' כלה לאשפה וא' כלה לים ומסתפק בה רבי אי נחוש שמא יעלה הים שרטון ואו שמא תנטל האשפה ומסקי' שם רבנן אוסרי' ואפסק הלכתא לאיסור ואמימר פסק ליה לסורא באוזלי אמר חיישינן שמא יעלה הים שרטון ופירש"י שעשה מחיצות כעין רשותות בין הים למבואי העיר משום חשש הנ"ל וה"ה מייתי גירסא בפי"ז הלכה ה' בשם ר"ח לא חיישינן שמא יעלה שרטון וכ' שכן פסק הרמב"ם לקולא והפי' שעשה רשתות בצד האחר של המבואות אבל בצד הים לא עשה כלום יע"ש וגי' זו תמוה א"כ עיקר חסרון מספר דמאי דעשה רשותות בין מבואות לר"ה לא הוצרך להזכיר כלל רק שלא חשש לתקן צד הים והכי הול"ל עבד אמימר עובדא בסורא דלא כהאוסרים מיהו גם גי' שלפנינו ק' קצת למה לא אמר בקצור הוה עובדא בסורא וחש לה אמימר ומג"א כ' דלדעת ה"ה דהחשש הוא שמא יטלטל במקום השרטון לא מועיל צורת פתח כ"א מחיצה גמורה א"ש דהא קמ"ל דבעי' אוזלא דוקא אבל מ"מ לשיטת רש"י דסגי בצ"הפ קשה תו גם לה"ה קשה מ"ט יהי' זה השרטון חמור מר"ה גמור או כרמלית גמורה הסמוכה למבוי דסגי בצ"הפ ולשרטון הים לא יועיל תו נדחק בחמד משה מ"ש מחיצת הים מלחי שאנו סומכי' עליו ומעשים בכל יום שמתקלקל בשבת עצמו ואין אומר דבר לחוש לזה ע"כ נלענ"ד דעובדא דרבי דש"ס הי' במבוי שראשו א' סתום ובשכנגדו הי' לחי ופתוח לר"ה וכן כ' רש"י ובשני צדדי' הי' אשפה של יחיד וים דהשתא אי תנטל מחיצה א' הן ע"י שתינטל האשפה או שיעלה הים שרטון לא ישאר כ"א ב' מחיצות ולחי א' לזה בודאי חייש דשתי מחיצות כמין ג"ם ולחי א' ופרוץ מצד א' זה הוא איסור גמור לכ"ע לכן גם כשעדיין לא העלה שרטון ולא ניטל אשפה חיישינן לי' וכן הוה עובדא דמרימר שהי' ראשי המבוי הפתוחי' לר"ה מתוקני' רק בלחי משו"ה הוכרח לתקן צד הים באוזלי דוקא וקמ"ל דאפי' לחי לא יועיל לשם משום דאם יעלה שרטון יהי' המבוי רק משני מחיצות וב' לחיים וזה לא יועיל אבל מבוי המתוקן בג' מחיצות דאורייתא וברביעי' שהי' סגי בלחי כל דהוא בלי פוצה פה ועתה במקום לחי יש שם נהר או ים בודאי שיועיל ולא ניחוש עתה משום גזרת שרטון כי זה לא הוזכר בש"ס ולא מיירי מיני' ולפ"ז גם הגירסא דמרימר לא חייש לשרטון נמי לא פליג והיא יותר מחוורת ואלו ואלו דא"ח והכי קאמר מרימר תיקן מבואו' של סורא שהיו מתוקני' מקדמת דנא בלחי והי' הים אוסר עליה' בא הוא ותיקן שם אוזלי בין המבואות לר"ה ונמצא עתה הי' שם ג' מחיצות שלימות והים במקום לחי עומד ואמרתי השתא לא חיישינן שמא יעלה שרטון כיון דאינו מתיר אלא מה שלחי מתיר תו לא ניחוש להנ"ל ופי' זה נ"ל נכון מאוד עד שקשה לי על הרמב"ם דפסק וז"ל מבוי שצדו א' כלה לים וא' לאשפה של רבי' אינו צריך כלום שאשפה של רבים אינו עשוי להתפנות ולא חיישי' שמא יעלה הים שרטון מנ"ל למפסק כן דגם לפי גרסתו במרימר לא חיישי' שמא יעלה הים שרטון מ"מ הא איכא לפרש כנ"ל ואין לומר שסמך עצמו על סוגי' כ"ד ע"ב דפום נהרא וס"ל להוכיח משם דלא חיישינן לשרטון זה דוחק מנ"ל הא דלמא שאני לן בין נהרא לים ובלאה"נ כ' שם תוס' תי' על זה יע"ש ולולי דמסתפינא אני אומר שגם הרמב"ם יסבור כנ"ל ואין כאן מחלוקת כלל בין הפוסקים אלא שהרמב"ם הי' דוחק לו לפרש בלשון הש"ס כרש"י שהי' הים והאשפה בשני צידי' ועוד הי' לו לחי בראש א' כיון שלא נזכר מזה כלל בש"ס וגם משמע בש"ס שהחשש הוא משניה' שתינטל האשפה ויעלה הים שרטון ולפירש"י בחשש א' סגי וצריך לדחוק דאו או קאמר וזה אינו במשמע הלשון ע"כ פי' הוא ז"ל שהי' סתום משני ראשי' ונכנסי' בו ע"י שער ודלת וכה"ג ובשני צדי' הי' ים ואשפה ונמצא שהי' מוקף מארבע רוחותי' במחיצות דאוריי' אלא שחשש רבי שמא ינטל האשפה של יחיד וגם הים יעלה שרטון ולא ישארו כ"א ב' מחיצות ובכה"ג חיישי' ואתא מרימר וקמ"ל דבסורא שלא הי' אלא צדו א' ים עשה אוזלא לצד שכנגדו ותו לא חיישי' למידי וכן א"ש הגי' שלפנינו וק"ל ואין כאן מחלוקת וזה שכתב הרמב"ם מבוי שצידו אחד כלה לאשפה ש"ר וצידו אחד לים אין צריך כלום ומיירי במבוי שאין בו עדיין כלום כי שארי רוחותי' הם מחיצות גמורות ואמר שא"צ כלום דאשפה של רבי' לא מתפנה וה"ל ג' מחיצות תו לא חיישינן שיעלה הים שרטון וממילא נשמע שאם הי' אשפה של יחיד הוה חיישינן שיתבטלו ב' המחיצות האשפה והים אבל לחדא לחוד לא חיישינן לעולם ומה"ט לא מייתי הרמב"ם כלל הך דינא דאשפה של יחיד בשום מקום אלא הכא בצד רעהו שרטון של ים וע"כ משום דלחדא לא חיישי' והשתא לפ"ז הא דפסק בפי"ו הלכה י"א הך דפום נהרא דדף כ"ד ע"ב וז"ל רחבה הפתוחה למדינה מצד א' ומצ"א פתוחה לנהר עושה לה לחי מצד המדינה וכו' ולפי הנ"ל קשה הא העלינו דהרמב"ם מודה היכא שצד א' מתוקן בלחי וצ"א ים חיישי' שמא יעלה שרטון וה"נ אמאי לא ניחוש להכי ודוחק לומר דמיירי הרמב"ם שהי' תל המתלקט כמ"ש תוס' שם שהרי לא הזכיר מזה כלום אע"כ מוכח דס"ל לרמב"ם בנהר לא שייך שרטון ואפי' לחי מצד א' מהני אלא דקשה לי על דברי קצת דא"כ היה לו להרי"ף להביא הך סוגי' רצדו א' כלה לים אלא דידוע דבעירובין אינו מייתי כל הדינים משום דלא שכיחי וכמ"ש גם ה"ה פי"ו הלכה י"א ובלאה"נ ה"ל לאתוי עכ"פ הך דאשפה של יחיד עתה מצאתי בש"ות י"עבץ ח"א סי' ז' שכ' אמהרי"ק שרש מ"ז שכ' דהקף הרים אינו מתיר משום שאינו עשוי בידי אדם לדירה שקשה על זה ממחיצת ים דשמעתין ותי' דשאני הכא דאיכא עכ"פ ב' מחיצות גמורות מן התורה:
היוצא מדברינו אלו שלפי פירושי בש"ס ופוסקים במוקף ג' מחיצות גמורות לא חיישי' שיעלה הים שרטון מכ"ש שאנחנו בנהר עוסקי' ובא"י דלא שכיח שרטון ואנן ניקום וניחוש לקרח ולכפור בואו ונסמוך על הגאונים האחרונים דתברא גזיזי' דברדא בהא ואי נמי יש מי שחולק על פירושי הנ"ל מ"מ מי ליכא הרי"ף והרמב"ם ור' חננאל רלא ס"ל לחששא דשרטון לפי' החולק על פירושי וכדי לסמוך עליהם עכ"פ בנהר ובשהוקף ג' מחיצות גמורות דעכ"פ מסברת חוץ יודה כל בר דעת שיש להקל בזה טפי מבעלת ב' מחיצות ולחי דשאני לן אם נצטרך הים להיות מחיצה גמורה או אם לא נצטרך לו רק בתורת לחי ודין זה ברור לפענ"ד שעכ"פ בזמן שאין הנהר נקרש אין כאן בית מיחוש ואפי' מידת חסידות ליכא:
ומעתה נצא לדון ביום הקרח הנורא וה' יעזרנו הנה בזה הסכימו הט"ז ומג"א לאסור דבטלו מחצתי' ובתחלה עלה ברעיוני להשיב עליהם מש"ס עירובין ע"ט ע"א דלפי שינוי' דרב אשי דכוותי' קיי"ל בלי ספק ואמר בית אחריץ קרמית חריץ למטיימי' קאי בית לאו למטיימי' קאי יע"ש הנה אם נפרש דברי רב אשי על צד היותר חומרא האפשרי' נאמר דרב אשי בא לומר דודאי מה שאסור לטלטל בודאי מבטל מחיצה דהא בטל מיהת ליומי' כארנקי וכיס אלא אפי' אי מיירי מעפר מוכן לכסות בו צואה וכה"ג (ותימה על מג"א סי' שע"ב סקכ"ז) מ"מ יש חלוק בין היכי דקאי למטיימה להיכא דלא קאי למטיימ' דאז לא בטיל אם אינו מבטלו בידים ודעת רוב הפוסקים שצריך שיבטלנו שם לעולם ויעיי' ריטב"א פ"ק דסוכה דלא דמי לדבר האסור לטלטל דה"ל כבטלו לעולם אע"ג שעתיד לטלו למחר מ"מ היום לא יטלנו בודאי מש"כ דבר המותר לטלטל אעפ"י שבטלו על זמן מה יכול להיות כל שעה ושעה שימליך ויפנה העפר ולא בטלו אלא המחיצות מש"ה בעי' או שיהיה אסור לטלטלו או שיבטלנו לעולם חוץ היכא דקאי למטיימי' ועיי' ברש"י שבת מ"ב ע"ב במתני' מפרש בטל כלי מהיכנו להושיב כלי במקום שלא יכול לטלו משם הוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה ע"ש ס"ל דאיסורו קובעו טפי ויעמ"ש שם קנ"ד ע"ב מ"מ זה סיוע לדברי הריטב"א הנ"ל והנה נחזי אנן הנהר לא קאי למטיימא בגליד וכפור אדרבא אדם יושב ומצפה מתי חם השמש ותמס וחריץ הלזו ה"ל לענין זה כבית לענין עפר וקרח מותר ליטלו בשבת כמבואר במרדכי דשבת סי' של"א ופסקו בטוש"ע סי' ש"כ סעי' יו"ד דמותר לשבר הקרח כדי ליטול מים מתחתיו בשבת וא"כ שיכול ליטלו משם בשבת וגם אין דעת שום אדם לבטלו שם ולא קאי למטיימי' א"כ יש לתמוה על המגינים ז"ל שאסרו בפשיטות:
אמנם אחר העיון קצת הי' נ"ל שטעות חדא לפמ"ש מג"א שם סקט"ו וכ"ל דבנהר או באר אסור עכ"ל כוונתו מבואר דוקא בכלי שאינו עושה בנין חדש דאין בנין בכלים הוא דשרי אבל לא בנהר ובאר שע"י הקרח נתבטלו מחצתו וע"י השבירה עושה בנין חדש ויש בנין בקרקע ולא בכלים וכן יש להוציא מדברי תוס' שבת קמ"ו ע"א ד"ה שובר וכו' שהרי המרדכי בשם ראבי"ה הוציא זה משובר אדם את החבית ליטל גרוגר' יע"ש ותו נ"ל גם בכלי אסור לטלטל מיהת הקרח ולא הותר כ"א לשברו אבל אסור לטלטל השברים דהרי מייתי ליה מחבית ליטל ממנו גרוגרת והתם פשוט דאסור לטלטל השברי' משום שברי הכלים שנשברו ביומן ותו מדמדמי לי' לחביות ש"מ דעכ"פ היה ראויי לאסור השבירה ההיא ורק יליף מחביו' שמותר משום שהוא מקלקל כמבואר שם בש"ס וצ"ל ה"נ נהי דמקלקל לא הוי בשבירת הקרח מ"מ מתקן נמי לא הוה ולא עביד מידי אבל בהנהר דמתקן מחיצות אין להתיר כלל ואע"ג דבחריץ מותר ליקח התבן לבהמתו התם אין בנטילת התבן שום איסור ואיהו לא מכוון לעשות מחיצה רק להאכיל לבהמה משא"כ הכא דאיכא איסור בשבירה ולא הותר רק משום דלא מתקן מידי אבל אי מתקן מידי הרי איסור השבירה במקומה עומדת ותו התם מותר לטלטל התבן מהחריץ אל החצר לבהמתו הכא אסור לטלטל בקרפף שהוא מקום קרישת הנהר ותו נ"ל לו יהבנא כל הנ"ל שיהיה מותר לשבור אפילו בנהר ובאר ויהי' נמי מותר ליטלו משם אחר השבירה מ"מ אינו בדין למיחשבי' למחיצה דידוע דמבוי הפתוחה לנהר אם יפתח וישדד הקרח ברוחב המבוי באורך כ"כ עד שיהיה מחיצה מתלקט עשרה מתוך ד' בתוך הנהר זה יהיה משקל כמה אלפים לטראות קרח וא"כ אעפ"י שמותר לטלו בשבת מ"מ לא עדיף מסולם הצורי דעירובין ע"ז ע"ב ודקלו' וסולמות של בבל שם ע"ח ע"א דכובדן קובעתן ולא עדיף מספל דרב יחיאל דהואיל ובעי מרא וחצינא לא יטלנו משם וממעט וה"ה ה"נ וצדקו דברי הטו"ז ומג"א בהא אלא שהייתי תמה אם כדבריהם א"כ בים נמי בשעה שנקרש בטל לי' למחצתא והש"ס בעירובין כ"ג ע"ב פריך כולי עלמא נמי מקיף לי' אוקינוס פי' ולהוי רה"י ומאי קושיין אה"נ דאוקינוס משוי ליה רה"י ולא משכחת לי' רה"ר אלא בשעה שהים נקרש והטו"ז רצה להשמר מזה וכ' דבים לא שייך זה כי סבר שלא שייך ים נקפה מחמת כפור ובאמת כל הים הסמוך לציר הצפוני בעשרי' מעלות וכן בציר הדרומי הוא נקפה רוב השנה חוץ מכמו ב' או ג' חדשים בקיץ והצפוני נקרא קרייאן לאנד והים נקרא אייז מעער וא"כ במדבר דאמר רחמנא לא תפיקו מרה"י לר"ה זה הי' ממחרת יה"כ ואז כבר נקפו הימים ובטלו מחיצות אבל בלאו הכי אה"נ דהים עשה העולם רה"י ומאי קושיין ואח"ז מצאתי לשב יעקב שהקשה כמו זה על ק' הש"ס מדגלת ופרת ורצונו לפמ"ש לעיל שברור לו שגם באותן המדינות איכא כפור וקרח ואין לומר ולתרץ דבדאוריי' שאני דמן התורה מותר לשבור הקרח ולא מבטל ליה ומשום הכי לא מבטל מחיצה ז"א דאדרבה הא כ' תוס' בשבת ק' ע"א ובעירובין ע"ח ע"ב דמן התורה אפי' דבר הניטל מבטל מחיצה והדרת קושי' לדוכתי':
שוב היום ראיתי ובינותי בספרים ומצאתי תרי גברי רברבי טעו בהא מילתא א' החכם הספרדי מה' שלמה אאיליון בס' כנסת יחזקאל שכ' וז"ל ועוד בר מן דין קרח דבר הניטל בשבת הוא דמותר לשבר הקרח כדי ליטל מים מתחתיה וכו' עכ"ל והשני הגאון בעל אבן העוזר בסי' שס"ג שכ' ועוד ראיה דהא מנהגינו מגאונינו הקדמונים דתברא גזיזי ברדא בשבת וכו' א"כ הוה קרח דבר הניטל בשבת דאין מבטל להמחיצה עכ"ל לעניננו ולא שתו לבם לכל מה שכתבתי לעיל וצל"ע על אותן החכמים:
ומ"מ בספר אבן העוזר מצאתי שאהבה נפשי שהוכיח בראי' ברורה דקרח כמים דיינינן ליה לענין טומאה ומכ"ש לענין מחיצ' ויותר כ"ש לענין בטול מחיצה יע"ש כי הספר מצוי ביד כל ועל אותו דרך בעצמו דרך בשב יעקב והוסיף להביא ראיה מלשון הר"ן סוף במה טומנין שכ' דמסיקת שלג וברד לא דמי למשקין שזבו דהני בעודם קרושים תורת משקה עליהם ועוד ראי' ממשנה א' פרק ז' דמקואו' וראי' האבן העוזר מאהלות משנה ה' פ"ח יע"ש וא"כ הרי הם כמות שהי':
ולכאורה עומד כנגדם דברי מג"א סי' פ"ב סק"ב שכ' וז"ל ונ"ל בזמן הקור שהצואה נקרשת הרבה כאבן שרי לקרות כנגדה אע"ג שתחזור אח"כ לקדמותי' בזמן החום מ"מ בתר השתא אזלי' וכן משמע קצת בטהרות פ"ג עכ"ל ורצונו משנה א' שם הרוטב והגריסים והחלב בזמן שהן משקה טופח הרי הן תחלה קרשו הרי הן שניים חזרו נימוחו כביצה מכוון טהור יותר מכביצה טמא שכיון שיצאת טפה הראשונ' נטמאת כביצה יע"ש הרי קמן דאזלי' בתר השתא אבל מה אעשה ודברי המג"א תמוהים ואין דמיונו עולה יפה במח"כ דבטומאה כיון שנקרש שעה א' פרחה לי' טומאה ואפי' חוזר ונימוח נשאר בטהרתו דמשו"ה כביצה מכוונת טהור לגמרי משו"ה שפיר יועילנו קרישתו משא"כ צואה אפי' אי נימא דהשתא הוא כאבן מ"מ לאחר שתמס ויהיה נימוח יחזור לקדמותו וזה אין בו ספק א"כ נימא גם עתה בדינו עומד כמו שהיה וכמו שעתיד להיות וכדאיתא במנחות נ"ה ע"א דהיכא דיכול לשולקן ולהחזירן לכמות שהן ע"ש וכמוכח מכל הני ראיות שהביאו הגאוני' הנ"ל והה"נ לענין שבת שכשהי' מים לא בטל מחיצת' ולכשימוס ג"כ לא יבטלם א"כ גם עתה במקומו ודינו עומד:
עוד נראה להביא ראיה וסברא להנ"ל מהא דכ' הרב"י בי"ד סי' ר"א אהא דכ' הטור שם ואם נפלו צרורות או עפר בגומא אינו חשוב סתימה לבטלו מתורת קבלה אא"כ יהיה מהודקין בתוכה כ' עליו ז"ל שהרמב"ן מפרש שנכבש מאלי' ונתבטל שם ושהרא"ם בס' יראי' פי' שכבשו ברגל ונתבטל קבולו וקשי' לי' מהא דפ' חלון מלא עפר וצרורות מערבין א' ולא מצרכי' כבישה ותי' גבי חריץ שאני דהכא מבטל לי' מתורת כלי עכ"ל ס' יראי' והת"יט במס' מקואות משנה ג' פ"ד כ' דתי' זה עולה גם למשנה וי"ו פט"ו דאהלות ולא הבנתי זה אטו ביטול אהל אינו חשוב כמו בטול כלי אתמהא גם מ"ש שם שה"ה לשיטת הרמב"ן דמיירי שכבשו מאליו נמי צריכי' להאי תי' ואני אומר לא כן אבי דהם לא צריכא להאי דוחקא דודאי בעלמא עפר וצרורות שמבטלו שם הרי הוא מבטל אפילו מחיצת אהל מכ"ש כלי בעלמא אמנם הכא דאיכא מיא דמקלחין בכח דרך הצינור ולא קאי למיקם ולהיות מה יועיל בטולו במחשבתו או בדבורו הלא זרם מים כבירים יבואו וישטפנו ע"כ בעי' שתהי' העפר נכבשת שם באופן שלא ישטפנו זרם מים כבירים ולק"מ רק לרא"ם דאפילו נכבשו בכח לא מהני עד שיעשה מעשה ברגלו ש"מ שמעשיו גורמים לו ע"כ הוצרך לדחוק ולתרץ כנ"ל ובש"ע שם סעי' ל"ו פסק סתם דלא בעי כבישה ברגליו ולא רפרף בזה אדם מעולם וא"כ י"ל במכ"ש קרח הנ"ל שאינו עומד בפני המים שעתידים לשטפו ולשברו כשבר נבל יוצרים א"כ גם בזמן שהוא בתוקפו לא נחשב למאומה לבטל מחיצות כשם שהעפר אינו נחשב למאומה אפי' בזמן שהוא שם ולא שטפוהו המים כיון שסופו להשטף אנו דנין הכלי כמו שיהיה אחר כך והכי נמי דכוותי' וזה נראה לי ראיה נכונה בעזה"י:
ואמנם בפי"ד מהלכות שבת כשכ' הרמב"ם הך דשבת ק' ע"א דאין מים מבטלים מחיצה כ' ה"ה וז"ל וחלוק המים והפירות נראה ה"ה כל דבר שאדם מסתכל ורואה בתוכו דינו כמים וה"ה לכל הדברים הלחים הרבה והדברים היבשים דינן כפירות ושהטעם בזה לפי שאין המחיצות נכרות עכ"ל א"כ כיון דבעי' עכ"פ מחיצות ניכרות ממילא קרח שאין המחיצות ניכרות מתחתיו מבטל מחיצה והגאון שב יעקב ירד להציל בזה וכ' דלא פלוג שהרי לא חלקו בין מים עכורים הרבה וכו' רק כל מה דנקרא בשם מים אין מבטלין מחיצה א"כ במים נקרשים כיון דעדיין שם מים עליהם כנ"ל אין מבטלין מחיצה לכך לא חששו הראשונים לדבר זה ובפרט בדבר שהוא דרבנן עכ"ל שב יעקב הנה בלשון ה"ה נראה ראי' לדבריו מדכ' וה"ה לכל דברים הלחים הרבה ומה רצה בזה אם לא לרבות דבש ומקפה כיוצא שאינם כמים שנראית המחיצה מתוכו ומ"מ דינו כמשקה וס"ל לשב יעקב ה"ה קרח ומ"מ יש לבעל דין לחלוק על סברא זו ויותר נראה דהי' לו לומר אה"נ לענין מחיצה דאורייתא בעינן היכר מחיצה הנראית אבל לענין מחיצה דרבנן לא דלא גרע מקש ועפר וצרורות דעירובין ע"ח ע"ב ומיהו יש לומר דוקא כשלא ביטלום לא מבטלו מחיצה בדרבנן אבל כשביטלו שם מבטלו אפי' מחיצה דרבנן חוץ ממים דלא מבטלי מחיצה משום שהיא נראית אבל קרח שאין המחיצה נראית ובטלום שם אפי' בדרבנן הוה מבטלו מחיצה אם לא מטעם הנ"ל שקרח דין מים יש לו:
מ"מ כל זה הדוחק צריכי' לסברת ה"ה אבל לולי דבריו הייתי אומר דלאו מטעם ראיית המחיצה אתאינן עלה דקשה מאוד לחלק בחיוב סקילה דאורייתא בזה והיכי רמיזה ע"כ היה נ"ל לומר כך דהא לענין שבת הכל תלוי אם דרך תשמישו בכך ויכול להצניע חפצי' וניחא תשמישתו בכך וא"כ בשלמא במים עדיין יכול להשתמש בתוכו כי המים אינם עומדים בפני שום דבר ואם זורק לתוכו חפצי' המים יצאו וחפצי' נכנסים משא"כ מלא פירות העומד בפני כל דבר הרי בטל לי' רשותא מלהשתמש בתוכו ונפקא מיני' בין ה"ה לדידי במלאוהו זכוכי' שהמחיצ' נראה מתוכם ומ"מ אינו ראוי' להשתמש בתוכו ובזה ניחא לי נמי מה שהקשו תוס' על הך דינא דפירות מבטלא מחצתא ממתני' דאהלות דבית שמלאוהו תבן או צרורות בעירובין ע"ח ע"ב ד"ה אפי' מלא והא"ש דוקא לענין שבת פירא מבטלי מחצתא משום דתלוי בתשמיש חפצי' ולא לענין אהל המת ועיי' סברא כעין זה בתוס' בשבת ה' ע"ב ד"ה אגוז וכו' יע"ש אעפ"י שאין הנדון דומה ממש וממילא לק"מ נמי ממתני' דעירובין דפירי וקש ותבן מבטלי מחיצתא שהקשו ממנו תוס' דדוקא מלהיות רה"י לענין שבת מבטלי מחיצתא מפני שאינו ראוי' עוד להצניע חפצי' שמה משא"כ לענין מחיצות להפסיק בינו לחברו ובין החצרי' והמבואות וכה"ג פשיטא דהוה דומה ממש למחיצה אהלי טהרה וממילא תו לא קשיא עלינו מאי דלא חשו רבנן קמאי להקרח דלענין מחיצה כזו לא מבטל המחיצה וק"ל:
והנה בפסקן של דברי' הגאון שבות יעקב התיר לגמרי כמבואר בשב יעקב ולא נודע לי טעמו כי אין הספר במחיצתי וכן כל חכמי הספרד ובראשם הגאון אאיליאן הנ"ל אמנם בעל כנסת יחזקאל אעפ"י שהוא מהמתירים חוכך להחמיר בשעת הקרח וכן בשב יעקב מסיים להסכי' עם הגאון מהאמבארג היינו כנסת יחזקאל הנ"ל להחמיר בשעת הקרח משום שכ' ה"ה פי"ז מה' שבת הטעם דעליות שרטון משום שמא יבוא לטלטל בהשרטון גופיה ולזה לא יועילו כל התירוצים נהי דהמחיצה מתרת במבוי גופיה מ"מ ניחוש שישתמש בהנהר על הקרח עצמו אלו דבריו ז"ל:
והמובן שהם נגררו אחרי דברי מג"א ז"ל שכ' וחידש פלוגתא בין רש"י שפי' שיבוא לטלטל בהמבוי ובין ה"ה שפיר' משום שיבוא לטלטל בהשרטון ולפע"ד בא לחלוק עלינו את השווין ולא עוד אלא שחדש בזה נפקותא דלטעמו של ה"ה בעי' מחיצה גמורה וכבר תמהתי עליו אטו אם היה שם ר"ה לא הוי סגי בצו"הפ או לחי בג' מחיצות ובכרמלי' או קרפוף נחמיר טפי והוא דבר שא"א לשמוע אלא הדבר ברור לפע"ד דלא פליגי כלל ובואו ולמדו מתחילת גזירת המבואות הוא משום שמא יטלטלו בר"ה או בכרמלי' ויעיי' היטב בלשון הרמב"ם פ"א מעירובין הלכה ד' ואמנם כשמטלטל במבוי שמחיצותי' כדין לא יבוא ללמוד מזה להתיר לטלטל ברה"ר או כרמלית אך במבוי המפולשת לים ולנהר שהיא כרמלית נהי שחוסמת היא את העוברים לטלטל בשדה שמעבר לנהר מ"מ היא גופיה כרמלי' היא ויש לנו לאסור טלטול המבוי בלא היכר משום שיבוא לטלטל בזה הכרמלי' אלא הואיל והים והנהר לאו בת טלטול היא עם המבוי מותר לטלטל במבוי משא"כ כשמעלה שרטון שהוא כרמלי' שפיר אסור לטלטל באותה שעה בהמבוי משום גזירת הכרמלית שבצידה וה"ה ורש"י שניהם לדבר א' נתכוונו לאסור טלטול המבוי משום טלטול השרטון ולדברי שניהם סגי בהכרא צו"הפ או לחי אם יש לה ג' מחיצות שלימות וזה ברור לפע"ד מ"מ נתחזקו דברי השב יעקב וסייעתו דבשעת הקרח דאיכא למיחש לטלטול הכרמלי' יש לאסור טלטול המבוי לכ"ע וגם בלא"ה לא נחתו הני גאונים ליישב מ"ש הטו"ז ממתני' דפ' חלון ע"ח ע"ב בחריץ אם נתן עלי' נסר רחב ד' טפחי' מבטל מחיצה דה"ל כעין גשר ופתח מכ"ש הכא בגליד וכפור:
ולהיות כי מצוה להציל הראשונים משגיאה בכעין זה כמ"ש תה"ד סי' ע"ד שאע"פ שמדינא בעי' סיד מחוי ברוחב אצבע ללחי ובניישטאט הנהיגו בכל שהוא ולא רצו להניח לשנות מנהגם שלא להוציא לעז על הראשונים שלא מיחו בדרבנן וכ' שצריכי' לדחק ליישב כל האפשרי ובפרט בענין זה שהגאון טו"ז ישב בשטייניץ אחר גזירת ת"ח ובאותו הפרק ממש ישב הש"ך שם בק"ק דרעזניץ שאנו עוסקים בה וכן ראיתי פסק מח"י ביד הר"ר שמואל בר"א שם והוא סמוך ונראה לק"ק שטייניץ ושמע וידע כל הנגזר מפי טו"ז ולא חשש לו ע"כ צריכי' אנו שלא להוציא לעז ח"ו ע"כ עלה מאז ברעיוני והוא נ"ל נכון והוא דכל דבריהם נאמרים בעירות גדולות שדרכם לעשות בפועל מעבר על המים הנקרשי' כדי שיכולים לעבור עלי' אנשים ונשים וטף ולא ימוטו רגליהם ועל הרוב מקצרים עי"ז הדרך מלילך דרך כמה מבואות עד שיגיעו להגשר ע"כ המה עושים ע"י כמה המצאות דרך ומעבר ואז באמת בטלו המחיצות מטעם הנ"ל דניחא תשמישתי' ועדיף מנסר אבל במקומות הקטנות האלו שאינם מתקני' דרך ימוטו העוברים דרך שם ואיכא נמי כמה מעלות ומורדות ומי שאינו קל ברגליו אינו יכול לעבור דרך עלי' ואם גם לפעמי' ברבות השלג יוכלו לעבור על הנ"ל מ"מ הרי ממש הגשר הבנוי לעבור עלי' סמוכה לו בצידו ומי פתי יניח פתחא רבא וילך בפתחא זוטא וסברא זו איתא בש"ס להדי' וכיון דלא ניחא תשמישתי' לא עדיף מאלו הי' המים נוזלים שגם אז ראוי לשמש בו בכמה דברים ומ"מ כיון דלא ניחא תשמישתי' כתשמיש המבוי לא חששו לו ה"נ דכוותי' וקצת מעין זה יש להבין גם מדברי הרב השואל בשב יעקב יע"ש ויש לסמוך על זה לפע"ד ובשגם בעיר המוקפת ג' מחיצות שלימות כנ"ל והן עתה זמן מה אחר כתבתי זאת מצאתי בשיעב"ץ ח"א סס"י ז' להתיר בנקרש שאינו דומה כלל לדגלי מדבר שאינו ראוי' לחנות שם דחם השמש ונמס ורבי' כי האי לא מבטלי מחיצה בידי אדם כלל וכלל ואפי' מחיצה בידי שמים כשהיא רק מחיצה רביעי' עכ"פ בודאי לא תתבטל על ידי זה יעיין שם בברור:
אך מה יושיענו כל זה היות הגשר עוברת על הנהר והאמנם לא ראיתי שום ספר המדבר מזה מאומה רק הלום ראיתי שהרב השואל בשב יעקב כ' שחכמי הספרדים דשם לא דברו כלום מקרישת המים רק תקנו צו"הפ למעבר הגשרים הרי מבואר דפשיטא להו דבעי תיקון וכן בדין מטעם דהזכיר מעלתו דהחריץ אינו מתיר אלא מטעם גוד אסיק מחצתא כמ"ש בח"ץ וכיון שהגשר מונח על גפופי גדודי הנהר הרי שם לא שייך גוד אסיק אלא שמעל' תלה זה בסברא והוא ש"ס ערוך ר"פ כל גגות ויע"ש בתוס' ד"ה במחיצות וכו' אך הי' נ"ל דהם לא דברו אלא בגשרים הנמוכי' כדרך שעושים על המים עמוקים וחריפי דנהרא שעושי' גשרי' על ספינות והם נמוכים כמו רחוב העיר הנהו הוא דמבטלי מחיצת החריץ אבל האי גשר דלשם שאמצעיתה עומדת על כמה עמודים גבוה מאוד ותחלת עלייתה היא משפע והולכת והאם שלא מדדתי בהיותי שם מ"מ לפי ראות עיני החקוק גם עתה בזכרוני יש בשיפועה ללקט יותר מעשרה טפחים בתוך ד' אמות והגשר בעצמה הוא גבו' י' ורחבה הרבה יותר מארבע אמות ואע"ג דאין מחיצותי' יורדים עד למטה במים מ"מ נימא גוד אחית מחיצה דבקיעת דגים לא מבטלי' גוד אחית כמבואר בשבת ק"א ע"א דאפילו רבנן דפליגי אר"י ב"ר יהודה בטרסקל משום דבקיעת גדיים מבטלים מחיצתא מ"מ מודו בספינה משום דבקיעת דגים לא מבטלי מחיצתא ואפילו אי דרך הספני' והדייגי' לעבור דרך שם ואפשר דכה"ג מקרי בקיעת גדיים מ"מ הכא שאני שיש לה עמודים שהן כפסין ולא צריכי' לגוד אחית אלא העמודים בעצמם עושים רה"י והשתא בפסי' בעלמא קיי"ל לא אתו רבים ומבטלי' מחיצה כ"ש בהני שהוא מקורה נמי למעלה ולא רבים עוברים שמה כי אין עוברי' בספינה בנהר ההיא כ"א הדייגים לפרקים ויעיי' בתוספתא פ"ז דעירובין דמייתי לה תוס' פ"ק דשבת וי"ו ע"א ד"ה יתר על כן וכו' מכל הלין נ"ל ברור דהגשר ההיא רה"י דאורייתא היא והזורק על גביו חייב ועוד כמדומה לי שיש על הגשר מחיצות גבוהות עשרה וה"ל רה"י למעלה וממילא לא מזיק בקיעת גדיים דלמטה עמ"ש מג"א רס"י שמ"ה סוף סק"א:
וא"נ לא יהיה ברגלי הגשר מתלקט עשרה מתוך ארבע מ"מ נחשב לזה גם גדוד המים שבאותו המקום משום גדוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפים אלא שמעלתו כתב שבדק שם ולא מצא שיהיה בשפתו עומק כלל וחשש נמי שלא ימצא כלל שום עומק הראוי' בכל הנהר ואני תמה מאוד על חכמתו הנה הנהר שם סמוכה מאוד להבתים ועתה אם נמי יהיה ברוחב הנהר עשר אמות פחות חוט השערה בלי שום עומק ונדון את זה כיבשה ממש ומשם יתחיל לשפע עשרה טפחים בתוך ד"א נמי די ולא יסופק אדם מעולם בזה שיהיה כן וקצת ראיה שהרי הדייגי' עוברים שם בספינות וחז"ל העידו גמירי דלא מסגי בפחות מעשרה ושיטת הרא"ם בס' יראי' דאפי' ספינה קטנה לא מסקי בפחות מיו"ד אלא שהיא משוקעת עד סמוך לקרקע אלא שבתוס' בשבת ק' ע"ב ד"ה גמירי משמע דפליגי אך המג"א סי' רמ"ח סק"ז העלה להשוותם ואיך נאמר שלא ימצא ברוחב הנהר שיהיה עומק עשרה והשתא לפ"ז עדיף טפי שבאמצע המים מקום המחיצה שנאמר שם גוד אסיק באותו מקום כבר הוגבה הגשר רם ונישא מאוד ונוכל להסיק המחיצה עד הגשר ואלו הוה מחיצה כזו בנוי' לפנינו והי' בני ר"ה מעמידים להם כבש מכאן ובני העיר מכאן לעלות ולירד זה לזה לא הי' מזיק בחומה ההיא כלל ולא דמי לסולם דמפסי' בחצר לענין עירוב כמ"ש לעיל דהתם פתח מפסיד משא"כ הכא ואין לומר דהספינה יפסיד המחיצה בידי שמים ג"ז אינו אפי' מאן דלא בעי ס' רבוא מ"מ השמש מקרי לא ניחא תשמישתי' וכבר העלינו דלא מפסיד אפי' במחיצה בידי שמים עד שיהי' ניחא תשמישתי':
מה נשאר לפקפק ע"ז דרבים בוקעים על הגשר מה בכך הא קיי"ל כרבנן דר' יהודה דלא אתי רבים ומבטלי מחיצה בעירובי' כ"א אלא שמעלתו כ' מסברא דנפשי' דהכא שאני שמעיקרא נעשה לשם כך להעביר עלי' רבי' ואע"ג שמעלתו כ' כן לענין שיבטלו מחיצת המים שתחתיה ואנו עוסקים עתה בהגשר גופי' שאנו רוצי' לדונה כתל המתלקט עשרה מתוך ד' ועדיף מיני' והוה מחיצה המתרתיעיי' בתוס' כ"ד ע"ב ד"ה אין עושי' מ"מ גם על זה יש לפקפק פקפוק כנ"ל אבל תמהתי עלי' במ"ש כן מסברא דנפשי' חדוש גדול כזה ולא הביא שום ראי' לדבריו אבל ראיה בהיפוך דא"כ בסוגי' כ"ב ע"ב דכ' תוס' ד"ה דלמא מעלות ומורדות וכו' דלרבנן אפי' בח"ל פטור בתל המתלקט ועמ"ש תוס' שם ד"ה תל וכו' והקשו תוס' א"כ כל א"י תהי' רה"י ובבל נמי משום הנהרות הסובבים ותירץ בדוחק דמחיצה בידי שמים לא חשיבא כולי האי ורבנן מודו דאתי רבי' ומבטלי מחיצה עכ"ל ואי איתא מאי קושיין הא ר"ה היינו סרטיא ופלטי' גדולה שהוא שוק או דרך עשוי' מעיקרא לקבוץ רבי' ועיי' פרש"י דשבת וי"ו ע"א ובכי האי גוני מבטלי מחיצה אע"כ הא ליתי':
והנה במג"א סי שס"ג סק"ל הקשה איך הוה ים מחיצה הא כ' תוס' דמחיצה בידי שמים לא חשיב מחיצה ורבים מבטלי' לי' וכ' עמ"ש סס"י זה רצונו שם כ' דבעי' ס' רבוא לבטל המחיצה וא"כ לפ"ז מכ"ש בנדון דידן אמנם להרמב"ם וסייעתו החולקי' וס"ל דלא בעי' ס' רבוא עסי' שמ"ה סעי' ז' ובמג"א שם נשארה קושית המג"א ומה שתי' לחלק בין מקום מעבר לספינה לא נראה ובכנסת יחזקאל כ' שהמג"א טעה בפי' התוס' דהם לא אמרו אלא דלא חשיב מחיצה כולי האי ורצונם בקרפף יותר מסאתי' מהני בקיעת רבי' יע"ש והסכים עמו החכם אאיליון וגם זה לא נ"ל כי מה מעלה יש מן התורה לענין קרפף יותר מבית סאתים אבל האמת יורה דרכו שהפי' כפשוטו דודאי א"א לומר שיהיה א"י ובבל וכל המדינות המוקפות הרים ונהרות רה"י דהרי כל העולם כולו נמי מוקף אוקינוס ואפ"ה אמר רחמנא במדבר לא תפיקו מרה"י דידכו לר"ה והרי כך גזרה חכמתו שמרה"י המוקף מחיצות אין להוציא לרה"ר המוקף מחיצו' שבידי שמים משום דאתו רבי' הבוקעי' ומבטלי מחיצו' של ים אוקיינוס שנעשו בידי שמים אמנם אין לך בו אלא חדושו דרבים מבטלי מחיצה בידי שמים היינו היכא דניחא תשמישתי' כמו בדגלי מדבר שהי' הענן משו' הדרכים ולא היה שם שום תל המתלקט אבל כל שיש כאן תל המתלקט אינו דומה לדגלי מדבר לא אתו רבים ומבטלי אפילו מחיצה בידי שמים וכפירש"י ד"ה שאינו כדגלי מדבר שארץ חלקה היתה והענן משוה אותם עכ"ל נמצא לפ"ז מחיצה העשויה בידי אדם בין דניחא תשמישתי' בין דלא ניחא לעולם לא אתו רבי' ומבטלי מחיצה ובידי שמים יש לחלק היכא דניחא תשמישתי' אתו רבים ומבטלי מחיצתא והיינו דגלי מדבר משא"כ כשלא ניחא תשמישתי' לא אתו רבים ומבטלי' לי' והיינו דרב חסדא דתל המתלקט אפי' רבים בוקעי' בו מ"מ פשיט לי' דלרבנן רה"י הוא והיינו דכ' תוס' דבידי שמים לא חשיבא מחיצה כולי האי ומיושב נמי מה שתמה הת"ח על התוס' מה יתרצו לר"ח דאמר בהדי' דגם בידי שמים לא אתו רבים ומבטלא מחיצתא ולפי הנ"ל א"ש וגם קו' מג"א ליתא דפשיט' דים לא דמי לדגלי מדבר ולא אתו רבי' ומבטלא מחיצתא. זמן מה אח"ז מצאתי שממש כן כ' בשיעב"ץ ח"א סי' ז' בפי' דברי תוס' ובפסק הלכה וברוך ה' שכוונתי כן:
ומ"מ זכינו לדין דגשר שלנו שהוא רה"י גמור לא אתו רבי' ומבטלים מחיצתא אע"פ דניחא תשמישתי' ועשוי' לכך מעיקרא ולא תיקשי עלן ממ"ש תוס' שם ד"ה ואיזהו שבילי בית גלגול וז"ל וי"ל דבעי' שלא יהי' ניחא תשמישתי' שלא יהי' עשוי' כעין מדרגה דלא תהוי כעין מחיצה נדרסת דפ' כל גגות פ"ט ע"ב דלא הוי מחיצתא עכ"ל הנה ההוא דפ' כל גגות סד"א דהש"ס הוא ולא קאי ר' יוסף במסקנא הכי יע"ש והתוס' הכא לא כ' כן אלא לר' יהודה דס"ל אתו רבי' ומבטלו מחיצה אבל לרבנן אפילו בניחא תשמישתיה פשוט הוא דלא מבטלי מחיצתא בשום אופן:
ואע"ג דבפ' חלון ע"ח ע"ב בנסר על החריץ אם הוא רחב ד"ט נעשה כפתח מפני שעשוי לילך עלי' מחצר לחצר מכ"ש הכא שעשוי לילך עלי' משדה לעיר ג"ז אינו ק' התם הפתח הי' גורם הפסד בעירובי החצר והנסר נמי כפתח דמי משא"כ הכא אלו הי' כאן פתח פתוח לשדה ולר"ה לא הי' שום הפסד אם הי' הפתח עשוי כדינה בצורתה אע"ג דיוצאי' ונכנסי' כל היום רוכבי הרכש ועוברי מעברה במרכבה בכל זה לא הי' הפסד כיון שצורת השער או הפתח מפסיק בין הר"ה לר"הי וה"נ התל שהוא רה"י גמור מן התורה מפסיק ונעשה פתח בין הרשויות אין הפסד מן העוברי' ושבי' עלי' כיון דלא מבטלי מחיצה כל זה נ"ל ברור בעזה"י בלי שום פקפוק ולא עוד אלא שאפשר אם יעיי' מעלתו היטב בצורת עמידת הגשר ההיא אפשר שתהי' היא מחיצה ותועלת גם בפני פרצת המים כעין פס או לחי אלא שאין חקוק בזכרוני אופן עמידתה:
והנה עיקרן ושרשן של דברים הללו כבר עלו ברעיוני מאז בהיותי שמה אלא שעתה חזרתי ושניתי פרק זה הוספתי דברי' בסתירה ובנין וא"א לב"המד בלא חדוש ומ"מ כל זמן היותי שמה לא אביתי לסמוך עצמי על כל האמור ומהיות טוב אל תקרי רע ע"כ שניתי מהלכי בכל שבת קדש אחורי הבית לבה"כ הקדושה והנה אותה המבוי שאחורי בית הרב היא בתמונת קשת נכנסי' לה מרחוב היהודי' בשביל קטן שבין בית היין שרף לבית אלמנה יוכבד ויוצאי' ממנה בשביל הסמוך לבית דוד חיים ומשם חוזרי' ובאי' לאותה רחוב עצמה ובה"כ הקדושה עומד בקערורו' הקשת ובית הרב עומד על היתר מכוון נגד בה"כ הקדושה מכוון ואם הי' צריך תיקון ממש הי' ראוי' לעשות צו"הפ מצד אחד ולחי בראש שני אך להיותי חושש מאוד לחדש בפרהסי' דבר בענין זה מפני טעם שהזכרתי כבר ע"כ לקטתי קולי מתניתא והוא שאין שום פתח מבוי שם רחבה עשר אמות ועוד ששני הפיות פתוחים לרחוב א' ממש והוא קיל טובא כמ"ש תוס' עירובי' יו"ד ע"ב ד"ה עושה לדעת ריצב"א וגם אינם פתוחי' לר"ה עצמו אלא למבוי הפתוחה לר"ה ועוד המבוי אינה פתוחה לר"ה אלא לנהר שהוא רק כרמלי' ובלא"הנ יש התירים דלעיל ע"כ הי' די לי בשני לחיי' ומעלתו חפש הלחיי' ולא מצא אותם והם גדולי' מאוד למראה א' העמוד שבקצה בית היין שרף דלא גרע מאבני גדר המובדלות דש"ס ט"ו ע"א וכן בבה"כ הקדושה בולטי' עמודים כאלו ומבה"כ ולהלן לא הלכתי ועיי' סי' שס"ג סעי' ל"א אלא שאם ירצה יכול לסמוך על אילן א' העומד בקצה המבוי ההיא ועוד ימצא שם כמה בליטות שראוי' לסמוך עליה' משום לחי ואך בשביל קטן הסמוך לבית הרב הוא קצר מאוד ומ"מ בקל יש לסמוך על סיד מחוי שבבית הרב הבולט מהקרקע עד למעלה מהחלון אם לא נתקלקל עדיין:
ומהדברים שנצטערתי הרבה בהיותי שמה בענין זה הוא בשער א' משערי העיר כמדומה לי הוא הנקרא שער הסגאליטץ נפרץ סמוך לו בקרן זויות פרצה ורבי' בוקעי' שם עוברי' בה במעברה עגלות וסוסים וכמדומה לי לא נשאר פס ארבע והתלמידים יודעי' מזה איך דברתי מזה כמה פעמי' בהילוכי שם לטייל ויעיי' בעירובי' וי"ו ע"א תוס' ד"ה א' זה וא' זה וכו' ומ"מ יראתי להזכיר מזה בכח כי קשה הוא מאוד לתקן דבר זה או להשתדל אצל השר לעשות לחי או קורה ומוטב שיהי' שוגגי' בכעין אלו ועתה אם לבו הטהור מעוררו לעורר לב החורים והסגני' על אלו ולתקן זה זכור לטוב ויהי' חלקי עמו ויזכר שמי על הדבר ג"כ כדי שאהי' נטפל לעושי מצוה ובזה אסיי' בכל חותמי ברכות הכ"ד א"נ לנצח דש"ת משה"ק סופר מפפד"מ: