שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן סח

שלום רב לידידי הרב המופלא עושה פלא ידיד נפשי כש"ת מוה' אייזק באנוויטץ נ"י אב"ד דק"ק עקרעזע יע"א:

קבלתי נועם מכתבו והנאי וע"ד אשר כ' אודות ההמוני' המשמיעי' קולם בשעת אמירת מפטיר ההפטורה הנה האמת אתו כפי הנראה משטיחיות לשון רמ"א בא"ח סי' רפ"ד ס"ד שנים לא יאמרו ההפטורה בבת א' דתרי קלי לא משתמעי ונרשם שם ריב"ש סי' רי"ו וש"ס מגלה כ"א והאמת שכן הוא בש"ס שם כ"א ע"ב ובנביא א' קורא ושנים מתרגמי' ובלבד שלא יהיה שנים קוראים דתרי קלי לא משתמעי ומ"מ למעיין בד"מ יראה דט"ס הוא בש"ע ותרי מילי אמר שלא יהיו שנים מפטירי' ר"ל שלא יהא ראובן קורא בתורה ומפטיר חצי ההפטורה ושמעון יפטור חצי השני' לא יעשה כן אלא א' יגמור את כולה וזהו מהריב"ש ועוד דין א' שלא יהיו שנים קוראים בבת א' משום שהשומעים לא יכלו לכוון השמיעה משום דתרי קלא לא משתמעא והוא מגמ' הנ"ל והתמי' על מג"א שלא הרגיש ולא הגיה כלום בש"ע:

אמנם גוף הדין צל"ע דהא כ' הרב"י סי' מ"ט טעם למאי דקיי"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בע"פ הוא משום חסירות ויתירות וקריין וכתבין וכמה מילי דמדרשי מתוך הכתב יע"ש נמצא לפ"ז כל הקורא בספר שאינו מדוקדק בכמו אלו ה"ל כקורא ע"פ ממש אע"ג דכל ס"ת שלנו אינם בדוקים מחסרות ויתרות כמו בדורות הראשונים היינו למדחי הא מקמי הא ולהוציא אחר בשביל טעות דחסר ויתיר אבל לעולם כל מה דאפשר דייקינן בי' משא"כ בפרשיות ההפטורות הנדפסים בחומשי' אין שום א' מהם המדוקדק בחסרות ויתרות ובצורות אותיות ותגין כראוי וגם יש בו לקוטי פרשיות אפי' בהפטורה א' מבי וג' פרשיות מפוזרים כגון פסוקי מי אל כמוך בסוף פ' שובה וכה"ג באמת בזמניהם לא היה כן אלא היו מדלגי' ומחפשי' אחר אלו הפסוקי' וכמ"ש ת"ה מביאו ב"י סי' קמ"ד דמה שאנו מדלגים מנביא לנביא משום שכתובים על קונטריסים ובקל יכול לסמן משמע דמאז היו מסמני' למצוא מקום הדלוג בקל אבל לא שהיו מחברי' ב' פרשיות נפרדות דלפע"ד יש בזה קפידא מטעם הנ"ל בעצמו דכיון דכמה דברים נלמד מסמיכות הפרשיות וסמוכים דאורייתא מסמוכים לעד לעולם ואפי' למ"ד דבעי' מוכח ומופנה מ"מ מי גילה לנו איזה מוכח ומופנה ואיזה לא וא"כ בעי' שתהא כל פרשה כתובה במקומה לפנינו ובה נביט ונאמר ונכוון עליה ועל מה שכלול בכח דרשותי' ורמזותי' ועמ"ש רש"י בשיר השירים על פסוק שוקיך עמודי שש:

ובסברה זו היה נראה ליישב שיטת הרי"ף פ' הניזקין שפסק כותבים מגלה לתינוק להתלמד כר' יהודה לגבי ת"ק שם ס' ע"א והרא"ש תמה עליו והרב"י תמה על יישוב הרא"ש ובש"ע י"ד סימן רפ"ג פסק דלא כוותי' ולפי הנ"ל י"ל דס"ל אין שום רמז בתורה שלא לכתוב מגילות מגילות ורק שלא לומר בעל פה דברים שבכתב זהו מקרא מלא דבר הכתוב כדילפי' שם ס' ע"ב כתוב לך הדברים האלה וגו' ומני' ילפי' דה"ה שאין כותבים מגלה להתלמד דמ"ט אסור לומר בע"פ דברים שבכתב משום חסרות ויתירות הה"נ שלא לכתוב מגלות מגלות ולהפריד פרשה מחברתה משום סמוכים וא"כ תינח למאן דדרש טעמיה דקרא אבל ר' יהודה דלא דרש טעמא דקרא אין לנו להמציא טעם דברים שבכתב משום הנ"ל ולאסור נמי מגלה לתינוק ומשו"ה פליג ר"י התם וס"ל כותבים מבראשית וכו' ואנן הא קיי"ל דלא דרשי' טעמא דקרא גבי בגד אלמנה משום כן פסק הרי"ף כוותי' בהא כנ"ל ליישב דעת הרי"ף מ"מ לדינא לא קיי"ל כוותי' בהא אלא אין כותבין מגלה נמצינו למדין דחומשי' שלנו נהי דכתיב' דדפוס כתיבה מעלי' היא לענין זה לדעת ט"ז ומג"א מ"מ כל הקורא בהם אינו אלא כקורא בע"פ מטעם הנ"ל ואע"ג דלחד תי' שכ' תוס' בתמורה והביאו ב"י סי' מ"ט הנ"ל משמע דבנביאים וכתובים אין קפידא כלל לאומרם בע"פ מ"מ מבואר דלא קיי"ל כהאי שינוי אלא כמ"ש ר' יונה הביאו הרב"י שם וכבר האריך בזה כל צרכו בתשו' חות יאיר סי' קע"ה יע"ש:

וכיון שכן נהי דכל זה בכלל עת לעשות לה' הפרו תורתך מ"מ כיון דקיי"ל דאין יכול להוציא את שאינו בקי אלא בקורא מתוך הכתב ולא בע"פ כמבואר בטור סי' מ"ט ובמג"א שם וקריאת ההפטורה שלנו מקרי בע"פ נמצא דמי שאינו בקי בלאה"נ לא יי"ח והבקי ע"כ יקרא בעצמו עם הקורא וא"כ מה לנו אם קורא בלחש או בקול דמי שאינו בקי אינו יוצא בלא"ה וטוב יותר שלא לשנות מנהגם שלא לבייש מי שאינו בקי בקריאת הנגינה אעפ"י שספר מנוקד לפניו ויעיי' מ"ש רא"ש ר"פ הקורא עומד והביאו ב"י ג"כ סי' קמ"א והאמת כי מורי הגאון זצ"ל הנהיג בב"הכ שלו שלא לומר ההפטורה עמו כי הוא היה עולה למפטיר לעולם ולא זכיתי לשאול את פיו הקדוש בכל מה שכתבתי ומ"מ במה שכתבתי נלע"ד די שא"צ למסור נפשו על ככה והנח להם מנהגם באשר הוא מנהג כמעט בכל תפוצות גלילות האלו ולא ישמעו בקל וגדולה מזה מצינו לחז"ל שהניחו להם מנהגם יותר גרוע ורע מזה בשבועות י"ו ע"א וברש"י שם ד"ה אלא בעולי גולה אע"ג שיש לדחות ראי' זו ממ"ש תוס' שם ד"ה אלא וכו' מ"מ האמת כמו שכתבתי וכל כה"ג מוטב שיהיו שוגגין בשגם שסברתי נ"ל נכונה ובזה אתן קנצי למילין עד פ"א אי"ה ארחי' יותר הכ"ד הכותב פה ק"ק מ"ד נגהי ליום ה' ה' טבת תקמ"ג לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: