שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן מז
שלום וכ"ט לידידי תלמידי האהוב והחביב חרוץ ושנון הרבני המופלג מו"ה וואלף נ"י:
בזו השעה קבלתי מכתבך ע"י אביך י"נ הרב המא"הג נ"י והנה במ"כ תורתך לא עמדת על שמועתך ובתחלה אעתיק לך הכתוב אצלי בחי' לפ' ע"פ הנכתבי' משנים קדמוני' ושם קי"ד ע"ח כתבתי וז"ל לשיטת הר"ר יוסף ורש"י ור' שמעי' דמייתי תוס' לחייב טיבול ראשון בחרוסת נ"ל לפמ"ש תוס' לקמן בשמעתין שיטת הריט"ע דס"ל דבפ"הא דשאר ירקות פוטר את המרור וקשה חרוסת מי פטרו בשלמא אי מברך על המרור בפ"הא ה"ל מברך על העיקר ופוטר את החרוסת הטפל אבל אי מרור גופי' נפטר משאר ירקות אי לאו דהוה מטבל גם שאר הירקות בחרוסת לא הוה פטר את החרוסת שעם המרור. זה הנלענ"ד בשיטת הנ"ל אך עמ"ש מג"א סימן קע"ד סוף סק"ט דמוכיח מתוס' ברכות מ"ד ע"א ד"ה באוכלי וכו' דליתי' להנ"ל אלא גם הטפל נפטר שבתי וראיתי דיש לספק בהא מילתא טובא דלמא ע"כ לא קאמרי תוס' ומג"א אלא בגוני דידהו דכל אוכל פירות גנוסר אוכל מליח לטפל ומליח אינו נאכל בלי לחם נמצא גם הלחם הוי טפל לגנוסר וכן בנידון מג"א כל האוכל צריך לשתות והאוכל בלי שתי' אכילתו דם ולשתי' צריך מיתוק א' נוסא ה"ל הכל טפל לפת אבל נפל לי ספיק' ביין פוטר כל מיני משקין שאין המשקין נצרכי' ליין אלא שחשיבת קביעתו של יין פוטר כל המשקי' וא"כ השותה קאפע אח"כ וממתקו בצוקר שבפיו אה הצוקר נפטר ע"י היין שאיננו טפל להיין אלא להקאפע והיין והקאפע אינם צריכי' זה לזה ואפשר דגם ההיא דר"י ט"ע נמי הוה כי האי גוני שאין הירקו' והמרור צריכי' זה לזה עד שיפטו ר את החרוסת ונסתפקתי בזה כמה שנים עד שזכני ה' ולמדתי ברכות ובהגיעי אל תוס' הנ"ל מ"ד ע"א ועיינתי מנ"ל להתוס' סברא זו שהקשו כל כך בפשיטות ואמרתי שמוכח כן מברכות ל"ה ע"ב פריך ש"ס ה"ל פת עיקר ושמן טפל וכו' וקשה מאי פריך דלמא מיירי באופן שהפת גופי' נפטר שהי' טפול למילתא אחריתי ושוב הטפיל היין להפת אע"כ מוכח כהתוס' וא"כ ממילא איפשיטא גם ספיק' דילן דא"כ אכתי דילמא מיירי שקבע סעודתו על פת הפוטר כל מיני מאכל ושוב אכל אוכלים אחרי' עם שמן ואפשר פת אורז ודוחן עם שמן או מיני תרגימא הנפטרי' ע"י קביעות הפת והשמן אינו נפטר אע"כ גם בכי האי גוני נפטר אלו הם דברי ואתה בין תבין את אשר לפניך כי בעל נפש אתה. פ"ב יום ה' כ"ב תמוז קפ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: