שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן מב
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ידידי תלמידי הרבני ותיק מלא עתיק כמו"ה מאיר נ"ש דיין בק"ק קיצע יע"א:
גי"ה הגיעני נפשו היפה בשאלתו אודת נרות של בית ע"ז שלא הודלקו מעולם אי לא נאסרו בהזמנ' ההיא שלא להדליקם בבה"כ ועוד אותם שהודלקו וכבו שאי' בהדי' בש"ע א"ח וי"ד לאיסור דמאיס אי הותך השעוה ונשתנה אי הותר לעשות ממנו נר אחר או דומה לצמר שבש"ע א"ח סי' י"א דאין שינוי ההיא מתרת:
בש"ע א"ח סימן קנ"ד סעיף יו"ד לא הוזכר אלא שכבר הודלקו וכיבן שמש שלהם אבל מהזמנה בעלמא לא נזכר לאיסור והדין עמו דמסקי' בתמורה כ"ט ע"א דאין מוקצה עד שיעשו בו מעשה ויש בזה ב' נוסחאות עפירש"י ופליגי בהו רמב"ם וראב"ד פ"ד מאי' מזבח הלכה ד' ואם כן להקרבה משום דאין הקדש לע"ז כללא הוא אם כן מכ"ש לבית הכנסת ואיננו אלא נויי ע"ז וכיון דליכא אלא הזמנה וגם שוב נתבטל ע"י מכירה א"כ לשני הנוסחאו' בין לרמב"ם בין לראב"ד אין להחמיר כלל ואין לחוש שנעשו מתחלה לשם ע"ז ממש דאין סתם מחשבת גוי לע"ז אלא עושה למכור בשוק:
אמנם נרות שכבר דלקו וכבו ונאסרו ונמאסו לבה"כ אי מהני התכה דלהוי שינוי טפי מצמר הנה מלשון ש"ע י"ד סי' קל"ט סעי' י"ג נרות ושעוה של אלילים אסורים לנר מצוה וכו' וכן תכשיטי הכהני' כגון המעילי' לא יתקן מהם טליתות של מנוה ע"ש מדכ' לא יתקן רמז אפילו שצריך לחותכם ולתופרם באופן אחר ממה שהי' ונשתנה מ"מ זה לא מיקרי שינוי כל כך ואסור אפילו לטלית שהוא רק תשמיש של מצות ציצית ולא המצוה עצמה ובריש' בנרות ושעוה שנצרכי' לנרות בה"כ שהם מצוה עצמה עט"ז א"ח סי' קנ"ד סק"ח ואפ"ה לא כתב שמנרות ושעוה לא יתקן נרות לבה"כ ש"מ דאינם אסורים אלא בעין אבל ע"י שינוי דשינוי דדהו הוה ע"י התכה והתכה פנים חדשות הוא ושרי' וקיל טפי מפשתן שבמג"א סי' י"א סקי"ב יע"ש וכ"כ בתשו' חו"י סימן קס"א וקס"ב בין שינוי תפירת כלים לשינוי ההיתוך ושכ"כ המפורשים דמרע"ה לא רצה לקבל מראות הצובאו' והרי קיבל חח וכומז דמאיס טפי ע"כ משום דהני מהותכים משא"כ מראות הצובאו' לכיור ע"ש ובמג"א סי' קמ"ז סק"ה מבואר דגם מראות הצובאו' נשתנו כשעשאום בכיור אלא שלא הותכו משא"כ חח וכומז:
מיהו ברמב"ן סוף פרשת ויקהל כ' טעם אחר דבנדבת המשכן נתערבו הכומז עם הרבה כלים אחרים ונתבטלו משא"כ מראות הצובאות שנעשו מהם לבדם הכיור לכן לא רצה משה לקבלם משמע דס"ל דהמראות נמי נתכו בכיור אצל האש ואין לחלק ביניהם לבין כומז אלא אלו נתבטלו בתערוב' ואלו לא נתבטלו מ"מ משמע מרמב"ן דאין היתוך שינוי אם לא נאמר דאין שינוי מועיל לכלי מקדש דנדחו ואין חוזר ונראה א"כ עכ"פ מוכח דלא הוי כפנים חדשות:
והנה במס' ע"ז נ"ב ע"ב דקאמר ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבידתי הכננו שגנזנום והקדשנו אחרים תחתיהם וק' אמאי לא אמר דעדיף מיני' הכננום שהתכנום והקדשנום שעשאן כלים ופנים חדשות אלא משמע דאין ההיתוך עושה פנים חדשות ונ"ל לעולם עושה כמו פנים אלא כיון שהכלים ההמה לא נאסרו מן התורה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וא"כ אסור להתיכם משום לא תעשון כן לה' אלהיכם דאפילו לצורך תיקון אסור כמ"ש הרב"י בי"ד ססי' רע"ו בשם הר"י אסכנדרי דוקא אבני המזבח ששקצו אנשי יון הותרו לנתוץ לצורך תיקון ע"ש וא"כ אין הכרח מש"ס הנ"ל:
מ"מ לדינא נ"ל לפי משמעות הש"ע והחו"י הנ"ל משמע דמותר ומרמב"ן פרשת ויקהל וש"ס דע"ז אין הכרח לאיסור ע"כ המיקל לא הפסיד והמחמיר תע"ב דמ"ש מג"א סי' קנ"ד סקי"ז בשם תשו' הרא"ם דאפילו התפללו בקבע בבית לע"ז מותר לעשותו בה"כ כתבתי על הגליון מתוס' מגלה וי"ו ע"א תוס' ד"ה טרטיסיאות וכו' עכ"ל על הגליון ואם כן טוב להחמיר בכיוצא בזה והנלע"ד כתבתי בעזה"י הכ"ד משהק"ס מפפד"מ: