שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן טז

שלום וכ"ט לידידי הרבני המופלג מו"ה מאיר נ"י:

גי"ה הגיעני וההכרח להשיב להחזיר לו אגרת י"נ הגאון החסיד דאוהעל אשר אמרותיו מאירי' מעולפת ספירים במ"ש בנגלות לדבר א' נתכוונו הוא ואני היש חיך מתוק מזה לענין עיקור דין של לבישת בגדי נמר אשרי הנזהר וקדוש יאמר לו ומ"מ רוב ישראל שאינם נזהרים מאן מרמי להו מידיהו:

ומ"ש שכל הנוסחאות שוות אין כוונתי שהנוסחות בעצמם שוות דזהו הדבר שהוכחש מיני' ובי' אלא הלא פרשתי דברי שבכל הנוסחאו' מרומזים כונה א' והתפלו' כולם עולים עטרה לראש צדיק אלא שהלשון משתנה לפי שערו של כל א' שעולה בו על דרך שאחז"ל נבואה א' עולה לכמה נביאים ואין ב' נביאים מהנבאים בסגנון א' כי חלילה לומר שיש שינוי בנבואה כי לא איש אל ובן אדם ויתנחם כל מה שראה ישעי' ראה עמוס ומיכה אלא שלשונותם משתנים לפי בחינתם וה"נ בענין התפלה נחתא לעילא כמו שהוא בנבואה מעילא לתתא ומי שיש מוח בקדקדו יבין זה לאישורו ומצוה להעתיק בכאן תשו' רלב"ח סימן ע"ד וסימן ע"ה ע"ש היטב:

ותמהתי על דברי הגאון באגרת שלו גם כי כל דבריו בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכת מחשבת אך מ"ש כי מתפללי ספרדיו' קבלו עליהם שלא להוריד לפני התיבה מי שמלביש צמר אם קבלה היא נקבל אך אני רואה עיקר מתפללי ספרדיות הם גולי שפאניא ופרטוגאל והמה דרים באמשטרדם ולונדון והמבורג והמה וחכמיהם בגד צמר ילבשו בתפלתם ואם אולי כוונת הגאון על האשכנזים המתפללי' ספרדיו' המה קבלו עליהם ועל כל הנלוים עליהם לעולם ועד שכל מי שירצה לפרוש מקהל אשכנזי ולהתפלל ספרדיו' מחוייב לקבל גם תקנה זו הנה צריך שימצא כתוב על ספר התקנות באיזה זמן ובאיזה מקום התאספו ומי הם המתקנים וכל זה צריך כתוב וחתום ממופלגי דור כתקנת רגמ"ה מר"ת וסייעתו שבספר תשו' מהר"מ מר"ב:

ומה שהעתיק מעלתו מס' לקוטי אמרים אותו ס' לא נמצא בקהלתינו כי אפילו בש"ס ופוסקים כי הוא חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה אין לי פנאי לעיין באחרונים כ"א בש"ס וראשונים ואך לא זכיתי להבין דברי הס' ההוא שכ' נוסחא ספרדי' היא לבני התערוב' א"כ הכהנים והלוים שיודעים שבטם לא היו להתפלל בנוסח זו אלא נוסח ידוע לכהנים ועוד צלע"ג הלא בימי חכמי ש"ס כבר נתערבו ולא ידעו שבטם כ"א הכהנים והלוים ודבית רבי והנשיאים שהי' יחוסם משפטי' בן אבוטל לבית יהודה א"כ כלם התפללו ספרדיו' ומנין לנו בני גולה שאחר הש"ס נוסחאות אחרות מה שלא היה לחכמי התלמוד והנה ר"א הגדול היה מבני בניו של מרע"ה כמבואר במדרש בפסוק ושם האחד אליעזר ור"ע תלמידו היה מבני גרים וע"כ ר"ע התפלל ספרדיו' ור"א התפלל נוסחא השייך לשבט לוי ואיך כי גזר תעניתא ולא נענה ר"א ירד ר"ע ואמר אבינו מלכנו ונענה ואיך יכול להיות שלוחו של ר"א ושל כל בני הכנסת ההוא והוא אינו מהם ואין נעשה שלוחם והנה כל חכמי צרפת רש"י ובעלי תוס' ור"מ מר"ב והרא"ש והטור כולם התפללו אשכנזית ולא ידעו שבטם ועלתה תפלתם השמימה ורבי שמעון הגדול שהאר"י ז"ל בחר בפיוטיו בר"ה ויה"כ שהם מתוקני' ע"ד האמת אחרי פיוטי הקליר והוא עצמו התפלל אשכנזית במגנצא והגאון ר' עמרם מסדר תפלות ישראל מקומו במגנצא וראיתי קברו וכן בעל ונתנה תוקף ביתו עדיין שם. לפני כל אלו שתום תפלתם רחמנא ליצלן. וז"ל הרא"ש בתשובה מביאו ב"י בטי"ד ססי' פ"ב על סימני עופו' והיה הרא"ש אז בארץ ספרד בטולטילא כ' וז"ל ודע כי אני איני אוכל ע"פ מסורת שלהם כי אני מחזיק המסורת שלנו וקבלת אבותינו חכמי אשכנז שהיתה התורה ירושה להם מאבותיה' מימי החרבן וכן קבלת אבותינו רבותינו שבצרפת יותר מקבלת בני הארץ הזאת וכו' עכ"ל על כן דברי הספ' הנ"ל כדברי ספר החתום וכבר כ' רמב"ן בספרו מלחמות חובה כל מה שלא נמצא בש"ס בבלי וירושלמי ומדרשיהם אין אדם מחוייב להאמינו והמאמין יאמין:

ועתה אני אדבר ואדרוש הנגיד מו"ה אברהם צבי נ"י ואומר לו בודאי אם ירצה להתקדש ולהטהר עצמו במותר לו שלא ללבוש כלל בגדי צמר מהיום והלאה קדוש יאמר לו אך אם א"א לו והרי הוא ככל המון ישראל ה' ישמרם מ"מ אע"פ שאינו אומר שבשעת תפלה יחוש יותר לחשש שעטנז חלילה שאם ילבש פשתן בשעת תפלה מטעם ספק שעטנז הרי אוסר עצמו הבגדים הללו גם שלא בשעת תפלה כיון שנכנס לבית הספק ע"כ אם לא ירצה להיות מהפרושים מס' הנ"ל אין חילוק בין שעת תפלה לכל היום כלו אך מטעם אחר אני מחלה פניו כשמתפלל בקהל חסידים בגדי פשתן ילבש מפני פירוד לבבות מחלוקת וזהו שט"ן ע"ז המרקד יותר משעטנז יתן ה' ליחד כל בית ישראל הנפרדים עתה לג' חלקים בעו"ה חדשים וקדושים ופרושים נא יחד לבבנו לאהבה ולירא' את שמך ע"כ לעצתי ישמע ועכ"פ בהתפלל עמהם ילבש בגד פשתן או משי אבל לא מן הדין אלא מפני דרכי השלום:

ועוד זה אדבר מ"ש מעלת ידידי מו"ה מאיר נ"י למה נתתי התרה על טליתים ולא על טוך לשון זה אין לו מובן וכמדומה לי כך כוונתו מ"ט מוכרי טליתים צריכים הכשר וכתב תעודה ולא מוכרי טוך שאלה גדולה שאל הנה מוכרי טליתים הוא פאבריקאנט ישראל ועושה מלאכתו בשמירה ורצה שאתן לו כ' תעודה על זה כדי שגם החסידים יקנו ממנו ונתתי לו אמנם הפאבריקאנט של טוך הם אינם נימולי' ורבים הם בכל עיר ועיר ואינם מבקשים ואינם מניחים שיעמוד שומר עליהם ע"כ א"א ליתן כ' תעודה להם וכבר הארכתי יותר מדי והאומר לעולמו די יאמר די וקץ ותכלית לגלותינו ואחרית טוב ותקוה טובה לגאולתינו הכ"ד החותם בברכה פ"ב יום א' ל"ח למב"י תקצ"ג לפ"ק משהק"ס מפפד"מ: