שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן טו

שלום וכ"ט וכתיבה וחת"ט לאלתר לחיים טובים ומתוקים להנהי תרי צנתרות המריקים מאליהם זהב יקר מפנינים חריפים ובקיאים ומשוננים לאנשי מופת קדושי ישראל המה בנים נכדי ונינים ה"ה הרב החרוץ מו"ה מדדכי זאב והרב החרוץ מו"ה יוסף שאול נ"י תרווייהו גברא רברבא ומאורים גדולים במסלות בית אל עולים ה' עליהם יחיו:

אהוביי ידידיי רבנים מופלגים נ"י טעמתי מעט דבש כצפיחית ולשד השמן מנועם אימרא יאה הני מילא חורפא דשדרא לן ונהניתי ואמרתי ברוך שככה לו ויען אין הדבר נצרך לשעתו ולא לדינא כלל ולכשיוצרך לא לדידי צריכא והלא עמהם הכרתי והפלתי דודם י"נ הגאון הגדול נ"י אב"ד דק"ק לבוב ואנכי פה בקרית חוצות בלי ספרים ובלי הכנה רבה דאוריי' ואני עוסק ברפואות הנפש ואין פנאי לנצח ולפעול פעולה תמימה כימים ימימה אך מה אעשה והנה כתבו פר"מ אלי זה שלישים זא"ז ואלצני להשיב על כל פנים על דבריהם העמוקים המתוקי' מצהירים כברקים אמרתי לא אשיב עוד פניהם ריקם ואבוא בקצירת כדרכי כי לא באתי לבונן אבנים כי אנכי מדבר על לב מבינים גדולים ורעננים:

ע"ד אשר שאילנא קדמיכו למ"ד ק"ש דרבנן אי מסופק גם באמת ויציב דלהתוס' ברכות כ' ע"א חוזר וקורא ק"ש עם פרשת ציצית משום דאית ביה תרתי קבלת מלכות שמים ויציאת מצרים אי צריך לחזור ולברך גם ברכותי' כלמ"ד ק"ש דאורייתא כבטש"ע סי' ס"ז או דלמא למ"ד ק"ש דרבנן. ומסתיין שיחזור על ק"ש משום י"מ ולא על ברכותי':

והנה בגוף הדין אי קיי"ל ק"ש דאוריי' או לא לא אכניס עצמי כלל באשר כבר הלכה מרווחת בישראל ק"ש דאורי' כפסק הרי"ף ורמב"ם והרא"ש בפסקיו ותר"י ורשב"א והרא"ש בתשובה כלל ד' שהעתיק בשם תוס' דק"ש דרבנן הנה זה הדיבור בעצמו הוא לפנינו במס' מגלה כ"ד ע"א ד"ה מי וכו' ושם לא כתבו אלא דברכו' פריסת שמע דרבנן ולא הזכירו ק"ש כלל ש"מ דתוס' שלפנינו שם ס"ל ק"ש דאוריי' ודלא כהתוס' סוטה ר"פ אלו נאמרין:

וההוא דהתוס' דמגלה ותשו' הרא"ש הנ"ל דאיירי בי' לא אפטור בלי לויה של דברי תורה בעזה"י אלו הן קיצור דברי הרא"ש בתשובה הנ"ל דהקשה הא לר' יהודה סומא פטור ממצות ואיך פקח שנסתמא יפרוס על שמע ותי' ק"ש דרבנן ואתי' דרבנן ומפיק דרבנן והק' פר"ח רס"י ס"ז ג' קושיו' א' סתירה בפסקיו פ' מי שמתו פסק להדיא ק"ש דאוריי'. ב' עכ"פ מה יענה הרא"ש לר' אלעזר דס"ל ק"ש דאוריית' מה יתרץ על מתני' דמגלה דלר"י סומא שראה מאורות פורס על שמע ורוצה לומר הפר"ח דע"כ פריסת שמע דמתני' היינו ברכה ראשונה שבק"ש ולא ק"ש עצמו וכמ"ש רש"י במגלה כ"ג ע"ב:

תו הקשה ק' ג' נהי דפליגי בק"ש באמת ויציב לא פליגי ואיך יוצא הסומא י"ח והרי עיקר ראיתו מפ' ערבי פסחים דמייתי תוס' מגלה כ"ד הנ"ל והתם מבואר דבי"מ דאוריי' לא מצי מפיק סומא וכ' פר"ח וז"ל ואין להתעקש ולומר דבי"מ דכתיב בי' זכירה והוא בפה כדמוכח פ"ב דמגלה אינו מוציא אחרים י"ח דליתא דהא קיי"ל בפ' לולב הגזול שומע כעונה עכ"ד. ודבריו האחרונים הללו מאוד תמוהים דאם זכירת י"מ בפ' ע"פ חמיר משום דזכירה משמע בפה א"כ דק"ש נמי הא מהאי קרא דלמען תזכור נפקא שהוא דרשת בן זומא שלא זכה בה ראב"ע וא"כ בכל בקר וערב צריך לזכור בפה ואיך יוציא הסומא י"ח אבל הדבר אינו כמו שחשב הרב ז"ל אלא מ"ע דליל פסח הוא מוהגדת לבנך ובעי בודאי הגדה בפה עיין גטין ע"א ע"א תוס' ד"ה והא ועכ"פ מחשבה וזכרון בעלמא לא מהני מש"ה סומא אינו יכול להוציא בדאוריי' (אפילו לכ"ע מדכתיב בעבור זה) ועיין במנין המצות להרמב"ם שבראש היד החזקה ושבספר שרשים שלא הביא רק לשון הקרא והגדת לבנך וברפ"ז מחמץ ומצה צירף לזה גם פסוק זכור את היום ע"ש ועכ"פ ביום ההוא בעי אמירה בפה בלי ספק ולכן צריך שיוציאו מי שהוא חייב ומ"ש פר"ח דבפ' לולב הגזול אמרי' שומע כעונה אשתומא קאמר מה בכך הא על כל פנים צריך שישמע מבר חיובא והענין בזה הוא כך דבכל המצות שאינם מוטלים על גוף האדם שלוחו כמותו וא"צ לעמוד על גביו כלל ומש"ה מ"ע שציוה הקב"ה למול בנו שעיקר המצוה שיהיה הבן נימול ומוטל על האב שלוחו כמותו ואפילו האב במצולות הים ומ"ע של שחיט' קדשים שמוטל על הבעלים שיהי' קדשיהם נשחטים או שיהי' כרי מופרש ממתנות כהונה וכל כיוצא בזה הוה שלוחו כמותו ושלא בפניו אבל מצוה שעל גופו כגון להניח תפילין וליקח לולב א"א לשלוחו שיניח על ידו של עצמו או ליטול לולב בידו ויוציא רבים י"ח זה א"א ויעיין כפות תמרים בזה (ואין הספר אתי לציין במקומו) וה"ה בעבירה כגון שביתת שבת שהמצוה שינוח הגוף ואזהרה שלא יעשו ידינו מלאכה ומש"ה אפי' למ"ד יש שליחות לעכו"ם להחמיר ויש שליח לד"ע היכא דאיכא בר חיובא מ"מ מותר מן התורה שיעשה נכרי בשליחתו שאין ידו של גוי העושה מלאכה כידו של ישראל והארכתי בזה בחי' ר"פ מי שהחשיך ולפ"ז בכל מצות התלויי' בדבור פה א"א שיוציא אדם את חברו י"ח דאין פיו כפיו ואלולי כן היה אדם בשוקים ורחובות וזה פורס על שמע בבהכ"נ ומוציאו ידי חובתו וכיוצא בזה (ומ"ש שלהי ר"ה להוציא עם שבשדות מילת אחריתי היא ואין כאן מקומו כמובן) ולא עלה זה על הדעת ע"כ אחז"ל שומע כעונה כיון ששומע ומכוון לדבריו שמיעת אזנו הוה כמוציא בשפתיו ממש וכאלו נעשית המצוה בגופו של זה נמצא יש כאן ג' מיני מצוה המוטלת על גופו לא שייך שליח כלל ושלא ע"י גופו נעשית ע"י שליח אפילו שלא בפניו ויוצא י"ח ומצוה תלוי' בדיבור אי שמע הוה כעונה ויי"ח ובלבד שישמע מבר חיובא:

נמצא לפ"ז אמירת הגדה בליל פסח דנפקא מוהגדת לבנך שצריך אמירה בפה אינו יוצא י"ח אלא בשומע מבר חיובא אבל למען תזכור דבכל יום ויום דפליגי בי' בן זומא ורבנן בזכירה בלילה ובהא י"ל כהס"ד דפר"ח דבזכירה בעלמא לא סגי ולא בעי אמירה בפה מן התורה מדלא כתיב לא תשכח כבפ' עמלק ואע"ג דכ' מג"א סי' ס' דכל הזכירות מצוה בפה מ"מ איננו עיקר בקרא דלא כתיב אלא זכירה ונהי דנ"ל דלא סגי בהרהור בי"מ בעלמא דא"כ למה אמרי' חוזר ואומר אמת ויציב ומשמע לומר דבנוסחת אמת ויציב כתיקון חכמים ובתר"י מסופק אם יסיים גם בא"י גאל ישראל ואמאי הא לענין דאוריי' סגי בהרהור וזכירה בעלמא ולענין הוצאת ש"ש לבטלה ליכא למיחש בהרהור אע"כ בהרהור בעלמא לא נקרא זכירה אלא בשומע מן א' הקורא הענין אלא דלא בעי שיהי' הקורא בר חיובא בזה כיון שעיקר המצוה זכירה ולא קריאה ועמ"ש תוס' ברכות כ' ע"ב ד"ה כדאשכחן וכו' ומיושב קושי' ג' דפר"ח לכאורה אלא שעדיין עומד נגדי תקיעת שופר דלרוב הפוסקים אין מצוה בתקיעה אלא בשמיעה ועיין רא"ש שלהי ר"ה ועיין ה"ה פ"א משופר הלכה ג' ד"ה שופר הגזול וכו' ואעפ"כ אינו יוצא אלא כבשופר השומע מבר חיובא וה"נ אי נימא דזכירת י"מ לא סגי בהרהור אלא בשומע מפי הדר צ"ל בר חיובא ולא הועלנו כלום אלא שצ"ל אם יענו אמן על בא"י גאל ישראל כבר אמרו בפיהם י"מ ויי"ח:

ולישב ב' קושי' הראשוני' של הפר"ח אקדים דהנה בהא דאמר שמואל ק"ש דרבנן כ' תר"י וז"ל ס"ל לשמואל שלא אמרה תורה דוקא ק"ש אלא שיקרא בתורה בכל מקום שירצה ומה שאנו קורין זאת הפרשא דוקא אינו אלא מדרבנן ולפיכך ס"ל אינו חוזר וקורא עכ"ל מבואר מלשונו דס"ל לשמואל נמי דאוריי' לקרות בשכבו ובקומו שום דבר מדברי תורה ובכל שהוא יוצא ואתו חז"ל וקבעו ג' פרשיות אלו ולנן ספיקו להקל ובלבד שכבר קרא או עוד יקרא פסוק אחד מד"ת וכמדומה לי שתוס' בסוטה ל"ב ע"ב הרגישו בשיטה זו ובאו לדחותה שכ' וז"ל מדקאמר ההוא בדבר"י תור"ה מכל"ל ודבר"ת ב"ם דוק"א בק"ש וכו' ע"ש והאריכו' הזה אינו אלא לשלול שיטה הנ"ל שלא נאמר ודבדת בם נמי בד"ת איזה פ' שיהי' וקביעו' פרשיות אלו דרבנן ולשלול זה כ' ודברת בה בק"ש ממש קאמר ומיהו אין הכרח בדחי' זו די"ל לדבר בם בעסק התורה כתיב לגרוס עם הבנים ולא למ"ע קבוע בשכבך ובקומך משא"כ ודברת בם שהוא מ"ע שאפי' מי שתורתו אומנותו כל היום לא יי"ח עד שיקרא שום פ' א' בזמן שכיבה וקימה לשם מ"ע זו. שוב הראוני שזכיתי לכוון בזה דעת שאגת ארי' סי' א' והאריך והסביר הדבר שזהו דעת שמואל והאריך להוכיח זה ע"ש ולפ"ז ר"א דפליג ס"ל דפרשיות אלו דוקא מה"ת אמנם מצאתי ראיתי בתומת ישרים סי' י"ג דכ' בשם תוס' ופוסקים דס"ל בכוונת ר"א ק"ש דאורייתא היינו באופן הנ"ל והביא ראיות ברורות עצומות והדעת נוטה אליהם שכן הוא האמת ולבסוף כתב שהירושלמי דמייתי תוס' ספ"ק דברכות ד"ה בקשו וכו' סובר כן וסיים וז"ל הנה לך בהדיא שאף התוס' סוברים שפרשיות אלו קבועות מהמתקנים ודוחק לומר דכל אלו המימרות מהירושלמי אליבא דמ"ד ק"ש דרבנן דלא כהלכת' עכ"ל ע"ש ורמז עליו מג"א סי' ס"ז ע"ש ולפ"ז לר"א פרשיות אלו לאו דאורייתא אלא דמיירי בשלא אמר עדיין שום פסוק מדברי תורה ע"כ מספק חוזר וקורא כתקנה ושמואל פליג נמי אהא ודלא כרבינו יונה הנ"ל ונשארו ק' השאגת ארי' יע"ש ולע"ד נ"ל דלא פליגי שמואל ור"א כלל בגוף הדבר ולכ"ע דאורייתא שיקרא שום פרשה וחכמים ונביאים תקנו פרשיות אלו ומיירי בודאי שאמר כבר שום דברי תורה אך למ"ד מצוה צריכו' כוונה א"כ השתא דתקינו רבנן פרשיות אלו עם ברכותיהן לפניהן ולאחריהן אין שום אדם מישראל מכוין ליי"ח בקריאת שום פסוק ואפילו בקריאת פסוק שמע ישראל שרגילים לומר בברכת השחר כדאי' סי' מ"ו ובפסוקי דזמרה קודם ישתבח כי כל אדם רוצה ליי"ח כתיקון חכמים. ומ"ש ב"י סי' מ"ו אותו הפוסקים ס"ל מצות א"צ כוונה ומה"ט נמי פשוט דקידוש היום שלנו על היין דאורייתא וספיקו להחמיר אע"ג דמן התורה לא בעי יין ולא מקום סעודה ויי"ח במקדש השבת שבתפלת ש"ע כמ"ש ג"כ מג"א רס"י רע"א מ"מ כל אדם רוצה ליי"ח כתיקון חכמים על היין ובמקום סעודה לכן נ"ל מ"ש מג"א סס"י ס"ז דאם אמר שירת הים יי"ח הזכרת י"מ היינו אם נתכוון בה ליי"ח אבל מסתמא דעת כל אדם שלא ליי"ח אלא כתיקון חז"ל בגאולה הסמוכה לתפלה ומיהו בלאה"נ לא ידעתי מנ"ל למג"א שיוצא בשירת הים י"ח י"מ כי רחמנא קפיד תזכור יום צאתך ולא קריאת י"ס והמה שני ענינים מופרדים ואין כאן מקומו מ"מ הדרן להנ"ל די"ל דבהא פליגי שמואל ור"א ומיירי שמסתמא כבר אמר דברי תורה ופסוקים ושמואל ס"ל מצות א"צ כוונה וכדשלחו ליה לאבו' במס' ר"ה כפאו ואכל מצה מש"ה הוה תו ק"ש דרבנן ור"א ס"ל כהלכת' דמצות א"צ כוונה עיין א"ח סי' תקפ"ט ואע"ג שכבר למד כיון שלא נתכוון לצאת הוה ק"ש דאורייתא ומיושבי' הוכחותיו של שאגת ארי' בכוונת שמואל והוכחותיו של תומת ישרים בכוונת ר"א וכן משמע שהרי שמואל הזכיר להדי' ק"ש דרבנן ור"א דפליג לא הזכיר ק"ש דאורייתא אלא חוזר וקורא ק"ש והיינו כנ"ל דבגוף הדין לא פליגי דד"ת דאורייתא וק"ש דרבנן אלא פליגי בהנ"ל:

וזה י"ל דעת רש"י באית דגרסי' דמייתי שם ברכות כ"א ע"א ואית דגרסי הכא בלשון קושי' וכו' למאן דגרסי' הכי מפרשי' לקמן בשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב עכ"ל וצ"ע לשון זה והכי הו"ל למימר למאן דגרסי הכי אזלי סתמא דסוגיא כשמואל דק"ש דרבנן והאי ובשכבך ובקומך היא קשי' ר' יוסף ותי' אביי לקמן ומה בעי רש"י בזה אע"כ כוונת רש"י דלא נימא לאית דגרסי שמעתי' אזלי לשמואל דז"א דהא שמעתי' אזלא לר"א ור"א ב"א כמ"ש תוס' י"ט ע"ב ד"ה ורב חסדא ור"א הא ס"ל חוזר וקורא ק"ש ע"כ כ' רש"י דס"ל אפילו לר"א ובשכבך ובקומך בדברי תורה ואם כן הכא בב"ק היה לן למימר שיהרהר רק פ' ציצית ואית תרתי דאורייתא חדא עוסק בפ' שבתורה ועוד יש בה י"מ ולמה לו פ' הראשונים שהם מדרבנן ומשני משום דאית בהו מלכות שמים:

ומעתה לא נפלאת ליישב סתירת הרא"ש שבתשובה עם שבפסקיו דבפסקיו פסק ק"ש דאורייתא ר"ל כר"א דחוזר ואומר ק"ש יען לא נתכוין ליי"ח בכל הני פסוקי דגרס מקדם וככונת ר"א כן כוונת הרא"ש אלא שהעלימו ולא פרסמו דבר זה להדי' הסוברים כן ובתשובה שכ' העתק מתוס' אשר כבר כתבתי לעיל שהעיד בעל תומת ישרים על התוס' שס"ל שיטה זו א"כ יפה כ' דלא תקשי אדר' יהודה איך יפרוס על שמע דק"ש דרבנן ואם כוונתם דס"ל כשמואל והיינו שמצות א"צ כוונה מ"מ לא תקשי אאידך מ"ד כמו שהקשה הפר"ח דהא פלוגתא דתנאי היא פ' ע"פ ר' יוסי ורבנן ומיהו בלאה"נ לק"מ דהא הקושי' הוא מדיוקא איך אמר ר' יהודה מי שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס הא אפילו ראה נמי לא יפרוס לר"י דסומא פטור ממצות לזה ס"ל הא מי שראה מאורות יפרוס ואז יתכוונו הצבור בשום פסוק א' שיי"ח דאורייתא ושוב יוציאם הסומא בק"ש דרבנן משא"כ מי שלא ראה מאורות מימיו ואין כאן שום סתירה ונסתלקו כל ק' הפר"ח ובזה יהיישב גם מ"ש תוס' פ' התכלת גבי ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת וק' להו איך יפרש זה על ק"ש הלא כתיב כל מצות ה' ובשלמא אי פ' זו דוקא דאורייתא הרי היא כוללת כל מצות ה' וכמ"ש תוס' ספ"ק דברכות אבל יען כי מן התורה ליכא אלא לקרות שום פ' שבתורה וקריאת פ' זו הוא דרבנן א"כ איך שייך כל מצות ה' ע"כ כ' שהוא רק אסמכתא וא"ש תוס' אלו עם תוס' שבתשו' הרא"ש:

איברא פש גבן לבאר מה עלה על דעת תוס' להכניס ק"ש בפריסת שמע שאינה אלא ברכה ראשונה של ק"ש שיש בה קדש וסדר קדושה שאינם נאמרים ביחיד וכפירש"י במגלה כ"ג ע"א ומה ענין לק"ש דאורייתא או דרבנן לכאן וצ"ע וצ"ל דהתוס' ס"ל נהי דנקרא בלשון חכמים פריסת שמע מפני שא"צ להוציא' אלא בפרו' היינו ברכה ראשונה מ"מ סתמא דמילתא עובר לפני התיבה ומברך כל הברכות עם ק"ש ופר"ח כ' לדיוקי' ממתני' איפכא דוקא מי שלא ראה מאורות לא יפרוס הא מי שראה ומסתמא יפרוס אבל לא יעבור לפני התיבה להוציאם בק"ש וזה אינו מוכרח וס"ל להתוס' שבתשו' הרא"ש אי הי' ק"ש דאורייתא לא נכון להניח לסומא לברך ברכת ק"ש ולכשיגיע לק"ש יעבור אחר תחתיו דא"כ אתי' לזלזולי בברכת ק"ש דרבנן וכל המחוב' לדאורייתא עשאוהו רבנן כדאורייתא דלא ליתי' לזלזולי ביה כאשר נבאר בעזה' וכיון שהותר לו לפרוס על שמע ע"כ לא יעבור אחר תחתיו בק"ש וא"כ ע"כ ק"ש דרבנן והא מילתא דאתי' לזלזולי כבר הזכירו הרבני' החריפים יחיו בתשו' והביאו ממ"ש מג"א רס"י קפ"ד סק"ז בשם מהר"ש חיון ומהר"י לבית הלוי במי שצריך לחזור ולברך בהמ"ז מספק צריך לברך גם ברכה רביעית משום דלא ליתי' לזלזולי בי' והרבנים הנ"ל חותי בה טפי בחריפות גדול ונפלא ונדבר מזה קצת לקמן אי"ה ואותן הספרים אינם במחיצתי מאין הוציאו הרבנים ההמה חידוש זה אבל לפע"ד אלו לא נאמר ראוי' ומחוייב לאומרו וראי ברורה ופשוטה מברכת על אכילת מרור בליל ב' של פסח שכל' עצמו אינו אלא מנהג אבותינו שהי' מברכים בי"ט ב' מספק וק' תינח מצה אבל מרור דרבנן דאפילו אבותינו לא הי' להם לברך על מנהג אבותינו בזה ויש בכאן מקום עיון בתוס' סוכה מ"ח ע"ב שתירצו מברכת שופר ביום ב' של ר"ה יע"ש ולא תירצו מעל נטילת לולב ומצה ומרור וצ"ל התם לא קשי' להו הלא מברכה דנוסחא בלמ"ד לשמוע קול שופר דומי' דלקרוא הלל אבל מברכה בע"ל כגון על נטילת לולב ועל אכילת מצה ומרור לא קשי' להו אבל הנ"ל קשי' בפשוט דס' ברכות במצות דרבנן להקל אפילו בכה"ג וק' מעל אכילת מרור בליל י"ט ב' של פסח אע"כ צ"ל כיון דמברכי' על כל הברכות שהם ס' דאורייתא קידוש וגאל ישראל ואכילת מצה אי לא יברכו על המרור אתי לזלזולי בי' והשתא ברכת מצה ומרור שהמה ברכו' נפרדות הם חיישי' לזלזולא מכ"ש ברכה רביעית דבהמ"ז דאיכא למיחש לזלזולא ובזה נדחו מ"ש הרבנים בעלי התשובה ני' דלא נאמר וניחוש לזילותא אלא בפ' ק"ש ולא בברכה דאיכא משום לא תשא אם לא היכי דסתרי אהדדי יע"ש באורך וכתבו שהיא עצה עמוקה וברכת מרור הוה תיובתא ולקמן אי"ה אכתוב טעם דלא חשו חז"ל ולא תשא בכל כיוצא בזה:

והרבנים הנ"ל מביאים ראיה למהר"ש חיון והר"י הלוי הנ"ל מהא דהקשו תוס' בברכו' ט"ז דאומני' בטלים ממלאכתם בפרק ראשון ורבא ס"ל רק פסוק ראשון בעי כוונה וכ' הנ"ל דלשיטת הרשב"א דס"ל רק פסוק א' הוא דאורייתא י"ל דמחמרי' גם בכל הפרק ראשון דלא ליתי לזלזולא בי' ומדהראו דעתם דלא מזלזלי בדרבנן בפרק ראשון שוב לא צריכי להראות חיבתם בשארי פרקי ק"ש ואני אומר לא זו הדרך ולא זו העיר חלילה לנו להוכיח דין מחודש ע"י ישו' קו' תוס' וכי חבריהם וריעיהם של תוס' הם ואם תוס' הקשו ק' זו ש"מ אין סברתם אמת דאל"ה לא הוו מקשי התוס' מידי ודעת כל אחרוני' בטלי' נגד צפורנן של ראשונים. אלא דיש לומר דלשיטת הרשב"א דס"ל פסוק ראשון לבד דאורייתא י"ל ק' תוס' כנ"ל והתוס' הקשו למאי דצרף כל פרק א' הוא דאורייתא רק לא בעי כוונה אלא בפסוק ראשון כדעת תר"י ודלא כהב"י ססי' ס"ג אבל כל הפרק הוה דאורייתא או כדעת רמב"ם להסכמת פר"ח דכל ב' פרשיות הוא דאורייתא ותו' שפיר הקשו ומקושייתם יש ראי' לשיטת רשב"א בפסוק ראשון לבד דאורייתא עפ"י סברת הרבנים מהר"ש חיון דחיישי' לזילותא ועפ"י מה שחידש הרבני' ני' דכיון שהראו האומני' דלא מזלזלי בדרבנן שוב מותרים לקרות שארי הפרשיו' עם מלאכתן ושוב כ' עוד שבזה נתיישב נמי ק' הפר"ח ושאגת ארי' להפוסקים בפ' ראשון לבד דאורייתא א"כ במשנת לא ישב לפני הספר ה"ל לאיפלוגי בק"ש עצמו בין פסוק א' לשארי פסוקים אע"כ משום זילות' והנה זה סותר למ"ש בקדמיתא דק' עכ"פ די שיפסיקו בפרשה ראשונה וכבר הראה שאינו מזלזל בדרבנן דהרי רק פ' א' דאורייתא ויחזור ללמודו בפ' ב' אע"כ ליתי' לסב' הנ"ל ואי ניחוש דאתי' לזלזולי בפרשה יותר איכא למיחש אם יקראו פ' ראשונה אע"פי שהיא מדרבנן ושוב ישבקו השני' יאמרו לא חשו לה רבנן להך פרשה כלל ואינה עיקרית דאותה הוה חשו לה כמו שחשו לראשונה שהיא דרבנן כמותה אבל בלא"ה אין נ"ל הכוונה שחששו שהעולם יזלזלו בה אלא שהוא זלזול ובזיון למצות דרבנן ורואה בשתה שמברכי' על מצה ולא על מרור וקורי' פ' א' ולא שני' או קורין בלי ברכותי' וכדומה זהו זלזול לדרבנן:

והנה במ"ש הרמב"ם שכל שחוזר וקורא ק"ש הרי הוא קורא בברכותי' והפר"ח כ' שהעיקור כמ"ש כנה"ג דרמב"ם מחלק בין אתחזק חיובא ללא אתחזק וסברא נכונה היא ק"ו ממון הקל בהדיוט כשחמירה עליו תורה במתנת עניים צדק משלך ותן לו להחמיר בספיקו מ"מ מסקי' בחולין קל"ד ע"א בין חזקת חיוב לחזקת פטור הה"נ וכ"ש לענין ברכה כשיש להחמיר בספיקו עכ"פ יש לחלק בכנ"ל משום חשש לא תשא כמ"ש ב"י בשם הר"ר מנוח אע"ג דהאילא תשא בברכה שאינה צריכא דרבנן היא והם יכולים לוותר עליו והם אמרו והם אמרו מ"מ יתכן לחלק כנ"ל ובדרבנן אפילו היכא דאתחזק חיובא לא וויתרו על לא תשא שהרי הרא"ש כ' דשאלתות יליף ספק ברכו' להקל מדשמואל דאמר אינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן והתם אתחזק חיובא אפ"ה פטור ואמנם תיקשי על ס' זו דברי רמב"ם פ"ג מה' חנוכה שכ' טעם שמברכי' על י"ט ב' דלא ליתי לזלזולי בי' ותיפוק ליה שהוא ס' דאורייתא וגברא בחזקת חיובא קיימא ואנו מנהג אבותינו אבל אבותינו עצמם הי' שני הימים שוים בספק ובכל יום מהם גברא בחזקת חיוב קיים ומן הדין לברך ואנו נוהגים כמנהגיהם וא"כ לאיזה צורך כ' רמב"ם טעם משום זלזול וכבר האריך שם בלח"מ ובמקום אחר הארכנו בו בחי' פ' במה מדליקי' ולהנ"ל י"ל דצריך לטעם זלזול לענין ברכו' מרור בי"ט ב' של פסח שהוא ס' דרבנן ועוד כל קידוש של י"ט הוא רק דרבנן כמ"ש מג"א רס"ז רע"א וע"כ משום זלזול ולעולם כבעל כנה"ג כנ"ל אלא דק' קצת לומר משום זלזול י"ט הלא מברכי' על ספיר' עומר בלילה ההוא ולא חששו לזלזול:

ומ"מ יש לפקפק דכל זה אם הברכה שייך להמצוה אק"בו כך וכך כיון שהמצוה מחוייבת גם הברכה שייך אשר ציונו להחמיר בספק אבל ברכת ק"ש והוא דרבנן לברך על אור עולם הזה על אור האמתי התורה הקדושה בברכת אהבה כאשר סמכם דהע"ה השמים מספרים וגו' לשמש שם אהל בהם ושוב סמך לזה תורת ה' תמימ' אבל איננו ברכה על ק"ש אק"בו לקרות שמע וכ"כ ב"י סי' מ"ו ע"ש וא"כ מ"ט לחזו' הברכות מספק ע"כ אין לנו אלא סברת הרשב"א בתשובה שהוציא כן מר"א דאע"ג דמן התורה ליכא אלא פסוק א' להרשב"א ופרק א' לשארי פוסקים ומ"מ צריך לחזו' כל ק"ש ש"מ כך הי' תיקונם מעיקרא שכל שצריך לקרות מספק יקרא כתיקונה וטעמא נ"ל דלא לזלזלי באידך וכמ"ש לעיל מברכת מרור וה"ה בכל סדר ברכת ק"ש דדא ודא א' היא:

ולהסביר הדבר איך תיקנו חז"ל לברך מספק אפילו על ס' עשיית מצוה הנה שיטת רמב"ם בס' המצות שלו ובחבורו ה' ממרים דכל תיקוני חז"ל דאורייתא ממש הוא והיא מ"ע דאורייתא ככל אשר יורוך והעובר ע"ז עובר על לאו דאורייתא לא תסור ולהרמב"ם לפ"ז אע"ג דכל הספיקא לקולא מן התורה מ"מ האוכל ס' נבלה אחר שאסרוהו חכמי' פטור מלאו דנבלה אבל עובר על עשה ול"ת אשר יורוך ולא תסור והרמב"ן בשרש א' ב' צווח על זה א"כ מ"ט הקילו חכמים בדברי סופרים וספיקותיהם הלא הכל דאורייתא וכ' שדוחק לומר שכך התנו חכמים שיהיה תקנותיהם על זה האופן זה נ"ל דוחק אמנם התשב"ץ בס' זוהר הרקיע החזיק זה לאמת ברמב"ם שחכמים התנו כך בתקנתם ומחלו להקל על אלו האופני' לולי כן הי' דאורייתא ועיי' בנושאי כליו בהלכות ממרי' נמצא לפ"ז היכי שלא וויתרו חכמים בתקנתם כגון בק"ש הנ"ל שכיון שספק קרא ק"ש אפילו נימא מן התורה פטור דספיק' לקולא מ"מ מדרבנן חייב א"כ חייב מן התורה כי כל תקנתם דבר תורה היא אלא שהם התנו בספיקא דרבנן שהם הברכו' יהיה להקל ואם בק"ש או היכא דאתחזק חיוב' ראו לתקן שלא יוותרו על תקנתם או ראו שיש לברך על ספק מרור בי"ט שני כיון שלא וויתרו בכאן המרור דאורייתא והברכה דאורייתא וכל פרשיותי' ק"ש וברכותיהם דאורייתא כנלע"ד להסביר הענין ואין כאן מקום לקבל אריך:

ועכ"פ נ"ל פשוט כפסק הרבנים הנ"ל דלעולם חוזר ומברך ברכת ק"ש כיון דחוזר מחמת ס' י"מ וא"וי דאורייתא וחוזר כל ק"ש ממילא יחזיר על ברכותי' דלא ליהוי זלזול בדרבנן כמ"ש לעיל ולא אאריך בשאר פלפולים עמוקים שנכנסו בעלי תשובה שאינו ענין לכאן ואני חוץ למחיצתי וספרי אינם אתי אך מ"ש שהגאון בס' ישועות יעקב העמיק עיון היכי דעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אם נזדמנו דאורייתא ודרבנן יחד ולא צריך חיזוק אי מ"מ עשו חיזוק או לא ספרו של הגאון אינו פה במחיצתנו אבל הדבר פשוט בעיני מש"ס תעני' י"ז ע"ב לא נצרכו אלא לאסור יום שלפני' וכו' ר"ח דאורייתא וכו' וכן י"ח ע"א לאסור יום שלאחריו יע"ש מבואר להדיא אפילו היכא דמקלע אהדדי בעי חיזוק והדברים מבוארים אצלנו בחידושינו שם ואין פנאי להאריך וה' שנותיהם יאריך כנפשם היפה ונפש א"נ לכם עבדי ה': יערגן סמוך לק"ק פ"ב יום ד' ער"ח אלול קפז"ל. משה"ק סופר מפפד"מ:

תשובה

שלום להרבני המופלג מו"ה אברהם צבי כ"ץ נ"י:

יקרתו הגיעני ולא ידעתיו אכנהו אך מכותלי כתבו ניכר כי בר אוריון הוא ונפשו בשאלתו נידן כי א' התריז נגדו ומיחה שלא יעברו לפני התיבה במלבושי בגד צמר באמרו כי התפלה שבנוסח ספרד שהם מתפללים היא לעילא מכל ברכתא ואין הלובש בצמר כדאי הוא לה אהובי ידידי הלא שניכם מודים שרוב כל ישראל מלובשים בבגדים הנ"ל ואינם חוששין שמא נתערב בהם חוט פשתן ומ"מ הנזהר קדוש יאמר לו אבל שזה אין כדאי וראוי' לעבור לפני התיבה בשביל זה הס שלא להזכיר וגם כשנגדו החולק עליו מודה בזה אלא שאמר טעם ע"פ סוד נסתר שנוסחא ספרדית אינה סובלת זה והוא דבר שאין אני יודע מה הוא סח אולי אם יבואו דבריו אלי ויורני איך ומה ומתי אבינה ואדון ביניכם אבל סתמא כפרושו הבל יפצה פיהו:

הנה כבר גליתי דעתי לכל העומדים לפני כי כך קבלתי מרבותי זצ"ל והם מורי הגאון חסיד שבכהונה מו"ה נתן אדליר זצ"ל והגאון רבן של כל בני הגול"ה הפלא"ה ז"ל אשר מימיהם שתיתי ת"ל וממקורם חצבתי כי כל הנוסחאות שוות זו כזו וכל שיש בזו יש בזו אלא שאין אתנו יודע עד מה ואנו מתפללין ע"ד מתקני תפלות ונוסחאו' הללו כי כולם לדבר א' נתכוונו כמו סגנון אחד לכמה נביאים ואין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד כי כל נוסחא ונוסחא אינה אלא סגנון אחד משונה מחברתה אבל הם עולים למקום אחד וכשבא נר האלקי' האר"י זצ"ל ואיזן וחיקר ותיקן כי הוא ידע תוכן הדברים הוא העמיד בסידורו כל דבר על מכונו וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדי' יען כי היה ספרד ואילו היה נמצא באשכנזי איש כמוהו היה עושה כיוצא בזה בסידור אשכנזי ועתה בדורות האחרוני' הבאים בסוד ה' די להם שמבינים דברי האר"י זצ"ל אבל אין אתנו יודע להוציא כן מנוסח אשכנזי ע"כ טוב להם להתפלל מסידור ספרדים שנרשם שם מקום ההכלות והיחודים ע"פ האר"י ז"ל ומה שיתפללו אשכנזי אע"פ שגם שם נרמז הכל והמתפלל על דעת המתקן הנוסחא ההיא עד מהרה ירוץ דברו ומ"מ נוח להם להתפלל מה שמבינים ממה שמתפלל ע"ד המתקן וע"כ מורי הגאון החסיד שבכהונה מו"ה נתן אדלער זצ"ל הוא בעצמו עבר לפני התיבה והתפלל ספרדי בסידור האר"י זצ"ל וכן מורי הגאון בעל הפלאה זצ"ל כי רק אך המה התפללו בנוסח האר"י ושום אחד מהאנשים המצורפים להמנין לא התפללו כ"א אשכנזי ואפילו בנו הגאון בעל מחנה לוי זצ"ל לא שינה נוסחת אשכנזי ומיד אחר פטירת אביו הגאון זצ"ל ביטל הכנסת שלו והתפלל בב"הכנ של קהל בפפד"מ והוא דבר מפורסם וידוע והכל מטעם כי מי שאינו יודע עד מה אין לו לשנות נוסחתינו כמצווה עלינו במג"א רס"י ס"ח בשם ירושלמי ושכ"כ האר"י עצמו והיוצא מדברינו שהמתפללי' ספרדי' מסתמא באו בסוד ה' ונכנסו בסתר המדרגה ויודעי' מה שאומרי' יפה עשו ומי שלא הגיע לכך כגון אנחנו מה שאנו מתפללין ע"ד מתקני תפלות נוסחי אשכנזי גם תפלתינו נשמעת אבל אין לומר שתפלה זו משונה מחברתה ואינה סובלת בגד צמר דברי הבל המה ראה זה ראיתי במנהגי מורי הגאון מ' נתן אדלער זצ"ל שבי"ט של סוכות לא קרא ללוי למי שאוכל חדש כי באותו זמן כבר נקצרו השעורים שהם חדש קודם העומר והלוי קורין לפניו בבי"ט של סוכות ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם וזה יברך על התורה ויקרא לפניו מקרא זה ושוב ישתה שכר ויי"ש ויאכל פתו המחומץ בשמרי שכר שלרוב פוסקים גם בזה הזמן הוא דאורייתא וכיוצא בזה השתא הכא שנת השמיטה אינה ראוי' לקרות בתורה לא יגוש את רעהו למי שלא עשה פרוזבל ער"ה הבע"ל ביציאתו לצאת ידי כל הפוסקים בזה עיי' ח"מ סי' ס"ז כיוצא באלו ראוי' להחסידים ליזהר אבל להתפלל בבגד צמר אין לחוש לדבריו אם לא ישמיעני ויברר דבריו ויגלה לי סתריו אז אודה על האמת אם הוא אמת יורני דרך יבחר ואחתום בברכה משה"ק סופר מפפ"דמ: