שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קעב
להחכם הנ"ל:
מה שנתקשה מעלתך בסנהדרין נ"ה ע"ב דאמרי' קטנה הנבעלת לבהמה כיון דמזידה תקלה איכא ורחמנא הוא דחס עליה ולא על הבהמה וקשי' למעלתך הא ש"ס ערוך ביבמות ל"ג ע"ב וס"א ע"ב פיתוי קטנה אונס הוא וא"כ ק' תרתי חדא מאי תקלה איכא השתא בשוגג אמרי' דליכא תקלה מכ"ש אונס דקיל משוגג ותו מאי חס רחמנא דקאמר תיפוק לי' אונס רחמנא פטרי' קושיא זו ראוי לך:
איברא לפי הנראה מעלתך מפרש פיתוי קטנה אונס דלבה אנסה ע"י היתוליו ופתויו של זה ועוד נצטרך להוסיף דאפי' לא פיתה אותה אלא היא התחילה תחלה בעבירה וכגון שהביאה הבהמה עלי' מ"מ יצרה אנסה כי אין דעתה שלימה ומיושבת להתחזק ומיחשב אונס כמי שכפאו שד ונצטרך נמי לומר בת י"ח וי"ט שלא הביאה ב' שערות ולא סי' אילוני' מ"מ אין דעתה שלימה דהרי קמן שלא נחזק טבעה להוציא שערות הרגילי' בכל אדם ואפילו ראינו שהגיעה לפלגות ראובן גדולים חקרי לב דלענין מקח וממכר הי' מועיל כמבואר פ' מי שמת מ"מ אין בכחה לעמוד נגד יצרה והוה אנוסה וצריכי' לומר עוד מה שלא מצינו בשום עונש בעולם קטן אונס הוא רק קטן לאו בר עונשין הוא זולת הכא בעריות אמרי' אונס הוא היינו משום דאפשר לענין שארי עבירות אינו מוחלט שיהי' כאונס ואפשר שיכול לעמוד על דעתו התחזק והוה רצון רק לאו בר עונשי' משא"כ עריות דאיכא חמדה יתירה כך צריכי' לומר אך מלבד שכל זה הוא דוחק גדול גם כי אדרבא איפוך אנא דקטנה לענין עריות בודאי אין לה חמדה דהרי אפי' בגדולה קצת אמרי' בקידושין פ"א ע"ב ואין מוסרת עצמה לביאה ופירש"י מתוך קוטנה ועדיין לא לבשה יצר הלכך אין כאן משום דעתה קלה שלא תהא נוחה להתפתות עכ"ל וא"כ אמאי קרי להו פיתוי קטנה אונס בעריות טפי מבשארי עונשין:
אבל האמת יורה דרכו דפיתוי קטנה אונס אין הכוונה שענין הפיתוי הוא כענין האונס דודאי רוב פעמים יש לה דעת והיא מתפתית ומתרצית כמו גדולה דמרצונה עשתה ולענין עונש רחמנא חס ובאמת לכשתגדל צריכה קצת כפרה על חטאת נעורים כמבואר במהרי"א ופסק רמ"א בא"ח סי' שמ"ג ובח"מ סי' אך פיתוי קטנה ר"ל דין פיתוי ורצון של קטנה דין אונם יש לו שהרי רחמנא פטרה והה"נ לא תיאסר על בעלה מוהיא לא נתפשה דרחמנא עשה פיתוי שלה כמו אונס דגדולה לענין עונשי' וס"ל לש"ס ה"ה לענין לאוסרה על בעלה וממילא תו לק"מ קושייתך השנייה מש"ס סנהדרי' הנ"ל דודאי רחמנא חס ועשה פיתוי ורצון שלה כדין אונס של גדולה ומ"מ תקלה איכא שהרי צריכא כפרה:
ולפ"ז מה שכ' תוס' בכתו' ט' ע"א ד"ה ואיבעי' אימא וכו' דשם אונס חד הוא היא קצת דוחק דהרי אין העניינים שוים ושזו נאנסה ממש וזו נתרצית אלא שיש לה דין אונס ומ"מ העלו תוס' דאין לעשות ס"ס כזה והנה רבי' חשבו דלרמב"ם דס"ל אשת ישראל קטנה שזינתה ברצון אסורה לבעלה נגד ש"ס דיבמות הנ"ל מהכא נפקא לי' דהוה קשי' לי' קו' תוס' וסברא דשם אונס חד הוא לית לי' וא"כ הוכיח דסתמא בתלמודא דכתובו' לית לי' פיתוי קטנה אונס ואלו דבריהם ולא נ"ל למידחי סוגי' פשוטא מפני קו' תוס' אבל לפע"ד פשוט דס"ל לרמב"ם דאע"ג דלענין עונש שמים חס רחמנא עלה מ"מ אם מיושבת בדעתה היא וחטאה ברצון נפשה נאסרה על בעלה דאין מעלה מעל בה' ומעלה מעל באישה תלי' בהדדי וכמ"ש מהרי"ק לענין אומרת מותר וכדאי' בב"ש סי' קע"ח סק"ד ועמ"ש עוד סס"י י"ז אך אמת הדבר דאיכא קטנה דלאו בת דעת היא כלל דהרי אפי' מופלא סמוך לאיש נדריו נבדקי' ואותה קטנה בודאי אנוסה גמורה היא והיא ראוי' להיות מותר לבעלה ואך מאן מפיס ואפי' אם נבדקנה לא נעמוד על הברור כי לאו כל עתים שוות בקטן וא"כ נאסרה מספק לבעלה ואפ"ה שפיר קאמר ביבמות ס"א ע"ב דישראל מותר בקטנה דממ"נ אם תעמוד על דעת עצמה לא ניחוש לפיתוי כמו דליכא למיחש לכל נשי דעלמא ואם תתפתה מחמת קטנות הרי אנוסה היא ומש"ס ל"ג ע"ב בלא"ה לק"מ דהתם לא נאמר לחלוטי' אלא ע"ד הברור בעלמא וצדקי דברי רמב"ם וא"כ לפ"ז גם לרמב"ם תיקשי ק' תוס' כתובות ט' ע"א הנ"ל דהוה ס"ס דלמא אנוסה ממש היא וספק שני דלמא נתפתתה מחמת קטנות ולא הי' בה דעת ויפה תי' שם אונס חד הוא ולרמב"ם יותר ראוי' לומר שם אונס חד מלשארי פוסקי' כמ"ש לעיל ותל"מ וצ"ע ממס' כריתות י"ג סוף ע"א:
משה"ק סופר מפפד"מ.