שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קמה

העתק השאלה:

מעשה באיש א' ספרדי רך בשנים שנשא בת איש אשכנזי והי' שלום בינו לבינה ונסע מפה ק"ק בוקארעשט לק"ק פאקשאן עם סחורה היינו בורית טערקיש ושכר מפה עגלה מארקיטאשקיע ונאבד האיש הנ"ל עם העגלה ולא נודע עד עתה והנה אחר כמה חדשים הלכה אשת המרומם מה' מאיר גלעזר מפה שכנה וקרובה של העגונה הזאת לאדונית אחת עם שאל למכור ולא מצאה את האדונית בביתה והמתינה שם כמה שעות ושמעה שני עבדים מספרי' זא"ז מערל אחד שהרג יהודי אחד מק"ק פלאיעשט ומה הי' משפטיו וכששמעה האשה הזאת התאנחה ואמרה אל הערלית שהיתה יושבת אצלה גם לי הי' קרוב א' ונאבד בדרך ולא נשמע ממנו ושמע העבד המספר הנ"ל ואמר להאשה אני אספר לך הנה קודם פסח העבר נסעתי עם האדונית לפאקשאן ובאנו ליער א' הנקרא יער טרעסני' ופגענו בהקאפטאן של האפאטיכע (הוא הממונה מהמלך לחפש גנבים וגזלנים) והי' סמוך לשקיעת החמה ואמר לנו הקאפטאן מהרו לצאת מן היער בעוד יום כי זה שלשה ימים נמצא פה יהודי א' הרוג וקברנוהו במקום פלוני ושאלה האדוני' איזה תואר הי' להנהרג והשיב הי' איש גוץ רך בשנים ומראהו לעכטיגעל ונמצא אצלו עגלה מארקיטאנסקע וזוג סאקוויס עם כמה ח' בורית טערקיש גם א' בלעמיל של עורות שועלים אח"כ הלכה אשה הנ"ל להאדוני' עוד פ"א ושאלה גם אותה וקראה לשני עבדים שהי' אז עמה בדרך וספרו ג"כ כנ"ל אח"כ הגיע אגרת מר' שלמה טו"ב דק"ק פליעשט לאבי העגונה להודיע שר' יצחק מפלאיעשט הלך בדרך עם הארנוויט אחד וסיפר לו במסל"ת מעשה מיהודי א' הרוג שנמצא ביער הנ"ל וכפי הסימנים שאמר נראה שהוא הי' בעלה של העגונה אחר זמן בא ר' יצחק בעצמו לבוקארעשט וסיפר לאביה איך שהארנוויט א' סיפר לו במסל"ת שנמצא ביער הנ"ל ובזמן הנ"ל יהודי א' הרוג גוץ ורך בשנים וזקנו קטנה ומראהו לעחטיגעל והי' לבוש במכנסים אדומים שקורי' פוטאריס ואצלו הי' עגלה מארקיטאנסקע וזוג סקוויס של עור ובתוכם הי' כמה ח' בורית טערקיש וא' בלעמיל של עורות שועלים אח"כ נסע ר"מ גלעזיר הנ"ל לק"ק פאקשאן ושאל שם לספרדי א' שהי' הנאבד רגיל להתאכסן אצלו על אודותיו והשיב שבאותו זמן בא לשם עם בורית טערקיש למכור והי' מתאכסן באכסני' אחרת וכשמכר את הבורית בא אליו קודם נסיעתו לפטור בשלום ממנו והי' בידו א' בלעמיל של שועלי' ושאלתי אותו למה קנית זה בכאן הלא בבוקארעשט תוכל למכור בהמות והשיב היות שהבטחתי לאשתי קודם נסיעתי להביא לה מתנה לכך קניתי אותן בכאן כן הגיד ר"מ הנ"ל בפנינו זה לשון השאלה:

תשובה

עיינתי בשריותא דהאי עלובתא ולכאורה קשה מאוד למצוא לה פתח תקוה כי אין גם א' מהעדים שהזכיר שמו ושם עירו ושהי' יודעו או מכירו מעולם רק בסימניו העידו עליו והנה גוץ ורך בשנים סי' שאינו מובהק הוה כדאמרי' בש"ס ארוך וגוץ ומה יועיל צירוף רך בשנים כולהי אריכי וגוצי המה רכי שנים בתחלתן ופניו מוצהבי' כבר כ' רא"ש בתשו' דמראה פניו שחור ואדום לאו סי' הוא ומכ"ש הכא שהוא ספק תוך ג' ימים או אח"כ ודלמא נשתנו פניו סי' מלבושיו אלו הי' לאדם ט"ע במלבושיו שאלו הם מלבושיו הי' רק חשש שאלה אבל הכא לא הכיר אדם מלבושיו ולא ראה אותם רק שהעד שראה מכנסים אדומים והיינו חיור וסומק דאמרי' בש"ס דלא הוי סי' וגם אינו אלא מלבוש א' לבד עגלה מארקיטאנסקיע איננו מבין בלשון הזה מהו מ"מ אלו הי' אדם מכיר בט"ע שזה הוא אותו העגלה ששכר בנסעו מק"ק שלו היינו יכולי' לומר שאין כאן חשש שאלה לאחר כיון שהוא עצמו שכרו מאחר וכמ"ש בתשו' הרב"י סי' ז' גבי עשרה ליטרי ע"ש ומכ"ש הכא דאיכא קפידא טפי למסור עגלה ששכר מזה לאחר ולא הי' חשש שאלה רק היינו חוששי' קצת הואיל ואין ההרוג נמצא על העגלה אלא בצידו מאן לימא לן דשייכי אהדדי דלמא עגלה דאחר הוא ועיי' בזה ב"ש סי' י"ז סקס"ט בסופו ע"ש:

ואמנם כאן אין אדם יודע ומכיר שזה הוא אותו העגלה וכדומה לי שכל המסעות מזה המקום למקום יושבי' על עגלה כזה במדינתכם כי איננו בקי בלשון מהו מארקיטאנסקיע גם על סחורה שלו זוג סאקוויס של עור ובתוכם כמה ח' בורית טערקיש ובלעמיל של שועל אפי' הי' לאדם בהם ט"ע שהם של זה הנאבד מ"מ הא סחורה עשוי' למכור והוא הי' הסוחר ומכ"ש שאין כאן ט"ע כלל ולא דמי נמי להא דמהר"י בן לב ח"ג סי' ח"י שהתיר עגונה ע"י שאמרו המוכר שוורי' נהרג וחפשו ולא הי' באותן גלילות מוכר שוורי' אלא א' שנאבד התם שאני שאמרו העדים המוכר שוורי' נהרג והתיר ע"י כינויי' בפעולת מוכר שוורי' וה"נ אלו הי' עדים המעידי' שסוחר בורית מבוקארעשט נהרג הי' אפשר להתיר ע"י חפוש אבל הכא לא ידעי' אלא שנמצא א' ועמו זוג סאקוויס עם שיורי בורית ומזה נדון שסוחר הבורית נהרג:

וכן נמי מ"ש בתשו' הרב"י סי' ז' על מה שהתיר במרדכי שלהי יבמות אשתו של א' שהרגו הגוי שהי' נושא עשרה ליטרי וכ' הרב"י וז"ל נראה שהדין דין אמת ולא מטעמי' אלא ממ"ש הרמב"ם שאם יצאו עשרה בני אדם כ"א ממקום למקום והן אסורי' בקולר או נושאי' גמלים וכיוצא בדברי' אלו והסיח גל"ת ואמר שעשרה אנשים שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני והם נושאי' כך וכך ומתו כולם וקברנום משיאי' את נשותיהם עכ"ל הרמב"ם ומשמע דה"ה לאומר כן איש שהי' נושא גמלי' כך וכך או שהי' אסור בקולר מת אלא דהרמב"ם ז"ל נקיט לישנא דגמ' וכו' ומעתה מה לי איש יהודי שהי' נושא כך גמלי' ומה לי אומרו איש יהודי שהי' מוליך עשרה ליטרא ששלחו יהודי' וכו' ע"ש והנה דברי הרב"י אלו אמורי' אפי' אי חיישי' לשאלה גם בפקדון מ"מ כ' דיש להתיר מטעם אחר מאחר דיהיב סימנא שהי' נושא כך וכך גמלים או כך וכך ליטראות כי לא באנו להתיר מכח הכירא דאלו הגמלי' או אלו הליטראות דנימא שמא השאילום לאחר אלא מכח הכירא דפעולתו ומעשיו שהתחברו אלו עשרה אנשים יחד או איש עם עשרה גמלים או עם עשרה ליטרי' בידו וא"כ לכאורה ה"נ אפשר שני סאקוויס של עור שבתוכם בורי' שיצא מביתו והספרדי שבפאקשאן ראה אותו והכירו וראה בידו ובלעמיל של שועל וא"כ אם הי' הגוי מעיד שראה יהודי חי נושא שני סאקוויס של עור עם בורי' ובלעמיל של שועל ואותו היהודי נהרג הוה ממש כההיא דב"י ועדיף מיני' שהם שני דברים מצורפים זוג סאקוויס ובלעמיל אבל יען לא ראה אדם שזה הנושא גמלי' או הליטרי' או הסאקוויס נהרג אלא מצא א' הרוג ונמצא אצלו כנ"ל קשה להתיר על זה. פ"ב כאור בקר ליום ב' ח' שבט תקפ"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: