שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קמב
אותיות אלה זכרון מוביל כתבא דנא אודות ה' אברהם בר"ש מאדיניטץ שהי' חתן הישיש ר' אלי' ד"וו מתושבי ק"ק ע"ח אשר בא אלי אחר חג הפסח הסמוך העבר וכו' ויהי היום ו' עש"ק יו"ד אב הסמוך העבר הלך ר' אברהם הנ"ל עם ב' אנשים מישוב הנ"ל לרחוץ בנהר ובהליכתם התפאר בפניהם כי הוא בקי ויודע לשוט במים כבר אמוראי וכאשר ירדו לתוך הנהר ור' אברהם הרחיק מהם כשלש או ארבע אמות והי' בקרקעית הנהר בור עמוק ונטבע שם ונעלם מעיניהם כסבורין המה כי זה מהלכות שטה שמסתירן עצמן תחת המים במקום זה ושטין ועולין במקום אחר וכאשר המתינו לערך חצי רביע שעה ומעט יותר וראו שאינו עולה מן המים זעקו בקול יללה שר' אברהם נטבע במים ובא הקול לתוך העיר ונסו לקולם מאות אנשים יהודים ול' ערלים ורצו מהם לבית הרחיים והביאו משם המשרתים ברחיים בספינה עם כלונסות וחבלים ובאו למקום שנטבע שם והוציאו אותו מן המים בלי שום חבלה בגופו ובפניו גם לא הי' שום שינוי בפניו והכירו אותו היטב בפרצוף פניו עם החוטם ולא נשתנה צורתו אפי' כצורת אדם מת כ"א כאדם הישן על מטתו עד שסבורין הי' שהו' עדיין חי ועשו כל התאמצות להשיב נפשו ורופא שר העיר הקיז לו על שתי זרועותיו ויצא דם לא בקילוח כ"א טיף טיף ולשוא עמלו בו כי כבר יצאה נפשו ובא לקבורה באותו יום ככל הדברים האלה הגידו לפנינו רוב מבני ישוב הנ"ל ומכללם האנשים אשר הלכו עמו לרחוץ בנהר באופן שאין שום שמץ ספק במיתת ר' אברהם הנ"ל והדבר ידוע וגלוי לעינים כשמש בחצי השמים לכל בני ישוב הנ"ל שזה ר' אברהם מאדניץ מתושבי ק"ק ע"ח אשר חתם ועלה לס"ת שם בשם ר' אברהם ב"ר שמעון מת ונקבר שם כתבנו וחתמנו הק' וכו' הק' וכו' הק' וכו':
שלומים אלף לשר האלף י"נ הרב הגאון הגדול המפורסים כערוגת הבשה כקש"ת מהו' דוד דייטש נ"י אב"ד ור"מ דק"ק ע"ח יע"א:
נועם מכתב קדשו הגיעני בזמנו על נכון ועם האדון הסליחה על איחור תשובתו אדוני יודע כי עמוס התלאות אנוכי מחבלי טרדין לא אוכל לבלוע רוקי ועתה עיינתי בדברי קדשו ואינני כדי ששלח אלי לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי צריך אך לעשות רצונו חפצתי להסכים בשריותא דאתתא עלובתא אשת ה' אברהם בר"ש מאדיניץ ויפה כ' פר"מ כיון שהעידו עדים בב"ד ונתכוונו להעיד מתחלה לא חיישי' בדדמי לרוב הפוסקים החולקים על הרי"ף ר"פ האשה שלום אלא שמעלתו הוסיף דאפי' להרי"ף נמי הכא שהקיזו ויצא ממנו דם ש"מ שמת מקרוב וכבר מזמן רב לא נטבע אדם בזה המקום וליכא למיחש אלא לדלמא גלי אשפלוהו ממקום אחר והביאו זה המת לכאן וזה הנטבע לפנינו הובילוהו מרחוק לגור לזה יצורף סברת כאן נמצא וכאן הי' אלו דבריו ודפח"ח:
אלא שהאחרונים מזדנזין בדבר להתיר מטעם כאן נמצא וכאן הי' כמבואר בנב"י ובעצי ארזים והנה ר"פ האשה רבה אמר רב ל"ש אלא שניסת בע"א אבל ניסת בשני עדים לא תצא ומחכו עלה במערבא אתי גברא וקאי ואת אמרת לא תצא והקשו תוס' הא תרי כמאה ותי' דבדבר הידוע וניכר לכל לא הי' אומר רב לא תצא מבואר מדבריהם דדבר הנראה וניכר לכל עדיף מתרי סהדי והיות כי דבריהם צריכין ביאור כי הש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו תמה עליהם ממ"ש בכתו' כ"ב ע"א ד"ה תרי וכו' שהקשו על שיטת רש"י וזהו תימה איך יתברר הדבר לעולם כיון שאלו השנים אומרי' שהוא עבד אין כל העולם יכולין להכחישן וזה סתירה עצומה לדבריהם ביבמות ובנב"י קמא חא"ע סי' ס"ה דקדק לא הי' אומר לא תצא משמע דכולי האי לא הוי מיקל ומ"מ אין העדים מוכחשים ועל זה יהיב תרי טעמי דע"י שידוע וניכר לכל איכא עכ"פ קצת רעותא ודחי למעליותא דדייקא ומנסבא ונשארה בחזקת אשת איש והבא עלי' בחטאת קאי:
והנה הוא רחוק מכוונת תוס' וגה איזה גבול תתן לזה וכמה עדים צריכים שיבואו להכחיש אלו שנים שנאמר דריעא חזקת דייקא ומנסבא תו כ' ז"ל טעמא אחריני כיון שגם הב"ד בעצמם יודעים ומכירי' שזה הוא הבעל מחויבים הם להוציאה מבעלה כיון שהם יודעים בברי שברי שלו שקר וגם זה רחוק מכוונת תוס' ומאי פריך אתא גברא וקאי דלמא מיירי רב בשאין היושבין על מדין מכירין אותו:
והנלפע"ד בזה דודאי במתכוורים להעיד אזי אפי' כולי עלמא ומשה ואהרן ביניהם לא יכחשו ב' עדים אך דבר הניכר וידוע לכל בלי כוונת עדות כל רואיהם יכירו כי כן הוא גדול וקטן נשים וגוים כבר רמז סברא זו הש"ך שם בשם מהרי"ק דבכי האי גוני דלא נתכוונו להעיד אזלינן בתר רוב דעות ונהי דהתוס' דכתוב' לא ס"ל לחלק בכך דהרי כתבו כולי עלמא אינם יכולים להכחישם י"ל היינו להכחיש העדים בהכחשה גמורה דאינהו אמרי שהוא עבד והני אמרו דלאו הכי אבל דבר התלוי בטביעת עין והיכירא דלא אתו להכחיש סהדי אלא אומרים טעיתם בט"ע ונהי דאלו אתו מאה סהדי המעידים בתורת עדות דזה הוא האי גברא לא יכולין להכחיש ב' שאומרי' איננו זה מ"מ כולי עלמא שאינם באים בתורת עדות ואומרי' בדרך היכר וט"ע אמרינן דהני תרי סהדי טעו בדמיונם ולזה נתכוונו תוס' דיבמות דבכי האי מלתא התלוי בהיכר וט"ע מודו למהרי"ק דכולי עלמא שלא באו להעיד עדיפי מתרי סהדי ולפ"ז כדמחכו עלה דרב הו"מ לשנוי' דאיירי האומרים מת לא בט"ע העידו אלא אומרין הלכנו עמו ומת תחת ידינו אלא עדיפי משני. וקרא דוקדשתו דפנו אה"נ הו"מ לאוקמי' בהכי שניכר לכ"ע אלא דפשיטא ולמה לי קרא כנלע"ד בכונת תוס':
והשתא לפ"ז י"ל ע"כ לא קאמר הרי"ף דחיישי' בדדמי בראו הטביעה אלא בתרי סהדי אבל בדבר הניכר וידוע לכולי עלמא בלי כוונת עדות כלל כל רואיו ויודעיו מתמול שלשום הכירוהו שזה הוא בהא הרי"ף מודה וק"ו השתא היכי דתרי סהדי שהעידו בב"ד אמרו בהיפוך מ"מ מהימנן כ"ע טפי מינייהו מכ"ש היכי דהמעידים בב"ד וכולי עלמא המשיחים לתומם כולם לדבר א' נתכוונו ק"ו בן בנו של ק"ו דלא ניחוש בדדמי ואע"ג די"ל תוס' לא כ"כ אלא דנחוש להחמיר דתצא ודדפנו אבל להקל לא מ"מ כיון דרמב"ן וסיעתו ס"ל בכל תרי סהדי שהעידו בב"ד ליכא למיחש א"כ י"ל דהרי"ף לא פליג פלוגתא רחוקה כל כך ואפושי פלוגתא לא מפשינן ובנידן דידן שכל רואיו הכירו שזה הוא ה' אברהם בר"ש מאדניץ וגם שנים מהם העידו בב"ד בתורת עדות ממש ליכא למיחש בדדמי ואתתא דא שרי' לכולי עלמא:
ולקמן ביבמות צ"ב ע"א במתני' את זו דרש ר"א ור"ט ולא מאיש שאינו אישה ושם צ"ד ע"א אמר ר' יהודה אמר רב ה"ל למידרש בי' מרגניתא ודרש בי' חספא וכ' בקרבן אהרן על הת"כ משום דבהוזמו עדים מלתא דפשיטא הוא קרי לי' חספא ולפי הנ"ל הו"מ למימר דמיירי כולי עלמא יודעי' ומכחישי' עדותן וקמ"ל קרא שאינה צריכה גט מהארוס כלל ואם גרשה מותרת לבעלה כהן ודוחק לומר דגם זה פשוט כל כך עד דקרי חספא בשלמא קרא דוקדשתו לא מיתוקם בהכי דפשיטא דדפנו להוציאה אבל הא לא פשיט כל כך דלא תצטרך גט מהארוס כלל הא צריכא רבא:
וע"ד חדוד י"ל הא דפריך הש"ס מוקדשתו אדרב דשמעתין דיבמות דוקא משום דגבי הדדי כתי' ואשה גרושה מאישה לא יקחו וקדשתו וא"כ בעלמא לק"מ דאיכא לאוקמי קרא בכנ"ל בכהן שנשא אשה ע"י ברי שלו ושוב ניכר לכ"ע נגד ברי שלו אלא לרב אי ס"ד מתוקם לי' הך קרא בהכי א"כ גם רישא ואשה גרושה מאישה יתרץ בהכי באשת כהן שבאו עדים מת בעלה ונתארסה ושוב בא בעלה ע"י היכר וט"ע לכולי עלמא שלא נתכוונו להעיד וכנ"ל וגרשה הארוס וקמ"ל שמותרת לחזור להארוס ולא הוי חספא ומדלא מתוקם לרב בהכי ש"מ לא ניחא לי' לדחוקי לפרושי קרא בהאי גוני א"כ ע"כ וקדשתו דפנו מיירי בניסת לא' מעדיה ואומר ברי לי' וק' לרב ממ"נ:
ומ"מ בהאי סליקנא דלפע"ד סברא גדולה לסמוך ע"כ אם גם דעתו הרמה מסכמת הוא מסכים ואני מסכים בשריותא דהאי אתתא להתנסבא לכל גברי די תצביין ואומר שלום למר ולתורתו. פ"ב נגהי ליום ה' ט"ז טבת תקע"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: