שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קלט
גדול מרבן שמואל יחי' משמו אל עליון לשם ולתפארת בישראל ה"ה י"נ הרב גאון ישראל בנן של קדושים חכם חרשים נבון לחשים מופלא באנשים אילי תרשישים נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מהו' שמואל נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אמשטרדם והמדינה יע"א:
יקרתו הגיעני בזמנו ובינו ביני נתברר לנו עוד ע"י אחי' ובית אביו של הנעדר בכמה דברים שהיו מסופקים אלינו ונגמרה המצוה ע"י מכתב קדשו ונחלצה מיבמה והותרה לעלמא יהי' שכרו כפול והנה פר"מ ביקש שאחזיר לו מכתב קדשו והי' ראוי שאהי' עט ממהר לעשות רצונו אך לבוא ביאה רקנית לא בעינא ואני עמוס במשא דבר ה' בדברים הנצרכים למעשה אמרתי להניח עיון דברי קדשו עד עתה שילהי קייטא דדרכי לדור בא' מערי החצרים לשאוב אויר טוב אז בין ערוגות הבשם אשתעשע בנעימות ידידי והיום אני מתחיל לסדר דברי תשובתו על סדר דבריו בעז"ה וה' עמנו:
מאין לי פה ספרים כל צרכי לעיין כראוי או לציין דפים וסימנים הנה ריש אמרי יאה כ' פר"מ גאון נ"י ע"י מכתבי שכתבתי לו שר' אברהם כ' לאשתו שדעתו ליסע לאמשטרדאם עי"ז נזכר גם הוא הדברים שהי' בינו לבינו וכו' אלא שנכנס למשקל ומטרי' בהאי דכתובות כ' ע"א דע"ה צורבא מרבנן שהזכירו הבע"ד אי מהני או לא ולא זכיתי להבין מה ענין זה לכאן הא התם בזוכר מתוך השטר ואיננו זוכר מעצמו כלל פסולא דידי' הוא מטעם מפיהם ולא מפי כתבם כפירש"י ותו' וה"ה אם נזכר ע"י אחר ואינינו נזכר מעצמו כלל פסולא דידי' משום עד מפי עד והכא בעדות אשה דעד מפי עד כשר למאי ניחוש ואפי' למ"ש תוס' דאפי' אי מפי כתבם כשר היינו כשיאמר כך כ' בכתב אבל כשיאמר סתם כאלו מעיד מפי עצמו לא מ"מ הכא גבי עדות אשה כשר עד מפי עד אפי' כשיעיד סתם פלוני מת ואינו צריך לומר פלוני אמר לי ויעיי' מ"ש רא"ש ור"ן ר"פ שבועות העדות גבי הכל מודים בעד מיתה יע"ש ומ"ש פר"מ מדעתי' דנפשי' דרמב"ם מודה לרש"י יפה כיון כי כן פשיטא לי' להרב ב"י ז"ל ובלא"הנ הא כ' הרב ב"י דאם העד בפנינו ואומר דרמי נפשי' ומידכר מהימן אפי' איננו דעלמא דכי היכי דמהימן על גוף העדות מהימן נמי אהא ולדבריו צ"ל הא דמייתי ש"ס מדרב כהנא היינו מס"ד דרב כהנא דא"ל לרב אשי ולא דכיר מר וקשה מה עלה על דעתו להזכירו הא איהו בע"ד הוא אע"כ צורבא מרבנן שאני ומ"מ כיון דאומר רב אשי לא דכיר ואח"כ אזיל שוב לאסהודי אזדא לי מעליותא דצורבא מרבנן כיון שכבר אמר לא ידענו וע"כ הוה ר"כ מחסם ושוב כי אמר לי' אנא הא דרמאי נפשאי ודכירנא הוה מהימן אע"ג דכבר אזדא לי' דין ת"ח דהרי משו"ה הוה ר"כ מחסם ואילולא הי' בפנינו לא היינו עושין מעשה ע"פי עדותו מ"מ השתא שהוא בפנינו ואמר רמאי נפשאי מהימן אפי' אינש דעלמא ומבואר מזה דינו של ב"י ולא צריכנא לדברי הב"ח ומה שהאריך בו פר"מ אלא שצ"ע קצת א"כ מנ"ל מעיקרא דצורבא מרבנן עדיף דלמא מעיקרא נמי כד הוה ר"כ מדכר לי' אדעת' דהכי עביד שיהי' רב אשי אמר אנא נפשאי רמאי נפשי ומידכר דבכי האי גוני אפי' איניש דעלמא מהימן וי"ל:
מ"מ פר"מ הדרת גאונו מילתא יתירתא עביד בפלפולו לרוחא דמילתא או אפשר דהוה כי האי גוני קצת כי חוזר ומגיד כיון דבתחלה לא אמר ושוב אח"כ אמר ואפשר משו"ה הוה מחסם ר"כ וכבר ישב על מדוכה זו בשלטי גבורים בשם ס' החכמה שבמרדכי ורמזה בקצור בהגה"א ובאמת באומר איני יודע העדות הוכיח הר"ן בשבועות העדות במתני' השביע עליהן ה' פעמים וכו' דאין בזה משום חוזר ומגיד דאינו יודע לאו הגדה הוא והא דאינו יכול לחזור ולהודו' משום שכבר נשבע ואינו יכול להשים עצמו רשע שנשבע לשוא אבל בעלמא איני יודע בלא שבועה יכול לחזור ולהודות יע"ש ודבריו צלע"ג דהוא עצמו כ' בכל הנשבעים אמתני' דחשוד שהקשה רשב"א איך נעשה אדם חשוד ע"י שבועת העדות לימא שכחתי העדות בשלמא קרבן מייתי דיודע בעצמו שלא שכח ונשבע לשקר אבל חשוד אינו נעשה ע"פי עצמו ותי' דמיירי שהי' העדות בקרוב שא"א לשכוח יע"ש והנה כי כן אם שכיח דאיני יודע יכול לחזור ולהודות לולי שנשבע ומשים עצמו רשע בחזרתו ע"כ מיירי שהי' בקרוב כל כך דא"א למתלי בשכחה דאי לאו הכי נהי שבאמת לא שכח ונשבע על שקר מ"מ אי חוזר ומודה היינו מקבלין ממנו הודאתו והיינו תולין בשכחה וא"כ לפ"ז אם הי' העדות רחוק יכול להתחייב כמה קרבנות אפי' בב"ד בנשבע וחזר ונשבע מפני שהי' יכול לחזור ולהודות וא"כ תיקשי קו' הש"ס דלמא שבועה גופי' בב"ד דוקא ואי משום דלא משכחת לי' לחייב על כל אחת ואחת כתי' הש"ס ז"א דמשכחת בשהי' שבועה זמן רחוק מהעדות אלא ע"כ דלא כהר"ן ואיני יודע גופי' הוה הגדה ואינו חוזר ומגיד והאי דר' אשי משום שהי' חוץ לב"ד כמ"ש מרדכי בשמעתין ואמנם הא לן דאפי' איני יודע לא הוה אלא פר"מ כבודו לא הזכיר מזה כלום ועכשיו הוסיף על דבריו איננו בגדר זה כלל וכל השקלא וטריא הלא הוא רק משום יגדיל תורה ויאדיר והנה בעיקור הדין שחששתי על שכתב וחתימת ידי פר"מ הואיל שאינו מקוים ועל זה האריך לא ידעתי מה הי' לו כי נזעק עיניו יביטו בחלקת מחוקק בתשובה שנדפסה בספר חלקת מחוקק שהגאון מהר"ם העלה להטות דעת רוב הפוסקים שצריך קיום מדינא ובעל חלקת מחוקק השיב שגם לו נ"ל כן אבל היכי דאיכא חשש עיגון אין לחוש לה' נשים המקלקלים וכ' הב"ש שלזה נתכונו תוס' בהמשך דבריהם שסמכו הך ירושלמי דמשיאי' ע"פי שטר עם הך דחיישי' לצרה לומר כי היכי דהתם דוקא במקום סכנה אין חוששין לשד ה"נ במקום עיגון אין חוששין לזיופא וקלקול אבל הכא דאפשר להשיג קיום פשיט' דחוששין ע"ש וכתורה עשיתי והנה מה שנתקשה מהר"מ בתשובה הנ"ל מ"ט מייתי רי"ף כלל הך ירושלמי אי ס"ד דעתו לסמוך להקל אש"ס פ' מי שאחזו נ"ל ליישב ע"פי מה שהקשה ב"ש ב' קו' איך נלמוד קולא מש"ס פ' מי שאחזו התם כותב לפנינו וידעי' מי כתבו משא"כ מצא כ' בשטר שאינו מקוים ועוד התם כ' בתורת עדות ומצא כ' בשטר מיירי בכותב לזכרון דברים בעלמא יע"ש ולפענ"ד התלונה על הירושלמי גופי' דתלי' פלוגתא דאמוראי דמצא כ' בשטר בפלוגתא דמתניתא ולכאורה מה ענין זה לזה דלמא מאן דאוסר במצא כ' בשטר היינו בכ' לזכרון דברים או אין אנו יודעי' מי כתבו ומתניתא דמשמע מינה כי היכי דעד מפי עד נאמן ה"נ ע"פי כתבם היינו ביודעי' מי כותבו ובכותב לשם עדות אע"כ מוכח מזה דהירושלמי לא ס"ל שום סברא אם נתיר מפי כתבם שיהי' שוב שום חלוק בין מתכווין להעיד או לא דאין אדם משטה בכיוצא באלו וגם פשוט הי' להירושלמי דשום אדם לא יחוש לזיופא וא"א לפסול מצא כ' בשטר אלא משום דה"ל מפי כתבם ושפיר פליגי אמוראי בפלוגתא דמתני' כך צ"ל בכונות הירושלמי והנה ממילא מיושב קו' מהר"ם הנ"ל דלעולם דעת הרי"ף להקל וסמך עצמו אמ"ש בפ' מי שאחזו ומיהו אי לא הוי מייתי הירושלמי משלהי יבמות ה"א כקו' ב"ש דבפ' מי שאחזו ידעי' מי כתבו וכתבו נמי לשם עדות משא"כ מצא כ' בשטר משו"ה מייתי מהירושלמי להורות נתן דאין לחלק ביניהם דמאן דמתיר מפי כתבם מתיר נמי מצא כ' בשטר וא"כ כיון דבפ' מי שאחזו מבואר דמפי כתבם כשר הה"נ מצא כ' בשטר ומ"מ נראה לפי דעת הגאונים מהר"ם וחלקת מחוקק וב"ש הנ"ל דבהא נמי סמיך הרי"ף אמ"ש הך סוגי' דמי שהי' מושלך לבור דמבואר דוקא בשעת הסכנה אין חוששי' לצרה הה"נ הא דמכשיר מצא כ' בשטר היינו דאיכא חשש עיגון אבל היכי דאיכא לברורי בעי' לקיומא שטרא ואפשר להשוו' הירושלמי נמי לש"ס דילן ולומר היפך מהנ"ל דודאי פשיטא להירושלמי דלא יתיר שום אמוראי בלא קיום כדפריך סתמא דתלמודן גבי מי שהי' מושלך לבור וניחוש וכו' אך פלוגתא מיירי במקום סכנה ואפ"ה אוסר אידך וע"כ טעמי' משום דמפי כתבם לא מיחשיב עדות לדידי' ועל זה שפיר קאמר מתניתא מסייעא להדין וכו' ונ"ל מ"ש הטור דדעת הרא"ש להחמיר אע"ג דמייתי נמי ש"ס דפ' מי שאחזו הוא מפני ק' בית שמואל שהקשה הא בש"ס קאמר כשם שבודקי' לגטין כך בודקי' לעדות נשים ובגטין גופי' לא מכשיר אלא בהרכנה דעביד מעשה בגופי' אבל לא בכתיבה כמבואר סי' ק"כ וסי' קכ"א א"כ בעדות מיתה נמי לא הוה לן להכשיר אלא במעשה בגופי' ולא בכתיבה ע"ש והנה ק' זו לא קשי' כ"כ דבש"ס להחמיר קאמר וכשם שבודקי' וכו' פי' הא פשיטא דלעדות לא בעי דבר פה ממש אלא כשם שלגטין החמור בודקין תחלה ע"י הן ולאו ה"נ בעדיות דקילא צריכי' לבדוק את מי שנשתתק ומוקי לי' ש"ס בעדות נשים דאלו בשארי עדיות בעי' מפיהם ממש דוקא ולא הרכנה אפי' ומכ"ש כתיבה ולא שייך בדיקה ותו אפי' הי' אשה חתומה ומקוים נמי ונאמר שמא אשה זו איננה מה' נשים ואת"ל היא צרתה שמא לא קלקלה גם זה איננו ס"ס דליכא אלא שמא שקר שמא אמת וגרע משם אונס חד הוא ולו יהיבנא לי' כל דבריו איננו רפוי' לקושי' שלי כי הרמב"ן לא מטעם זה אתי עלה לומר דהכי עדיף משארי שטרות דליכא הכא למיחש למידי אלא דקאמר איכא למיחש כמו בשארי שטרות רק אוקמוהו אדאורייתא וזה אין לו מובן כמו שהקשיתי אבל הל"ל מרגניתא דרמב"ן בהדרגה סליק דמ"ט לא בעי' קיום מן התורה משום דסמכי' ארובא דזה המביא השטר או מי שכתבו מרובא דעלמא דלא חציפי לזיופא פריש ועי"ז מוציאי' ממון מן התורה עי"ז הרובא וא"כ מיני' ה"נ מצא שטר פלוני מת תלינן ברובא דעלמא שאינם מחמשה נשים ומ"מ עדיין לא ניחא דהא מסוגי' דמי שהי' מושלך לבור מוכח דשלא בשעת הסכנה חיישי' למיעוטא דחמש נשים וכמו דמחמרי' בעדות מים שאין להם סוף כמ"ש תוס' ספ"ק דב"מ ד"ה היכי יליף מר איסורא מממונא יע"ש [עיין ח"ס חא"הע ח"ר סי' מ"ט]. פיזינג הסמוך לק"ק פ"ב יום א' טוב מנחם תקע"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: