שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קלו
אלף שלומים לתלמידי הותיק הרב המא"הג המופלג כבוד מה' איצק נ"י אב"ד ור"מ דק"ק סאנטוב יע"א:
יקרת מכתבך הגיעני על נכון ואמנם קשה עלי מאוד להכניס עצמי בהתירא דהאי איתתא כי כבר הלכו נמושות בדין זה כפי הנשמע ונחלקו בו חכמי הדור בשנים שעברו אשר רובם כבר הלכו לעולמם וחיים לנו ולכל ישראל שבקו ולא מצאו פתח להתירא ומה לנו לבוא אחריהם ומי מכניסני לתגר הזה וכי הדבר מוטל עלינו זה מוטל על הרב דקהלתה ובכל זאת לא אשיב פניך ריקם להשיב עכ"פ להתלמד במקום אחר כי אהבתי אותך דוחקת את הבשר:
הנה ראשית דבריך אם אשה אומרת אמר לי ע"א מת בעלי אם צריכי' לחקור אחר העד ולשאול את פיו ראיתי כי לא ביארו האחרונים כל צורכם והניחו מקום לפעוט כמוני להתגדר דהנה רמ"א סי' י"ז סעי' ח' פשיטא לי' דאין צריך לשאול העד אפי' אם הוא בעיר ויצא לו זה משלשה ראיות לפי מה שראיתי בגדולי האחרונים ואבארם א' לאחת ודחיות כל א' מהם:
א' מדברי מהרי"ו סי' ט' שכ' בסוף שאין צורך לשלוח לבראנדענבור"ג לשאול את ר' אהרן וראי' מכמה משניו' וסוגיות ורמב"ם דעד מפי עד נאמן ולא נאמר נשאלה את פיו ודוחק לומר דכל הני דוכתי' מיירי דליתנהו תו מייתי ראי' מספ"ק דמכות בכל מקום שיעמדו שנים ויאמרו נגמר דינו של פלוני בב"ד נהרג על פיהם ולא נימא נשלחה ונשאלה אע"כ אין צורך דבתר סהדי לא דייקינן ועוד מייתי מיצחק ריש גלותא מ"ט לא נשדר לאספמי' לידע אם זה הוא אותו יצחק ע"י סימנים אע"כ אין צורך לשאול:
הנה הראי' מיצחק ר"ג היא כמשל דהאי צייד אשכח רברבי שקיל אשכח זוטרי שקיל דהתם העידו ע"פי עצמם שמת בידם רק שאנו חוששי' שמא עוד א' אזיל מהכא להתם וסמכי' על חזקה כאן נמצא כאן הי' י"ל סמכי' אחזקה אפי' היכי דמצי לברורי בטורח גדול לשדר לאספמי' ולעגן האשה כל הזמן ההוא וכיון דאיכא חזקה מעלי' סמכי' אבל להאמין לעד המעיד ע"פי עד אחר היכי דאיכא למשמע מבעלי' הראשוני' אין לנו:
והראי' מספ"ק דמכות דחה הגאון בית מאיר באומרו מה ענין ב' עדים לע"א ולפע"ד דברי מהרי"ו ברורים דה"ה נדחק למצוא מקום מאין להרמב"ם שצריך לבאר דבריו אם ראה שמת ממש אולי ראה דברים הקרובים למיתה ולפע"ד ראיתו ברורה דהא שלהי יבמות פליגי אי עדות נשים צריך דרישה וחקירה כדיני נפשות או אין צריך כדיני ממונות וקיי"ל דאין צריך כדיני ממונות וא"כ דיו כדיני ממונות דשם שואלין את העדים מנין אתם יודעי' שזה חייב לזה מנה עיי' סנהדרי' כ"ט ע"א ובלשון רמב"ם פי"ז מעדות הלכה ב' ומזה למד ג"כ ברפ"ו מטוען שבעל דבר יברר דבריו ויעויין לשונו בש"ע ח"מ ר"סי ע"ה וא"כ ה"ה בעדות נשים שואלי' איך אתה יודע שמת פלוני זה נראה לי פשוט ומעתה כיון שפשטות הש"ס משמע דעדות נשים לא בעו חקירה ורק מעדות ממון אנו למדין שעכ"פ יברר דבריו מהיכן יודע וא"כ דיו כשני עדים דנהי שהם צריכים לברר דבריהם אבל אינם צריכים לאמת דבריהם הכנים דבריהם או לא דאפי' בדיני נפשות אמרי' כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו נגמר דינו בב"ד פלוני לא שיילינן דלברר אמרי' אבל לאמת דבריהם לא אמרי' ומכ"ש עדות נשים דאפי' דרישה וחקירה לא בעי מכ"ש דאין שואלי' לעד הראשון כלל וראי' זו ברורה וזה נוטה למ"ש הרב ב"ש סקכ"ד דאם עד השני מברר דבריו היטב שאומר עד פלוני א"ל כך וכך דברים המראים בברור שמת אין אנו צריכים לשאול את הראשון אם האמת אתו או לא אלא מכל זה אין להוכיח אלא שאין לשלוח למדינה אחרת כעובדא דמהרי"ו לשלוח לבראנדנבור"ג וכמתני' נגמר דינו בב"ד פלוני שמסתמא הוא בעיר אחרת לפחות אבל באותה העיר שאין טורח וכילוי זמן לא שמענו מזה:
אמנם הראי' הראשונה דמייתי מהרי"ו משם לומד רמ"א שפיר דאפי' ישנו באותה העיר אינו צריך לשיילי' דהרי ראיתו מדלא לשתמיט תנא או רמב"ם בשום מקום לומר ששואלי' העד הראשון וכ' שדוחק לומר דכל הני מיירי בליתנהי וא"כ ה"נ דוחק דמיירי בליתנהי בעיר דה"ל לפרש וראי' זו יפה בחלקת מחוקק אלא שהלשון קצת מגומגם וגם המדפיס הוסיף בין שני חצאי לבנה וקלקל ואפשר שזה כוונתו דמדפריך שלהי יבמות ואומר קמצי חזו ואסיק שמי' גברי ומאי פריך להא אפילו למהרי"ו עכ"פ יודה שלברר דבריו צריך לשאול לעד הראשון וא"כ ע"כ צריך לשאול התינוקות אי קמצי שכיב או גברא שכיב ומאי פריך אע"כ פשוט להש"ס דמיירי שאין התינוקו' בעיר עכ"פ והיינו משום דסתמא הכי הוא דאי הוו בעיר הי' כל עלמא יודעי' ושומעי' כן נמצינו למדים נהי דהמהרי"ו נראה לו לדוחק לומר דמיירי בליתנהי לעדים כלל בעולם אבל עכ"פ מיירי בליתנהי בעיר הזאת וא"כ ליתא להרמ"א ונכונים דברי חלקת מחוקק ולחנם השיג עליו בית שמואל ובזה אזדא לי' ראי' ראשונה של רמ"א:
ב' הגאון בית מאיר והגאון עצי ארזים לדבר א' נתכוונו להביא ראי' מדברי ר"פ ר"פ שבועת העדות דהכל מודים בעד מיתה דאמר לדידה ולא לב"ד דפטור דתנן האשה שאמרה מת בעלי תינשא וא"כ לא הי' צריכה להעד ואי ס"ד כי איתי' במתא שיילינן לי' א"כ הב"ד ישלחו אחריו והוא יכחיש האשה וקיי"ל דלא מהימן תו עד השני האומר מפי הראשון וחייב קרבן שבועה ועצי ארזים הוסיף ביאור דאי ס"ד לחלק בין באותו העיר לעיר אחרת א"כ אדמפליג ר"פ בין אמר לדידה ולא לב"ד ובין לא אמר לא לדידה ולא לב"ד ליפלוג בדידי' באמר לדידה ולא לב"ד בין היותו עמה בעיר להיותו בעיר אחרת אע"כ אין שואלי' אותו כלל אפי' היותו עמה בעיר:
ולא זכיתי להבין דברי הגאונים האלו כי לפי דבריהם צריכים לומר מה דאמרו בש"ס דתנן האשה שאמרה מת בעלי תינשא ופירש"י ור"ן שהי' יכולה לומר מת בעלי ולא היתה צריכה שוב לעדותו רוצה לומר שתאמר פלוני ופלוני אמר לי מת בעלי והב"ד לא היו שולחים אחריו לשואלו זה דוחק בלשון כמבואר לכל מעיין אלא משמע שתאמר סתם מת בעלי או לכל הפחות שתאמר שמעתי מפי ע"א המהימן לי שמת בעלי ומי הזקיקתה להזכיר שמו שעי"ז תצטרך להביאו לב"ד ועוד לדבריהם לא שלחו הב"ד אחריו אלא היא הביאתו לב"ד ומי הכניסה לזה השטות והאמת יורה דרכו כי נ"ל משו"ה לא הביא רמב"ם הך דר"פ דבאמר לדידה ולא לב"ד פטור משום דס"ל לרמב"ם לפמ"ש לעיל בשמו באומרת מת לפני צריכה לברר דבריה האיך מת וא"כ א"א לה לומר סתם מת בעלי שישאלו לה מנא ידעת ואם תאמר שמעתי מע"א יאמרו לה והיכן הוא וחלילה לשקר לומר הלך לו אלא תאמר פלוני הוא ומחויבי' לשלוח אחריו ולשואלו וזה יצא לנו ק"ו מדיני ממונות שהאומר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אע"פי שלא הי' צריך לומר אלא סתם פרעתיך מ"מ כשיאמר בפני פלוני ופלוני צריך להביאום לב"ד ולברר דבריו כמבואר בשבועות מ"א ע"ב וב"ב ק"ע ועיי' תוס' שבועות שם ד"ה כל מלתא דלא רמי' וכו' והוה ס"ל לרמב"ם דר"פ דאמר פטור באמר לדידה ס"ל כמ"ד אין צריך לברר בדיני ממונות וה"ה בעדות אשה א"כ אי אמרה לב"ד שמעתי מפלוני לא אמרי' יבוא ויעיד ומכ"ש אי אמרה סתם שמעתי מע"א דלא שיילינן מנו ומנו ומכ"ש אי תאמר סתם ידעתי שמת בעלי שלא תצטרך לברר ולא ניחוש שמא תעיד בדברי' הקרובי' למיתה ויפה אמר ר"פ דפטור אבל אנן קיי"ל כמ"ד צריך לברר בדיני ממונות וה"ה בעדות אשה וא"כ א"א לה שלא תביאהו לב"ד ומשו"ה חייב בכל אופן והלח"מ פ' יו"ד מה' שבועות הלכה י"א נתקשה בזה ולפע"ד נ"ל נכון מה שכתבתי ואם כן מוכח מזה דהרמב"ם ס"ל דצריכי' לשואלו כשהוא בעיר עכ"פ:
ועוד נ"ל לומר דודאי לטעם דע"א מהימן משום מילתא דעבידא לאגלוי' לא משקרי אינשי צדקו דברי ר"פ על כל פנים דכיון שהיא שמעה מפיו מת בעליך וחזקה דלא משקרי אינשי בהא מילתא והיתה יכולה להנשא על פיו אפי' שמעה אח"כ מפיו חוץ לב"ד שחוזר בו הרי היא מאמין לדבריו הראשוני' דמהימן מחזקה דמלתא דעבידא לאגלוי' ובדבריו האחרונים לית בהו הך חזקה ועוד כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ונהי כשיבא לב"ד ויכחיש את דבריה מהמנינן להעדש הראון כדעת הרמב"ן דמייתי הרא"ש פ' שבועת העדות שם היינו לב"ד מהימן הראשון טפי מהשני המעיד בשמו משא"כ האשה עצמה שיודעת באמת שאמר לה מת בעליך א"כ כשתשמע ממנו שוב חוץ לב"ד שחוזר בו לא הי' לה להביאו לב"ד כלל רק שתבוא לב"ד ותאמר מת בעלי עפ"י ע"א ואפי' שנאמר שצריכה לברר מי הוא העד מ"מ בכי האי גוני מותרת לומר אזל לי' לעלמא כי האמת כן דה"ל כמאן דליתי' והיא שהביאתו לב"ד אפסדא נפשה ומשו"ה פטרו ר"פ מקרבן שבועה ומיירי כשכבר שמעה ממנו חוץ לב"ד שחוזר בו:
אך להטעם אשה דייקא ומינסבה א"כ אין העד האומר מת בעליך מהימן אלא בצירוף דיוק שלה ופשיטא כששמעה ממנו בעצמו שהוא חוזר בו שצריכה לחוש טפי ולמידק ולבוא לב"ד לברר הדברים כשמלה כי על מי תשען להנשא וממילא ליתא לדר"פ וידוע דהרמב"ם חשש לשני הטעמי' כמ"ש ה"ה ספי"ג מגירושין הלכה כ"ט ע"ש וא"כ אפי' לר"פ י"ל כשהוא בעיר צריכי' למשיילי' וראיתי בספר שחבר הגאון מלעמבערג דברים הפוכים בזה והמעיין יבחר ובזה אזדא לי' ראי' שני' של רמ"א:
ג' עוד בהשלישי חידש לן הגאון בעצי ארזים מפ"ק דפסחים ד' ע"ב דקאמר נשים וקטנים נאמנים על בדיקת חמץ משום דחזקתו בדוק והקשה א"כ למה לי אמירה דהני כלל ותי' ר"י כגון שהוא בעיר והי' צריכים לשואלו ומועיל אמירה דהני שאין צריכי' לשאול פיו הרי מבואר דעד מפי עד אין צריכי' לשואלו לעד הראשון אפי' הוא בעיר וכ' שם מסתמא ה"ה אפי' לא ביטל דהוה איסורא דאורי' וא"כ ה"ה לעד מפי עד דעדות נשים ע"ש ותמוהים דבריו התם חזקתו בדוק ולא בעי אמירה דהני כלל רק משום חומרא בעלמא היו צריכי' למשאלי' היכי דאיתי' בעיר דאין סומכי' על החזקה היכי דאיכא לברורי וכמ"ש הר"ן שם א"כ לזה מועיל אמירה דהני להחזיק החזקה טפי פורתא שלא נטריח לשואלו אבל ע"א שבא להוציא אשה מחזקת אשת איש ואת האיש מחזקת חיים מה"ת לא נברר היכי דאפשר לברורי בנקל ועוד יש לחלק באופן אחר דהכא שאומר עד השני כך שמעתי מעד הראשון ומשו"ה כשעד הראשון מכחיש ואומר להד"מ בטלה נאמנתו אפשר צריכי' לברורי והה"נ אי יאמרו שמענו מפיו שאמר בדקתי הבית הזה היינו צריכי' לשאול אותו אבל הם אומרים ראינו אותו בודק והולך אפי' אם יבוא ויאמר לא בדקתי ה"ל חד וחד ונהי דאמירה דנשים וקטנים בודאי לא יועילו נגדו מ"מ בכיוצא בזה לא אלים דבורו מדבורא דעד משו"ה אין צריכי' לברר ולא דמי לפלוני תיקן לי את הכרי משום דהתם צריכה לומר שעשאתו שליח לתקן והוא קבל השליחות וא"כ היא אמרה משמו אבל גבי אינם אומרים משמו אלא מעידין על המעשה שעשה ובזה אין לו נאמנות טפי מהעד משו"ה אין צריכי' לשואלו ואזדא לי' גם הראי' השלישי:
היוצא מזה לע"ד נהי אם אינו בעיר סמכינן אמהרי"ו כי גם החלקת מחוקק לא פליג עליו כמ"ש לעיל והיינו ע"פי דברת הרב בית שמואל כשהעד השני ברר דבריו ששמע מעד הראשון שמת ממש אז אין צריכי' לשאול את העד הראשון אבל כשהעד הראשון בעיר נ"ל שצריכי' לשואלו ולשמוע הדברים מפיו ממש זהו מה שנלע"ד בענין זה:
ובמה שכתב מעלתך דבגביות עדות נאמר שהרר יוסף אנהאט הוא דודו והיא גם היא אמרה שכן שמעה מפי עד המעיד על דוד מישקאטץ שמת באראד ויוסף אנהארט היא דודו וזאת אומרת שיוסף אנהארט הוא דוד שלה רק שהי' בעלה רגיל לקרותו דודו וכ' מעלתך שכן המנהג שם שהבעל רגיל לקרות לדוד אשתו דודו הלום ראיתי בהעתק הכתב שמצא מעלתך בתכריך שטרותיו של הרב מה' פנחס ז"ל שם נאמר שר' יוסף אנהארט הי' מארשאר פעטער של האשה רוצה לומר שהי' בעל דודתה של האשה והיא קראה לו דוד על שם אשתו א"כ צריכי' לידע שכן המנהג שהבעל קורא לבעל דודת אשתו דודו של עצמו מ"מ אין הדבר רחוק עי' סמ"ע סס"י מ"ב שקורי' לחמותו אמו והוא מתשובת מיימוני סוף ס' משפטים ומסיים שם מקרא לא יומתו אבות על בנים ורצונו דקיי"ל לא יומתו אבות בעדות בנים וכי היכי דלענין עדות בעל כאשתו ה"ה לקרוא שמו וא"כ לפ"ז אפי' תרי בעל כאשתו נמי אמרי' ועל הכלל כיון שהאשה בעצמה יודעת שכך נקרא והבינה מדברי העד שזה הי' בעלה הרי תוכל להעיד באמת ששמעה מע"א שמת בעלה אך מ"ש מעלתך שאפי' להרשב"א דחייש לב' שוירי ולא מהני אפי' שמו ושם אביו ושם עירו מ"מ הכא מהני שידעי' שהעד נתכוין לזאת העיר מישקאטץ שעמד בתוכה אהובי האמת שכן הוא אם היינו מסופקים בדברי העד אם נתכוון לכמר דוד מעיר מישקאטץ הזאת או לעיר אחרת ששמה מישקאטץ היינו אומרי' כיון שידעי' שעל זאת העיר נתכוון סגי וכמ"ש גם ב"ש סקנ"ח אבל הכא אין לנו ספק בדברי העד שהרי העד לא הכיר אותו אלא על פי עצמו שאמר לו בנסעו עמו שהוא מעיר מישקאטץ וחשב העד מסתמא הוא מזאת העיר שבמדינתינו אך אנו חוששי' שהי' מעיר אחרת שנקראת מישקאטץ אך יפה כ' מעלתך כיון דאיכא כל הני סימנים כולי האי לא חיישי' דאתרמי ועדיף מנקב בצד אות פלוני:
אמנם בגוף נאמנות של האשה אחרי שכבר זינתה וגם עברה ונישאית טרם יצא התירא והוציאוהו בעל כרחה אם תאומן עתה לענ"ד אזדה נאמנתה דמה"ת תאומן אי משום דייקא ומינסבא הא קא חזינן דכבר נסבא בלא דייקא וא"כ אבדה נאמנתה דומה למ"ש הרמב"ם רפ"י מגירושין בקטטה שאמרה גרשתני ואשתכח שיקרא דתו לא מהימנא אפי' הביאה ע"א לדברי' דהרי חזינן דמשקרא ועוד דע"כ לא דייקא אלא משום חומר שהחמרת עלי' בסופה ועיקר החומר הוא מה שתצא מהראשון דאלו מהשני אינו חומר הלא מעיקור הדין הוא כך ואע"כ עיקור החומר הוא מה שיוצאת מן הראשון וכל הדרכים האלו בה והאי כיון שזינתה וגם נישאת לאחר א"כ אם יבוא בעלה אסורה עליו בלא"ה ולא תפסיד עתה בעדותה יותר ממה שכבר אפסדה נפשה ולמה תאומן ולא נעלמה ממני דברי הרא"ם סי' צ"א ובקונטרס עגונות הביאו בקוצר אבל מה אעשה ולא ירדתי לסוף דעתו בכל מ"ש אבל העיקור כי העיקור אצל הגאון ז"ל טעמא דמילתא דעבידא לאגלוי' כמ"ש בסי' כ' שהעתיק בכ"מ באריכות וא"כ לא הצריך כל כך דייקא ומנסבא אבל אנו אין לנו אלא דברי ה"ה דהרמב"ם חייש לשני הטעמים וא"כ אין להתיר:
והיותר קשה שבכל הני מילי שלא ראיתי בכל גביות העדות שום דבר שנתחדש עתה ומה שלא הי' לפנים בשנים קדמוניות ואפ"ה הוציאוהו חכמי הזמן מבעלה השני מסתמא קמו בהו רבנן במילתא דלאו שפיר דמי למסמך אהך סהדותא והעצה היותר טובה היעוצה שתסע אל מקום קבורת בעלה ואין ספק שימצאו שם אנשים המזכירים ממלתא דתמי' שהביאוהו פצוע בחבורות רשע ומת ונקבר שם וגם בעלי הח"ק יזכירו מ"ש בפנקס שלהם ויקובלו ב' עדים בפניה כדין תורה ממש בלי שנצטרך לסמוך אדייקא ומינסבא ואז קרוב הדבר שתשיג היתר גמור ומהיות טוב אל תיקרי רע וגם אם תותר אז ע"י היתר חדש לא יהי' לעז לרבנים קדמאי שהוציאוהו:
אודת דין ודברי ריבות שהזכיר מעלתך שלא רצו לכנוס בפושרין גם שכנגדך בא בקובלנא שמעלתך גורם עיכובא והמובן שכל א' מהצדדי' רוצה להכוות בחמין ולא בפושרי' ואינו רוצה לעבור על דעתו וכמדומה לי אצל מעלתך יש קצת אהבת הניצוח ג"כ לומר הא דידן נצח ורב חילי וכביר מצאה ידי אבל לא זו הדרך ואין בזה כח ב"ד יפה ויתר מרעהו צדיק ולמה לא יזכור מעלתך כי האלמנה היא אשת ת"ח וכ"ע חייבים בכבודה ואילי כתוב לאמור שהיא הולכת בבלויי הסחובות באין מלבוש לפי כבוד בעלה הצדיק זצ"ל אע"פ שאם לדין אין רחמים ולא תהדר וגו' אבל הנוגעים בדבר עליהם מוטל לוותר הרבה ולא לאהוב הנצוח ח"ו והמלבושים של האלמנה הרבנית הסגורים בחותמך אם אין טענה על המלבושים עצמם רק שהם חבולים על תביעה אחרת קרוב הדבר ליגע בלאו דלא תחבול אע"ג שאפשר שלא הוצאת אותם מביתה רק סגורים בדרך עיקור ויש לדון בזה ולדינא צ"ע מ"מ לאו משנת חסידים היא ע"כ אקוה שכחכמתך יעשה מעלתך לרדוף השלום ולהשיגו:
ואם בכל זאת א"א והדין יקוב ההר מה אעשה אם רצון שני הצדדים לבחור אותי או מי שירצו לדון להם דין תורה או פשר קרוב לדין אזי הצדדים יטענו טענותיהם פנים בפנים ויכתבו לטענותיהם ויבואו על החתום בעצמם וישלחו אל הנבחר לדין ומה טוב שיהי' הממוצע ידידי הרב הגדול דק"ק גוו"ד ולפניו יציעו טענותיהם וכל גביות העדיות הצריך לזה ואז הדיין הנבחר יוציא לאור משפט צדק:
ולא כמו שעשה מעלתך בחדש אלול העבר ששלחת לי תכריך כתבים והראית ידך הגדולה במראה מקום הדינים לפי טענותך ומה אשיב ולא ראיתי דברי שכנגדך אולי אם ידע כל טענותיך ישיב לך כראוי וענין ע"כ זאת עצה היעוצה כנ"ל ויותר טוב אם יבצעו תמימים כראוי לשלימים ותבלה שנים וימים בטוב ובנעימים כאות נפשך היפה ונפש א"נ דש"ת. פ"ב יום ה' ב' אדר ראשון קע"ג לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: