שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קכו
שלום רב להרב המופלא מהו' עקיבא נ"י אבדק"ק לויא יע"א ואגפי':
מכתבו מיום י"א סיון העבר הגיעני היום והנני ממהר להשיב על המאורע שנשא אלמנה ע"י שדכנים ולא הודיעו לו שהוא עדיין תוך ימי הבחנה ובכמו שמנה ימים אחר החופה הסיחה האשה לפי תומה שמת בעלה הראשון יום כ"ה אדר העבר ומיד צווח מעלתו כי כרוכיא וגרשה מביתו והלך הוא מיד לבה"כ הקדושה להתודות ברבים על המכשלה אלו תוכן דבריו:
הנה בלי ספק כי טרם בוא מכתבו לידי כבר חלפו עברו צ' ימי ההבחנה שהתחילו כ"ו אדר העבר וא"כ פשוט דמכאן ואילך מותרת לו דאפי' אם הי' עובר במזיד ח"ו והתרשלו ב"ד ולא כפוהו להוציא ועבר עלי' צ' יום באיסור מותרת לו אח"כ כמבואר בגליון שבמרדכי ר"פ החולץ אות ב' ומייתי לי' רמ"א סי' י"ג סעי' יו"ד בהגה' ואפי' להראב"ד דס"ל דעכ"פ מפרישין אותם אח"כ כימים אשר פרצו באיסור מתחלה (ויש מקום עיין ביו"ד סי' ר"ח וש"ך סקי"ד ועט"ז שם) מ"מ הכא כל הני יומי לא הוו רק ח' יומי לפי דבריו וכבר חלפו גם הם ועברו ביום ד' תמוז דנא א"כ מכ"ש בנידון דידן שהרי עכ"פ פירש ממנה מיד והוא גם הוא אמר שוגג הי':
ואע"ג דבעלמא ברור לי שאין אדם נאמן על עצמו לומר שוגג הייתי וכמ"ש הרב"י בי"ד סי' קי"ט בשם תשו' רשב"א וז"ל כל טבח שיצאה טרפה מת"י אסור לאכול משחיטתו שהרי זה וכו' ולאו כל הימנו לומר שוגג הי' וע"ש ופסק דין שם בש"ע סי"ז ופשוט דה"ה לכל מילי דעלמא ולאו דוקא טבח אלא דבעלמא לא נפקא לן מידי מהאי פסקא דהרי פשוט דלענין עונשי' וקנסות א"א לענש ולקנוס עד שיהא ברור שהוא מזיד גמור ומזה לא מיירי רשב"א בתשובה הנ"ל רק לענין להאמין לטבח מכאן ואילך דלעולם אנו חושדי' אותו בפושע ומזיד ולא מהימן לן שוב עד שיעשה תשובה בלי רמי' כמו שהאריך הרשב"א שם ואין לדמות זה למאי דאמרי' ר"פ א"ל דאדם נאמן על עצמו לומר מזיד הייתי דאע"ג דבעלמא אין אדם משים עצמו רשע מ"מ מהימן על עצמו שלא להבי' חולין בעזרה התם מלהתא אחריתי היא דלמאי ניחוש לי' הלא חייבי חטאת ואשמות בלאה"נ אין ממשכני' אותם וכמ"ש תוס' שם י"ב ע"א ד"ה או דלמא וכו' וא"כ מה הי' לו לומר מזיד הייתי ורק להציל עצמו מחטא חולין בעזרה משו"ה מהימנינן לי' אבל שוגג הייתי להקל על עצמו כגוני דטבח הנ"ל לא מהימן וא"כ ה"ה הכא דלא מהימן לומר שוגג הייתי להקל על עצמו בודאי לענין נידוי אין שום נפקותא ממ"נ אי הוא תוך ג"ח ולא יפרוש עצמו מכאן ואילך הרי עומד במרדו ומנדין אותו עד שיפרוש ואי פירש עצמו א"כ על מה יתודה על העבר אפי' להרמב"ם דס"ל שהנידוי אינו לכפרה אלא לעונש וכפרה על העבר ומשו"ה כ' הרב"ש דלהרמב"ם אפי' אם עברו ג' חדשי' מ"מ מנדין אותו על איסורא שעבר מ"מ היינו דוקא בשברור לנו שעשה במזיד אבל אין לנו יכולת להעניש על ספק שוגג ואם מפני שיתכפר לו להעובר בזה אדם נאמן על עצמו ומכיון שאמר שוגג הייתי ואיני צריך כפרה חייבי כפרה אין ממשכני' אותם ואין כאן נפקותא:
אלא בהאי גוני בשהוא עדיין בתוך ג"ח ורוצה לפרוש אבל לא לגרש דאי מהימן שהי' שוגג סגי בהפרשה בלא גירושי' ואי לא אז צריך לגרש דוקא בהא נ"ל דלא מהימן לומר שוגג הייתי להקל על עצמו אם לא ברור לנו שהי' שוגג וכן משמע לשון מהרי"ו בתשובה סי' ע"ג וז"ל אם איתא הכי כמ"ש שלא ידע שהיתה מעוברת וניכרין דבריו דברי אמת אזי נראה דאין להצריכה גט אלא מפרישי' אותה ממנו עכ"ל הרי ממש כמ"ש ולאפוקי מדברי ס' בעל באר היטב בענין זה ע"ש:
מ"מ בנידון דידן לא צריכי' לכל זה שהרי אפי' הי' מזיד גמור כיון שעברו ג"ח ולא גרש הרי היא מותרת לו לכתחלה ואי מפני העונש והנידוי ממ"נ אנן לא מצינא לעונשי' לי' כיון שאין לנו ברור שהי' מזיד ובשגם הרי כ' מהרי"ו הביאו ש"ך בי"ד סקי"ט הנ"ל דבאדם ירא ה' ומוחזק בכשרות ומוכיח מתוך הענין שהי' שוגג מהימנינן לי' אפי' בטבח לאכול ע"י מכאן ואילך מכ"ש הכא שאין לנו עליו כלום ואם מעלתו חושש בנפשו לחטאת כי גם השוגג צריך כפרה מה עכ"פ מה טוב שיתענה איזה ימים אם אין בו בטול תורה שהרי אחז"ל בקידושי' פ"א ע"ב מי שנתכוון לאכול חזיר ועלה בידו בשר טלה צריך כפרה וכן מי שנתכוון לשומן ואכל חלב צריך כפרה ע"ז ידוו כל הדווים יע"ש א"כ ה"ה כאן ולדעתי כבר נתכפר לו הרבה בדי בזיונו בהתודותו ברבים וה' הטוב יכפר בעדו:
ומ"מ נ"ל טרם שתחזור האשה אליו תבדוק עפ"י בקיאות וחכמוניות אם תראה שהיא מעוברת ה"ז בודאי מבעלה הראשון וצריכה לכל הפחות הפרשה וימי עיבור והנקה או אפשר אפי' גירושין ואם לאו תציעי לו בהיתר מטות שהציע לו באיסור ובשלמא כל נשי דעלמא שנישאי' ביום צ"א אינה צריכות בדיקה משום דאשה מרגשת בעצמה באותו הזמן אם היא מעוברת ולא נחשדת שתנשא לאיש בימי עיבורה ומילתא דעבידא נמי לאגלוי' לא משקרא אינשי אבל בנידון דידן תסתיר הריונה למעט קלונה ומכשולה וגם מהטעם דאמר הש"ס ביבמות מ"ב ע"א דפריך התם מדוע תקנו הבחנה כלל תמתין משהו ותינשא ובהגיע ג' חדשים תבדוק פירש"י בדדים כדרך נשים ומשני משום שלא תתגנה על בעלה ושוב מקשה ותבדוק בהלוכה פירש"י בשם תשו' הגאונים שתלך ע"ג עפר תיחוח ע"ש ומשני רמי בר חמא אשה מחפה על עצמה כדי שירש בנה בנכסי בעלה ע"ש וא"כ ה"נ חיישי' שמחפה על עצמה מטעם הנ"ל ולא מהימני' בלא בדיקה ע"י חכמניות ולא שייך ה"נ מלתא דעבידא לגלוי' דהכא לא עבידא לגלוי' כולי האי כיון שכבר נישאי' ונבעלת לבעלה השני בקל תוכלי לתלות בו כמובן ע"כ נ"ל דצריכה בדיקה וכן מצאתי בר' ירוחם שהבי' הרב"י סי' י"ג וז"ל אם עברה ונישאי' תוך ג"ח בודקי' אותה בכל מיני בדיקות אם היא מעוברת ואף על גב דאמרי' אין בודקי' הנישואית שלא תתגנה על בעלה הכא שנישאית שלא ברשות תתגנה ותתגנה וכ"כ הרמ"ה פ' החולץ עכ"ל ונ"ל אפי' נישאית תוך ג' בשוגג שלכאורה אין לקונסה שתתגנה ותתגנה מ"מ בודקין דלאו מטעם קנס אתאינן עלה אלא מטעם מכשול הנ"ל ומ"ש ר' ירוחם נישאי' שלא ברשות שוגג נמי נישאי' שלא ברשות קרינן לה כמבואר ר"פ האשה רבה ועוד כבר כתבתי לעיל דלא מהימנינת לומר שוגג הייתי להקל על עצמה בכגון אלו ע"כ נ"ל ברור דצריכה בדיקה עכ"פ ואחר כך תחזור לביתה כמעיקרא:
ואגב אומר שעפ"י ש"ס הנ"ל מובן לשון תוס' מגלה י"ג ע"ב וטובלת ויושבת בחקו של מרדכי וא"ת הא לא הי' שם הבחנה ג"ח שאותו הרשע מצוי לה בכל יום ולכאורה מ"ש שהי' מצוי לה בכל יום הוא שלא לצורך דלכל הפחות ג"ח לא הי' פרוש ממנו שהרי פ"א לא נקראתי שלשי' יום והי' הדבר תמוה בעיני' אבל לפי הנ"ל ניחא דאפשר אי הי' פרוש ממנו יום או יומים אזי הי' אפשר שתזדקק למרדכי ואח"כ לאותו הרשע ובהגיע תור ג"ח תבדוק עצמה כק' הש"ס יבמות הנ"ל ואין לומר איך האמין מרדכי לה על הבדיקה של עצמה (דע"י נשים אחרות לא הי' יכול לבודקה משום פרסומי מלתא כמ"ש שם תו' ט"ו ע"א ד"ה כשם והוא נמי בעצמו אפשר לא רצה לבודקה שלא תתגנה ותתבזה בעיניו רק ע"י בדיקות ההילוך בעפר תחוח ובזה אין להאמין לה כתי' הש"ס) לזה י"ל כמ"ש תוס' כתוב' נ"א ע"ב ד"ה אסורה אין להקשות מאסתר דהוה שרי' למרדכי דהוה צדקת גמורה עכ"ל וא"כ ה"נ לק"מ לכאורה ק' תוס' משו"ה כ' תוס' מצד הסברא הי' אותו הרשע מצוי אצלה בכל יום ולא הי' אפשר להמתין אפי' משהו כדי שתבדוק עצמה מיהו לזה י"ל אין זה הכרח כ"כ דיכולה הי' להבריח עצמה מחיק הרשע יום או יומים ויותר ע"י שתאמר דסתנא אנא כבש"ס ע"ז י"ח סוף ע"א וכיון דהי' לה הרווחה יום ויומים לא צריכה הבחנה טפי ומהני לה בדיקה וכן יש ליישב נמי תי' תוס' שהיתה משמשת במוך והקשה בטורי אבן והא אמרו במדרש שדריוש שבנה בית שני הי' בנה של אסתר מאחשורש ונדחק לומר שודאי נתיראת לשמש עם אחשורש במוך אלא עם מרדכי שמשה במוך ע"ש ולפע"ד דהדוחק ששמשה עם הצדיק במוך והלא לא התירו חז"ל אלא לשלש נשים לשמש במוך ולפי הנ"ל א"ש דודאי כל הימים לא הי' יכולה לשמש במוך עם אחשורש שלא ירגיש אבל מ"מ איזה ימים בנתי' הי' יכולה להבריח עצמה ולשמש במוך עם אחשורש אז שמשה עם מרדכי ולסוף ג"ח בדקה עצמה להבחין כנ"ל ובזה אסיים בכל חותמי ברכות שה' יסיר מכשול מקרב עמו ורגלי חסידיו ישמור הכ"ד הכותב בנחיצה רבה. מאטערשדארף נגהי ליום ה' יו"ד תמוז תק"ס לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: