שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קכא
תיתי שלמא רבא משמי' וחיים לדייני ישראל ה"ה הרבנים המופלגים המאה"ג מו"ה ליב נ"י אב"ד דק"ק גלאנדע וחד דעמי' הרב מו"ה ישעי' נ"י אב"ד דק"ק יאקא והרבני הדיין מצוין מו"ה יוסף נ"י דיין דק"ק סערעד יע"א:
תמול הגיעני יקרתם וה' יודע כי מאז ועד עתה לא יכולתי ליקח מועד להשיב לכבודם מרוב המון עוצם טרדות רבות אשר הקיפוני וגם עתה אבוא בתכלית הקיצור וההכרח לא יגונה אודת פנוי' שהרתה וזאת אומרת איש פלוני וכהן הוא והוא גם הוא מודה שבא עלי' פעמיי' בפורי' ובאייר ולפי חשבונו ילדה לשבעה למקוטעי' עפ"י חשבון מפורי' ולהלן והי' טוענת שכבר בא עלי' כמה פעמי' קודם פורים ולפי ראות עיני הדייני' ע"פ דברי הכהן בעצמו ניכרי' דבריה אמת שכבר בא עלי' מקדמת דנא והוא אומר שאינינו בקי בפתח פתוח ולא הבחין בימי פורי' אי הי' פתחה פתוח או לא אבל אינו אומר בהחלט שנבעלה לאחר ועתה הספק אי מותרת לזה הכהן כי כפי הנראה מסתימת לשון השאלה הי' המעשה בעיר שרובה אינם נימולי' ואין לישראל שכונה בפ"ע:
ומ"ש מעלתה שהבית שהפנוי' מתגוררת בו אית בי' תרי רובא רוב בני הבית כשרים וגם הבאים לתוך הבית מבחוץ רובם כשרים תמוהים דבריהם כי לא שמעתי מעולם לדין בתר בני הבית כ"א בתר בני העיר אלא שהב"ש סס"י וי"ו חידש מדברי רשב"א בתה"א כל שיש לישראל שכונה בפ"ע כגון מגרש היהודים יודען גאס והי' סגורה בלילה או אין דרך הגוי מפסקתה כלל הוה כעיר בפ"ע ובאמת הרא"ה שבבד"ה צווח שם כי כרוכי' דאין לחלק עיר א' למבואו' ומ"מ הרשב"א במשמרת הבית החזיק בדינו דשכונת ישראל הוה כעיר בפ"ע והגאון בית מאיר שם סי' ו' הכריע דוקא כשאין רגלי בנות ישראל מצוים בינם ברחוב הערביי' אז מהני שכונת ישראל אבל כשרגלי בנות ישראל מצויות שם ליקח כל מקח מהם והם מכירי' זה בזו ברמיזותם חיישינן שמא על ידי רמיזותם וקריצותם עין נואף שמרה נשף ובא הנואף אלי' בלילה והי' פתחה לו ומקרא מלא דיבר הכתוב קול דודי דופק וגו' קמתי אני לפתוח וגו' ע"ש אבל עכ"פ לחלק השכונה בעצמה לבתים ולומר בבית זה איכא ב' רובא כשרים אע"ג שהשכונה מלאה פסולי' והי' רגילה עם השכנים כולם כל היום זה לא שמעתי האמנם כבר כתבתי בכמה תשובות בראיו' ברורות דעיקור חששא דחז"ל משום נתין וממזר נימולי' אבל לחשש אינם נימולי' לכ"ע לא חיישי' דהיא בודקת ומזנה כי חרפה הי' לנו ואם כן באתרא דלא שכיחי קרובי' ופסולי' רק חשש ערביי' הייתי מצרף סברתי לכמה קולות אבל חלילה לי לעשות מעשה ולבנות בנין עפ"י סברתי לבד כי מי אנכי לסמוך על עצמי:
והנה בהוא והיא מודי' דעת הרשב"א והרא"ש בתשו' כלל ל"ב דמהימן אפי' לכהונה ופסקו רמ"א סוף סי' ג' והוא פשטיו' דש"ס ערוך ביבמות בארוס וארוסתו וכן יש להבין מש"ס חגיגה י"ד ע"ב ורש"י ד"ה בתולה דאי לאו מחששא דכהן גדול מטעם כהונה לא הוה חיישי' והיינו מאמינים לו שמצא בתולי' ולה שלא נבעלה ונתעברה באמבטי אמנם הב"ש סי' ד' סק"מ מייתי מרמב"ם דלענין ייבום לא מהימני' וחשב הב"ח דס"ל לרמב"ם דש"ס דיבמות לא קאי אלא בתרומה דרבנן הוא דמהמניני' להו אפי' ברוב פסולי' אבל לענין ייבום דאוריי' לא והוא דוחק דמיירי התם אפי' בתרומה דאוריי' ומה שחילק נב"י דעל עצמה מהימני' לאכול תרומה ולא לאחרי' לענין ייבום גם זה תימה דתרומה נמי לאחרי' הי' שבני' ועבדי' אוכלי' בתרומה אבל לפע"ד רמב"ם ס"ל כתי' קמא שבתוס' חגיגה י"ד ע"ב הנ"ל היכי דהי' עבדית איסורא נאמנת על עצמה דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ומתוך שנאמנת על עצמה נאמנת נמי על אחרים אע"ג דתוס' מיירי בפלוגתא דר"ג ור"י דקיי"ל את לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרי' התם משום שאין הבועל לפנינו להודות ואמנם אם גם הוא מודה ידוע דה"ל כמו תרי רובא ומהימן אפי' ברוב פסולי' ודוקא היכי דעבדי איסורא לא נחשד למיעבד איסורא וממילא מהימן על אחרי' ומשום כן אוכל בתרומה היא ובני' ועבדי' והה"נ אי היתה היא נישאת להבועל אח"כ ומת ולא תניח כ"א זה הבן הרי היא פטורה מחליצה וייבום דנאמנת על עצמה אבל רמב"ם מיירי להדי' שהפנוי' שילדה ממנו איננו אשתו וכשמת לא נשארה הפנוי' זקוקה רק אשתו נשארה זקוקה ונבוא להתירה ע"י עדותה של פנוי' זו והפנוי' לא עבדית איסורא כלל אלא מכשילה אחרים בזה לא האמינה הרמב"ם כלל והאמת שהדברי' אלו עדיין צ"ע קצת מש"ס קידושין ס"ג ע"ב אע"ג דקי"ל כרב אסי מ"מ מוכח דסברת אין אדם חוטא ולא לו סברא גדולה הי' היכי דלא עבדי איסורא בעצמה ותיקשי לכאורה אסברת תוס' חגיגה הנ"ל וי"ל דברי תוס' דגבי בתולה שעיברה שאני דחשדינן שאמרה כן דלא לפגום נפשה שנבעלה לאחר ע"כ לא שייך אין אדם חוטא ולא לו ומשו"ה עדיף טפי היכי דעבדי איסורא וכן בראוה מדברת דאמרה מפלוני וכהן הוא לא לפגום נפשה לא שייך אין אדם חוטא ולא לו מ"מ לפע"ד נ"ל נכון ביישוב דעת הרמב"ם כנ"ל באופן דלא פליג אהרשב"א והרא"ש והיכי דהוא והי' מודי' מותרת להכהן המודה ומ"מ לבי נוקף לסמוך על זה לחוד היכי דאיכא רוב פסולי': [ועיין לקמן סי' קכ"ג עוד מזה]:
שוב נודע לי שהפנוי' אשר השאלה סובבת עלי' הי' פה בעירי שלחתי אחרי' ושאלתי והיא אומרת שהי' דרה במבוי מיוחדת ליהודים אשר מיעוטא דמיעוטא גוים שם ולא עוברי' שם רק מעט מזעיר וגם אין רגלי בנות ישראל מצויות אצל סוחרי' א"נ כי כל החנויות שם כולם ישראלים וגם יען הי' משודכת להכהן ההוא והיתה ממש מיוחדת לו ורגיל עמה יום יום גם בלילה לא שכב לבו וכו' ע"כ איכא לכה"פ חד רובא ועדיף מחד רובא וליכא תו אלא איסור דרבנן וא"כ גם להבנת הב"ח ברמב"ם איתתא דא שרי' לכהן וכמ"ש ב"ש סס"י וי"ו ואע"ג דלרא"ה בבד"ה הנ"ל לא מיחשב מבוי שבתוך העיר לרוב בפ"ע מ"מ האיכא רא"ש ורשב"א דמתירי' אפי' ברוב פסולי' וכפשטיות הג"ה רמ"א ססי"ג ויצורף לזה גם דברינו שכתבתי לעיל לפע"ד ותשתרי לכהן בלי פקפוק הנלע"ד כתבתי בקיצור נמרץ וה' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד. פ"ב יום ה' ה' אלול תקפ"ב לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: