שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קטו
היום הגיעני נועם מכתב פר"מ הייתי טרוד במצות נישואין בן אחותי התורני המופלא כה' שמואל כ"ץ נ"י ואחר עד עתה להשיב על שאלת חכם שכי"ב:
ע"ד מי שהוחזק בכשרות ובר אוריין וחתם בעד על הגט ושוב אחר זמן מה הי' נתבע מפנוי' שהרתה לזנונים היא אמרה מיני' והוא גם הוא הודה בב"ד ובקש לסדר לו סדרי תשובה וגם עפ"י הוראת ב"ד נשא את המעוברת המפותה הנ"ל מבלי לחוש למעוברת ומניקת חברו כיון שהוא והיא מודים והנ"ל גם אחר נישואי אשתו הנ"ל עודנו עומד בתשובה כשב ומתחרט והנה נפשו דפר"מ אותה לדעת דעתי הקלושה מה יהי' בגט הנ"ל שחתם עליו בעד אחר שלפי הודאת עצמו הי' רשע שכבר בא עלי' קודם חתימת הגט וכיון שמחמת תשובה הודה אפשר שיאומן על עצמו ועוד שהרי נשא מעוברת ומניקת וע"כ משום דמני' הוא או נימא דעכ"פ אין אדם משים עצמו רשע לפסול עצמו בשום פנים:
ואת"ל בכי האי גוני מהימן יש ספק אם יש לסמוך במה שנוהגי' מסדר הגט לומר שהעדים יהרהרו תשובה וכמו שצירף מהרמ"ל בתשובה סי' פ"א בסופו וביתר שאת בעירו דמעלתו שנהגו לומר וידוי אנא תבוא וכו' בקול רם קודם סידור הגט ונימא אז עשה תשובה על כל העבר ויהי' הגט כשר ובשגם כי עתה עומד בתשובתו נימא הוכיח סופו על תחלתו כמ"ש ס' זו סס"י מ"ב בח"מ וב"ש אלו דברי פר"מ והרחיב והעמיק עיונו ברוחב בינתו כראוי לגברא דכוותי':
לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך חנני והבינני ועל האמת יעמידני:
גרסי' פ' ז"ב כ"ו ע"ב אר"נ החשוד על העריות כשר לעדות אר"ש עני מרי מ' בכתפי' וכשר והרי"ף גרס התם יצרא תקפי' אמר רבא ומודה ר"נ דלעדות אשה פסול אמר רבינא ואתימא ר"פ הני מילי לאפוקי אבל לעיולי כשר ורי"ף מייתי אמר רבא לעדות אשה פסול בין לאפוקי בין לעיולי ומשמע מהפוסקים דהרי"ף גרס כן בש"ס וכ' המרדכי בשם הגאונים ומבי' ב"י ח"מ סי' ל"ד דה"ה הבא על הנדה ועל ארוסתו בבית חמיו ועל הגוי' ולא ידעתי מאי קמ"ל בנדה דכרת דאוריי' איכא וי"ל לפמ"ש בחי' ר"ן דסנהדרי' דבא על הערוה הוה רע לשמים ולבריות דפוגמה בביאתו וא"כ ה"א בא על אשתו נדה דליכא פגם ולא הוה רע לבריות קמ"ל דלדינא אין חלוק ויבואר לפנינו בעז"ה:
וכ' הרב"י שם דלהרא"ש מפרש סוגי' בחשוד בעלמא א"כ באיכא עדים שבא על הערוה פסול בודאי ולהרי"ף דמפרש בבא על הערוה הא פסק כרב ששת דלאיסורי איתשל והלכה כרב ששת באיסורא ואמנם רש"י מפרש כהרי"ף דמיירי בבא על הערוה ממש מ"מ יש להכריע להחמיר מדכ' טעמא דר"נ דעד חמס בעי' ואנן קיי"ל מומר לנבלות להכעיס פסול לעדות ממון דלא בעי' רשע דחמס א"כ ממילא לית הלכתא כר"נ אלו דבריו ז"ל:
והגאון מהרמ"פ בתשובה מביאו ח"מ סקי"ז מייתי בשם תשו' רש"י להכשיר לעיולא וראיתי להגאון בעצי ארזי' סי' מ"ב ס"ק כ"ג תמה מ"ט הבי' ממרחק לחמו הרי רש"י גרס כן בגמר' ותו תמה על גי' בעל העיטור דמייתי ב"י שם דלעיולא מהימן לר"נ ובמרדכי פ' ז"ב מייתי בשמו דמקדש אפי' בפני פסולי עדי' דרבנן אין חוששין לקדושיו ואני תמה על תמיהתו דלפע"ד ע"כ לא מחלק ש"ס בין לאפוקי לעיולי אלא לר"נ דבעלי עריות לא מקרי רשע ולא מיפסלי אלא משום נגיעה דניחא לי' דתהוי פנוי' דשכיחא לי' א"כ לעיולא כשר להך גירסא אבל הבעל העיטור נהי דגרס כן בש"ס אליבא דר"נ מ"מ לדינא ס"ל כרב ששת דפסולי' לעדות ממון מטעם אל תשת רשע עד כאביי וא"כ מה לי לעיולא מה לי לאפוקי הא ילפי' דבר מממון וכל שאינו כשר לממון אינו כשר לערוה:
ואעפ"י שנראה כן פשיט מסברא אביא ראי' מש"ס דקידושין ס"ה ע"ב מתיב רב אחדבוי בראמי וכו' היכי דמי וכו' יע"ש ומאי קושיין לימא דאיכא תרי סהדי להאי ולהאי אך הני סהדי באו על הערוה דלרב ששת דקיי"ל כוותי' להרי"ף ורמב"ם פסולי' מן התורה לממון להעיד על החבילה וכשרי' לעלמא וצריכה שני גטין אע"כ דזה א"א שיהי' פסולי' לממון וכשרי' לעיולא ולק"מ אבעל העיטור דאע"ג דגרס בש"ס דילן דלר"נ כשר לעיולא מ"מ למאי דפסק כרב ששת י"ל אפי' פסולי עדות דרבנן אין חוששי' לקדושיו:
אלא לפ"ז למ"ש מהרמ"פ בשם תשו' רש"י דלדינא כשר לעיולא צ"ל דרש"י פסק כר"נ אפי' למה שפירש"י הסוגי' בבא על הערוה מ"ש אפ"ה כשר לעדות ודלא כהרב"י במשמעות רש"י הנ"ל וצריך לומר הא דכ' הרב"י במ"ש רש"י טעמא דר"נ משום דרשע דחמס בעי' י"ל ס"ל לרש"י דוקא אוכל נבלה או עובר שום עברה להכעיס הוא פסול משום רשע ואפי' אינינו חמס אבל העובר עברה להנאה אינינו רשע כי יצרו תקפו ולא מיפסל אלא משום דחשדי דמשום הנאתו יעיד נמי שקר ובעי' דוקא הנאה דחמס (ועיי' תוס' יבמו' כ"ה ע"ב) ומשו"ה פירש"י לקמן גבי אוכל נבלה לתיאבון משום הנאת ממון שקונה בזול ומשמע האוכל איסור להנאת גופו לא מיפסל לעדות ממון ואפי' אביי מודה בזה דכל שעושה להנאת יצרו הנאה דחמס בעי' וא"כ אע"ג דקי"ל כאביי באוכל נבלה להכעיס מ"מ אפשר דבא על הערוה כשר לעדות ממון כרב נחמן בדינא:
והנה עצי ארזים הנ"ל העלה להעיטור כרש"י לעיולא היינו להעיד שכבר נתקדשה בפני עדי' כשרי' אבל אם נתקדשה לפני עדים החשודי' על הערוה אפי' באיסור דרבנן אין חוששין לקדושיו הנה לפי מה שישבנו לעיל סתירת העיטור אין אנו צריכי' לסברתו וגם נלע"ד בהפוך משמע מלשון רש"י שכ' לאפוקי שמת בעלה או שנתגרשה משמע דוקא בכי האי גוני שמעיד שמת בעלה ואם הוא לא יעיד מי יתירה לעלמא והה"נ לעיולא שמעיד שנתקדשה בפני אחרי' והלכו למד"ה ואם הוא לא יעיד מי יעיד בזה פסול הוא דחשדי' לנוגע דניחא לי' דתהוי פנוי' או מים גנובים ימתקו אבל הבעל שרוצה לגרש אשתו ומזמין את זה להיות עד בדבר אין כאן צד נגיעה דכמה עדים ימצא בלעדיו וכן לעיולא כששניהם רוצים בקידושין מה איכפת לי' אם הוא לא יעיד יבואו אחרים ויעידו ולר"נ דלא פסל אלא משום נגיעה והכא ליכא נגיעה כשר דלכן פירש"י להעיד שמת בעלה או נתגרשה אבל להיות עד קידושי' או עד גירושי' לא יודה ר"נ ותלי' בפלוגתת ר"נ ור"ש ולרש"י ורא"ש דהלכה כר"נ כשר:
ואולי י"ל דגם הרי"ף ס"ל סברא זו ומשו"ה כ' דפלוגתתי' לענין איסור' איתשל היינו להזמינו לעד קידושי' וגירושי' לקדש לפניו או להחתימו בגט דזה לא מקרי אפוקי ועיולא אע"ג דאיכא למימר נמי לענין ממונא איתשל והלכה כר"נ מ"מ כיון דאיכא למימר לענין איסורא איתשל וכנ"ל והלכה כר"ש אזלי' לחומרא ועיי' מ"ש הרא"ש פ"ג דב"ק סי' ד' גבי נגח ט"ו בחדש זה מיהו לא יצדק על זה לישנא מודה ר"נ לעדות אשה הא מיירי פלוגתי' בעדות אשה ע"כ נ"ל דהרי"ף מפרש לי' לענין קרבן שבועת עדות דאם פסולי' הם פטורין מקרבן שבועה וי"ל ע"ד פלפול קצת במ"ש רא"ש דמדשקיל רבא ור"פ אליבא דר"נ ש"מ הלכה כותי' היינו לשיטת הרי"ף דס"ל דפלוגתא מיירי בבא על ערוה ממש והוה פסול מדאוריי' ופטור מקרבן שבועות העדות וא"כ שפיר י"ל מדשקיל ר"פ ורבינא אליבא דר"נ ש"מ קים להו להני אמוראי דהלכה כר"נ בהא א"נ קים להו דלדיני ממונו' איתשל וממילא הלכה כר"נ בדינא וקשה אהרי"ף אבל לשיטות הרא"ש והרז"ה דבחשוד בעלמא מיירי דבבא ממש על הערוה לא הוי פליג ר"נ ולא מיירי אלא בחשוד דפסול מדרבנן א"כ י"ל ר"פ לטעמי'. דס"ל בשבועות העדות ל"א ע"א לאפוקי מלך אבל משחק בקובי' חייב קרבן שבועה א"כ לא הו"מ לאוקמא פלוגתי' לענין איסורא דהרי עכ"פ חייב קרבן וע"כ לענין דינא איתשל והלכה כר"נ ומשו"ה שקיל וטרי אליבי' ורבא ורבינא נמי ס"ל כר"פ בהא אבל למאי דקיי"ל לדינא כראב"י שם דמשחק בקובי' פטור מקרבן שבועה ואם כן שפיר י"ל לענין איסורא איתשיל והלכה כרב ששת מיהו י"ל אי לאו דקים להו להני אמוראי דהלכה כר"נ הוה מוקי פלוגתי' לענין עדי קידושין וא"נ לחתום על הגט וכמ"ש לעיל אע"כ הלכה כר"נ:
וראיתי למו' הג' זצ"ל בקונטרס אחרון לספר המקנה בא"ע סי' מ"ב סעי' ה' ד"ה ועיי' בב"ש וכו' כ' בפשיטות דלמאי דפסק הרא"ש כר"נ דחשוד כשר מיירי אפי' מודה בעצמו שבא על הערוה ממש מ"מ לא מיפסל (וע"ש לדעת הרי"ף אפי' איכא עדים שראו כדרך המנאפים רק לא ראו שהכניס כמכחול והוא אומר שהכניס כמכחול לא מיפסל לר"נ) ור"ש לא פליג אלא משום דאיכא עד חשוד ומיפסל אפי' בלא הודאת פיו אבל בהודאת פיו לחוד לא מיפסל ולהנ"ל יש להביא קצת ראי' דאפי' עביד כמודה ועוזב ע"ד תשובה נמי לא משים עצמו רשע דהרי לרי"ף לענין איסורא איתשיל ולהרא"ש נמי פלוגתי' לענין איסורא נמי קאי ואיסורא היינו לחייבו קרבן שבועה שר"נ מחייבו בקרבן אע"ג שהוא לא רצה להעיד מפני החשד שחשדוהו ומשמע שהוא מודה שהחשד אמת ולא רצה להיות עד ועתה אינו רוצה להבי' חולין בעזרה מ"מ מחייבו ר"נ קרבן שבועה ורב ששת לא פליג אלא מפני שיש כאן עדי חשד אבל משום הודאת עצמו לחוד לא מפטר מקרבן שבועה ויש לדחות ראי' זו ועיי' ח"מ רס"י ל"ד ובש"ך שם סק"ג ויש לעיין א"כ כל עד יכול לפטור עצמו מקרבן שבועה ולומר ידעתי בחבירי שהוא חשוד בעבירה ולא רציתי להצטרף עמו והנלע"ד מזה דדקדקו לומר היודע בחברו שהוא גזלן ולא אמר שגזל משמע דוקא שיודע בחברו שעודנו גזלן ולא הוציא הגזילה מת"י ואה"נ אם יברר זה בב"ד שדבר פלוני הי' גזול בידו של זה פטור הוא מקרבן שבועה אך אם ראה חברו שגזל או עבר עבירה ואז לא היינו סומכי' על הרהור או אפי' על וידוי פה שהתודה בתוך הבאים בשעת סידור הגט דאע"ג דלע"ד דמעיקור הדין כל בעלי עבירה מכיון שהרהר בתשובה נעשו צדיקים גמורים וכשרים קמי שמי' לכל מילי רק לב"ד אינו מבורר מחשבות אדם ותחבולותיו ולא מתכשר עד שיבורר לפנינו תשובתו בלי רמי' וכבר כ' בזה בתשו' מהר"מ לובלין סוף סי' פ' שהזכיר מעלתו ויעי' דברי מהרי"ק דמייתי ב"י בי"ד סס"י א' ובש"ך שם ואבאר כונתו דודאי אי לאו חזר בו ע"א ועומד בדבורו ששחט שלא כהוגן דהשתא לאו מטעם שוי' נפשי' חתיכה דאיסורא אתאי' עלה אלא מטעם עדות וברור גמור דלגבי' עצמו שראהו שוחט שלא כהוגן לא תהא שמיעה גדולה מראי' ואלו ראו ב' עדים ששחט שלא כהוגן מיפסל מן התורה עד שיבורר לפנינו שיצא מחזקת רשעתו ולא סמכינן על אולי הרהר תשובה וה"נ לגבי דנפשי' ובהא לא יאמר מהרי"ק שהעד עצמו מותר לאכול משחיטתו אך מיירי שהעד חוזר מדבריו הראשונים ולא יהיב אמתלא דבכי האי גוני מדינא לא מיתסר אלא מטעם דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וא"כ בשלמא בשחיטה הראשונה אסרה אנפשי' אבל השוחט לא נפסל לחלוטין דהרי אפי' לפי דבורו של אז הי' די בלבישת שחורי' וזה לברר לנו תשובתו באמת אבל קמי שמי' סגי' במחשבת השוחט לחוד וא"כ השחיטה ששוחט עתה בזו רגע אעפ"י שאין זמן בין שחיטה ראשונה לשני בכדי לבישת שחורי' וכו' מ"מ הרי אפשר שהרהר תשובה ובזה הי' די קמי שמי' ולפנינו הלא לא אתחזק נמצא שלא עשה את שחיטתו של זה חתיכה דאיסורא ומשו"ה מותר לאכול אבל בודאי אין העד חוזר בו ועומד בדבורו ששחט שלא כהוגן נתי דאין אנו מאמינים לפסול על פי ע"א מ"מ הוא שרואה שוחט שלא כהוגן לא מהני הרהור תשובה שבלבו של זה ואע"ג שכתבתי לעיל דאעפ"י שראה אותו עובר עבירה חייב קרבן שבועה אם אינו מצטרף עמו להעיד דתלינן בהרהור התם לצרף עמו בעדות שהוא בעצמו יודע שהעדות אמת וכמה כרכורים כרכר הש"ך סי' ל"ד סק"ג להסביר הענין ע"כ מצטרף עמו להעיד אבל לא בגוני אחריני וא"כ כ"ש בנידון שלפנינו שלא מעצמו התעורר לתשובה בשעת סידור הגט אלא שהתודה עפ"י פקידת הרב המסדר שציוה לכל העומדי' שם שיתודו נוסח הוידוי ומה הי' לו לעשות שלא להתודות ע"כ אי הי' עדים ממש לא הייתי מצטרף הוידוי ההיא אפי' לסניף בעלמא:
אך עדים ואפי' חשד אין כאן רק עפ"י הודאת עצמו ואין אדם משים עצמו רשע אפי' אמרו דרך תשובה אינו נפסל לעדות דאין הטעם משום דלא מהימן אלא משום דקרוב אצל עצמו וכיון דלחתום על הגט איננו נוגע בדבר אלא משום פסול עדות אתאינן עלה ואין אדם נפסל ע"י עצמו והרי לרש"י אפי' באו עדים שבעל ערוה כשר לחתום גט א"כ עכ"פ לרי"ף ורמב"ם ורא"ש והעיטור לא יפסול עפ"י הודאת עצמו אפי' הודה בדרך תשובה ועוד כיון שבאמת התודה בשעת סדור הגט וא"כ ממ"נ אם תשובתו של עתה שלימה ואמת נכון הדבר א"כ נאמן עתה לומר שבשעת הגט שב בלב שלם ואם חשדי' שעתה שב לרמאו' הואיל ורצה לישא האשה ההיא א"כ אין אנו מאמיני' לו כלל שבא על הנדה ונאמר השתא הוא דאיתרע לישא מעוברת ומניקת חברו ונכשל באיסור' דרבנן ומכאן ואילך בודאי לא יחתום על הגט עד שיתברר לנו שתשובתו אמתיית דממ"נ עכ"פ חטא במניקת חברו:
אבל על העבר נ"ל שאין לפוסלו ותמהתי קצת על מהר"מ לובלין סוף סימן פ' דמשמע דעיקור סניף שלו הי' על שהרב המסדר הגט ציוה להם שיהרהרו בתשובה ובודאי מסתמא הרהר בלב שלם ובעובדא דידי' שעברו עליו יותר מעשרים שנה משעה שנחשד אם כן עברו עליו כמה יה"כ שכל ישראל מתודים ושבי' ויותר ראוי' לסמוך לע"ד על זה ולעשותו סניף עכ"פ אלא בעובדא דידן לא עבר עליו יה"כ מזמן העבירה עד שעת החתימה ומ"מ הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. פ"ב עש"ק כ"ב כסלו תק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: