שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קה
שלום וכ"ט לאהו' הרב המופלג מה' אהרן סג"ל אבדק"ק באטרקעס יע"א:
תשובה בצידו כמבוקשו הנטען הלז שעליו ב' תביעות א' על מזונות הולד וא' על אתננה מזונות הולד הרב"ש ססי' ע"א פשוט לי' כהריב"ש דאין משביעי' ע"ז מטעם שכ' סי' כ"ב סק"ה אך התשב"ץ חולק ונהגו בתי דיינים להשביעו שאינו יודע בברוש שהולד ממנו והגאון בית מאיר מזדנז בדבר כי מי התובע שהרי היא אמו לאו בעל דברים דידי הוא כי עלי' אין מוטל אפי' להניקו ולא לפרנסו בשום דבר דוקא אשה שתחת בעלה מחויבת להניקו בנו של בעל אבל זולת זה אין על האם שום חיוב ותשליכהו על הציבור ואין לה עליו כלום ואם הציבור תבעו ממנו הלא אין עליהם עליו טענת ברי ואיך ישביעוהו בטענת שמא ודוחק שיטענו ברי ע"פ אמו של תינוק עיין חשן משפט סס"י ע"ה והעלה דהב"ד ממנים את האם לאפטרופס לטעון עבור שתובע מזונות עצמו בברי שלה ודוחק אלא שכבר נהגו ואמנם דוקא אחר שכבר נולד הבן אבל טרם לידתה אין צריך להשיב כלל:
ועל טענת האתנן אי היתה תובעת אתנן ידוע ממון או חפץ הי' מחויב שבועת היסת אך תובעת לישאנה הסכים בית שמואל סימן קע"ז עם מהרי"ק והוא פסק דפטור מכלום והאמת שא"א לשום קנין שיחול על אדם שיתחייב לישא אשה פלונית ומשו"ה הצריכו קדמונינו לתקן חרמות וקנסות בתנאים של שדוכי' משום שאין שום קנין וחיוב חל על נישואי אשה אך מ"מ הכא פטור בלא כלום א"א כיון שלא נתרצית לו בחנם כ"א בתשלומין נהי לישאנה אינו מחויב אבל אינו מחילה גמורה אלא צריך לשלם עכ"פ כשכר פעולה הראוי לאותו פעולה ועיין סימן רס"ד גבי טול דינר והעבירני ושכר שדכנות ע"ש והנה כיון שמחלה בשתה ופגמה וכל כבודה ורק שכר פעולה הרגיל ליתן לבזוי' שבזוים הנה מתיקון המלכות הוא סך חמשה זהו' כסף מעות אלא שיש דעה בש"ע רמ"א סי' רס"ד בענין שרגילי' ליתן הרבה יתן יותר אע"ג דיכול הטוען לטעון קים לי מ"מ יבצעו הדייני' ליתן קצת יותר מהנ"ל או ישבע היסת ויפטר: ואין צריך לשבע שלא בא עלי' כי מה לנו בזה אם בעל או לא רק די שישבע שלא נתחייב לה אתנן ויפטור ואך אם ירצה לשבע שלא בא מעולם אז ירויח שכבר נפטר מטענת מזונות הולד לכשיבוא לעולם:
ואם הי' נידוני' אותו כחשוד על השבועה הלז כיון שנתיחד עמה זה הי' טוב שאז פטור משבועה ותשלומין כדין מחויב שבועה דרבנן שאינו יכול לשבע פטור לגמרי כמבואר בש"ע ח"מ סי' ע"ה סי"ד ותמהתי מן האומר שהיא תשבע ותטול אשר נעלם ממנו דברי ש"ע מ"מ אם הוא חשוד מפני שנתיחד הלא היא על כרחה נבעלת ברצונה שאינו נאמן עלי' אפי' בשבועה היינו החשוד על יי"נ אינו נאמן אפי' בשבועה שישבע שאינו יי"נ להתירו לנו לשתות אבל על תביעתו נוגע לאיסור והיתר ולא לעריות ע"כ חייב הוא שבועה כנ"ל ואם אינו רוצה לשמוע ולא ירצה לשבע שבועת היסת לא נחתינן לנכסיי להוציא ממנו רק מנדין אותו כמבואר סי' פ"ז ס"ט וכל הדברים הללו פשוטי' וחלילה לי לחשוד לדיין היושב על מדין שיטעה באלה אלא מחמת כעס ומריבה בא לכלל טעות ומכאן ולהבא הוו מתוני' בדין ויהי' ה' עמכם בדבר המשפט הכ"ד החותם בברכה א"נ לת"ח הראוי' לאהוב. פ"ב נגהי ליום ג' למב"י קצ"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: