שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קב
אלף שלומים מגבהי מרומים לרב חביבי ה"ה המאה"ג חרוץ ושנון הותיק מלא עתיק כקש"ת מהו' צבי אביגדור נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מונקאטש ואגפי' יע"א:
יום אתמול הגיעני נועם מכתבו ולהיותי מאד מוקף בחבלי טרדין בדברים הנוגעים למעשה ע"כ לא עת האסף כלל להאריך בפלפולא בעלמא אך עתה באתי על דברת מה שכ' פר"מ בשולי מכתבו כי למדן א' בא לגבולו והרעיש העולם על מ"ש הרמב"ם פ"א מה' סוטה ה"ג דהבעל יכול לקנאות לאשתו משני אנשים ואם נסתרה עם שניהם בפ"א משקין אותה וכן פסק בש"ע א"ע סי' קע"ח וקשה הלא מבואר בכמה דוכתי בש"ס דספק טומאה ברה"ר טהור מסוטה גמרינן אם יש ג' בני אדם ה"ל לענין זה ר"ה ואי ס"ד דאם מסתרת עם ב' בני אדם שותה א"כ מצינו ספק ברה"ר בסוטה לאיסור ומעלתו תי' דכל הנך שקינא מהם נחשבים כחד אלא הואיל ולא הי' לו ראי והכרח לסברא זו לא היתה מקובלת על לב המקשה הנ"ל אלו דברי פר"מ:
והנה החכם המקשה הקשה לשאול ק' עצומה ומעלתו רב המשיב השיב כהלכה שיכל את ידיו אלא שחיסר תבלין לאסברי' בדדמי לי' שיהי' מוטעם לחיך הטועם ע"כ אמרתי אבוא לבאר הדברים בעזה"י כיד ה' הטובה ואגב אאריך קצת לבאר כל עניני הפסק ההוא משום יגדיל תורה ויאדיר ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל:
ואבוא על סדר דבריו ראשון תחלה נאמר פסק הרמב"ם שיכול לקנאו' את אשתו משני אנשים ואם תסתר עם שניהם בפעם א' משקה אותה והרב"י בטא"ע סי' קע"ח מייתי לי' מש"ס דכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה ומש"ס ספ"ב דסוטה ובספרו כ"מ מייתי לי' מהירושלמי פ"ק דסוטה דתלי' בפלוגתא וגם מש"ס דכריתות הנ"ל ותמה במשנה למלך מה ענין סוגי' דכריתות לכאן דהתם מיירי שנסתרה כמה סתירות זא"ז דמייתי מנחת שעורים א' על הכל והכא מיירי מסתירה א' עם ב' אנשים והנה דבריו שבכ"מ יש לישב ולומר דלא מייתי מכריתות אלא לומר שאם נסתרה עם ב' אנשים סגי לה במנחה א' על שתיהן וזה מייתי לי' מסוגי' דכריתות דהשתא על ב' סתירות סגי לה במנחה אחד מדכתיב קנאות מכ"ש סתירה א' עם ב' אנשים אבל גוף הדין דיכול לקנאות משנים ושהסתירה עם שניהם מועיל זה לא אתי' לי' אלא מהירושלמי אמנם דבריו שבב"י סי' קע"ח א"א לישב כן דשם לא מייתי הירושלמי כלל ומשמע דמש"ס דכריתות מייתי עיקור הדין ועוד דהתם מייתי עוד ש"ס ספ"ב דסוטה והוא תמוה מאד דהתם מיירי מענין שלישי כלל שמשקה וחוזר ומשקה משני אנשים והמשנה למלך כ' על זה להגדיל התמי' כבוד אלקי' הסתר דבר מפני כבודו של הרב ב"י ז"ל:
ואני אומר כבוד מלכים חקור דבר דעכ"פ מבין שני הסוגי' מוכח דינו של הרמב"ם ז"ל דבתוס' ישנים דכריתות הקשו למ"ד סוף פ"ב דסוטה זאת למעוטי שאין האשה שותה ב' פעמים כלל בשום אופן א"כ ל"ל הקנאות לרבות דמייתי קרבן א' על סתירות הרבה ואלו מאי תיתי הא אינה שותת ב' פעמים והניחו זה בקושי' ואמנם לשיטת הרמב"ם דסתירה עם ב' ב"א מקרי סתירה ומשקי' אותה לק"מ דאצטריך קנאות לנסתרה עם ב' בני אדם בפעם א' דמשקי' אותה פ"א על שתיהן והו"א תיתי ב' מנחות קמ"ל דסגי לה במנחה א' ונהי דאנן לא קי"ל כהני רבנן דדרשי זאת למעוטי כנ"ל ולהלכתא לק"מ ק' תוס' דלדידן איצטריך שפיר קנאות על ב' סתירות זא"ז דסגי בקרבן א' וכדפסק הרמב"ם פ"ד מסוטה מ"מ מהנהו רבנן נשמע לאינך רבנן דכי היכי דלדדהו סתירה עם ב' הוי סתירה הה"נ לאינך דבהא לא פליגי וכיון דדיעה זו דמשקי' על סתירת ב' ב"א נמצא בש"ס בבלי ולא משכחת בש"ס דילן דיעה מתנגדת פסקי' כוותי':
האם אמנם לפמ"ש משנה למלך בטעם פלוגתא זו בירושלמי דלמ"ד אין קנאה וסתירה אלא כשעברה על איסור יחוד ח"א א"כ אין משקי' אותה על ב' ב"א דמותר ליחד עם ב' ואידך מ"ד ס"ל דברצונו וקפידא דבעל תלי' ואעפ"י שנסתרה בהיתר משקי' כיון שקינא לה והיא עברה על קפידא דילי' וא"כ לפ"ז בתרי ופריצי דאסורה להתיחד מן הדין בזה לא פליגי דמשקי' אותה והנה מסתימת רמב"ם וטור משמע אפילו מתרי וכשירי משקי' וכמ"ד משום קפידא דבעל וכדפסק נמי אפי' מאבי' ובני' משקי' אע"ג דליכא אי' יחוד ומזה לא מייתי ראי' מסוגי' דכריתות וסוטה ה"ל דעכ"פ מיושב ק' תוס' די"ל למ"ד זאת למעוטי קאי קנאות לנסתרה עם תרי ופריצי דתיתי מנחה א' אבל תרי וכשירי אפשר דאין משקין כלל ואין שום ראי' לדינא לרמב"ם עפ"י הירושלמי הנ"ל וצד תמה במקומו עומד על הרב"י:
לזה אני אומר בספרו הב"י הא לא הבי' כלל מהירושלמי ואפשר דלא הי' אז לפניו אותו הסוגי' שבירושלמי ולא עלה על דעתו סברת המשנה למלך לחלק בין כשרי לפריצים ושפיר מייתי מסוגיות דכריתות וסוטה ובספרו כ"מ דמייתי מהירושלמי הא לא מייתי כלל סוגי' דסוטה רק הא דכריתות וכבר הא כתבתי דלא מייתי לה אלא לאלופי מינה דמייתי על ב' קרבן א' ונמצא דברי מהר"י קארו בשתי ספריו מכוונין במקומו ואם אולי הרב"י לא כיוון לזה מ"מ האלקי' אנה לידו להמתיק בלשון קולמסו שיהי' אותו הצדיק ניצל מאותו השגיאה כי כן אורחות נותן התורה ית"ש עם כל עוסקי תורתו לשמה להכחיד תחת לשון קולמסם והצלה משגיאותינו ואם יתורצו בדוחק עכ"פ לא תצא תקלה מת"י וכן כ' בתומים סי' כ"ה:
ומ"מ נ"ל ראי' להרמב"ם מאגדה פ' אין עומדין שאמרה חנה אם ראה ואם לא תראה אלך ואסתיר בפני אלקנה בעלי ומקשי' העולם מי ישמע לה לעבור על אי' יחוד א"א שהוא מן התורה אמנם להרמב"ם ניחא שתסתתר עם תרי או אפי' תלתא כשרי דמדין יחוד מותר ומ"מ תעשה היא באופן שיקפוד אלקנה ויקנא לה מהם וישקה אותה ונקתה זרע ודברי רמב"ם מוכרחים:
והנה על פסק זה תמה החכם המקשה א"כ משכחת לי' ספק סוטה ברה"ר ואפילו עם כמה אנשים והלכה רווחות ספק טומאה ברה"ר טהור מסוטה גמרי' לה ולכאורה לפום רהיטא י"ל דהא מלתא בפלוגתא שינויי דאיכא דמייתי לה מפסח שהציבור עושים פסח בטומאה ועוד אין נשאלי' לרבים וכמ"ש תוס' בסוטה כ"ח ע"ב בשם הירושלמי וא"כ י"ל דמאן דס"ל דסתירה עם ב' ב"א משקי' עלי' איהו לא מפיק ספק טומאה מסוטה רק מחד מהנך ילפותת הנ"ל ואף על גב דסתמא דתלמודא נקט סוטה בדוכתא טובא היינו משום שהוא הילפותא פשיטא אבל לעולם אפשר דלדינא אתי' מפסח או משום דאין נשאלין לרבים אלא דבכל זאת לא עלתה ארוכה לפסק הרמב"ם דאיהו מייתי לי' בר"פ ט"ז מאבות הטומאה דיליף מסוטה וע"ש בהשגות הראב"ד ואיהו פסק דמשקי' על סתירת ב' ב"א ותו קשי' לאידך מ"ד נמי די"ל אין משקי' על סתירת ב' ב"א נמי לא ניחא למילף מסוטה דהא עכ"פ בתרי ופריצי כ"ע לא פליגי דמשקי' וא"כ מצינו רה"ר בסוטה להחמיר ומהתימא בירושלמי פ"ק דסוטה מייתי מתחלה דין דמשקי' על ב' ב"א ובשורה שני' מייתי ספק טומאה ברה"ר אתי' מסוטה ולא הרגיש פני משה בקו' זו כלל בסתירת שבשתי שורות זו אחר זו:
והנה לתרץ קושי' זו להסביר דברי מעלתו ולהכריחם אאריך קצת לבאר דברי רשב"א בחי' נדה ה' ע"ב דמוקי שם הש"ס בשחברותי' נושאת אותה במטה והקשו שם הראשונים א"כ היא וחברותי' ה"ל תלתא וס' טומאה ברה"ר טהור יעיי"ש ממ"ש תוס' ריש נדה ובסוטה כ"ח ע"ב ואמנם הרשב"א שם בנדה דף הנ"ל כ' בשם י"מ דאפי' מאה נשי לא הוי רה"ר דוקא גברי בעי דומי' דסוטה והאשה הסוטה לא מתחשבת כי היא מתטמאת ולא חשבי' אלא גברי יע"ש ולדברי המפרשים משמע דאפי' תרי נמי חשוב ר"ה דהיינו אם ס' נגע שרץ בככר או לא נגע והי' שם ב' גברי ה"ל רה"ר וטהור דה"נ אי הי' תרי גברי אצל הסוטה הי' ספיקא טהור והיא אינה מתחשבת וצריך לומר לפ"ז הא דאמרי' בנזיר ר"פ שני נזירים דתלתא הוי רה"ר התם היינו טעמא משום דחד מיניהו ודאי טמא ואותו המתטמא אינו מתחשב וליכא אלא תרי:
אך הא קשי' וצע"ג איך אפשר לומר דבנשים אפי' מאה כחד חשיבי א"כ בריש פרק ב' נזירי דמיירי בנשים כדמוקי לי' שמואל התם משום הקפת הראש א"כ מאי פריך ה"ל רה"ר הא בנשים לא שייכי רה"ר שוב מצאתי שהק' זה בס' סדרי טהרה והניחו בצ"ע והנלפע"ד עפ"י מ"ש תוס' בסוטה כ"ב ע"ב הנ"ל שהקשו מה ענין אשה נדה במטה לסוטה דבסוטה ודאי שרץ דהיינו הבועל וספק נגע באשה ובמעל"ע שבנדה הוא בהיפוך דודאי נגעה ולא ידענו אי היתה טמאה או לא ואנן בעי' דוקא דומי' דסוטה מגזירת הכתוב כמו דמפקדינן אדעתי' נוגע ומגיע והעלו בתוס' דלמסקנא דהתם כ"ט ע"א דלא בעינן דעת נוגע ומגיע משום דלא בעי' ממש דומי' דסוטה רק מדרב גידל נפקא א"כ הה"נ דלא בעי' דומי' דסוטה בהא מלתא שיהי' ספק מגע ודאי טומאה יע"ש והנה לפע"ד קושי' תוס' אינה מוכרחת כ"כ דודאי הבועל אינו וודאי שרץ דלא דמי כ"כ לשרץ דהשרץ טמא בכל מקום שהוא אם יגע או לא יגע הרי הוא טמא משא"כ הכא נהי דאם יבעול ה"ל שרץ ומטמא האשה אבל אם לא יגע בה ויעמוד על עצמו אינינו שרץ ועל זה אנחנו דנין אי בעיל או לא וה"ל נמי ספק שרץ כמו בנדה באופן שאין הק' מוכרחת כ"כ אבל מ"מ תירוצם אמת מסברא דלהס"ד בעי' ממש דומי' דסוטה לכל דבריו משא"כ למסקנא לא בעי' דומי' דסוטה והא"ש דברי י"מ הנ"ל דודאי למסקנא דנדה ה' ע"ב הנ"ל דספק טומאה בידי אדם נשאלי' עלי' אפילו ע"ג קרקע דליכא דעת נוגע ומגיע ולא בעי' ממש דומי' דסוטה א"כ הה"נ דנשים מיחשבי רה"ר אע"ג דלא הוי כסוטה ממש דהתם גברי והכא נשי מ"מ הא לא בעי' דומי' ממש וא"ש סוגי' דר"פ ב' נזירים אמנם היש מפרשים הנ"ל כ' כן להס"ד דבעי' חברותי' נושאות אותה במטה ולא סגי במה שהטומאה באה בידי אדם ע"כ היינו טעמא משום דבעי ממש דומי' דסוטה וא"כ הה"נ דבעי' דוקא גברי ולא נשי כנלע"ד ליישב דעתם:
עוד כ' שיטה אחרת בשם רמב"ן ז"ל דהאשה הנדה שהיא השרץ לא מתחשבת וליכא אלא תרי חברותי' הנושאת אותה במטה וה"ל רה"י ומה מאד נראי' דבריו כתמוהים דא"כ סוטה הנסתרת עם תרי גברי דטהורה היא אותו שקינא עליו ה"ל כשרץ ולא מתחשב וליכא אלא תרי היא וחד גברא שלא קינא הבעל עליו ונימא תרי ה"ל רה"ר לענין ספק טומאה ואיך כ' הואיל ותרי חברותי' נושאות ה"ל רה"י הא לדבריו ה"ל רה"ר וכן ק' מסוגי' דר"פ ב' נזירים וק"ל וע"כ נראה דנהי דאותו שקינא עליו ה"ל כשרץ ואינו מתחשב היינו כשנסתר עמה לבדה שאז איכא חשש בעילה ואז הוא כשרץ משא"כ כשיש עוד אחר עמו אז בהיתר נתיחד עמה וה"ל כטהור כמו אידך גברא וה"ל תלתא היא ותרי גברי ולא משכחת ספק טהור אלא בתלתא אבל תרי רה"י מקרי וא"ש דברי רמב"ן והבן זה:
ומעתה מצאנו את אשר בקשנו דודאי תרי ופריצי דאסורי' להתיחד מן הדין ואפי' מאה פריצי או אפי' כשרים אלא שהבעל קנא מהם והקפיד עליהם ה"ל כולהי כשרצים ולא מתחשבי דבעי' דוקא יחוד בהיתר דאז לא הוי כשרץ ומתחשב והרי הסברא מבוארת בשיטת רמב"ן הנ"ל ומתיישב על הלב במלתא בטעמא ותו לא מידי הנלע"ד כתבתי בחפזי מרוב טרדות הכ"ד החותם באהבה רבה. פ"ב יום ד' ט' טבת תקס"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: