שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן פה
בריך רחמנא דיהיב לן את י"נ הרב המאה"ג המופלא ומופלג נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מו"ה דוד נ"י ה' יחלימהו ויחייהו ויאושר בארץ יזיי' א':
את אשר אותה נפשו היפה אודות יבם ויבמה זקנים באים בימים שהסכימו שניהם מדעתם ורצונם שלא ליבם ולא לחלוץ כ"א להשאר זקוקים זה לזה מפני הבושה ומפני הטורח אי יאות עבדין הנה כל יקר ראתה עינו עין הבדולח והנלפע"ד דהא פשוט ומבואר בלשון הרמב"ם דמייתי הטור סי' קס"ה ובלשון תשובת הר"ן דמייתי ב"י שם ובתה"ד סי' ר"ך דעכ"פ אם שניהם מרוצים ואין ביניהם שום טענה לא מחמת ממון או דהיא בעי' מרא לידה או מפני אשתו של יבם וכדומה אזי אין לב"ד עליהם כלום לא בענין חליצה ולא ליבום כלל וכן יש להבין מש"ס בכמה דוכתי' וכן כ' הרב"ש בסי' הנ"ל בעצמו וכן בס' נחלת שבעה בשטר חליצה סי' ב' אלא שניהם לדבר א' נתכוונו לדברי הזוהר פ' חקת דמשמע שמצוה בחליצה והנה אם לו יהי' כדבריהם ויהי' פלוגתא בין הפוסקים להמקובלים הא כבר כ' הרב"י בא"ח סי' כ"ה ובמג"א שם סק"כ בשם כנה"ג דאין לכוף לנהוג כהזוהר ואם הוא כן בדבר שאין הפוסקים מחולקים בפירוש מכ"ש כשחולקים להדי' רק שהזוהר מחמיר פשיטא שאין בידינו לכוף לקיים דבריו ודי לנו שהרוצה להחמיר שאין מזחיחן אותו אבל לכוף אפי' בדברים לא שמענו:
אמנם המעיין יראה שאין כאן מחלוקת כלל שגם הזוהר לא אמרו למצוה שאין החליצה בתורה כ"א כמ"ע של גירושין שהרוצה לפטור אשתו ממנו ומגרשה מקיים מ"ע לא שיהי' מ"ע לגרש ה"נ אינו אלא להתירה לעלמא ומזה מיירי התורה אך הזוהר התם לא קאמר שיהי' מ"ע כ"א שהוא סגולה לנשמת המת ויהי' כעין גמילת חסד עם המתים והוא כעין אמירת קדיש ואין לכוף האשה אפי' לקבורתו מכ"ש לגמול חסד הזה אם הוא לה לטורח או מפני הבושה או שום טעם ואין זה כמ"ע שב"ד שלמטה כופין עלי' ואפי' צדקה עם החיים אפשר שאין כופי' עלי' מפני שמתן שכרה בצדה מכ"ש לחלוץ ועוד ממקומו הוא מוכרע שהזוהר כ' שם שאין מנוח לנפש המת עד שתלד האשה מאחיו בן הממלא מקומו של המת ואם לא אז תקנתו בחליצת המנעל ובטשי' בארעא יע"ש בטעמי' עפ"י הסוד והנה אם יהי' היבם ויבמה זקנים מאד חדל להיות לה אורח כנשים באופן שלא תלד עוד והם רוצים ביבום היאמר הזוהר שכופין לחלוץ דוקא הואיל ולא יהי' לו ולד הממלא מקום המת ולא יתוקן כ"א בחליצת מנעל היאומן שיאמר כן הזוהר אע"כ שאין זה דין אלא דרשה בעלמא וג"ח עם המתים למי שירצה וכבר באתה אשה לפני ושאלה כזה והשבתי לה שמן הדין אין לחייב אותם בעל כרחה אך הוא טובה לבעלה כמו הדלקת שמן זית ויותר מזה אם תרצה להטיב עמו תעשה וכן עשתה ושמעה לקולי ויותר מזה אין אתי בזה בדבר שאין לו שרש בש"ס ופוסקים והנסתרות לה' אלקינו הוא יהי' עמנו ויעזרנו ע"ד כבוד שמו הגדול והי' זה שלום למר ולתורתו הכ"ד א"נ דש"ת. פ"ב יום ג' כ"ח מרחשון תק"ע לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: