שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן סו
שלום וכ"ט לידידי הרב המאה"ג המופלג ומפורסם כבוד מה' מאיר נ"י אב"ד דקאנישא יע"א:
נשאול נשאל פר"מ מארץ מרחק ארץ תוגרמה ע"ד זוג איש ואשה שלא עלתה זיווגם יפה באופן שהמה מאותן שכופי' להוציא הן ממעשה הבעל הן מהאשה ומצוה רבה להפרידם זה מזה אלא שאין יד ישראל תקיפה עליהם לכופם וכעת נשא לבם אותם להתגרש ולהתפרד זה מזו כדמו"י אך בתנאי שיהי' בצנעא ממש ואם לאו לא יעשו ואם יתבטל הדבר איכא חשש עיגון וחשש ביטול מצוה ועבירו' הרבה ומסתפק השואל אם יש למלא משאלותם לסדר הגט בלי ב"ד של ג' רק הרב המסדר יחידי וסופר ובעדים ומכ"ש שלא להכניף עשרה בשעת נתינת הגט וביקש מעלות כ"ת ממני לחוות דעתי גם אני:
הנה לסדר הגט בכנופי' בי' עשרה אין לו שרש בשום מקום רק שהרב"י כ"כ סס"י ל"ג בשם קונטריסי' בשם רא"פ והטעם לפרסומי מילתא ולא ידענא מהו ענין הפרסום בזה ובפ"ב דכתובו' כ"ג ע"א אבל גבי גירושי' אם איתא דגרשה קלא אית לי' קמ"ל עבידי אינשי דמקדשי בצנעא ומגרשי בצנעא וכ' בשיטה מקובצת דאי תנא גירושי' ולא קידושי' ה"א מגרשי' בצנעא משום שלא להתבייש אבל לא מקדשי' בצנעא קמ"ל ע"ש הרי קמן דעבידי דמשום בושת מיגרשי' בצינעא ועכ"פ לי' בי' עשרה דמפרסמא מילתא טובא כדלעיל ד' ע"ב אי לעשרה לפרסומא מילתא ע"ש ויש לעיי' בבבא בתרא קל"ד ע"ב בעל שאמר גרשתי אינו נאמן פירשב"ם דאי איתא דגרשה קלא אי' לי' למילתא וה"ל כמה לי לשקר במקום עדים ע"ש ונ"ע לכאורה דלמא גירש בצינעא ודוחק לעשות מחלוק' בסברא זו והנלע"ד דודאי מעשה הגירושין והסדור ומסירה לידה הוא קצת בזיון ושכיחי טובא דרצונם שיהי' בצנעא בשעת מעשה אך אחר שכבר נתגרשה רוצי' להפקיע הקול זו שהיא פנוי' ויקפצו עלי' גברי וגם האיש דכ"ז שהיא אגידא בי' לא יהבי לי' אחרינא והעידי מסירה יפקיעו הקול ממילא כמ"ש תוס' להדי' בגיטין י"ח ע"ב סוף ד"ה עד שעת נתינה ע"ש וא"כ התם בכתו' דעדים מעידים שבפניה' גרשה ושני באים להכחישם לומר הואיל והם דרי' באותו חצר ולא ידעו בשעת נתינה שנתגרש' בודאי עדים שקרים הם לזה אמרי' אולי הי' להם לבזיון מסירת הגט והשתיקו הקול בשעת מעשה ועשו מעשיה' בצנעא באופן שלא נודע הדבר לשארי דרי החצר אך בבבא בתרא בעל שאמר גרשתי אשתי מכבר ואבדה הגט שקורי משקר דודאי אחר שכבר קיבלה הגט הי' מתפרסם ואין לומר גרשה בזו השעה זה לא מהימן כמבואר בכתובות כ"ב ע"ב וא"ש. וא"כ כששניהם אינם רוצים בפרסום לא ידעתי טעם לכנופי' עשרה ואולי לפרסם שהיא פסולה לכהונה כדפירש"י יבמות ק"א ע"ב ד"ה לפרסומא וכו' וא"כ בנידון שלפנינו שבלא"ה מפורסי' שהיא פסולה לכהונה אין קפידא בכנופי' וא"כ כיון דאיכא למיחש שיתבטל כל מעשה הגט עי"ז פשוט דאין לכנוף בי עשרה:
אך לסדר בב"ד של ג' זה הדבר צריך עיונא רבא בנב"י תנינא חא"ע סי' קי"ד מייתי כמה מקומות וראיות ברורות מש"ס ופוסקים שאין צריך לגרש בבי דינא ועיי' חי' רשב"א ספ"ק דמגלה והגאון נדחק ליישב הכל על צד הדוחק הגדול מפני שראה בפירש"י ריש סנהדרין דמיאון בשלשה דכעין דאורייתא תיקון וחשב הגאון ז"ל כעין גט שצריך ג' ע"ש ולא עלה זה על דעת רש"י מעולם דגט מאן דכר שמי' ברש"י התם ועוד דתלי תניא בדלא תני' דהי' צריך רש"י להראות לנו מקום מוצא הדין דגט צריך שלשה או אפי' אחד זולת העדים אך פשוט כוונת רש"י קאי אחליצה שנישנית עמו ובי ביקתא הוא והענין דמצינו בתורה כשהאשה תובעת לפטור מהבעל דהיינו שתובעת לחלוץ צריכא שתבא לב"ד דוקא ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ע"כ תיקנו רבנן במיאון שגם שם האשה באת לפטור מבעלה צריכ' שתבא לב"ד דכעין דאורי' תיקון אבל הגט שהבעל פוטר אשתו לא מצינו שהזקיקה תורה ב"ד ואפשר בהא פליגי הני תנאי ביבמות ק"א ע"ב אי מיאון בעי ב"ד או לא מר מדמי לי' לחליצה שהיא באה להפקיע עצמה ממנו ומר מדמי לי' טפי לגט אבל מעולם לא עלה על דעת רש"י שיהי' גט צריך ג' דא"כ בודאי לכ"ע הי' מיאון צריך ג' כיון שלא מצינו שום הפקעת אשה מבעלה בלא ג' בין חליצה בין גט בודאי כעין דאורי' תקנו מיאון בג' ולא הי' אדם חולק ע"ז וזה ברור לפענ"ד:
איברא עוד מייתי בנב"י התם דברי האור זרוע הרמוזי' בתה"ד סי' רמ"ח ומייתי להו בביאור בתשו' מזרחי סס"י פ"ב דפוסל גט שניתן בלילה משום דדמי לתחלת דין כיון דאית בי' ד"מ למיגבי' כתובה וכל תנאי כתובה ומפקע הבעל מפירות ומהירושה א"כ פסול בלילה ע"ש א"כ מבואר מזה דצריך ג"כ שלשה עכ"פ. אלא שאין מובן לדבריו אלו מה בכך שע"י הגט גובה כתובתה ותנאים ומפקע חיובי הבעל וכי בשביל זה נקרא דין וצריך ג' ופסול בלילה ולכאורה אין שחר לדבר זה ובשלמא גט ע"י שליח שהוא קיום ב"ד בעי ג' אבל מידו לידה מה"ת להצריך טפי מעידי מסירה והנה זה לשון ס' גט פשוט בסדר הגט שלו ד' קל"ד ע"א סעיף א' הדין להיות שדין גט חמור מאוד ויש בו חומרא א"א תקנו חכמי הגמרא שיהי' אדם גדול ובקי ממונה אגיטין ב"ה נהגו רוב ב"ד בישראל לקבן ג' ת"ח או יותר דלא גרע מטרפתא דהוי מכניף שיהי' חוקר ודורש היטב ועכ"פ צריך ג' עכ"ל ודפח"ח נראה שמנהג זה שרשו ממה שמצינו שתקנו חכז"ל שלא יתיר בכור כ"א יחיד מומחה או ג' בני הכנסת וק"ו לענין גיטין בזמן הזה שנתמעטו הלבבות ורבו הדקדוקים ויחיד מומחה ליכא עתה כמו שכ' תוס' בכורות ל"ו ע"ב ד"ה פסק ע"ש וכיון שזכינו לדין יראה דהיינו גופי' טעמא דהא"ז שצריך להיות ביום דוקא כיון שנהגו לסדר גט בג' הו"ל בכלל דין והרי בכור שצריך מומחה או ג' אסור ראיית מומין בי"ט דהו"ל בכלל דן את הדין כמ"ש רש"י בביצה כ"ו ע"א במתני' ויותר בגמרא שם כ"ז ע"א ד"ה אם מיאנה ועיין פרש"י נדרים ע"ז ע"א ד"ה אבל בג' לא ע"ש והשתא התם לענין שבת וי"ט דעיקור גזירות דין משום שמא יכתוב כפרש"י בביצה ל"ז ע"א ד"ה שמא יכתוב ע"ש וזה לא שייך לא בבכור ולא בהפרת נדרים ואפ"ה כיון דבעי מומחה או ג' מחזי כדין הוה בכלל גזירות ולא דנין מיהא התם שרי בלילה דלית בי' ד"מ וא"כ ק"ו בגט אחר שנהגו בג' כמו ראיית מומין בבכור הוי בכלל דין ופסול בלילה כיון דאי' בי' ד"מ והחמירו אפי' לפסול בקרובי' וכדומה דשם דין בעלמא הוא כנלע"ד ובפרט דאיכא עכ"פ גט ע"י שליח דבעי קיו' דמעיקור הדין פסול בלילה וקרובי' כיון דסתם גט נמי הנהיגו בג' מטעם הנ"ל לא פלוג רבנן ופסלי' בלילה וקרובי' ע"כ להתיר לכתחילה בלי ג' אין נ"ל אבל אם שעת הדחק הוא וצריך רב כעובדא שלפנינו עכ"פ בשעת הנתינה מידו לידה יצרף עמו עוד ב' ואם הענין דחוק ונחוץ ביותר יהי' הסופר א' מהג' אחר שנשלם שכר כתיבתו ונסתלק ידו לגמרי ואינו נוגע בדבר והרב המסדר הבקי בגיטין יעשה הכל כסדר בעיון ושקידה רבה וה' יצילנו משגיאות ואחר שכבר הוכשר בעיניו בכתיבה וחתימה בלי פקפוק ברגע אחרונה בשעה שנותן הבעל הגט מידו לידה יצרף עמו ב' וטוב שלא יהי' הסופר מהם ועוד ב' עידי החתימה שיהי' עידי מסירה כנהוג וה' יצילני משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות הכ"ד א"נ דש"ת. פ"ב נגהי ליום עש"ק חי כסליו תקפ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: