שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן סה
שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון המאה"ג המפואר המופלג ומפורסים כש"ת מה' מאיר נ"י אב"ד דק"ק יארמוט יע"א:
יקרתו הגיעני ותחלת דינו של אדם על ד"ת שביקש ממנו לחוות דעתו במ"ש בנב"י תנינא חא"ע סי' קל"ד דגט בעי ב"ד דוקא כי היכי דפסול בלילה להא"ז ופר"מ שפך סוללה וצדק בכל דבריו והנני מעתיק מ"ש אצלי בחי' למס' גטין ועוד אנופף ידי הכהה ואוסיף נופך בעזה"י וז"ל שם:
הגם אמנם שבנב"י תנינא חא"ע סי' קי"ד כ' להוכיח מלשון רש"י ריש סנהדרי' גט בעי ג' ונתלה עוד במ"ש א"ז דאין לגרש בלילה מפני שהוא התחלת דיני ממונות לגבות כתובה דבריו תמוהים דמבואר מכל הפוסקים דלא בעי ב"ד לשיטת הר"ש במשנת ג' גטין פסולים דלר"א ע"ח כרתי בלא ע"מ ומפרש הר"ן כיון דאיכא בידה גט מחותם אנן סהדי דאתי לידה וה"ל כע"מ ש"מ לא בעי ג' ולהתוס' ד' ע"א דס"ל לר"מ בעי' נמי ע"מ משום אין דבר שבערוה פחות משנים והתוס' ע"כ ס"ל כרבנו אפרים דפליג אהר"ש הנ"ל וס"ל דלר"א לא מהני ע"ח דהרי אפי' לר"מ לא מהני בלא ע"מ מ"מ מדהוצרכו לומר דבעי' ע"מ משום אין דבר שבערוה תיפוק לי' דבעי ב"ד ודוחק לומר הכל בגט ארוסה דליכא כתובה ובכל הפוסקים שכ' סידור גט לא מצינו אלא הרב המסדר והיינו משום שממנים א' אגיטין כדפירש"י בגטין ה' ע"ב ד"ה ממונה אגטין וכו' אבל ב"ד לא שמענו ותה"ד הוא דמייתי האי א"ז דפוסל גט בלילה דומי' דחליצה ועיי' בריש סדר גטין שבד"מ ויראה שהתה"ד עצמו לא בעי ג' בסידור גט ע"ש ויובן:
ודברי רש"י ריש סנהדרין דפי' חליצה ומיאוני' בשלשה כעין דאוריי' תיקון אין ר"ל מיאון בעי ג' כמו גט דגט מאן דכר שמי' אלא דומי' דחליצה בר ביקתי' והטעם שדומה מיאון לחליצה ולא לגט כתבו תוס' ביבמות ק"א ע"ב ד"ה אי הכי וכו' וכ"כ מהר"מ שיף בסנהדרין וכבר הרגיש בזה בנו הגאון מהר"ש זצ"ל בהגהת נב"י ורצה לרפאות שבר על נקלה:
ועוד לפי מ"ש נב"י עפ"י מ"ש א"ז דתחלת דבריו הטעם דחליצה בלילה פסולה דקאמר בש"ס דהוה תחלת דין כ' בשם ריב"ץ משום דהוה תחלת גבי' כתובה והפקעת מזונו' ושארי ד"מ וא"כ ה"ה גט ורצה נב"י לומר משום זה בעי ג"כ ג' י"ל תינח גט בע"כ אבל גט ברצון שניהם שאפי' אם יבואו לדון על כתובה וממון בעצמם ובאו מרצונם לפני א' וקבלוהו עליהם דינו דין א"כ מכ"ש גט שאינו אלא מסתעף ממנו ממון ובאו ברצונם ובזה"ז אין אשה מתגרשת בע"כ א"כ פשיטא דלא בעי ג' ולא דמי לחליצה שאפי' ברצונם בעי ג' היינו משום דכתיב ועלתה יבמתו השערה ומן התורה בעי ב"ד ולא פליגי התם אלא אי הוה כגמר דין ובלילה או כתחלת דין וביום אבל ג' בעי בודאי אבל בגט דאתה באתה להצריך ג' משום ד"מ י"ל מרצונם לא בעי ג':
ומצאתי דרדב"ז עמד בזה דגם בלילה לא יפסל ברצונם ועיי' בזה סמ"ע וש"ך סי' ה' אבל עכ"פ ג' לא בעי אך כל זה כתבתי לפי הנב"י שלא ראה אלא דברי א"ז שבתה"ד דלא מייתי אלא טעמו של ריב"ן הנ"ל משום דהוה ד"מ אך בס' גט פשוט סי' קכ"ג סקכ"א מד"ה כלל העולה וכו' עד סופו האריך בזה ושם העתיק דברי א"ז דתברי' לגזיזי' ודנו דין אחר דלאו משום ד"מ אלא ע"כ לא פליגי אלא בחליצה דלחד מ"ד הוה כגמ"ד משום דמשמת הבעל התחילה היתר ותלוי ועומד עד שתיחלץ ה"ל לחד מ"ד גמ"ד וכשר בלילה ומ"מ קיי"ל דהוה כתחלת דינו ופסול בלילה אבל גט דההיתר מזיקת הבעל מתחיל וגומר ברגע א' א"כ תחלה וגמר בהדדי ולכ"ע פסול בלילה וא"ת א"כ לבעי ג' י"ל העדים הם עצמם דייני' וקיי"ל כרב אחא דמן התורה יחיד שדן דינו דין אלו דבריו ז"ל [עיין לעיל סי' נ"ד]:
וצ"ל אע"ג בריש שבועת העדות מבואר דקבלת עדות אע"ג דלגבי בעלי' הוה כתחלת דין מ"מ לגבי עדים גופי' הוה כגמ"ד ע"ש תוס' ד"ה שאם רצו וכו' ובד"ה הכל מודים וכו' והיינו טעמא משום דעדים תחלתם וגמרם בא כא' ומשו"ה הוה כגמ"ד מ"מ ס"ל לא"ז דכל כה"ג מטילי' עליו חומר שניהם בעדים צריכים לעמוד כגמ"ד ובגט פסול בלילה כתחלת דין מ"מ דבריו צ"ע מה ענין גט לחליצה אי לא אתי עלה מטעם ממון כריב"ן א"כ נימא בחליצה גז"ה הוא ועלתה יבמתו השערה ובעי' דייני' מן התורה והשתא פליגי אי הוה כתחלת דין או כגמ"ד דדין הוה בודאי שהכתוב תלאו בב"ד ובי דינא כרתו כמו בגט עדים כרתי אבל גט אה"נ אי נניח דהוה דין בודאי הוה כחומר תחלת דין אבל אינינו דין אלא איסורא אטו כל המתיר דבר שבחזקת איסור צריך שלשה וביום כמו חליצה וכי המתיר בכור צריך ג' מן התורה וביום ואפי' היתר עגונה אם יש ב' עדים שמת בעלה לא צריך ג' להתיר ולא וכו' ע"כ דבריו צ"ע אבל עכ"ז מי יחלוק על הא"ז בשביל קושי' אך מסתיין שהוא עצמו הקשה אנפשי' א"כ לבעי גט שלשה ותי' דס"ל כרב אחא דמה"ת סגי בדיין א' ועד הרואה נעשה דיין מבואר מדבריו דפשיטא בעצמו דמוכח מש"ס דלא בעי גט ג' אלא שמתרץ כרב אחא וצ"ל אנן דלא ס"ל כרב אחא לא ס"ל נמי בגט דהוה דין ואפי' בינו לבין עצמה כשרה ע"ש ביבמות ק"א ע"ב הנ"ל וע"כ תמהני על בעל גט פשוט ז"ל שהקשה הא אנן לדידן בש"ע לא קיי"ל כרב אחא אלא בעי ג' לדיני ממוכות א"כ גט לבעי ג' ותמוהין אדרבא אי קיי"ל דלא כרב אחא מודה בא"ז דגט אפי' בלילה כשר ולא דמי לחליצה מטעמי' שכתבתי אני לחלק או מטעמי' אחרים כי הא פשיטא לי לא"ז דגט לא בעי ג' אלא שהמציא שדומה לחליצה לפסול לילה ושלא תקשי לי' א"כ לבעי ג' וזה מבואר דלא בעי ג' ע"כ נדחק דקי"ל כרב אחא אבל אי לא קיי"ל כרב אחא פשיטא לי' דלא בעי יום וכשר אפי' בלילה:
ע"כ נ"ל פשוט בלי ספק דסידור גט מבעל ליד אשה לא בעי ג' אך מה שאנו נוהגי' ליקח ב"ד אצל הגט היינו מפני שאנו נוהגי' עכשיו שבסוף סידור הגט אנו שואלי' לסופר ועדים זה הגט שכתבתם ושחתמתם ושמעתם ציווי הבעל וכו' כחוקר ודורש עדים ומקיימים חתימתם וזה צריך שלשה מן הדין ונ"ל שנשתרבב זה מפני שנוהגים עתה להטמין הגט אצל הרב ולפעמים צריכה האשה פטורי' להראות במקום אחר שנתגרשה וכ' ט"ז דפטורים הללו לא יאמנו עפ"י עדים מפי כתבם להתיר א"א לעלמא וגם לא עפ"י רב אפי' תופס ישיבה דמקיים שטרות ביחידי אבל הכא צריכים הני פטורים שיחתמו עליהם שלשה דיינים ע"ש ומשום כן צריכים עכ"פ ג' דיינים שישאלו העדים והסופר אם הכל נעשה כדמו"י כדי שיוכלו לחתום הפטורים אבל אשה שאינה צריכה פטורים ואפי' צריכה נמי מ"מ בכל סידור הגט סגי ברב המסדר דממונה אגטין ולבסוף יושיב מחברי' אצלו לקבל עדות הנ"ל כל זה נלע"ד אמת ברור וחתמתי שמי. פ"ב מש"ק ב' דחנוכה תקנ"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: