שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן סב
שלום וישע רב יבוא ויקרב להרב המופלא תלמידי האהוב הנחמד כש"ת מהו' וואלף נ"י אב"ד דק"ק פלאטא יע"א:
קודם תפלת מנחה הגיעני נועם מכתבו ונפשו היפה בשאלתו אודות איש א' נשא אשה בת גדולים בעשירות וג' ימים אחרי הנישואי' נשתגע והי' מזיק לבני אדם עד שסגרוהו בבית הסהר מקום אשר משוגעי' אסורי' שם ונודע בעדים שזה המום הי' בו מכבר ויש לו וסת ידוע בכל שנה בחדשי טבת ושבט ועתה רצון האשה ומשפחתה לכופו לגרשה לכשישתפה וגם הרופאים אומרים שהתשמיש קשה לזה והיא מזיקתו ומעלתו רוצה לידע דעתי אי שפיר דמי למיעבד הכי והראה פנים לחפש בזכותא דהחי ריבה עלובה:
אה' י"נ מדוע יצא לריב מהר לקבל עדות שלא בפני בע"ד בהיותו חבוש בבית שגעונו וגם לגמור דינא שלא בפניו לחובותיו ואיך אכניס עצמי בדברים שבין איש לרעהו ומכ"ש בינו לאשתו ולא נקראתי מהצדדי' ומעלתו נמי לא שמע טענת צד שכנגדה וגם וכי חיש קל נאמין לרופאי' שאומרי' שהתשמיש מזיקתו אבל ישמע לקול עצתי וילך לבטח דרכו בעז"ה ימתין עד יגיע לעת חלמותו ואז שני הצדדי' יגשו למשפט לפני מעלתו ובית דינו הצדק ויקבלו עדות בפניו וישמע טענותיו ויחקרו חקירה אמיתי' אצל הרופאי' ואם יכול להכניס בפושרי' מה טוב ואם לאו ויקוב הדין ההר ולא ירצו מעלתו ובד"ץ לגמור הדין בלי שאלת פי חכם אם אז ישלחו מכתבי טענותיהם וקבלת העדות אלי אזי אראה מה ישים ה' בפי ומה טוב שהצדדי' יבחרו להם ברצונם לפני מי ישלחו השאלה או אפי' לפני ב' או ג' רבנים ויכתבו שטר ברורי' על זה וכל זה להשמר ממחלוקות כידוע כמה פעמים רב א' כותב לימין ואידך כ' להשמאל וכ"א סומך על שלו ומקלו יגיד לו ע"כ זאת עצתי היעוצה ויהי' ה' עמו:
ועתה אשיב קצת על דברי תורה מ"ש ששוטה הוא ממומי האדם המנוין במתני' דבכור' מ"ה ע"ב לא כן אהובי התם כל זמן שטיותו אבל אם הוא עתים חלים בימי חלמותו עובד עבודה לפע"ד וכן משמע מרמב"ם ספ"ח מביאת המקדש הלכה ט"ז שז"ל ועוד יש שם באדם ד' מומי' אחרי' ואלו הן החרש השוטה הנכפה אפי' לימים רבים מי שרוח רעה מבעתו תמיד או בעתים ידועים וכ' בכ"מ דנכפה הוא משנה בכורות מ"ד ע"ב וסובר רבנו דכי היכי דנכפה אפי' א' לימים ה"ה לרוח קצרי' דמ"ש עכ"ל ולפע"ד ז"א דא"כ בחרש ושוטה נמי ה"ל לרמב"ם למימר אפי' א' לימים רבי' אבל האמת יורה דרכו שממקומו הוא מוכרע מדאמר רוח קצרות באה עליו ולא תנן בעל רוח קצרות אע"כ שבאה עליו לעתים ידועי' ומסתלקת ממנו ואפ"ה פסול אפי' בשעת חלמותו מפני שעתידה לבוא עליו והיינו דוקא בעל רוח רעה דלפירש"י הוא שד השוכן בקרבו וא"כ לא יאה לעבוד לפני מלך הכבוד ית"ש אפי' בעת שהוא שפוי ולהרע"ב נמי שפי' בעל מרה שחורה ידוע כי כל ימיו מכאובי' וכעס ענינו אבל שוטה שהוא עתים חלי' שאז הוא כפקח לכל דבריו כשר נמי לעבודה באותה שעה זה ברור בדעת הרמב"ם:
וא"כ באיש זה אם הוא כדברי העדים שכבר הוא מאז כן הרי כל ימי התקשרות עם המשודכת הלזו לא הרגישו בו דבר רע ש"מ שכשהוא חלים הוא פקח לכל דבריו א"כ באותו שעה אין בו מום ותוכל להיות עמו כל השנה עד בהגיע וסתו תסגירהו בסהר עד שישתפה ויחזור להיות עמה ולא דמי לנכפה כי ידוע הוא שגם בימי' שבנתי' המה ידוע חולי וגם הוא חולי המתדבק ומאוס משא"כ הכא וההיא דתשו' הרא"ש דמייתי בטוא"ע סי' קנ"ד שהי' משטה יום יום וכועס תמיד והי' יראה ממנו שמא יהרגה גרע מנידן דידן שזה הי' תמידי' ולא הי' יכולה לשמור ממנו ומ"מ לא כפוהו הרא"ש לגרש:
ומ"ש מעלתו דברכה וענוגה ועשירה כזו שקפצה עלי' הרבה לא שייך לומר אתתא בכ"ד ניחא לה תמהתי עליו חז"ל הפליגו דשומשמי גברי וכו' והוא בא לתת דבריהם לשיעורי' אבל הענין הוא כך בודאי כל אשה אם יהי' אפשר לה להמיר רע בטוב תחליפנו ותמיר אך אם לא נכוף אותו להוציא ותהי' עמו על כרחה אז ממילא תתפייס ותתרצה כי אתתא בכל דהוא ניחא ורוצית בקב ותפלות משו"ה אין כופי' להוציא על מומין קטנים משא"כ באיש דלא ניחא לי' בכ"ד ולא יתפייס לעולם ע"כ מוציא אפי' במומין קטנים ומעתה בטלה טענותו דמעלתו אע"ג שהיא עשירה מ"מ אם על כרחה תשאר עמו תתפייס אפי' בשומשמי גברא:
וידעתי כי להיות מעלתו בפנים ורואה צערה של ריבה ע"כ לרוב רחמיו כי נכמרו ראה למצוא לה זכות ומיהר לדבר וכ' מה שכ' אך מאתן מאתן ד' מאה זוזי שוי' ישמע לקול עצתי ויהי' מתון בדבר ואז בהגיע דברים אלינו נראה מה לעשות כיד ה' הטובה הכ"ד אני הטרוד מאוד החותם באהבה רבה בכל חותמי ברכות. פ"ב נגהי ליום ג' ד' שבט תקע"א לפ"ק. משה"ק סופר מפעד"מ: