שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן נג
שלום וכ"ט להרב הותיק המופלא כבוד מו"ה יעקב בער נ"י אב"ד דק"ק טיסאבוי יע"א:
גי"ה הגיעני ע"ד אשה שעשאה שליח רווק א' להביא לה גיטה מבעלה והמורה יעץ לשליח שיאמר להרב במקום שמקבל הגט יאמר לו שהוא נשוי ואינו פנוי וכשהביא אח"כ לפניו הגט ציוה המסדר ההוא שיעשה שליח אחר בחריקאו ושתקבל האשה הגט מהשליח השני וכן נעשה. וכ' מעלתו שאינו יודע טעמו של הרב ושוב אח"כ נתגלה שהיא הרתה לזנוני' מקודם גירושין והיא והשליח מודי' שממנו נתעברה ורוצה לישא אותה והמה אדוקים זה בזו באיסור נדה וא"א להפרישם דיד או"ה תקופה על עצמם והם בעוזרם ונפשו בשאלתו אם אפשר למצוא היתר שישאו זא"ז ע"כ תוכן שאלתו:
תשובה. עקבת הרב המורה הרעה נודעו לכל מבין כי עצת חטאים הוא זה שהי' יודע מקודם שדעת השליח לישא אותה וחשש שאם ידע הרב המסדר שבמקום הבעל שזה הוא רווק יאסר עליו לישא המגורשת כדרך שאומרי' בשעת מינוי השליח כמבואר ע"כ להשמר מזה א"ל שיאמר שהוא נשוי ושוב טעה וסבור לחלק בין שהוא נותן הגט מידו לידה של אשה שאסור אז לישא אותה ובין שבא לידה ע"י שליח שני שתהי' מותרת לשליח הראשון ובורסקי זה לא ידע דמיגרע גרע דהרי עיקור הטעם שהשליח שאומר בפ"נ לא ישא האשה משום דמחזי כנוגע בעדותו ומבואר בגטין ס"פ האומר דיבורא אמרי מעשה לא עבדי ופי' תוס' שם וביבמות כ"ה ע"ב ד"ה לא חשו וכו' כיון דע"י דיבורא ניסת לשוק הו"ל כמעשה משא"כ אומר לשנים אמרו לסופר כיון שלא נגמר מעשה ע"י אמרי לא תעשה כזאת בישראל והשתא כיון דשליח נחשד אפי' כשנותן גט לידה ממש ונגמר ההיתר על ידו אפ"ה חשדי' לי' ולא ישא אותה כ"ש כשאינו נגמר ע"י אלא ע"י שליח אחר פשיטא דאיכא חשדא כשישא אותה השליח הראשון וכיון דקיי"ל דאפי' כשהרשאה בידו מ"מ צ"ל בפ"נ ובפ"נ כהריב"ש וכמ"ש רמ"א בהג"ה רס"י קמ"ב א"כ אסור לישא אותה והשתא ומה שליח דעלמא דאפשר שאח"כ הוא דנמלך לישא אותה והשליחות מעיקרא לא הי' ע"ד כן מ"מ לא ישא אותה מפני החשד כ"ש הכא שמחשבתם ניכר מתוך הרב ותחבולתו דמעיקרא ע"ד כן הלך להשתדל הגט כדי לישא אותה א"כ פשיטא דה"ל נוגע ופסול לעדות בפ"נ ובפ"נ:
ותו מטעם אחר לא ישא מדאורייתא דהוא והיא מודים שבא עלי' קודם גירושין וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל דהוא והיא שוויי' נפשייהו חתיכא דאיסורא בהודאתם בשלמא מטעם רשע לא נפסלי' לשליחות הגט דכיון דליכא עדים רק מפיו ואין אדם משים עצמו רשע לפסול לעדות ואע"ג דלכאורה יש לדין כיון שהיא אומרת שיודעת בנפשה שהוא רשע א"כ לא יאומן אצלה לומר בפ"נ ולא תנשא ע"י גט זה י"ל כיון דמדינא לא בעי בפ"נ רק משום ערעורו של בעל וכיון דלדידן מהימן השליח ואי אתי' בעל ומערער לא משגיחי' בי' א"כ כבר נתקיים תיקון חכמים ושוב אינו מזיק במה שהיא יודעת שהוא רשע אבל משום אסורה לבועל איכא דתרוויי' שוויי' נפשייהו חתיכא דאיסורא להינשא זל"ז:
וא"כ חלילה להיות סרסר לעוברי עבירה ואי משום דעבדי איסורא בהדי הדדי אין אנו אחראין לרמאי' ורשעי' אבל באמת יש תקוה כי רשעי' מלאי' חרטה משא"כ כשישאו זא"ז יהי' כל ימיהם באיסור סוטה ע"כ לא יהי' עסק לו בנישואי' הללו חלילה. פ"ב נגהי ליום ה' ב' אב תקפ"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ.