שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן נ

שלום וכ"ט לי"נ ורב חביבי הרב המאה"ג החרוץ המופלג ומפורסם כמו"ה בער נ"י אב"ד ור"מ דק"ק אייבענשיטץ יע"א:

יקרתו הגיעני בזמנו ובתוך אותן הימים נחליתי בעו"ה והייתי כמה שבועות בסכנה עצומה וברוך הרופא חנם אשר הביאני הלום בחסדו והיום נפניתי לעיי' בדברי שאלת חכם כמותו ואת אשר ישים ה' מענה בפי אענה חלקי וה' יצילני משגיאה:

ע"ד מי שנשא אשה שלא עפ"י חק המלכות ונימוס המדינה וכשנודע הדבר ברח לו וברחוקו שלח גט פטורים ע"י שליח שלא לעגן אשתו ושוב אח"כ התיעץ עם אוהביו כי טוב לשלוח אחריו שליח שלא ימהר ליתן לה הגט כי אולי עוד יחוס וירחם משמים וימציא לו מקום לדור עם אשתו האהובה וכן עשה לפני אותן אהובים שלח שליח אחר השליח הראשון אך בפגעו בשליח הראשון לא האמין לדבריו באומרו אין לך כתב ולא ראי' מבעל על ככה ולא האמין לו ומסר הגט להאשה ואח"כ מת הבעל בלי זרע והניח אח קטן שאם האשה זקוקה לו תתעגן כמה שנים:

ונפשו היפה בשאלתו אם לחוש לביטול השליחות או לא והאריך קצת בדברים ראוין למי שאמרן והנני לברר הלכה ואשאל עזר מהי"ת יורני ויתמוך לבי שלא אכשל בדבר הלכה ח"ו:

בירושלמי ר"פ השולח עשה שליח להוליך את הגט צריך לתת בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים הלך השליח לבטל הגט צריך לבטלו בפני שנים והשליח עולה משום שנים ומבואר מכאן דבביטול ע"י שליח צריך שנים וכ' הרב"י סי' קמ"א דברמב"ם לא משמע כן וכן סתם בש"ע דלא בעי שנים ועי' בית שמואל ס"ק צ"ב והנה בב"ש ס"ק צ' כתב בביטולו של בעל עצמו בפני השליח לא בעי ב' אלא שהתוס' ר"פ השולח מסופקי' בזה והיינו דף ל"ג ע"א ד"ה רבי סבר וכו' ע"ש וי"ל דספיקו של תוס' תלי' בשני תי' תוס' ר"פ השולח ד"ה ולא אמרי' וכו' בתי' קמא כתבו דסד"א כיון שאינו מביא עדים וכוונת תירוצם כיון דמיירי שהבעל מניח הגט ביד השליח ואינו נוטלו מידו רק אומר לו הביטול ואינו אומר כן בפני עדים הלא אם ירצה השליח ליתנו לאשה ולהכחיש הביטול קיי"ל השליח נאמן ומי פתי יסיר הנה שיניח חובתו ביד השליח ואין לו עדים בדבר אי לאו דאה"נ אין כוונתו אלא לצערו הכי הוה ס"ד קמ"ל אפ"ה דברים שבלב אינם דברים וההוכחות הללו אינם הוכחות גמורות ואין לנו אלא דבורו גט שנתתי לך בטל הוא כך הוא כוונת תי' תוס' וא"כ מוכח מזה שהבעל יכול לבטל שלא בפני שנים אך תוס' תי' עוד בדוחק דהוה סד"א דניחוש לחומרא בעלמא ולאותו תי' י"ל דביטול בעי ב' דהוה דבר שבערוה ובזה נסתפק תוס' ל"ג ע"א ד"ה רבי הנ"ל ומ"מ הרמב"ם וסתימת ש"ע דעכ"פ בביטול הבעל עצמו בפני שליח לא בעי ב' כתי' קמא דתוס' דנראה עיקור וכן משמע מהירושלמי דלא בעי ב' אלא בביטל שליח שני לשליח ראשון אבל בבעל עצמו לא בעי ב' ולא הוה כדבר שבערוה והא דבשליח בעי בפני ב' יבואר לקמן אי"ה:

ומ"מ כיון דבהדי' איתא כן בירושלמי צ"ע על הרמב"ם דשבוק ירושלמי מקום שאין ש"ס דילן לענין שליח ב' חולק דבעי ב' והנה נחזי אנן מתניתא מסייעא לרמב"ם וסברא מסייעא לירושלמי מתניתא לרמב"ם דתנן והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ורישא הגיע בשליח ע"כ מיירי אפי' שלא בפני עדים כמו שהוכחנו לעיל לתי' קמא של תוס' שהוא העיקור ובחד בבא תנן והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר גט שנתתי לך בטל הוא וא"כ סכינא חריפא מפסקא האי בפני עדים והאי שלא בפני עדים אתמהה אע"כ לא בעי עדים כלל מיהו הירושלמי מצי סבר כר' ששת דמתני' מיירי נמי מביטול הגט עצמו א"כ לק"מ ק' תוס' האיך הי' לנו לומר שאינו בטל והא עומד וצווח די"ל דנ"מ אם אח"כ הבעל רוצה לגרש בגט זה וטוען שמתחלה לא עביד אלא לצעורי קמ"ל דלא מהימן משום דבתר דיבורי' אזלינן וכ"כ בחי' רשב"א נמצא י"ל דהכל מיירי בפני עדים דאע"ג דהביטול הבעל לא בעי עדים מ"מ אין הכרח דמיירי מתני' בלא עדים וי"ל דשלח אחריו שליח נמי מיירי בעדים אך למאי דקיי"ל כר"נ דמתני' לא מיירי אלא בביטולי השליחות ולא בביטול הגט וא"כ ק' קו' תוס' איך ס"ד כשהוא עומד וצווח שיתן לה הגט על כרחו של בעל וצ"ל כתי' תוס' דמיירי בלא עדים וה"ה שליח נמי בלא עדים וכהרמב"ם ומיושב פסק הרמב"ם בעזה"י:

אמנם סברא מסייעא להירושלמי דהרי אמרי' בעלמא כל מילתא דמתאמרה באפי עשרה בעי עשרה למשלפי' והנה הכא השליח הראשון נתמנה בפני שנים דוקא ש"מ המינוי בפני שנים מאלים כחו ושליחותיו א"כ מסתיין כשהשליח השני מבטלו בפני ב' והרי בלאה"נ אמרי' דהוה סד"א לא אלימא שליחותי' דבתרא משליחותי' דקמא ופירש"י דאמר לי' לא עדיפת מיני והו"מ למימר סד"א דקמא עדיף דאע"ג דמינוי שליחות מקרי דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ דיבור דקמא הי' ע"י קצת מעשה מסירת הגט לידו כהס"ד דש"ס קדושין נ"ט ע"א דפריך אדר"ל דלא אתי דיבור ומבטל נתינת מעות ליד אשה ופריך ממשנתינו והא נתינת גט לידו הוא כמו נתינת מעות ליד אשה דמי ע"ש ואע"ג דאמת אינו כן כדמשני התם מ"מ ס"ד הוה כן וא"כ הכי הו"ל למימר סד"א לא אלים שליח שני שלא נתמנה אלא בדיבור לבטל לשליחות הראשון שנמסר גט לידו קמ"ל דאלים ואלים אבל לאלומי דיבורו דשליח שני בלי עדים לבטל דבור ומעשה שנעשה בעדים אין הסברא נותנת וזה דעת הירושלמי ואפי' בבעל עצמו המבטל צ"ע קצת כיון שמינה השליח בפני שנים צריך שנים למשלפי':

ולהבין זה נ"ל עפ"י מ"ש תוס' בקידושין נ"ט ע"ב דהוה ס"ד שאין המשלח יכול לחזור בו דלא אתי דיבור ומבטל דיבור כ' תוס' וז"ל נראה לפרש וחזרה בה בלא אמירתה לשליח דאי אמרה לשליח אין רצוני שתקדשני פשיטא דאינה מקודשת דאטו משום דאמרה לו תיהוי לי שליח לקדשני לא מצי חוזרת עכ"ל נ"ל הא דפשיטא להתוס' כך היינו משום דשלוחו אינו אלא כמותו ידו כידו ופיו כפיו ואלו הי' הבעלים בעצמם הולכים לגרש או לקדש הרי בכל שעה יכול לחזור בו וא"כ השליח הזה לו יהי' שהוא כמו הבעלים עצמם ידו כידו וגם מחשבתו כמחשבתו ואילו הי' הגט ביד הבעל ושוב נמלך שלא לתנו הלא לא יתננו ולא תתגרש וה"נ מכיון שנודע לשליח מחשבתו של בעל שלא לגרש הרי מחשבתו כמחשבתו של בעליו וצריך גם הוא להפוך מחשבתו כמחשבת בעליו. וא"כ קשי' מה ענין זה ללא אתי דיבור ומבטל דיבור הלא אינו מבטל דיבור כלל ומניחו בכחו הראשון שיהי' פיו כפיו וידו כידו ממש וצ"ע לכאורה ע"כ כ' תוס' תינח אם יודע לשליח מחשבת בעליו הרי גם מחשבתו מתהפכת אבל שלא בפני השליח ולא נודע לשליח המלכת בעליו הרי בכחו ותקפו אם לא ע"י ביטול דיבור הראשון שמינהו שליח עכשיו הוא עוקר דיבור הזה שלא בפניו וס"ל לר"ל לא אתי דיבור ומבטל דיבור כנלע"ד פי' התוס':

והשתא לק"מ ק' הנ"ל לא מבעי' כשהבעל עצמו מבטל בפני השליח דלא בעי ב' עדים למשלפי' משום דאינו אלא הודעות בעלמא שנמלך אלא אפי' כששולח שליח שני אם מביא עמו כתב או שום ראי' וסימן שיודע שליח הראשון שנמלכו הבעלים מליתן גט ונהי דלא אלים השני לבטל שליחות הראשון כיון שאינו מבטלו בפני שני עדים מ"מ מטעם המלכת הבעלים אתאינן עלה נמצא אי מייתי עמו שליח כתב או מהימן לשליח הראשון שחזרו בו הבעלים אין צריך לשום דבר ואי לא מייתי עמו כתב וראי' בשעת מעשה אין השליח צריך להאמין לו ומ"מ אי בטלו בפני ב' עדים בטל מטעם אלים דיבור השני לבטל דיבור הראשון רק שצריך לברר אח"כ שהאמת כדבריו ששלחו הבעל אבל אי לא ביטל בפני עדים ולא אתאינן עלה מטעם ביטול אלא הודעות שנודע לו שחזר הבעל וגם הוא חזר בו צריך שיהי' ההודעה בשעת מעשה ואי לא מהימן לי' הרי לא חזר השליח הראשון מדעתו גם שליחותו לא נתבטל אי יהב גיטה לאשה אע"ג דאח"כ מתברר שהאמת עם השליח השני מ"מ הגט גט נלפע"ד שזהו כוונת המרדכי והג"א ר"פ השולח יע"ש והיש"ש צוח מ"ט לא נחוש לערעורו של בעל אבל המעיין בפנים יראה דכוונתו כנ"ל ואאשמעתין קאי דמיירי השני בטל שלא בפני עדים ואז אי לית לי' בשעת עדים וראי' ששלחו הבעל נמצא לא נתהפכה דעתו של שליח הראשון ומינוי שליחותו לא נתבטל ושליח עשה שליחותו ומסרה כי אמר איני מאמינך והכל קנוני' בעלמא אז אפי' יבוא הבעל בעצמו ויאמר אני צוויתי להשני מ"מ כדין מסרו משום שאז לא הי' מהימן לי' ושליחותו לא נתבטל וכדין מסרו לאשה ואין כאן ערעור ופקפוק כלל:

ויעיי' בתשו' ר"ן סס"י מ"ג דמייתי לי' ב"י דדחיק לברר דביטול ע"י כתב מועיל ונדחק לחלק בין כותב כתבו גט לאשתו דאמרי' קולו לאפוקי מדרב כהנא ע"ש שהאריך ולכאורה דבריו תמוהים מהענין זה לכותב כתבו גט ותנו לאשה דאפי' מהני התם היינו כיון שעכ"פ נודע לן מחשבתו על מעשיו בגופו הוי כתיבה לשמה אבל בא לבטל דבורו הראשון א"כ מסתיין כשחוזר ומדבר בטל הוא אתי דיבור ומבטל דיבור אבל כתב אפשר דלא הוה אלא כהרהור ומחשבה כדקיי"ל לענין ברכת התורה כמ"ש מג"א סי' צ"ו והרבה מגאונים לענין נשבע בכתב אעפ"י שאין דעתו כן כמ"ש בתשו' אחרת מ"מ מאן לימא דאתי כתב ומבטל דיבור ודברי ר"ן תמוהים לכאורה אע"כ כנ"ל דלא בעי ביטול אלא כל שנודע לשליח המלכת הבעל הרי בלי ביטול שליחותו גם הוא יחזור בו שהרי הוא כבעל:

והאי דרהיט ואזיל ורהיט ואזיל אה"נ אי הוה מבורר בברור שכוונתו לבטל הוה בטל מתרי טעמא מכיון שנכרת מחשבתו מתוך מעשיו ע"כ צריך השליח להפוך מחשבתו ועוד אי הוה גילוי דעת מעלי' ה"ל כדיבור גמור ואתי דבור ומבטל דיבור אך אנן אמרי' האי דרהיט משום דאמר אשור הב עי' תוס' ד"ה מהו דתימא וכו':

והנה מעלתו כ' לפקפק על השליח השני דמילי לא ממסרן לשליח ונמשך בזה אחרי דברי מהרי"ט סי' קכ"ז ודברי מהרי"ט מאוד תמוהים דלא מצינו מילי לא ממסרן לשליח אלא שלא יכול לעשות שליח שני כמ"ש רש"י גיטין כ"ט ע"א ד"ה רבא אמר וכו' ובר"ן פ' האומר בסוגי' דאמר אמרו ובטור סי' קמ"א בהשגתו על הרמ"ה ע"ש ואמנם דינו של מהר"יט אמת שאין אדם יכול לעשות שליח להקדיש נכסיו מטעם אחר ביארתי בתשו' אחרת והוא שאין אומרי' נעשה שלוחו כמותו בדבר שצריך מעשה בגופו כגון לעשות שליח שיניח הוא תפילין על זרועו ויהי' כמונחים על זרועו של עצמו וכן אפי' בתפילות וברכות לולי ששומע כעונה לא יהי' פיו כפיו דאל"ה יי"ח אפי' לא ישמע כמו שמל בנו ומפריש תרומה שלא בפניו ודבר זה מבואר יפה בכפות תמרים בסוכה מ"א ע"ב. ומשוה"נ אמירה לגוי בשבת לא הוה אלא שבות אפי' למ"ד יש שליחות לגוי להחמיר לא נימא דהוה שלוחו כמותו וכאלו ישראל עושה מלאכה דז"א דלמען ינוחו כתיב והרי אבריו נחים וכבר דבר מזה הגאון בית מאיר בא"ע סי' ה' וע"כ הקדש ונדר דתלי' בפיו דוקא או מחשבתו והיא המוסרת לשמים דאמירתו לגבוה בעי' א"כ אין פיו של אחר יכול לעשות זה כ"א בתרומה דעיקור בדבר אחר במעשה ההפרשה בכרי של תבוא' או אפי' נותן עיניו מ"מ אינו בגופו אלא בהכרי של תבואה כמו מילת בניו וכדומה ואין מקום להרחיב הדיבור [עיין ח"ס חיו"ד סי' שכ"א] מ"מ הכא לא שייך מילי לא ממסרא:

אבל מ"ש אני עני לעיל הוא אמת עכ"פ כיון שביטל שלא בפני עדים א"כ להירושלמי והרא"ש והרשב"א דמייתי לי' אין כאן ביטול כלל ולרמב"ם וש"ע ע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דמיירי שהשליח א' מאמין להשני ע"י כתב וראי' אבל אם אינו מאמין לו אפי' האמת כדברי השליח השני מ"מ אינו בטל ושזה כוונת המרדכי והג"א וא"כ לכאורה בנידון שלפנינו אין כאן בית מיחוש מטעם ביטול השליח:

רק מטעם שאמר בפני אוהביו שהוא שולח שליח זה לעכב נתינת הגט לאשה אי יש בדברים הללו משמעות ביטול נמצא שכבר בטלו שלא בפני השליח בפני ב' וקיי"ל אם בטלו מבוטל נ"ל מסבר' ומגמ' דכל שלא אמר בפירוש הריני מבטל הגט בפניכם אלא ששילח שליח ולבטלו אין כאן ביטול עד שיפגע שליח בשליח מסבר' כיון דאיסורא איכא לבטל שלא בפני השליח ומכין אותו מכת מרדות ואין חילוק כל מבטל שלא בפני אשה אפי' שולח שליח ומודיע לה שביטלו כבר מ"מ מכין אותו דלא הי' לו לסמוך על ההודעה א"כ אין לנו לתלות באיסורא ולא שביק אינש התירא ואכיל איסורא כדקיי"ל ס"פ הכותב גבי פרוזבל הי' לי' ואבד ובכמה דוכתי סמכי' על ס' זו אע"ג דהכא י"ל לאו כולי עלמא דינא גמירי ולא ידע דאיכא איסורא בביטול שלא בפני שליח אדרבא רוב המון אין דעתם נוטה שיועיל ביטול שלא בפניו כלל זהו מסברא:

ואב"א גמרא דתנן משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו ואמרי' דקמ"ל אע"ג דרהיט בתרי' לבטולי וכו' והקשו תוס' לרבא כיון דגילוי דעת בגיטין מילתא היא מאי איכא למימר וכ' תוס' שאינו גילוי דעת ממש ע"ש והיש"ש כ' וז"ל וגם דוחק לומר שלא נודע לב"ד למה הוא רץ ועל מה הוא רץ וכו' וגם דוחק לומר שלא גילה לבריות מקודם או בדרך למה הוא רץ ועל מה הוא רץ וכו' ע"ש א"כ מבואר אעפ"י שנודע לב"ד שגילה לבריות שהוא רץ לבטלו אין אנו תולין שזה הוא בעצמו הביטול אלא לרבא מחשב זה גילוי דעת ולרבא מילתא היא אבל למאי דקיי"ל לאו מילתא הוא א"כ הא מודעה למה שולח שליח איננו ביטול ובזה גופי' נדחו דברי יש"ש די"ל נהי לרבא גילוי דעת מילתא אבל הכא אדרבא איכא גילוי דעת להיפוך שאינו רוצה בקיום דבריו עד שיבוא בפני השליח או האשה שלא יכהו מכות מרדות ומשו"ה מיאנו תוס' בסבר' ירושלמי:

ועוד נ"ל להוכיח כן מרישא ששלח אחריו שליח ואמרי' מ"ד מאי אולמי' דשני מראשון וק' הא הבעל מינה השליח השני ג"כ בפני ב' עדים וא"כ כבר ביטל הבעל בעצמו הגט בפני העדים ששלח השליח בפניהם מיהו לפמ"ש לעיל דלש"ס דילן אינו מטעם ביטול אלא מטעם הודעה שהבעל חוזר בו ומייתי עמו מכתב מהבעל ומשו"ה לא בעי עדים בשעת ביטול א"כ לפ"ז י"ל דהשליח השני אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ונתמנה מתחלה שלא בעדים כי אינינו שליח אך מהירושלמי דס"ל דצריך לבטל בפני ב' עדים ש"מ מטעם ביטול גמור אתי עלה ופיו כפי משלחו וע"כ נתמנה בפני ב' עדים ולהירושלמי נמי צ"ל מ"ד נימא לי' מאי אולמי' דשני מראשון וא"כ ק' כנ"ל הא כבר בטלו הבעל בפני ב' עדים אע"כ דלא אמרי' הכי מטעם וסבר' הנ"ל ועוד גם לש"ס דילן נהי דמסיק קמ"ל פי' שאינו שליח ביטול אלא כמודיע בעלמא כמ"ש לעיל מ"מ לפי המהו דתימא הוה ס"ל מטעם ביטול אתי עלה ואז צריך להתמנות בפני עדים ואפ"ה הוה סד"א מאי אולמי' ש"מ דדברי הבעל לשליח איננו ביטול ואין לנו אלא בטולו של שליח השני וכבר כתבנו דלהירושלמי כל שלא אמרו בפני עדים אין בבטולו כלום ולהרמב"ם צריך עכ"פ שיאומן לשליח הראשון ואם לא האמין לו שלא הי' בידו מכתב או ראי' אין בבטולו כלום:

וחזי לאיצטרופי ספיקו של תוס' דהבעל בעצמו צריך לבטלו בפני שנים מטעם אין דבר שבערוה פחות משנים אלא לזה אפשר דוקא בעל בעי שנים אבל שליח שפגע בשליח י"ל אינהו גופי' הוה שנים עי' היטב בב"י וב"ש ס"ק צ"ב ולעיל ס"ק י"א ויש סברא לומר דלענין זה דאין דבר שבערוה פחות משנים לא הוה השליח השני כבעליו דמיד שאמר דיבורו בטל לי' שליחותי' ואינינו כבעל ובטולו ועדותו באי' כאחד ושליח הראשון אע"ג דהגט בידו י"ל כמ"ש הב"ש מ"מ כיון דלבטלו אתא בטיל לי' שליחותי' נמצא ב' עדים הם ועי' בפני משה מ"מ בנידון שלפנינו שלא בטלו שליחותו של ראשון לגמרי אלא שאמר שימתין עוד עד שימלך הבעל ובין כך לא בטל שליחותו ואי למחר ולאחר זמן חוזר הבעל ומצוהו ליתן לה אינו צריך להחזיר וליטלו ממנו ולהחזירו למנותו בעדים כי שליחות הראשון לא בטלו א"כ עדיין הוא כבעל עצמו ולא מצטרף בשום אופן וכן הוא בהדי' גטין כ"ט ע"ב גבי שליח שניתן לגירושי' ע"ש. ועי' לשון רש"י גיטין ל"ב ע"ב ד"ה דבור ודבור וכו' ומיהו המעות לא בטלו שאם חזר וקדשה בהן מדעתה מקודשת עכ"ל לשון זה צ"ע מאי קמ"ל בזה אבל נלע"ד כיון דהני זוזי לא למלוה דמי ולא לפקדון דמי ואי לא חזרה אפי' נתאכלו המעות מקודשת וקמ"ל הכא אפי' חזרה בנתיים מ"מ נתינת המעות לשם קדושין לא נתבטל ואם נתפייס' להתקדש אין צריך לטלו המעות ולהחזיר וליתנו לה אלא נתינה ראשונה חזרה וניעורה ועי' ב"ש ריש סי' למ"ד ומשנה למלך פ"ג מאישות סוף הל' א':

זהו נלע"ד בכוונת רש"י דגטין מ"מ מלשון ש"ס קדושין נ"ט ע"ב והלכתא כוותי' דר' יוחנן אפי' בקמייתא אע"ג דאיכא למימר שאני נתינת מעות ליד אשה דכמעשה דמי קמ"ל אתי דיבור ומבטל דיבור משמע מלשון דכח נתינת המעות נתבטל וצריך ליטלו ולחזור ולתנו ונ"ל דזה תלי' בפלוגתת הסוגי' דהתם ס"ל דיכול לבטל הגט שנכתב לשמה אלא שאין במשמעות ביטול הגט אבל כשירצה לבטלו יכול לבטלו א"כ מכ"ש ביטול נתינת המעות שצריך לחזור וליטלו ממנה ולהחזירה לה ורש"י דגיטין קאי לפי הסוגי' דגיטין וק"ל:

מ"מ הכא נ"ל פשוט שאם חוזר הבעל ומשוי' אותו שליח כיון שלא ביטל שליחותו מעולם רק על זמן אינו צריך לחזור וליטלו ממנו נמצא הוה כמקום בעל ופסול לעדות לכ"ע:

בהא סלקינן אחר שיעיי' פר"מ בדברים הללו וישרו בעיניו ויסכים עמנו עוד שלישי ת"ח ירא שמים הלומד ע"ד האמת למטינא שיבי מכשורי ומצטריפנא בהדי' להתיר אשה זו מכבלי עיגון בלא חליצה אמנם בלא תנאי הנ"ל לא יסמוך על דידי באיסור חמור יבמה לשוק כי בלאה"נ אני חלוש ורפה ידים בעו"ה ואין דעתי צלולה כל כך ה' ירפאני ויחזקני לתורתו ולעבודתו ובחסדו ירום קרנו וכסאו וכבודו הכ"ד א"נ דש"ת: פ"ב יום ה' ט' כסליו תקצ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: