שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן יט
שלום וכ"ט לתלמידי הרב המאה"ג המופלג ומפורסים תל תלפיות זית רענן יפה פרי תואר משובח ומפואר כש"ת מו"ה איצק נ"י אב"ד ור"מ דק"ק קראלא יע"א:
נעימות ימין צדקו הגיעני אודות שנשאל לפני פר"מ על ת"ח א' שסידר גט עם ב"ד ואחר זמן נמצא שנכתב דיהוי ליכי מנאי חסר יו"ד וכתב מנא במקום מנאי ויש טורח גדול להשתדל גט אחר ואיכא חששא שהמגרש לא יתרצה כ"א בריצוי כסף ולאשה אין כל והעולה על כלם זילותא דב"ד וכבוד ת"ח המסדר שלא יהי' לבוז ח"ו:
יאמר נא להרב המסדר בדבר גדול כזה ראוי להיות מתון מתון ואח"זל ד' מאה זוזי שוי' וכוונתם לפע"ד כי מתון לשון המתנה ולא להיות נפחז ונמהר ומאתן פי' מאתים וההפרש במבטא בין מתון למאתן היא רק המשכת הברת האל"ף והנשחז ונמהר ואינו מדקדק להמשיך הברת האלף אינו ניכר בין מתון למאתן נמצא ההפרש בין מתון מתון ב' פעמים למאתן מאתן ב' פעמים יש הבדל ב' מאות ולעולם יהי' רגיל להיות סופר האותיות ומונה כדרך שאנו מינין כאן בפ"ב מתא הרבנים יש לפניהם גט או סדר הגט ואני קורא לפניהם הגט הנכתב וע"ד משל ברביעי אומר ברביעי מלא יו"ד ושוב אומר פעם שנית ברביעי בי"ת רי"ש בי"ת יו"ד עי"ן יו"ד וכן מרישא לסיפא כל תיבה וכל אות ואות והשומעי' משגיחים אם לא ימצאו שום השחתה ובאופן זה רחוק שימצא טעות כנ"ל ובכל התיקונים הללו צריך סיעתא דשמיא להנצל משגיאה וה' יצילנו:
והנה חזרתי על כל צדדי קולא ולא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפכינא בזכותי' דת"ח ולא מצאתי דבר שראוי לסמוך עלי' להחליט לקולא אך לא אחליט להחמיר כי אולי ימצא מי שלבו רחב ויתיר האשה אין אני חולק עלי' וגם לא יהי' לי חלק עמו ומ"מ אפתח פתח כחודו של מחט אולי יבוא אחר ויפתחנו כפתחו של אולם:
הרב"י סי' קכ"ו מייתי טופסי קדמוני' יש כ' בהן מינאי ביו"ד אחר המ"ם ויש בלא יו"ד וכ' שם בד"מ אות ל"א שאם כ' מינאי ביו"ד אין לפוסלו וכן הוא בש"ע סי' קכ"ו סעיף מ"ד ומהריב"ל ח"ג סי' ס"ט כ' אע"ג דמינאי ביו"ד יש לטעות מינאי כאלו אומר שזה יהי' גט פטורי' מאיש ששמו ינאי מ"מ מדלא הזכירו אביי כמו ודין בלא יו"ד דלא לשתמע דין ולא אמר נמי הך ש"מ ליכא קפידא ויען כי בכל הני חששות דאביי כמו יו"ד ודין ה' דמהך וי"ו דתרוכין וכדומה יש ג' שטות לרמב"ם פסול לגמרי ולעיטור וסיעתו דוקא כשבעל בעצמו כותב ומערער אח"כ שלכך נתכוון אבל כשצוה לסופר לכותבו כדינו וטעה ליכא למיחש בדיעבד עכ"פ והרא"ש הקיל יותר בתשובה דאם נתגרשה בגט זה תנשא דחייש משום זילותא ומכ"ש אם קשה להשיג גט אחר והשתא נהי בגוף פלוגתתם אין להכניס ראש להקל מ"מ בהך מינאי שלא הזכירו אביי נהי שאנו כותבי' בלא יו"ד דלא לשתמע ינאי מ"מ אם כבר נתגרשה ואיכא קצת דחק יש לסמוך אהנ"ל דתלינן בט"ס והלא אין כאן ערעור ע"ש ולכאורה אין זה ענין לכאן בשלמא התם מנאי פירושו ממני כדאיתא ר"פ כיצד מעברין נ"ג ע"ב תפלא הות לי וגנבוך מין אך יש לפרש ג"כ מינאי א"כ ה"ל לאביי לאשמועינן דלא לכתוב מלא אע"כ לא חשש אביי להא וטעמא נ"ל משום דליכא למיחש שמי ששמו ינאי גירש את זו שאין אדם מגרש אשת חברו עיין נדרים וי"ו ע"א [וגם אביי לא פליג על סברא זו אע"ג דאליבא דרבא אתמר התם ע"ש] וכיון שגם מינאי משמע ממני הוי שפיר מוכח מתוכו וידים מוכיחות שאותו הנזכר בתחלת הגט הוא המגרש את האשה ממנו:
אבל הכא מה הי' לו לאביי לומר שיכתוב מנאי ביו"ד בסוף וכי הי' צריך לומר שיכתוב פטורין בפ"א בתחלה והלא מנא בלא יו"ד אין לו משמעות ממני כלל אלא מנא דכשר למיקני' בי' כאלו כונתו וזה יהי' ליך חפץ גירושין ולא הי' צריך אביי לאומרו ופסול מק"ו דיו"ד וזי"ן ולא הי' צריך להזכירו כלל:
אלא יש קצת מקום לפמ"ש בסדר גט של מהר"י מינץ סי' קי"ד מנאי מ"ם חירק נון פתח וחירק תחת האלף וכן ראוי לקרותו עכ"ל וכן נוהגין במדינתינו אך בס' גט פשוט כ' על זה ולא ראיתי קורין תיבת מנאי רק חירק תחת המ"ם ונו"ן פתוחה לבד ע"ש מנאי והנה בס' ששה זרעוני ערוגה להגאון מה' זלמן עמריך זצ"ל קורא תגר מאוד על הקורין ומדגישין יו"ד שאחר הפתח וקמץ כגון חי שמדגישין היו"ד וכ' ראיות גדולות דלא כן הוא אלא היו"ד אינה נקראת ונרגשת כלל והיא נח נסתר וא' מראיותיו מהגאון מנחם עזרי' שכ' בס' עשרה מאמרות דשם אדני ית"ש ר"ת ארי' דוב נמר ולא חשש ליו"ד שבסוף כיון שהוא נח ואינו נקרא ולא נרגש במבטא וכ"כ שם בס' קול יהודה בפי' לעשרה מאמרות נמצא לפי דבריו אין הפרש בקריאה בין מנאי ביו"ד בסוף או בלא יו"ד ופשיטא דלכל הפחות איכא ס"ד להקל וא"כ ה"ל לאביי להזכירו דלכתוב ביו"ד דלא לשתמע מנא וחפץ אע"כ ליכא קפידא כמו במינאי ביו"ד אחר מ"ם זהו מה שיש להמציא קולא:
אך דברי הגאון הנ"ל גופי' מפוקפקים והוא עצמו הקשה לנפשי' א"כ מה בין שרי לשרה דדוחק לומר לא תקרא שמה שרי בכתיבה קאמר או בכוונת הקורא מכוון שמה בה"י ולא ביו"ד זה דוחק ואני אומר קצת יש הכרח לדוחק הזה דהרי ע"כ אותה הנבואה שבסוף פרשת לך לך שרה שמה ונתתי ממנה לך בן לא אמר אברהם לשרה דאל"ה לא הוי צחקה על דברי המלאך וכ"כ רמב"ן ר"פ וירא שם והשתא כיון שלא א"ל שנשתנה שמה איך לא הי' כפלא בעיני' דברי המלאך איה שרה אשתך והלא שרי שמה ולא שרה אע"כ אין להבחין בדיבור בין שרי לשרה רק בכתיבה ובכוונת מכוון מ"מ מי יסמוך על סברות אלו לעשות מעשה להתיר א"א:
ועוד תינח לבעל גט פשוט הנ"ל אבל למנהגינו שקורין כמהר"י מינץ מנאי בחירק תחת האלף ליכא למימר כנ"ל דלא מצינו מנאי בלא יו"ד ולכאורה נראה דהאי איתתא גלילאי דפ' כיצד מעברין הנ"ל בודאי לא אמרה דגנבוך מין בלי כינוי ממי גנבוה אלא הנו"ן אמרה קמוצה או פתוחה לספרדים ואמרה גנבך מינָ ולהיות לשונם קלילא ולא דייקא בלישנא לא הדגישה שיהי' המובן מינאי באלף יו"ד נחה לבסוף אלא הי' נשמע בחפזה לדבר כאלו אין כאן אל"ף יו"ד כלל רק מינָ ומפירש"י שם מבואר דווקא מלשון גנבוך מייתי ש"ס ולא מלשון מין ש"מ דנכון לדבר כן אלא די"ל המדגש מין ביו"ד לא משתמע מנא דכשר למקני' א"כ אין הפסד כ"כ בקוראו מינָ אבל מנא בלא יו"ד קמא ולא יו"ד בתרא לא ע"כ ידי מסולקת מפסק זה ואני אינני אוסר ולא מתיר ומי שדעתו רחבה מדעתינו רשות נתנה לדון ולהורות בזה והרני חותם באהבה רבה א"נ. פ"ב נגהי ליום ד' ער"ח כסליו תקי"ף לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: