שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן טו
תחל שנה וברכותי' לי"נ הרב המאה"ג מעוז ומגדל צדיק ונשגב המפורסם כערוגת הבושם כבוד מהו' יעקב סג"ל נ"י אב"ד דק"ק סעמניץ יע"א ובצירף ב"ד הצדק יזכרם אלקינו לטובה ביום הזכרון הבע"ל ויחתמו לחיים טובים:
יקרתו הגיעני אך אני טרוד מאוד ובפרט אני יגע מאוד כאשר יאמר המוכ"ד אך להשיב ריקם א"א והיות ההיתר פשוט בעיני מעלתו ולא בעי מיני אלא דרינא בהדייהו אבוא כמוסף על דבריהם היות כי כתבים הבאים באמתחת אם נודעים ונכרים ח"י כותב ההרשאה והח"כ וגם חתימת בעלי העצה שעל המליצה ועל הפיוס א"כ תו ליכא למיחש לשני יב"ש וב' שוירי דה"ל כאתרמי שמא כשמא ועדי' כעדי' גיטין כ"ז ע"ב דהיינו שישאלו היהודים אם זהו כתב ידם ואם לא נתנו מכתב כזה ליד אחר וא"כ בכי האי גוני אפי' בגט לא חיישי' לעדים כעדים כ"ש בעגונה וכיון דבריר לן דהני כתבי' המה מאותו האיש הידוע בסעמניץ והמה נמצאו ביד איש א' שאמר על עצמו ששמו יהונתן סעמניץ כשמו של זה כיון דשמי' כשמי' לא מיפקד גבי' הכתבי' שיכול לגבות חובו של גיסו כמבואר ביבמות קט"ז ועיי' ק"ע סי' קע"ט וסי' תכ"ז וליכא למיחש רק לאבידה וזה מצאו ואין לך נפילה דיחיד גדול מזה ולומר שזה שינה שמו ברמאות אחר שמצא אלו הכתבים מלבד מ"ש הגאון בנב"י סי' מ"א דלא חייש לזה הכא איכא נמי קמיע תלוי בצוארו ואם הי' נכרים בט"ע שהיתה תלוי בצוארו של זה שמעירכם א"כ אפי' אבדו אין אדם אחר מתלבש בקמיע שלא נכתב על שמו של עצמו דחייש לסכנתא ותמהתי על מעלתם שלא הזכירו מקמיע אלא שמו יהונתן ומסתמא נכתב גם שם אמו וזה הי' יותר ראי' ברורה וגם גשדופלט וסומא בא' מעיני' אעפ"י שכתבתי בתשו' אחרת דמ"ש בתשו' הרב"י והובא בק"ע סי' רי"א דגומו' בפניו הוה סי' מובהק היינו במדינות ישמעאל דלא שכיחי בלאטערן משא"כ במדינתינו אפי' סי' אמצעי לא הוה מ"מ דניחש הכא שיהי' עוד יהונתן מסעמניץ ושהי' לו ממש גומו' בפניו ועיור א' מעיני' והי' לו ג"כ קמיע כמו שהי' לזה ואותו מצא תכריך כתבים שנאבד מזה הוא רחוק ולפי שיטתו של נב"י שאין לחוש לשינה שמו לרמאות נוכל לצרף ולומר עוד כיון דבשעת מיתה אמר כן אין אדם משקר באותה שעה אפי' בהקדש נכסיו סמך ר"ה על זה. ויען דהתירא דהאי אתתא פשוט בעיני מעלתם ולא בעי אלא לאימלוכי בי ע"כ מהרתי להשיב בלי עיון בשום ספר ובלי אריכות כלל ומ"מ מהיות טוב אמר נהי שהבן יאמר קדיש מ"מ לא ימהרו להשיא האשה עד אשר יאבד זכרו שזה כלל גדול בענינים כמ"ש רמב"ם בהלכות נחלו' פ"ז ה' ג' ולענין ממון עכ"פ ובמרדכי שלהי יבמות יש רצו להתיר עכ"פ במים שאין להם סוף וחלקו עליו ובמבי"ט ח"ב סי' קל"ב ס"ל דבאבד זכרו יש להתיר ביבשה טפי יותר מבמשאל"ס ושעכ"פ יצאה מאיסור תורה ובאמת לא נ"ל דבריו ומ"מ הגאון שב יעקב סס"י י"ב צירפו לקולו' אחרו' ובתשו' אחרת שהי' לי ההיתר פשוט וצויתי עכ"פ להמתין עד שאובד זכרו ושערתי להמתין ב' שנים דהרי משום מיניקת שהוא חשש קל החמירו להמתין ב' שנים ולא חשו להך עיגון גם אנחנו לא ניחוש ושוב אח"כ מצאתי בס' עזרת נשים גאון ספרדיא שהתיר ג"כ עגונה והצריך להמתין שנה א' וכ' זכר לדבר נשכחתי כמת מלב והוא יב"ח ע"כ שהדבר פשוט להתיר בעיני מעלתם יאמר הבן קדיש ומ"מ האשה לא תנשא עד אחר יב"ח ואחתום בברכות השנים היפה: פ"ב מש"ק א' דסליחות תקע"ח לפ"ק:
משה"ק סופר מפפד"מ: