שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן ו
אלף שלומים מגביהי מרומים לי"נ הרב המאה"ג החרוץ המופלא כבוד מה"ו געץ נ"י אב"ד דק"ק גערמענד יע"א:
נועם מכתבו הגיעני היום והי' לי למשיב נפשי כאשר אכתוב בדף הדבוק אי"ה ועתה ראיתי על פלפלת כל שהוא במה שהשיג על דברת הגאון בנב"י מהדורא קמא חלק א"ע סי' ב' שכ' לשיטת הרא"ש פ"ק דב"מ יו"ד ע"א דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' הוא מטעם דלאו כל כמיני' לשוי' שליח לחוב לאחריני א"כ ממילא לא לשוי' שליח לגרש אשה בע"כ לחובתה ועל זה כ' מעלתו שתי תשו' בדבר א' מגמ' וא' מסברא:
מגמרא ממתני' פ"ק דגטין תן גט זה לאשתי יכול לחזור בו דחוב הוא לאשה וע"כ מיירי באינה רוצית ומתגרשת בע"כ ואפ"ה עושה שליח אלו דברי מעלתו ובמח"כ נעלם ממנו כלל גדול בדין זה מ"ש הרמב"ן והביאו ה"ה פ"ד מזכיה ומתנה דזכין לאדם שלא בפניו היינו אם ירצה אח"כ אבל אם אינו מרוצה אין כאן זכי' וממילא נשמע דאין חבין אלא בפניו אפי' אם רוצה המתחייב אח"כ ואמר לדידי זכותא הוא מ"מ כיון שהענין בעצמו הוא חוב לא מהני השליחות מעיקרא כיון שהענין חוב והשתא הוא דמתרצה ע"ש דבריו בביאור ואין חולק על זה והשתא ממילא נימא דמתני' דאמר תן גט זה מיירי שיתן לה גט ע"י רצוי ופיוס ונתרצית ונתפייסה לקבל ומ"מ כיון שחוב הוא לה יכול לחזור בו שלא זכה השליח עבורה בשעת מינוי השליחות אמנם נהי דלא נדחה דברי נב"י הנ"ל מגמרא דמעלתו מ"מ כבר אידחא לי' ממה שהעיד הגאון ז"ל בעצמו במהדורא תנינא בחלק א"ע סי' ק"י שהקשו לו כמה גדולי' מש"ס דגטין יו"ד ע"א שליחות בע"כ בגטין איתא ובקידושין ליתא ונכנס שם בדוחקי' גדולי' לעשות סניגורי' לדבריו ואין להאריך בהם:
ומסברא כ' מעלתו כשם שיכול לעשות שליח לתפוס מהלוה שלו בעל כרחו כיון שמשועבד לו ה"נ יכול לעשות שליח לגרש אשתו בע"כ שמשועבדת לו סברא זו הזכיר הגאון הנ"ל במהדורא תנינא סימן הנ"ל ויפה דחה שאין הדמיון עולה יפה בשלמא לוה מצוה עליו לפרוע חובו וכשמשתמיט שלא לפרוע איסורא עביד משו"ה דין הוא שגם השליח יכול לכופו משא"כ האשה אין עליה מצוה להתגרש בע"כ ואם תשמיט עצמה שלא תתגרש לא עבדי איסורא א"כ אין זה נעשה שליח לחובתה אלו דבריו ז"ל ואני אומר אעפ"י שאמת הוא שאין הדמיון מלוה לאשה עולה יפה מ"מ מסברא פשוטה אינו נראה שנתכוין הרא"ש אלא לחוב לאחריני שאין לו עמהם עסק ואין לו להמשלח כח לכתוב הרשאה עליהם כמ"ש הרא"ש להדי' בפ"ק דב"מ דבר זה אבל לחוב אותו שיש לו עסק עמו יכול הוא להרשות ולהעמידו כמו עצמו והבעל אינו משתעבד לכל חיובי שיש להאשה עליו אלא עד זמן שירצה הוא לגרשה או הוא או ע"י שלוחו כמו שנתנה לו התורה רשות ומיד שדעתו לגרשה בין ע"י עצמו בין ע"י שלוחו בטל ממנו כל חיובו וממילא אין לה חוב וגם היא אדעתא דהכי נתקדשה לו ופרשת גירושין מיירו ממגרש בעל כרחה שהקדיחה תבשילו או מצא אחרת נאה הימנה והרי חוב הוא לה שהרי מותרת היתה לו אלא שמגרשה משום תבשילו שהקדיחה ואפ"ה כתי' ושלחה שעושה שליח ואטו סכינא חריפא מפסקא קרא דדיני גירושי' בע"כ מיירו בעצמו ודיני שליחות מיירו ברצונה אתמהה:
וקצת ראי' מגטין ע"ה ע"א ולכאורה מאי מוכיח דלמא לעולם נתינה בע"כ שמי' נתינה אלא שלפעמי' הי' צריך להוציא מאתים על מנה וליסע בעצמו לשם לתת המעות בע"כ ולא מצי לשוי' שליח לנתינה בע"כ משו"ה תיקן הלל לישכה ומשום הפקר ב"ד ועוד יד ב"ד וה"ל כאפטרופס לדעת הפוסקי' דנעשה שליח לחוב וא"כ מאי מוכיח רבא ועיי' כעין ק' זו בט"ז יו"ד סי' רל"ב סקי"ט ויש לדחות קצת דהתם נמי מצוה על הלוקח לקבל מעות פדיון ביתו וכן משמע קצת בחי' רשב"א בגטין שם וה"ל כמו לוה מ"מ בלי שום ראי' נ"ל סברתי אמתיות ואסיים בברכה או"נ הבעה"ח. פ"ב נגהי ליום עש"ק י"ט אדר תקע"ד לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: