שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן ד
שלום וכ"ט לשארי ידידי הרב המופלג החרוץ המפואר גברא רבא דחזי' לכהנא רבא כבוד מהו' שמעון שאטין כ"ץ נ"י אב"ד ד"קק פאטאק יע"א:
יקרתו הגיעני נפשו היפה בשאלתו נידן איש א' אשר מחרת יום חופתו יצא מדעתו ונשתגע ר"ל ואשתו הילדה מתעגנת וכעת הוא חוץ לעירו בא' הכפרים אצל קרוביו ואומרים כי כעת הוא עתים חלים איזה ימים ושוב חוזר לשטותו ושוב אח"כ חוזר לחלימותו ובעת חלימותו הוא מרוצה לפטור אשתו בגט פטורי' ויכולי' ליסע עמו למקום ב"ד לסדר גט אך האשה יראה להראות עצמה בפניו כי בראותו אותה איכא למיחוש שיחזור מרצונו ולא יתן גט ולעשות שליח קבלה שתעשה האשה במקומה ויסע עם הבעל למקום ב"ד הא רבנו פרץ סגר הדלת הלז כמבואר בטוש"ע סי' קמ"א ברמ"א סעי' כ"ט ולעשות ש"ק בפני ב' עדים והעדים ילכו עם הש"ק עד מקום הגט יהי' הוצאת מרובה ע"כ חתר פר"מ להמציא היתר לגרש ע"י שהוא יזכה לה הגט ונדבר מזה לקמן אי"ה:
אומר אני אם אפשר בשום אופן בעולם שתשלח ב' עדי' עם הש"ק ורק משום הפ"מ נבוא להמציא המצאות להתיר א"א לעלמא לא שמעתי מעולם אם הקילו בכמה ענינים משום עיגון אבל לא משום הפסד ממון וכי האי גוני אמרי' רב ואי' דאוריי' ואת אמרת התורה חסה על ממונו של ישראל תפסיד ותפסיד ואנחנו לא נכניס ראשינו באיסור א"א אמנם צריך לידע כי א"א למנות ש"ק אלא בשעת חלימותו כי בשעה שאינו ראוי לגרש לא מצי למיעבד ש"ק ויעיי' לשון ב"ש שם סק"מ ואם אי אפשר בשום אופן שתבוא האשה בהסתר להכפר שהוא שם ותמנה ש"ק בשעת חלימתו אין תקנה לעשות ש"ק ומן השמים תרוחם העלובה הלז:
מ"ש מכ"ת דלהרמב"ם גט שנכתב בשעת שטיותו אינו אלא פסול דרבנן שלא יאמרו שוטה מגרש חידש מעלתו דאם הכתיבה הי' בחלימתו שוב אנתינה ליכא קפידא דלא יאמרו הוא עושה שליח להולכה בשטיותו אלא היא עשתה שליח להבאה לפום רהיטא כ' מעלתו כן דהרי כ' הר"ן למאן דס"ל דהאשה עושה שליח הבאה מבלי שיהי' שליח הבעל הוא מטעם דיד השליח כיד האשה ונעשה כאלו היא עומדת לפני הבעל ומקבל ממנו ובתנאי שלא יחול עד זמן שיגיע לידה והנה מבואר בירושלמי ומביא רשב"א דלר' יוחנן אה נתן לה גט ואמר לאיחול עד למחר ונעשה קורדיקוס פסול עכ"פ וגרוע משליח דידי' דשליח דידי' שמינה אותו בשעת חלימותו אע"ג שנשתטה אח"כ אמרי' השליח בחלימותו עומד וידו כידו בשעת חלימותו אבל שליח דידה אם אין הבעל עושהו שליח ובשעת חלות הגט הבעל שוטה לא עדיף השליח מהאשה עצמה:
ולזכות לה הגט דזכות הוא לה מאן ספין מאן חשיב למשקל בשקל שכלו כך הנה בב"ק ק"י בנפלה לפני יבם מוכה שחין אמרי' טב למיתב טן דו פי' במרדכי פ' החולץ סי' כ"ח דאהיבם שהוא מוכה שחין קאי וכן מוכח מתוס' ב"ק שם שכ' דבמת מן האירוסי' מיירי וא"כ לא יתבה טן דו אלא אהיבם קאי דניחא לה למיתב עם מוכת שחין ומי שקל בפלס דהאי גרוע ממוכה שחין ומה שנוהגי' במומר לזכות לה גט לא סמכי' אהך זכי' אלא עושהו ג"כ שליח להולכה ורק חיישי' שהמומר יבטל השליחות ע"כ אמרי' לו דע שכבר נתגרשה ע"י הזכי' ולא תועיל בביטול וליתר שאת תמנהו להולכה ג"כ ולעולם עיקור סמיכתינו אשליחו' הולכה וחלילה למיעבד עובדא בכך ואם א"א במ"ש לעיל תרוחם מהשמים ואין פנאי להאריך ואחתום בברכה שארו א"נ:
כל זה כתבתי בקיצור נמרץ מפני הכנסת כלה ואמנם נשאר פה עד היום יום א' ע"כ אמרתי לפרש שיחתי יותר ואומר אין ספק שבעולם כי שוטה שגרש בשטיותו בטל מדאורייתא ולאפוקי מה שכ' בס' אור הישר בתשובה א' מהגאון נב"י דמן התורה כשר ומסתייע מתוס' גטין כ"ג ע"ב ד"ה והא וכו' שכ' בחליצה לא מתכשר משום דלא מינכרא מילתא דעביד לשמה משמע רק מספיקא פסול דלמא לא עביד לשמה ומייתי ירושלמי דתרומו' דקטן שקידש בפני אחרים היינו שמלמדי' אותו קידושיו קידושי' וזה הירושלמי הוא דמייתי לי' תוס' בחולין נ"ג ע"א יע"ש וכבר מחו לי' מאה עוכלא בעוכלא בס' בית מאיר סי' קכ"א ויפה כ' הגאון בס' תורת גיטין דהאי קידושיו קידושין לא קאי אקידושי אשה אלא אקידוש מי חטאת והדין עמו כי כן מייתי ר"ש פ"ה דפרה משנה ד' ומאי דמייתי מחליצה אין ראי' דחליצה מוטעת כשרה דהיינו כשמתכוון לפוטרה אעפ"י שאותה כוונה הי' ע"י פיתוי ופיתוי קטנה ושוטה כאונס יחשב ואעפ"י שמתרצה ומכוון לחלוץ ולגרש מ"מ כמפותה היא על כן נקרא פתי ובחליצה אין הפסד בזה כיון שמכוון לפוטרה משא"כ גט מעושה ומוטעה ואע"ג דרמב"ם פסק קטנה שנתפתתה תחת בעלה אסורה ומשמע דלא ס"ל פיתוי קטנה אונס הוא כבר הסברתי במקום אחר דלא יחלוק על ש"ס ערוך הנה בש"ס חדשים דפוס וויען נדפס על הגליון ביבמות ל"ג הגה' בשם הגאון מו"ה וואלף באסקוויץ זצ"ל וז"ל עיי' ה"ה פ"ג מה' אי' ביאה הל' ב' שכ' דאפשר דזה לא נאמר אלא דרך דחוי ולקמן ס"א ע"ב מבואר להדי' דרבא אמר לאמתו של תורה ע"ש עכ"ל ולפע"ד מדהתם בלא"ה לק"מ לרמב"ם לאו כל פיתוי קטנה אונס דיש קטני' לפלגות ראובן גדולי חקרי לב ונהי לענין מצות ועונשי' הלכה למשה מסיני דבעי' שנים ושערו' ככל שיעורי' שהם הלכה למשה מסיני כמ"ש רא"ש בתשו' ורמב"ם בהל' מלכים מ"מ לענין מעילה בבעלה ה"ל מועל באישה עיי' כיוצא בזה בב"ש סי' קע"ח נמצא מספק אסורה על בעלה דלמא באותה שעה שנתפתתה נתחזקה ועמדה על דעתה כחקרי לב ואפ"ה נתפתתה ורצונה הוה כרצון כל הנשים אך התם ביבמו' ס"ת ע"ב לאסור לישא קטנה שמא תתפתה למאי ניחוש הרי ממ"נ אם בשעת פיתוי תעמוד על דעתה כחקרי לב לא תשמע להתפתו' ככל הגדולות ואם מחמת קטנו' תתפתה הרי אונס הוא ודברי רמב"ם נכונים בזה אמנם כל זה בקטן אבל שוטה אין ספק שכל פיתוי אונס והוה כמגרש מוטעה ומעושה ואין בו ממש בלי ספק:
אך כל זה במגרש בשטיותו אבל כשעשה שליח בפקחותו והשליח נותנו בזמן שהמשלח שוטה שפיר י"ל מן התורה הוה שלוחו כמותו מיום שנתמנה והרי הוא פקח ולא דמי למת המשלח הבטיל שליחתו כמ"ש תוס' גיטין י"ג ע"א התם כיון שמת פקע לי אישות דילי' וה"ל מגרש מאיש שאינו אישה וכתיב אשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה משא"כ שוטה שעדיין הוא אישה ויכולה לגרש ע"י שליח שנתמנה בפקחותו וקצ"הח לא עמד בזה עיי"ש קפ"ח והדומה בעיני שלפי שעה נעלם ממנו קטנות דר' אשי בגיטין כ"ט ע"ב אבל מ"ש אני עני הוא נכון בעז"ה ובספר גט פשוט כתב הכרח לדעת הרמב"ם דאי ס"ד בשטיותו פקע שליחותו א"כ כשחזר לחלימו צריך למנותו שליח מעתה והכרח גדול הוא לפע"ד אלא שהמגיה במ"ל תפס עליו מגיטין כ"ג ע"א שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה עיי"ש ובמ"כ לא דק התם השליח נשתטה ולא יהי' אלא קוף בעלמא ואלו אדם מוסר גיטו לשליח והשליח מניחו על הקוף ומייתי להתם ושם לוקחו מן הקוף ונותנו לאישה וה"נ כשנשתטה הוא וחזר ונשתפה ה"ל כקוף בנתיים אבל כשנשתטה המשלח אי ס"ד דאז פסק כח השליח א"כ איך ובמה יחזור אח"כ בלי שנמלך בהמגרש אח"כ והוא ראי' ברורה לרמב"ם לפע"ד:
אלא לפ"ז עדיף ע"י שליח ממי שמסר בעצמו גט לאשתו בפקחתו ואומר שיחול למחר ונשתטה דגרע כיון דהשליח נתמנה בשעה שהיה פיקח וגם בשטיותו של בעל כחו כמאז משא"כ כשאין כאן שליח והמגרש שוטה בעת חילות הגט אפשר אפי' ר"ל מודה ובירושלמי תולה זה בזה וצ"ע:
והנה כתב לי הרב הגאון מ"מ דק"ק בראדי מו"ה שלמה קלוגר נ"י שלדעתו ושכן מצא כתוב על הספר מהגאון דק"ק ווארשויא דהא דכתב הרשב"א בעיתים חלימתו אין לדקדק עליו כ"כ ויגרש כמ"ש הב"י היינו לדעתו דס"ל אין שוטה אלא אם יש לו סי' האמורים בש"ס חגיגה ובירושלמי ומכיון שחזר בו מאלו שוב מחזקינן בעיתים חלים אבל לדעת הרמב"ם דנעשה שוטה בכל דבר שנשתבש א"כ פשיטא שאין מחזקינן בחלמו עד אחר בדיקה מרובה ונהי דבמוחזק בחזקת בר דיעה ובריא מקילין ולא מחזקינן בשוטה עד שיהי' שוטה גמור ועדיף חזקת גופו מחזקת א"א שלה מ"מ אחר שכבר הוחזק בשוטה אין להחזיקו בבריא עד שיהי' ברי' אולם וחזקת א"א עדיף אלו דבריו וראוי' למי שאמרם וצריך בדיקה ועיון רב ועידו' לומדי תורה מביני מדע אלא שלפענ"ד יפה דיבר הגאון נב"י בשו"ת אור הישר הנ"ל שלדעתו הרמב"ם נמי לא אמר אלא בהלכות עדות וגם בחשן משפט מביאו בהלכות עדות אבל לענין שאר מילי מודה הרמב"ם ולא יחלוק על ש"ס בבלי וירושלמי וטעמא דעדות כמ"ש רמב"ם שם שאינו בני מצוה ופי' הגאון ז"ל כיון דעכ"פ במידי דנשתטה בי' אפי' איננו בדין שוטה מ"מ אותן מצות שנעשי' בשטיותו אינו חייב בהן ולא הו"ל אחיו במצות ומימעט כבב"ק פ"ח ע"א ולפע"ד טעם זה אינו נכון אבל י"ל דעכ"פ אם הוזם א"א לעשות לו כאשר זמם כיון שאינו כפיקח ה"ל עדות שא"א להזימו ונהי דבטלו חז"ל חקירה משום נעילת דלת הכא עדים שוטי' לא שכיחי ולא תיקנו רבנן וכיון שא"א להזימן ואינם ראוי' לבילה כלל אין עדותם עדות אבל בשאר מילי מודה הרמב"ם מ"מ ישגיח פרו"מ בעיין יפה דלא תיפק מיני' חורבא ח"ו:
ועמ"ש מעלתו לזכות לה גט כבר כתבתי כי אין לנו כח למשקול בפלס עד היכן מגיע טב למיתב טן דו ובר"ן ר"פ התקבל בבעל שאמר א"א שתהי' שליח קבלה שלה אלא תהי' שלוחי לקבלה כתב בשם הירושלמי ואפי' צווחת להתגרש מ"מ חיישינן שמא חזרה בו:
והנה התם היא עושתו שליח קבלה ועדיין עתה עומדת בדיבורה מ"מ חיישינן שמא אז כשמינה אותו הבעל ש"ק חזרה בו ועתה חוזרת ומתרצת וצריך להסביר בשלמא אם עשתה שליח קבלה אע"ג בכל רגע ורגע היא בספק חזרה מ"מ לא אתי' מחשבה ומבטל מה שעשתה אותו שליח לקבלה בדיבורה אבל מכיון שעקרה הבעל שליחות דידה חיישינן שמא באותה רגע חזרה וטב לה למיתב טן דו ואין הבעל יכול לעשותו ש"ק כנ"ל א"כ איך נכניס עצמינו בזה היו לא תהי' ומשמים ירחמו ואנחנו נקיים הכ"ד שארו. פ"ב יום ו' עש"ק כ"ב אדר קצט"ל. משהק"ס מפפד"מ: