שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קמט

רב שלומים לידידי הרב המאה"ג מעוז ומגדל כש"ת מה' משה נ"י אב"ד דק"ק סערד ובד"ץ ה' עליהם יחיו:

ע"ד הסילוק האלמנה אשר נתעצמו הצדדים אבי אביהם של יתומים עם האלמנה. האמת כי המבי"ט סתר עצמו מ"ש בח"א ססי' כ"ט שסיים הכלל כי המתנות אלו כשהיא עצמה באה לגבות כתובתה באלמנותה או לגירושי' גובה כל המתנות שנתנו לה בין מקרוביה בין מקרוביו ואינם נישומים בכלל כתו' ותוס'. ואם הם מתנות שמשמשים לשניהם נראה שאם מקרובי' תקח אותם בלי שומא ואם הם מקרוביו לא תקחם אלא בשומת כתובתה עכ"ל. ואלו בח"ב סי' פ' כ' והעלה וז"ל אבל מה שנותנים אפי' קרובתי' אם הוא שמשתמשים וכו' בבית היא שלו ושמין לה בנדוניתה וכו' והרגיש בסתירה זו בכנה"ג לא"ע אשר עלי' רמז הבאר היטב סי' צ"ט אלא שלענ"ד נ"ל דלק"מ בשנעיין בטעם הדבר שכ' סי' פ' שיהי' שלו משום שהם ככלי בית שנקראים על שם הבעל יע"ש שכ' כן בפירוש:

ומייתי התם כגון כוסות של כסף וקערה של כסף ומגריפה יע"ש יראה מזה אע"פ ששניהם משמשים אין זה נקרא תשמיש שניהם כי גם כל אוכלי שולחנו משתמשים בו וכן דרכו של עשיר מופלג שאפי' עבדיו משמשים בכסף וזהב והכל לכבודו נקרא על שמו וה"ל המתוקן לבעל שאפי' נתנום קרובי האשה מ"מ הכל שלו וכשרוצה שתקחם באלמנותה ישומו לה בכתובתה אך בסי' כ"ט מיירי בדברים המיוחדים לו ולה כגון טבעת שיכול הוא לשומו על אצבעו וגם היא ואולי גם מצעת המטה החשובים שעושים לשניהם ממש בלי שישתמשו שארי בני בית בזה תליא אם קרובותי' נותנה הם שלה ואינם נישומים ואם מקרוביו הם שלו. נמצא לפ"ז הי' ראוי להורות שהצוקר ביקס של כסף וכוס של כסף שניתן מאבי הכלה תקחי אותם בשומת כתובתה בניכוי דמי שווים אבל היא תקחם משום שבח בית אבי':

המלבושים החשובים שעשאום הבעל על שמה אעפ"י שכ' בשטר תוספת כתובה שלה שתקח כל כתובתה מלבד צעיפים ומלבושים מ"מ הכתיבה היא שלא מעיקור הדין אעפ"י שכבר כ' ב"ש מנהג זה סי' ס"ו ס"ק כ"ג כבר צווח הגאון בית מאיר סוף סי' צ"ט על זה מ"מ שמעתי שנתנה לזאת האלמנה שוה כמה מאות מלבושים ויהי' לה אשר לה אבל ליתן לה שארי תכשיטי הבית כגון טישטיכר וכדומה אין לנו וא"כ רואה אני מה שירדו הבד"צ לפייס ולבצע הרוב ע"ד הפשר טוב וישר הוא יהי' לה אשר לה וב"ד בתר ב"ד לא דייקא ולעומת זה הצוקר ביקס והכוס של כסף אשר תרצה ליקח אותם בשומא הי' צריכין ליתן לה משום שבח בי' אבי' ובשומא מיהת. אותם ישארו לבני' הזכרים מבעלה דל בלי שומא וניכוי ושארי בניו מאשה אחרת לא יהא להם חלק בהם כדי שישאר שבח בי' אבי' במשפחתה ובני'. וא"א להעמיד הדברים על עיקור ומיצוי דין תורה כי גם המביט הנ"ל לא בנה יסודו כ"א על תקנות אלגאזיר המובא בתשב"ץ ושם נאמר שאינו עפ"י עיקור הדין ע"כ נלע"ד שפשר שעשו הבד"ץ הוא הטוב והישר ולא באתי אלא להוסיף הנ"ל שיהי' כלים הנ"ל נשארים לבני' הזכרים מבעלה ז"ל דוקא:

אודות פרעון הכתובה אין לנו אלא דינא דמלכותא והוא קרוב לדין תורה אלא שיש סדק קצת ביניהם כבר אמרתי פא"פ להרבני מה' אפרים ודינא דמלכותא מבואר בזה בפס"ד של קיר"ה נומרי 29 ושם נאמר כי הכתובה הקבועה לכל איש בשוה דהיינו ד' מאות זה' שנוהגים פה בגלילותינו אותן ישולמו במטבע היוצאת דוקא בזמן הפרעון והיינו שיין. ואמנם כל התוספת על סך הנ"ל ישולם עפ"י חשבון שקאלע מיום כתיבת השטר וחשבנו עפ"י נאמן הקהלה הבקי בחשבון הזה עולה לסך 1176 FL.28 R. מלבד ד' מאות זה' שיין.FL 400 נמצא עולה בסך הכל.R 28.FL 1576 [ועיין לעיל סי' ק"ד] זולת זה אין אתי כ"א ברכת חיים ושלום הכ"ד. פ"ב יום ה' ז"ך א"ר תקע"ה לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ: