שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קמב
שלום רב לידידי הרב המאה"ג מעוז ומגדול צדיק ונשגב כש"ת מה"ו דוד נ"י אב"ד דק"ק קאדלבורג נ"י:
נועם מכתב יקרתו יום אתמול הגיעני על נכון ואשר בקש לחוות לו דעתי הקלושה בעובדא דאתי' לקמי' דמעלתו דההיא גברא אלמא שכיב וחיים לרבנן ולכל ישראל שביק ומרוב אלמותו לא נשא בעול עם הציבור ולא שילם לחברת קבורת מתים החוק החיוב כל ימיו ועתה נשברה זרוע רמה אקרו"ט יורדין לנכסיו ומשלמים מהם ואם יטלו המגיע להם משלם יפחות לאשה מכדי מסת כתובתה והם אומרים תקנה קבועה היא שחוב הקהל קודם לכתובה ופר"מ כתב שלא נודע מאין יצא להם זה שהרי אפי' קבורת הבעל אינו מוטל על האשה מכ"ש חובת הקהל אלו דברי פאר רום מעלתו:
האמת שהגאון בתשוב' משאת בנימין סימן ק"ב השיב וקרא תגר על גבאי צדקה שרצו לעכב מקומות בבהכ"נ עבור מעות צדקה שהי' חייב וטוענים שהם קודמים לכתובה וכ' שקדושת הגוף הוא דמפקיע מדי שיעבוד ולא קדושת דמים וההי' אפי' קדושת דמים ליכא ולא הוי אלא מע"פ בעלמא ע"ש ועי' בנחלת שבעה סוף סי' י"ז ועיין ב"ש סי' ק' ס"ק ג':
ומ"מ נ"ל דלא אמרו אלא בכהנ"ל דהי' חייב בקניית מצוות בבהכ"נ וכדומה דלית בי' משום תיקון העולם אבל חיוב מסים וצרכי ציבור בכל מקום שעברתי ראיתי נוהגים שאקרו"ט קודמי' לכתובת אשה ונ"ל לא מבעי' נגד המגיע לפי חשבון מה שהכניסה לו ע"ד משל שהכניסה לו אלף זהו' ולפי צרכי הקהלה מגיע לכל אלף זהו' לשלם סך עשרה זהו' לשנה וחייב עשרה שנים א"כ פשוט שיש להקהל לנכות מסך כתובת' מאה זהו' דהרי המעות נתחייבו ואלו לא נישאית לבעל היתה היא צריכה לשלם מסך המעות ההוא והשתא שמסרה המעות להבעל צריך הבעל לשלם ואם אין לו ינוכה לה כי היא עשתה עין בממון שלה וכמבואר בתה"ד ובש"ע ח"מ סימן קס"ג ע"ש ש"ך ס"ק ז' דצריך לשלם ממעות אחרים ויעוי' בתשו' חו"י ודברי המבי"ט סי' ע"א לא זכיתי להבין:
ונהי דאם הי' הבעל משלם שנה בשנה מסים וארנונים כראוי לא יכול לנכות לאשה מכתובתה מה ששילם מממון שלה כמו שאינו מנכה לשארי בע"ח מה ששילם מסים מהמעות הלואה כשהיו בידו כיון שנשא ונתן והרויח בהם מ"מ אם לא ימצאו הקהל לשלם הם יגבו מדמי כתובת' וזה פשוט לפע"ד בלי שום פקפוק:
אלא אפי' כל מה שהוא חייב לצרכי רבים י"ל דמנהג ותיקין הוא ותיקון העולם והרי גם היא נהנית מחזקת היישוב וצריכה לו וע"ד המנהג נישאת להבעל ושניהם אחראים וערבאי' והדעת נותן שאין הקהל נותנים חזקת היישוב לשום אחד אם לא יכנסו הוא וביתו בערבו' תשלומי הצרכים וכאלו חתמו אשה והדר בעלה וכל דברי הקהל אינם צריכי' כתיבה וקנין:
וזה לשון תקנת ק"ק מ"ד בסי' ז' והוא מכתיבת ידי שנת תקס"ג לפ"ק:
מנהג בכל תפוצות שתשלומי חובות הקהל וכל צרכי הרבים קודמים לכתובת אלמנה ומנהג וותיקים הוא ומ"מ מסתמא שבח בית' אביה הקיימי' לא תפסיד בשום אופן גם נהגו ששכר הרופאי' ואפיטעקן ואצ"ל תכריכיו וגם צרכי נשמתו כמו שנוהגים להדליק נר שמן ז' ימי אבלו הכל קודם לכתובה הנה תשלומי רפואות הוא נכון מפני תיקון העולם וכן ראוי ועח"מ סי' ק"ח סוף סעי' א' ואמנם בשארי דברים אם תערער האשה הדין עמה עש"ך סי' ק"ז ס"ק ו' עכ"ל שם:
ומ"מ חוב הח"ק אם הוא חוב המוטל על כל בני הקהלה אפילו מי שאינו מהחברא א"כ הרי הוא ככל צרכי הרבים אבל מה שחייב מפני שהיה הוא נמנה מבני הח"ק פשיטא שאין האשה צריכה לשלם כלום וק"ו מעובדא דמשאת בנימין הנ"ל הנלע"ד כתבתי בקיצור ודעת לנבון נקל שא"א להעמיד דברים כאלו על מיצוי דין תורה ממש ואחתום בכל חותמי ברכות. פ"ב נגהי ליום ה' כ"א טבת תקע"ד לפ"ק.
משה"ק סופר מפפ"דמ: