שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קמ
אחר ד"ש תלמיד לרב שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאת מעלת רבינו הגאון נ"י ומטובו קאמינא וענותו תרבני כאשר גמל עלי בחסדו לפשוט לן ספק' דדינא נא ינהיר לן עיינין גם בדבר הזה ע"ד שטר צוואה שבא לפני מהשכ"מ יעקב ותורף הענין שהשכ"מ הנ"ל כנגד ארבעה בנים דיבר ראובן שמעון לוי ויהודה ריבה לאחד ומיעט לאחד דהיינו לראובן הרבה נחלתו ולשמעון מיעט נחלתו ועוד מיעט ללוי וליהודה המעט מכולם וע"ז כתוב בשטר צוואה הנ"ל בפונקט ד' וז"ל ונגד זה מה שנתתי לבני ראובן הנ"ל כנ"ל מחוייב בני ראובן לשלם כל החובות שימצאו עלי בין בשטר בין בע"פ לנימולים וא"נ וכו' וכן מחויב בני ראובן להספיק כל צורכי אשתי רחל הנ"ל כל ימי חיי' אתו עמו בביתו הנ"ל ואמנם אם לא יכלו לשבת יחדיו מחויב ראובן לתת לה מדי שבוע בשבוע סך שני זהובי' ו"ו ועכ"ז תשאר בביתה כמקדם פונקט ה' וכו' וי"ו פונקט חיוב שיעבוד ופרעון כתובתה לאשתו הנ"ל מוטל על בני ראובן ועל בני שמעון מחצה על מחצה עכ"ל שטר הצואה הצריך לעניננו והנה האלמנה הנ"ל תבעה כבר כתובתה בב"ד ושני בני' הנ"ל מוכנים ועומדים לפרוע לה כתובתה אך זאת אומרת שאף לאחר שתקבלת כתובת' מחויבי' היורשי' הנ"ל במזונותי' או בדמי המזונות ומשמעות דורשין א"ב זאת אומרת להיות שהצוואה תרתי בבא קתני דהיינו בפונקט ד' הטיל על היורשי' חיוב המזונות ושוב בפונקט וי"ו הטיל עליהם פרעון חוב הכתובה מזה נשמע דהאי לחוד קאי והאי לחוד קאי:
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג המופלג המפורסם שלשלת היוחסין כש"ת מה' נטע נ"י אב"ד דק"ק שו"ב יע"א:
גי"ה הגיעני על נכון וע"ד שאלתו שאלת חכם ודבריו בנויים על דברי שו"ת הריב"ש סי' ת"ה וטוש"ע א"ע סי' צ"ו סעיף וי"ו והאחרונים שם וכדי לברר הדברים בעזה"י אאריך קצת הנה סוף פ' נערה שנתפתתה תני' ר' יוסף בביתי ולא בבקתי אבל מזוני אית לה ומר בר רב אשי אפי' מזוני לית לה ולית הילכתא כוותי' אלא כר' יוסף ופירש"י ור"ן דר' יוסף מיתורא דבית ב' פעמים קדריש ולכאורה רצה בזה דס"ל דבהא פליגי ר' יוסף ומר בר רב אשי דרב יוסף לא מפיק לי' ממשמעות בית אלא מיתורא וס"ל דמיגר ארמלותיך בביתי דסיפא ארישא קאי את תהא יתבת בביתי ותרי פעמים בית למעוטי ביקתי וכל זה לענין דירה אבל מזונות מאי שייכי' הכא אבל מר בר ר"א ס"ל משמעות בית אפי' לא הוה כתי' רק פ"א נמי משמעותו למעוטי ביקתי וא"כ מ"ש עוד הפעם ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותך בביתי אמתזנא קאי דאי איכא בית אית לה מזוני וביקת' לית לה:
תו אמרי' התם תבעו' לנשא ונתפייסה אבדה מזונותי' ובש"ס חדשים איכא נוסחא בפירש"י משום דהכי כ' לה כל ימי ארמלותך ר"ל כיון שנתפייסה תו לא נקראת אלמנת פלוני וכמ"ש ה"ה בהרמב"ם בנתארסה דתו לא מיקרי' אלמנות פלוני אלא אשת פלוני החי' והרב"י הוסיף ה"ה בנשתדכה בקישור וקנינים נמי נקראת משודכת של פלוני הכי הוה ס"ל לשמואל אפי' רק נתפייסה בעלמא ואנן לא קיי"ל כוותי' בנתפייסה דעדיין לא בטל ממנה שם אלמנות פלוני כיון שתוכל לחזור בו כמ"ש הרב"י אבל מ"מ סברת שמואל הי' דנתפייסה הוה כנשתדכה ונקראת על שם אותו פלוני שנתפייס' לו ולזה נתכוון רש"י:
שוב מסקי' לית הילכתא ככל הני שמעתתא אלא כהא דאמר שמואל תבעה כתובתה בב"ד אבדה מזונו' וכאן לא פי' כלום מה"ת תאבד מזונותי' ע"י תביעות כתובתה ואיך מרומז זה בלשון התקנה כל ימי ארמלותך הלא עדיין שמו עלי' אלמנת פלוני כי לא תאבד שם זה עד שתנשא או שתשתדך לאחר אמנם בגטין פ' השולח ל"ה ע"א פירש"י ד"ה אין לה מזונות מעתה דגלי' דעתה דבעי לאינסובי ואיהו לא איתני בהדי' אלא כל ימי מיגר ארמלתך בביתי שהיא אלמנה בשביל כבודו עכ"ל. פי' מייתורא דבבית"י קדייק ארמלותיך בביתי פי' לכבודי ולכבוד ביתי אבל מכיון שתתן עיניה לתבוע כתובתה שוב אינה אלמנה לכבודו אלא שעדיין לא הזדמן לה ההגון לה וצריך לומר הא דקיי"ל כהך שמואל ולא קיי"ל כאידך דתבעה ונתפייסה דהוה גילוי דעת טפי מתבעה כתובתה נ"ל דוקא תביעה בב"ד הוא נגד כבודו אבל תביעה שלא בב"ד לא ותבעה ונתפייסה לא הוה אלא כתביעה שלא בב"ד ומ"מ הוה בעי שמואל למימר שאבדה כתובתה לא מטעם תנאי בביתי דכיון דלא בב"ד הוה לא מיעקר הך תנאי אלא משום ארמלותי והוה ס"ל לשמואל דנעתק ממנה שם אלמנות פלוני ולא קיי"ל כוותי' בהא דבפיוס בלא שידוכי' לא נעקר ממנה שמו ובזיון ביתו ליכא כיון שלא תבעה כתובתה בב"ד ובזה ניחא לן בתשו' ריב"ש בסי' ת"פ הוה עובדא שכ' לאשתו שהוא מניח לה שתהא נזונות כל ימי מיגר אלמנותה יתר על כתוב' ופסק ריב"ש דנטלת מזונות מטעם מתנה שלו ולא אבדה ע"י תביעות כתובתה וכן פסק בש"ע ומ"מ פסק ט"ז סק"ז ובחלקת מחוקק וב"ש דעכ"פ ע"י אירוסין ושידוכין אבדה דגם בלשון שלו נמי כתי' מיגר אלמנות וכשתשתדך אינה אלמנותה ע"ש וק' א"כ אפי' כשתבעה כתובתה נמי תאבד דהא כתי' כל ימי אלמנותה אע"כ כל שלא כ' בביתי לא אבדה ע"י תביעת כתובה כנ"ל ונוראות נפלאתי על מורי הגאון בהפלאה בק"א סי' צ"ג שלא עמד על זה וגם על ט"ז יש להפליא דמייתי מרש"י בגטין והתם קאי אתבעה כתובה בב"ד ומדיוקא דבביתי ואינו ענין לכשתדכה דמטעם אחר אתאינן עלה ומ"מ הדין אמת כמו שכתבתי:
ומה שצל"ע א"כ איך כ' רש"י לעיל דמיתורא דתרי זימני בביתי נפקא לרב יוסף ולא בביקת' הא איצטריך לביתי לתבעה כתובה בב"ד ודוחק לומר דפליגי רב יוסף ושמואל דהא תרווייהו הילכתא ננהו י"ל דודאי בביתי השני אינו מיותר דהא איצטריך להסמיכו אל ארמלותה בביתי לומר שהיא אלמנה מחמת כבודו וביתו אבל הראשון היא מיותר והכי ה"ל למיכתב את תהא מתזנא מנכסי ותהא יתבא כל ימי מיגר ארמלותך בביתי והוה ידעי' מדסמיך בביתי לארמלותך ש"מ דתבעה כתובה אין לה מזונות דאל"ה ה"ל למכתב ותהא יתבא בביתי כל ימי מיגר ארמלותך ואכתי בביתי קמא למה לי ש"מ ולא בביקתי וכן משמע מסידור הש"ס ומלשון רש"י דמביתי קמא קדריש ולעולם כנ"ל וא"ש:
והנה גוף דינו של ריב"ש וש"ע עמדו עליו מורי הגאון בהפלאה זצ"ל והגאון בית מאיר צווח כי כרוכי' הא כל דלית' בברי ליתא בשכ"מ במה תקנה האשה לזון מנכסיו הא הוה דבר שאין בו ממש ודשב"ל בשלמא מה שאכלה בתנאי ב"ד שאני אבל בתנאי ובמתנת שכ"מ איך אפשר ועכ"פ הסכימו ב' גאונים הנ"ל שצריך שיכתב אני מניח מנכסי שתזין וכו' שנוכל לומר שהוא כמו דקל לפירותיו שנכסיו הם בעולם ומייתי ראי' מלשון רשב"ם ב"ב קל"ב ע"א ד"ה פירות נכסיו וכו' יע"ש מיהו מ"ש בית מאיר דבתוס' שם ד"ה למחצה וכו' מבואר כריב"ש דאפי' אחר פרעון הכתובה תזון ע"ש אינו ראי' דהתם תאכל פירות נכסיו אינינו בתורת מזונות אלא מתנה בעלמא ופשיטא דהנותן מתנה לאשתו אין לחלק בין תבעה כתובתה ללא תבעה ולא אתאינן עלה אלא בתזון כל ימי מיגר אלמנותה היינו במזונות ובלשון הזה וצריך לומר דס"ל להגאון ז"ל כיון שאמר אשתי הו"ל כמו אלמנותי ואי ס"ד ע"י תביעה בב"ד אבדה שם אלמנות ה"ה שם אשתו ואע"כ מוכח מתוס' כהריב"ש כצ"ל בכוונת הגאון זצ"ל אלא אכתי יש לי לפקפק ולומר דשמואל גופי' לא קאמרי' חידושי' אלא בכל ימי מיגר ארמלותך דמשמע כל אותן הימים ותו לא וקמ"ל הריב"ש דע"י תביעת כתובה לא אבדה שם ארמלותה אבל אי הוה כותב סתם אלמנותי או אשתי לא הוה שום משמעות אפי' נשתדכה או נתארסה משמע אע"ג דתו לא מיקרי אלמנותו ואשתו מ"מ אמרי' אשתו שהיתה כבר כדאמרי' בגטין מ"ב ע"א עבדי שהי' כבר ודוקא כשכתב כל ימי מיגר משמע אותן הימים ולא יותר ואין שום ראי' מהתוס' לדינו של הריב"ש:
אחר שזכינו לדין נבוא בעזה"י לנדון שלפנינו הנה בכוונת המצוה שכ' וכן מחוייב בני ראובן להספיק צרכי אשתי רחל כל ימי חיי' אתו עמו בביתו ואמנם אם לא יכלו לשבת יחדיו מחוייב ראובן ליתן לה בכל שבועה סך ב' זהובי' ו"ו ועל כל זה תשאר בביתו כמקדם עכ"ל מבואר מזה ב' דברים למעליותא דאשה חדא שתזון מלבד חיוב מזונותי' דתנאי ב"ד אפי' אחר שתבעה כתובתה שהרי כ' שאם לא יכלו לשבת יחדיו יתן לה ב' זהובים ו"ו לשבוע ואי בתנאי ב"ד אכלה אטו בדידי' תלי' להטיל פשר זה ביניהם הלא ע"כ יזין אותה עפ"י שומת ב"ד כפי הצריך לה מידי שבוע בשבוע וידוע כי לפי הזמן א"א להסתפק בסך מועט כזה בכל שבוע ועוד מדכ' שתשאר בביתה כמקדם וק' צריכא למימר שתדור בביתו כמקדם אע"כ אאחר שאבדה דירה ומזונו' עפ"י תנאי ב"ד מ"מ תדור ותזן עפ"י צוואתו ואידך למעליותא דאיתתא מדכ' כל ימי חיי' משמע אפי' לעולם לכשתנשא לאחר נמי ואע"ג שכ' אשתי משמע כל זמן שהיא אשתו ז"א מדלא כתב בביתי וגם לא כ' כל ימי מיגר י"ל אשתי שהיתה כבר וכמ"ש לעיל אך נהי כי כן היתה כוונת המצוה ולשון השטר מ"מ כיון שלא הניח לה מנכסיו כך וכך שתזון ממנו ותדור בו (עיי' תשו' הרא"ש ריש כלל פ"ג) לא קנתה המזונות עכ"פ ואין ממש בצוואה זו אך עכ"פ הבן שקיבל יותר מחלקו המגיעו על תנאי שיזון אלמנותו אם לא יקיים התנאי הזה גם הוא לא יקבל יותר משאר אחיו כשיעור הזה וינכה לו מחלק הטופיינא שלו לפי שיעור שרצה האב ליתן להאלמנה ואותו השיעור יתחלק בין יורשי דאוריי' שוה בשוה ע"כ טוב להכניסן בפושרי' באופן שתתרצה האלמנה למחול לו תביעתה ואז יעמוד גם הוא בשלו ודעת לנבון נקל הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי א"נ. פ"ב נגהי ליום עש"ק וי"ו טבת לפ"ק:
משה"ק סופר מפפד"מ: