שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קלב
ה' ישפות שלומו מגבהי מרומו לי"נ הרב הגאון המפורסם ע"ה פ"ה כקש"ת מה"ו סענדר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק רעכניץ יע"א:
להיותי כעת מוטרד מאוד ומצותו דפר"מ עוברת עלי להשיבהו על כל פנים עם מכ"ד וגם התנה שאקצר באמרים ע"כ ההכרח לעשות רצון יראי ה' ואומר בתחלה אודת הרב שנסע לא"י והניח אשתו ערטלאי וביתו ריקם ועתה ציוה בכתבו לתת לה החומש מהמקובץ לשלוח לו לשם והדבר ידוע שאינו מספיק לה בצוק העתים הללו ודעת פר"מ לעכב כל המעות המקובץ ע"י הגזבר הידוע ולתנו לה וכבר גליתי דעתי שלפע"ד הדבר קשה מאוד הואיל ומתחלה לא ניתן אלא לפרנסתו להוציאו בא"י לא נוכל לשנות מדעת הבעלים אלא שמעלתו חזר ופקפק דמזונות האשה שאני דכגופו דמי והוא כ' לה ואנא אפלח ורמז לעיין בב"ש סי' ע' סק"ח:
ושלא להוציא תקלה מת"י ח"ו ההכרח לברר קצת מה שרמז לדברי ב"ש לא הבנתי מה ענינו דשרש הדבר הוא פלוגתת ר' אלי' ור"ת שבתוס' כתובת ס"ג ע"א ד"ה באומר איני זן שר' אלי' ס"ל מדכתב לה ואנא אפלח ש"מ שצריך להשכיר עצמו למלמד וכדומה לפרנס אשתו ועל זה כ' בחלקת מחוקק וב"ש הנ"ל דאפי' להמציא לה מזונות לפי כבוד' צריך להשכיר עצמו דהרי כתב אפלח ואוקיר משמע להשכיר עצמו משום כבודה ואמנם ר"ת פליג דואפלח פירושו שיעבוד בתוך ביתו ולא להשכיר עצמו מיהא לכ"ע חמיר עכ"פ משארי בע"ח דהכא אין מסדרי' כלל להשאיר מזונות שלשי' יום לעצמו אלא אפי' לית לי' אלא מזונות יומו צריך להאכילה עמו כמ"ש הטור שם בשם רמ"ה אמנם כל זה אי הי' לו לעצמו מעות אבל מה שגבו עבורו לצורך מזונותיו בארץ הקדושה מה ענין זה לאנא אפלח הלא הממון אינו שלו ומעיקרא לא נתנו לו המתנדבי' אלא להוליאם בא"י ואלו הי' הוא בעצמו רוצה לאכלו בח"ל ה"ל גזלן ומשנה מדעת הבעלי' ובזה נדחה מ"ש פר"מ דאשתו כגופו ולא יהא אלא גופו הלא גם הוא בעצמו אינו רשאי לשנות מדעת המתנדבי' בענין זה:
ואפילו לדעת רבנו שמחה שבמרדכי פ"ק דב"ב סימן תצ"ח שהמקבץ לפרנסת אשתו ובניו בע"ח בא וגובה ממנו משום שהעני רשאי לשנותו לכל מה שירצה וממילא משועבד לבע"ח מ"מ מודה הכא מכמה טעמי' חדא דנהי דהוא יכול לשנותו מ"מ הגזבר אינו רשאי עד שיבוא ליד עני והכא עדיין ביד הגזבר עד שיעשהו הוא שליח ליתנו לאשתו עבורו אז מקרי יד גזבר כידו לענין זה ועוד הכא אפי' הוא אינו יכול לשנותו דמודה ר' שמחה באם כ' בכתב קבוצו שנודרי' לפרנסת אשתו ובניו שאין הבע"ח גובה ממנו והכא הרי נקבץ הממון להדי' ע"מ לשלחו לשם ואם משנה ה"ל גזלן ומכ"ש לדעת החולקי' על ר' שמחה והוא שם בהגה' מרדכי דב"ב דף רנ"ג סוף ע"ב בהגה' המתחלת וההיא דפאה וכו' שפסקו בש"ע י"ד סס"י רנ"ג שא"א בשום אופן לשנות מדעת הבעלי' לכאורה:
שבתי וראיתי שיראה מ"מ הדין עם מעלת כבודו מטעם שאפרש והוא בתחלה אקדים שבריא לנו שלא לכפותה לעלות לשם א"י מטעם שכ' בפסקי מהרא"י סי' פ"ח ע"ש ומטעם שכ' באריכות במעיל צדקה סי' כ"ו ובסוף התשובה מסיים וז"ל ועכ"פ אלו הנוסעי' לשם וצריכי' עי"כ להתפרנס מן הצדקה ואלו הי' בח"ל הי' יכולי' להתפרנס ממעשי ידיהם לא טוב עושי' וכו' יע"ש כי דבריו מתקו לחיך:
וביום שמחת תורה העבר הגיע לידי מכתב מירושלים עה"ק מאחד מתלמידי היושבי' שם והאגרת נכתב ביום א' ט"ו אב העבר ושם ספר מגודל הדוחק שיש להאשכנזי' שמה וגודל שנאת הספרדי' עליהם ממש כמ"ש בפסקי מהרא"י הנ"ל ושם נאמר שהרב הזה אשר אנו עוסקי' בו הי' שם לבז וכלימה ואלמלא התלמיד הנ"ל הי' בעוזריו לא הכניסו אדם לביתו ובסופו מסיים שראוי להכריז שאל יסע אדם לשם אם לא בכיס מלא מעות וכולי האי ואולי מכל זה נ"ל שאין לכופה לעלות לשם ויעיי' סס"י ע"ה בש"ע וב"ש:
וכיון שע"כ חייב לזונה ורע ומר המעשה הזה לעלות לשם ולא לצאת י"ח פרנסת אשתו א"כ מהראוי לכופו עכ"פ בכל מיני כפיות ונגישות שבעולם דלאו כל כמיני' לעלות לא"י ולהרעיב אשתו וא"כ לא מיבעי' אותו החומש אשר ציוה ליתן שנוכל לתנו לה ולא מקרי משנה מדעת הנותני' כיון דכל מגמת כוונת הנותני' להחזיקו שם בארץ הקדושה ואם לא תהי' מזונות אשתו קבוע בכאן הרי נכתוב עליו תמרורי' בחרם ושמתא לאנשי ארץ הקדושה ויהי' מוכרח לעקור משם ולשוב לח"ל א"כ הרי בטלה כוונת הנותני' שרוצים שיקבע דירתו בא"י משא"כ כשנותני' לה החומש שתוכל להתפרנס בו יהי' זה גרם להחזיקו שם והרי נתקיימה כוונת הנותני' עי"ז ושפיר דמי אלא אפי' אם נראה לעין כל שאין זה מספיק לכדי פרנסתה לפי צוק העתי' נוכל להוציא מיד הגזבר שכיון שציוה ליתן לה חומש הרי גילה דעתו שרוצה לזונה אלא שסבור ששיעור הזה יספיק לה וכיון שאינו מספיק לה נותני' לה כראוי ודומה להא דס"פ מציאת האשה האומר תנו שקל לבני בשבת וראו ליתן להם סלע נותני' להם סלע ואפילו למ"ד התם אם אמר אם מתו ירשו אחרים תחתיהם אין נותני' להם אלא סלע וה"נ הא אמר שהנותר ישלחו לשם וא"כ שלא בדין להוסיף לה הא כבר בררנו שלא יפה עשה בזה ויפה כ' מעלתו מדברי ב"ש סי' ע' סק"ח שחייב לזונה לפי כבודה ולאו כל כמיני' לגזול אשתו ולשויי' נפשי' רשיעא ולישב בהר מרום הרים מקדש ה' ומ"מ אם דעתו הרמה מסכמת טוב להתרות בו בתחלה ובין כך תסתפק בהחומש אשר הרשה ליתן לה ומותר המעות יהי' מונח ביד הגזבר עד בא תשובת הרב משם:
ומה שהשיב קצת על דברי בהלכות שמחות איני שוה עמו ולא אאריך רק מה שבקשה נפשו היפה לחוות דעתי אם נישואי' מבטלי' גזרת שלשים ופשוט בעיניו שאינו מבטלת גזירת שלשים גם דעתי כן מתחלה ולפע"ד הי' פשוט בעיני כל הפוסקי' ומשום כן השמיטו וצריכי' אנו לדברי אגדה האומרת שהרגל מבטל גזירת שלשי' משום שעיקור האבילות על דין הנשמה וע"י הרגל נפטרה מן הדין ואינה חוזרת לדין אחר הרגל ומשום כן א"צ להתאבל אחר הרגל וזה שייך ברגל ממש אבל נישואי' שאינו אלא י"ט שלו לא נפטרה הנשמה מדינה ודי ששמחתו דוחה אבילות אבל אחר שעברה השמחה חוזר למקומו כנ"ל בפשוט וכדעת פר"מ וה' ישמחנו כימות עניתנו ועל תשובתו הרמה אצפה מה לעשות בענין הנ"ל הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד יום ג' י"ב טבת תקסד"ל.
משהק"ס מפפד"מ: