שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קל

שלום וכ"ט לה"ה הרב המופלג דיין מצויין ומופלא כש"ת מה"ו נתן נ"י דיין דק"ק צעהלים יע"א:

גי"ה הגיעני ומה שנצרך לדינא בכתוב' גרושה שלא נכתב מתרכתא שכ' רמ"א סימן ס"ו סוף סעיף י"א שצריך לכתוב כן וכן הוא במהרמ"מ והעתיקו ג"כ בנחלת שבעה וכן נוהגי' כל ישראל ומעלתו יצא לחדש שנעלם מכולם דברי תשב"ץ ח"ב סי' קפ"ג שכ' דלא הנהיגו בני עירו כהרמב"ם הנ"ל ואני אומר אלו הי' התשב"ץ קמן הי' מצריך כתובה אחרת או להתפיס מטלטלי' ולכתוב כתובה אחרת אחר החופה:

המעיין בתשב"ץ יראה כי עיקור טעמו דמי שישא האשה ידע שהיא גרושה מהראשון דאי היתה אלמנה א"כ ה"ל קטלני' ואסורה לשלישי הלז וע"כ ידע שהיתה גרושה מא' משני הבעלים וממילא לא תינשא לכהן ומ"ש עוד גירושי' אית לי' קלא אינינו אלא סניף שהרי כ' שבכתוב' ארוסה שכתובתה מאתים גם הוא הי' חושש לכתוב מתרכתא ולא סמיך אקלא דגירושי' אך עיקור הוא משום שהיא קטלנית וזה לא שייך בארוסה למ"ד מעיין גורם ע"כ חשש לה אבל עיקור סמיכתו משום קטלנית וכיון דליכא חשש כהן טוב שלא להזכיר בושתה שנתגרשה ונתגנה על בעלה כל רואה יראה ויבין כי כך היא כוונתו:

ובזה ניחא דלא קשי' מאי רב גוברי' לחלוק על הרמב"ם מסברת הכרס בלי ראי' מש"ס כלל ואין זה מדרכו ולא דרך הפוסקים וטובי' ממנו אך הרמב"ם לטעמי' דלא חייש לחשש קטלני' ואמר שאינו אלא ניחוש בעלמא משו"ה חשש לכהונה אבל התשב"ץ ככל המון הפוסקים דחיישי' לקטלני' א"כ אזדא לי' חשש כהונה וא"כ מהי תיתי לגנות אשה על בעלה:

וכיון שזכינו לדין לדידן דמקילינן טובא באופני' הנזכרי' בהגה' סי' י"ג א"כ הדר' חששא לדוכתי' שמא בעל השני הזה ימות מיתה מקרית ולא טבעי' וליכא משום קטלני' ותנשא לכהן וא"כ הכרח גדול הוא להזכיר מתרכתא:

וזולת זה לו יהיבנא אלו ראו הראשונים הללו דברי תשב"ץ הוה הדר' בהו פי' והי' מפרסמי' להנהיג שלא לכתוב מתרכתא אבל השתא שהנהיגא גבן כמ"ש רמ"א וכל ישראל יוצאים ביד רמ"א אפילו יהי' התשב"ץ לפנינו יחוש שאם תבוא הכתובה לפני השלישי שהוא ידין שע"כ אינינה גרושה שהרי נהיגין לכתוב מתרכתא וכאן לא כ' מתרכתא ע"כ לא יפה נעשה בנידון שלפניו והחדש אסור מן התורה בכל מקום ור"א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם אמר אף החדש אסור בכל מקום והוא הלצה נאה:

ולכאורה הי' ראוי לומר שהכתובה פסולה שלא נכתבה על האשה הלז שהיא גרושה ונכתב אלמנה והרי אחרת היא אך מהרמ"מ נזכר בזה וכ' שמ"מ אינה פסולה דגרושה נמי נקראת אלמנה דאחז"ל ריש כתובו' בועז אלמן שנשא אלמנה הוה והרי רות נישאי' בגיותה וקרי לה אלמנה מיהו אין ראי' משם כולי האי אלו דבריו ז"ל. ואומר אני לפ"ש חז"ל אלמנה על שם מנה א"כ כל שגובה מנה יוצדק שם אלמנה ולא כותבי' מתרכתא אלא משום חשש כהונה אבל גם שם אלמנה יצדק אי לא דכתב ארמלתא והנה לכאורה רות שנתגיירה יותר מבת ג' שני' ויום א' פסולה לכהונה ובכיון אחז"ל אלמון שנשא אלמנה הוה ולא שנשא בעולה לומר שבכתוב' נכתב אלמנה ולא חשו לכהונה דימי' רבי' ניקשיתי בקרא משמע מחלון וכליון נשאו ערפה ורות נמצא ערפה אשת מחלון ורות אשת כליון ולבסוף כתי' אשת מחלון קניתי ומצאתי בס' שמחת הרגל בשם המדרש בכליון בעל רות מת ויבמה מחלון ושוב מת גם הוא ע"ש נמצא הי' רות קטלנית ואמרתי משו"ה הקדי' בועז לגואל לקנות חלקת השדה לומר מצות גאולת קרובי' כדאי להגן דשומר מצוה לא ידע דבר רע אע"ג דמצות יבום לא תגן כאשר כבר מת יבמה הראשון וגם כי אינינו יבום גמור כ"א יבום נוהג בקרובי' מ"מ מצות גאולה שהוא מ"ע כמ"ש רמב"ן פ' בהר היא תגן ומ"מ לא אבה הגואל וי"ל מ"ש לבלתי לכת אחר הבחורי' אם דל ואם עשיר לפמ"ש שרצה נב"י להתיר להנשא לבחור עני שהיא תפרנס אותו אז לא שייך מזלא גרם ע"ש ע"כ אמר לה לבלתי לכת אחר הבחורי' אם דל אם עשיר דיש סברא בדל שאינו יכול לפרנסה יותר מבעשיר שלא ירצה לישא קטלני' מ"מ דברי נב"י לא נ"ל לדינא וכבר כתבתי עליהם במ"א וחלילה לסמוך על זה נחזור להנ"ל ע"כ בכתוב' בועז לרות שפיר נכתב אלמנה וליכא למיחש שישאנה כהן אחר בועז כיון שתהי' קטלני' וליכא מצוה וליכא מידי דלא רמיזא רק חדשות לא נעשה כי עושה חדשות בעל מלחמות וה' ישפות שלומנו הכ"ד א"נ. פ"ב עש"ק י"א סיון תקצ"ו לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ: