שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קכט
החיים והשלום וברכת השנים הטובו' יעלו ויגיעו לראש הרבני המופלא ומופלג כבוד מה"ו ישראל נ"י:
אודת משודך שמת והכלה מחזקת בדורונות וטוענת על היורשי' הנה זה ימים לא כבירי' כתבתי תשובה בנידון זה במעשה שהי' ממש כזה ע"כ אעתיק לו דברי ההמה [כנראה היא סימן הקודם]:
אמנם לפי משמעות מעלתו טוענת המשודכת בבריא שהמשודך נתן למתנה מפורשת ואמר בברור שאינו נותן מטעם השידוך רק במתנה גמורה הנה בטענה זו נראה שהמשודכת היא מוחזקת ואין זה ענין לתפיסה שהזכיר מעלתו כי תפיסה שייך במה שתפס שלא ברשות או שבא לידו בתורת פקדון ומחזיק בו דבר אחר אבל מי שהוחזק בדבר מהבעלים בעצמם מרצונם והטענה היא על מה ניתן לידו זה אומר על תנאי כך וכך וזה אומר במתנה גמורה ישבע המוחזק היסת ויפטר ואם שכנגדו טוען שמא יחרים סתם אלא דהכא נ"ל קצת כטוען נגד המנהג והחזקה שהחתן יתן מתנות ויאמר בפירוש שנתנם שלא לשם דורן כלה ועליה להבי' ראי' וטוב לבצע הריב:
ואשר שאל ע"ד עשיר נכסים שיש לו בנים ובנות ומשום טעם ידוע לו נתרצו הוא ואשתו לפרוש זה מזה מתשמיש המטה ועתה אותה נפשו לדעת בהגיע זמן טבילתה אם תוכל לטבול כדי להצניעה הדבר שלא ירגישו בני הבית ומ"מ יהי' פרושים זה מזה:
תשובה יפה לה לטבול עצמה בזמנה מטעם אחר כדי שיהי' להבעל עכ"פ פת בסלו אם ירצו לחזור ממחילתם ויכולי' להזדקק זע"ז כדי להשמר מיצה"ר אמנם בגוף הדבר אם עשו כדין בהסכמה זו לא נשאלתי ואנכי לא ידעתי לא מיבעי' אם ע"י פיוס פתה את אשתו למחול לו עונתה לאו שפיר דמי למיעבד דמחמת בושה מתרצה ולבה בל עמה ועיי' בש"ע א"ע סי' מ"ו סעי' ה' ובב"ש שם סק"ז עוד אסור לו לעשות כן מטעם בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך כמבואר בבית שמואל סי' א' סק"א ואולי יש לו בזה טעם הגון וראוי ואנחנו לא נדע ועיני מעלתו לנוכח יביטו הבטה לטובה בתשובה המועתקת פה ולקצר אני צריך וה' שנותיו יאריך הכ"ד החותם בברכת השנים. פ"ב יום ה' כ"א אלול תק"ע לפ"ק
משה"ק סופר מפפד"מ: