שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קכה
שלום לי"נ הדיין המצוין המופלג החרוץ מה"ו נפתלי נ"י דיינא דק"ק מיקאלאש יע"א:
הגיעני נעימת בימינו אודת זוג שאחר חיתונם בקרוב ילדה האשה והוא והיא מודים שממנו נתעברה באופן שאין כאן ספק מטעם מינקת חברו ונתעורר מעלתו על שנכתב בכתובה שתחת החופה בכתובת בתולה ונמצא כתוב בס' דגול מרבבה שבגליון ש"ע א"ע סי' ס"ו מפותת עצמו אם היתה בוגרת שמחלה על הבעילה הראשונה שוב אין לה ממנו אלא מנה ומעלתו האריך ומתוך דברנו יקבל תשובה על רוב דבריו ישמע חכם כמותו ויוסיף לקח וממילא רווחא שמעתתא בעז"ה:
אמת נכון הדבר אע"ג דתנן ר"פ אעפ"י שאם רוצה להוסיף מוסיף ודעת הר"ן שם שיכול לכלול התוספת בסכום א' עם הכתובה בסתם ודלא כמרדכי מ"מ מודה הר"ן דלא מצי למכתב דחזי ליכי מדאורי' ולזה נתכוונו תוס' בכתובו' י"ב ע"ב ד"ה ב"ד של כהנים וכו' וכ"כ בחלקת מחוקק סי' ס"ו סק"ל ודלא כתי"ט ר"פ אעפ"י והנה מעלתו כ' דמשו"ה פסק רמב"ם דאם כ' כתובה לארוסה אינו גובה אלא מבני חרי משום דס"ל כהר"ן דכולל העיקור והתוס' בלשון א' וחיישי' שיטרוף גם התוס' ממשעבדי כמו שטר שיש בו רבי' שאינו גובה אפי' הקרן ודבריו תמוהים תינח אם הוסיף לה ומה יענה אם לא הוסיף לה כלום ואפ"ה אינה גובה ממשעבדי ועוד הא אית לה הכירא דלא כ' דחזי ליכי וידועה הלקוחי' ולא אתי למטרף והנה דעת רמב"ם פ"א מה' נערה ובטור א"ע סימן קע"ז דנושא מפותת עצמו כתובתה מאתים ותוכן כוונתו כיון שמחויב קנס על הבעילה הראשונה או שישאנה א"כ כשהוא נושא נהי דנפטר מהקנס לשלם מיד אבל עכ"פ כתובתה נמשכת אחר הבעילה הראשונה ונהי דמשנה למלך הקשה על זה כיון דתשלומי קנס על הבעילה הראשונה כבר שילם ע"י שנשא אותה לאשה והכתוב' מתחייב על הבעילה מנישואי' ואילך והיא היתה אז בעולה מ"מ הרמב"ם ס"ל כנ"ל כיון שהנישואי' הי' חלף חיוב הקנס א"כ כשתצא ממנו ישלם כתובה כסך הקנס ועל זה כ' דגול מרבבה דהיינו קטנה ונערה שהקנס לאבי' אבל בבוגרת שאין לה קנס ובשגם כי בעילה ראשונה מחלה מדעתה א"כ אפי' נשאה אח"כ אין לה אלא כתובה מנה דבהא גם הרמב"ם מודה ודפח"ח. ולא ידעתי דברי מעלתו בזה שלא ירד כלל לעומק הענין ובעיקור ק' מ"ל על רמב"ם יראה סברת רמב"ם עפ"י מ"ש רמב"ן פ' משפטים דלכן יתן לה כמוהר הבתולה על שפגמה בעיני הבחורים שהי' דרכם לתת לבתולה מאתים אפי' אינו דאורי' מ"מ המנהג הי' כך והוא בפתויו גרם להאב הפסד מוהר הבתולה ע"כ ישלם כמוהר הבתולו' ע"ש והנה י"ל לרמב"ם אם הוא ישא אותה איך יפטור מסך הזה שפגמ' לפני הבחורי' אם לא יתן הוא לה כמוהר הבתולו' ומ"מ ממילא מובן בבוגרת וא"נ יתומה מחלה על בעילה הראשונה שפגמה לפני הבחורים ממילא אין לה אלא מנה:
איברא נ"ל דאין אלו נאמרי' אלא במפותה בוגרת דעלמא ונשאה אח"כ אבל במשודכת שלו וכבר נכתבו ביניהם תנאי' בקנס וחרם כנהוג שלבה סמוך ובטוח שתנשא לו ואין עיניה תלויות על הבחורי' אלא עליו היא נושא נפשה ואדעתא דהכי אפקרא נפשה לגבי דידי' שהוא ישאנה ויהי' כתובתה ממנו מאתים כמוהר הבתולות בודאי לא מחלה אלא אדעתי' דהכי. והנה כבר על מדוכא זו ישב מהרי"ק ז"ל בשרש קכ"ט ורמז עליו בב"ש רס"י קע"ז ותוכן דבריו שם דהמפתה בתולה ואפי' התנה בשעת פיתוי שישאנה מ"מ אינו מחוייב לישא אותה כי היא מחלה ולא הוה מחילה בטעו' כיון דאפקרא נפשה לבעילת זנות ומוכיח כן מש"ס כתובו' מ"ב ע"א דפריך פשיטא מדקא יהיב מפתה וכו' והנה התם מיירי לכשלא יכנוס כמבואר ל"ט ע"ב ופשטי' דקרא מיירי מפותה לשם אישות כמבואר בקידושין מ"ו ונהי דפיתה לשם אישו' מ"מ לא נתקדשה לו בביאה זו דהרי בריצוי האב תלוי הקידושין (וכ"כ להדי' תוס' ישנים ל"ט ע"ב ד"ה לכשיוציא וכו' ע"ש ומ"ש שם תוס' ד"ה מפתה וכו' ע"ש היינו אם רצה האב ובזה נדחה דברי בית מאיר רס"י קע"ז) ואם לא יכנס אעפ"י שפיתה לשם אישות מ"מ פשיטא לש"ס דמחילה הוה א"כ מוכח מזה דלא הוה מחילה בטעות אלו תוכן דברי מהרי"ק בקיצור בהוספת ביאור שכתבתי בין שני חצאי עגולי':
ואמנם הגאון בית מאיר פליג עליו בחוזק יד דלמה יגרע משאר אתנן זונה וקצת ראיותיו דחיתי במקום אחר מ"מ קצת מהנה המה כראי מוצק וע"כ אמרתי עכ"פ מהרי"ק נמי לא אמרה אלא בפנוי' דעלמ' וע"י הפיתוי הזה תנשא לו זה לא נימא אבל במשודכי' שכבר נתקשרו בחרם וקנס ולא הי' הפיתוי כדי שתנשא לו אלא הואיל ועתידה להנשא לו משו"ה נתפתתה לו והואיל נתיאשו משארי בחורים ונתיחדה לו א"כ איך תפסיד עי"ז מאתים שלה ואפי' אם יתעקש אדם לומר שאם הבועל הזה אינו רוצה לכתוב מאתים לא נוכל לכופו אבל עכ"פ אם כ' לה מאתים דחזי ליכי איך אנן ניקום ונימא לי' דלא חזי לה ממנו ובודאי חזי' וחזי' וראוי' ומחויב הוא לכתוב כן ותל"מ הנלע"ד כתבתי והריני חותם בברכה. פ"ב יום ד' כ"ד שבט תק"פ לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: