שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן קיד
שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג הותיק המופלא כש"ת מה' שלמה זלמן נ"י אב"ד דק"ק מארגרעטא יע"א:
נעימות הגיעני נידון מי ששדך בנו לא' שיש לו בת בקישור חתנים וחרם וקנס כנהוג והי' באהבה וריעות זע"ז בכל זמן ועידן כנהוג ובפתאום שלח אבי הבת המתנו' לחזרה לאבי הבן ותולה בבתו כי א"א לרצותה להיות עם המשודך הזה ועמד ושידכה עם אחר בלי העמדה לדין כלל כי א' מעורכי הדיינין א"ל כי פטור מן הכל הואיל והבת ממאנת:
הרשב"א בתשו' סי' תשע"א הביאו הרב"י וביתר ביאור בד"מ בא"ע סי' נו"ן כתוב לאמור בא' ששידך בת בתו ושוב מיאנה המשודכת ופסק שהזקן פטור מקנס כי אונס רחמנא פטרי' וכי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה ולא איפייס' מיהו הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות ע"ש כוונתו אמ"ש במס' גיטין למ"ד ע"א וה"נ יטעון האב עשיתי כל טצדקי דאפשר למיעבד ולא נתפייסה ומה יש לי לעשות האמנם אם שקר ענה ולא פייסה בכל יכלתו אינינו אונס ומכ"ש אם הוא הגורם הרי הוא חייב בקנס אלא מייתיב בתיבנא דליבא והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות וכ' בד"מ ומביאו גם ב"ש שם סקט"ו דבמרדכי פ"ק דב"מ לא משמע כרשב"א וראיתי שם ולא הבנתי שום משמעות פלוגתא דהתם הוה עובדא שאחר מיתת האב נשתדכה לאחר ופטר הבני' מלשלם קנס שחייב אביהם שהרי נאנס שמת ואלו הי' חי הי' מפתה אותה אלו דברי תשו' מהר"מ מר"ב שבמרדכי שם ומשמע להד"מ דאלו הי' חי לא הי' אונס ובודאי כן הוא אי לא הי' מפתה אותה כלל אבל אה"נ אי טען שעשה כל יכולתו ולא הועיל דהוה אונס דלא יכחיש ש"ס ארוך דגיטין למ"ד הנ"ל אטו תרקבי דדינרי וכו' ובב"ש נדפס בטעות ת"ה סי' נ"ה וצ"ל חה"מ סי' נ"ה וע"ש דיני אונס הנ"ל:
ובתשו' רמ"ע סי' פ"א הי' עובדא כנ"ל אלא דהתם טענה המשודכת שאינו בריא אולם ופטרו משבועה מפני שאפי' האב הגורם לא מחייב אלא מדיני דגרמי ולא ברי' הזיקא ע"ש ודבריו מאוד תמוהים מאי גרמי שייך כאן וכי אנו מחייבי' על שגרם אלא שחייב עצמו לפייס הבת במה שיכול ומכ"ש שלא יגרום להיפוך ואם לא עביד כל מה דאפשר מחייב לשלם הקנס אלא מ"מ א"א להשביעו על טענת ספק כי אין לנו טענת ברי שהוא נתעצל ולא פייס ומכ"ש שגרם ע"כ שבועה אין כאן ובתשו' עה"ג סי' ע"ד נכנס בעובי הקורה להפך בזכות תלמידו ורצה להשביע להאב וגם לחייב הבת בבושת צורבא בלי שום טעם שהי' לה רק שטוב לה נער רוכב סוס וע"ש ובכל זה לא נ"ל ובבית מאיר סי' נו"ן חולק עליו ג"כ.
אבל אני תמה מאוד על הגאונים הגדולי' האלו אשר קטנם עבה ממתני איך העלימו עיניהם הקדושי' מדבר פשוט הרי כל עצמו של הרשב"א בנוי על שהאב אונס דיטען עשיתי כל מה שביכולתי ולא נתפייס' ומה לי לעשות עוד ותרקבא דדינרי אין ביכולתי וכן פירש"י בגיטין למ"ד ע"א וז"ל אטו תרקבא וכו' והרי אין לו ואונס הוא והרי פייסה במה שבידו לעשות ולא איפייס' וכו' עכ"ל נמצא אי ידעי' דהוה ביכולתו לפייסה ולא עביד הרי חייב בקנס ועובר חרם ונניח שיטעון שפייס' בכל יכלתו ולא אפשר יותר ונאמין לו זה עכ"פ אסור לו ליתן להנדן למשודך השני ולסייע כלל בשום סיוע של נישואי' שהרי זה בידו עכ"פ ובתשו' הרשב"א הנ"ל לא נזכר כלל מהפרזת נדן ושם הוה עובדא בבת הבת היתה והיתה יתומה ויש לה נדוני' וכל צרכי נישואי' מירושת האבי' והזקן הזה איננו אלא כאפוטרופס ויועץ וכיון דטוען שלא נתפייסה מה לעשות יותר אבל היכי שהנדן משל האב לא ידעתי איך רשאי ליתן לה נדן ולהתעסק כלל בשום צרכי שידוכי' להשני אם לא שתברר מה שנולד לה אחר שהי' אהובים זה לזה וכמו שבתשו' מ"ע הנ"ל שנודע לה שאינינו בריא אולם ולא גרע מאחר נישואין אם טוענת מאיס עלי ומתבררת טענתה בב"ד ואז מחויב האב ליתן לה נדן כדכתי' ואת בנותיכם תנו לאנשי' ולא להשיאה למי שמאוס לה אך בטענה מבוררת כדין מאיס עלי אבל כנידון שלפנינו שהאב משדכה מיד לאחר הרי לפנינו שאיננו אונס כי מי מכריחו לתת לה נדן ע"כ ראוי להחרים עליו שלא ליתן לה נדן ולא להתעסק לשום צרכי נישואי' עד תעמוד למשפט ותברר טעם מיאוסה בהראשון ויתן לו ב"ד רשות לשדכה לאחר או יפייס הראשון וימחול לה אבל לא זולת זה:
ואם ישאל מה מוסף חרם זה על הראשון שכבר קיבל בשעת תנאים דבאמת חרם בכתב הוה חרם דלא כנב"י כמ"ש במקום אחר [עיין ח"ס חלק יו"ד סי' ר"כ וסי' רכ"ז] יש ויש דהעובר על חרם שקיבל אינו מוחרם אך מקרי עבריין עובר על חרם וכשאין מחרימי' אותו ונחרימהו בפועל יקשה עליו וכן ראוי להורות לגדור בפני פריצי' הפורצים גדר עולם וה' יגדור פרצות עמו ברחמיו הכ"ד א"נ: פ"ב נגהי ליום ה' ב' דחנוכה תקצ"ו לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: