שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן עז
שלום ורב טוב לי"נ הרב המאה"ג המופלג חרוץ ושנון זית רענן יפה פרי תואר שופכני וביישני כש"ת מו"ה אלעזר נ"י אב"ד דק"ק מג"ד יע"א:
יקרתו הגיעני וכפל דברי' אשר הי' בינו וביני פא"פ אודות אשה אשר התקוטטות עם בעלה ואמרה טמאה אני ואחר ל' יום נתפייסו זע"ז ואמרה טהורה הייתי ומחמת קטט אמרה כן היום בפתחי ספרים מצאתי שכבר כתוב על גליון ש"ע י"ד שלי סי' קפ"ה כתבתי ז"ל אמ"ש הש"ך סוף סק"ה אבל בכה"ג דעיקר אמתלא תלוי וכו' כתבתי ולפ"ז מ"ש ט"ז וב"ש בא"ע סי' י"ט סק"ב דלאחר שלשים יום לא מהני אמתלא ע"ש אם לא הי' אפשר בענין אחר מהני אמתלא עד עולם וכ"כ עצי ארזים שם ונלע"ד ראי' ברורה דהרי רמ"א בתשו' מייתי ראי' מיצחק דכתי' ויהי כי ארכו לו שם הימים ע"ש והתם ארכו ימים ואפ"ה מהני אמתלא כיון דא"א בענין אחר עכ"ל שם על הגליון וצ"ל דלוקי' כשם שלוקי' בשלבשה בגדי נדה ולא חיישי' דלמא אית לה אמתלא המועיל על מעשה רב וכעובדא דתשו' רמ"א ותי' האחרונים דעיקר ראית רמב"ן מדלוקי' ולא הוי התראת ספק עיי' תפארת ישראל דלמא תתן האשה אמתלא והיא לא ידע כשקבל התראתו ויפטר הבועל וזה שייך באמתלא פשוטה דשכיח טובא אבל ליתן אמתלא המספקת ללובשת בגדי נדה לא שכיחא ועל הרוב לא תמצא אמתלא כזו והוי התראת ודאי דלוקי' על הרוב וכמ"ש תוס' בנדה מ"ו ע"ב ד"ה ר' יוחנן וה"נ דכוותי' אמתלא המספקת לאיחור זמן שלשים יום לא שכיחא ולעולם מהני אמתלא:
ואמרתי מה יענה הגאון קצה"ח בספרו אבני מלואים לא"ע סי' י"ט בענין זה ומצאתי שכ' לעיין בספרו שב שמעתתא שמעתא ו' מפרק יו"ד ואילך ועיינתי שם ג' פרקים זא"ז מצאתי ככל הדברי' וכל החזיון אשר דבר ושנה וכ' מעלתו ממש אות באות וממש אותו הלשון ואותן הראיות לא פיחת ולא הותיר כ"א אשר אבאר:
א' מעלתו הביא ראי' ג"כ ממ"ש רמב"ם מי שקנא לה ונסתרה ושוב העיד ע"א שנטמאת וכו' אותה ראי' ליתי' שם וגם מעלתו חזר בו ולא כתבה במשנה תורה שלו כי הבין חולשתו דהתם אפי' הבעל מכחיש הע"א לוקה הואיל וקינא לה ונסתרה כמ"ש אלי פא"פ ועתה ראיתי כי ג' דינים ע"א אומר חלב כליות וע"א אמר נדרת בנזיר וע"א אמר נטמאת אחר קינוי וסתירה הנ"ל ושלשתן אעפ"י שמפוזרים ברמב"ם נשנו זה אצל זה בירושלמי דנזיר ודסוטה ואבאר לקמן אי"ה:
ב' מכ"ת אמר וכתב שעד עכשיו נעלם מכל גאונינו דברי תוס' רי"ד בשם הירושלמי דבעי' שלשים יום להתחזק זה לא כ' שם מטעם שהרי דברי תוס' רי"ד אלו אינם מציאה חדשה הרי כל האחרונים הביאו זה בשם ש"ג ס"פ עשרה יוחסין והוא מהריא"ז שכ' עפ"י זקינו תוספ' רי"ד מספר קונטרס הראיות שנקרא ספר המכריע אשר אפס קצהו בדפוס בידינו ולא שייך לומר שנעלם מהם זה ומדידעו ולא נדחק א' מהם בדחוקי' אלו ברמב"ם שאין הדעת סובלתן די ראי' ברורה שאין לשמוע ולקבל זה משום אחרון אלא מעלתו סבר שהוא מציאה בתוס' רי"ד ואלו ידעוהו הגאונים גם הם הי' נדחקי' בזה ברמב"ם ואלו ידע שהם דברי ש"ג שהפכו בו הגאוני' והפכו בו גם מעלתו לא הי' עולה על דעתו לומר שכלם שגו ברואה ודבר גדול דבר מעלתו:
והאמת בירושלמי אומר לחזקת מנהג שנהגו איש ואשה או אשה ובנה מנהג אישות או מנהג אם ובן שזו צריך זמן מה להגביל אימת יתחזק וזו אינה דומה לחזקה דילפינן פ"ק דחולין מנגע התם היינו שידעינן שהי' כך ואמרינן עדיין הוא כמו שהי' אבל הכא לא ידענו מעולם שהי' דבר זה כך שהיא אשתו של פלוני או בנו של פלוני רק חזקת מנהג שנהגו כך וב"ש סי' י"ט שגה בדמיון זה במ"כ וכ"כ עצי ארזים וזה יליף בירושלמי ממכה אבי' דאע"ג דמכח רוב בעילות אזלינן בתר הבעל מ"מ מי העיד שבעל רוב בעילות דלמא לא בעל כלל אך מכח חזקת מנהג איש עם אשתו מסתמא בועל רוב בעילות ומוכח מזה רוב וגם חזקת המנהג וכ"כ סדרי טהרה רס"י קפ"ה מ"מ ס"ל לירושלמי דצריך ע"כ גבול לאימתי יתחזק חזקת מנהג הלז ושיער הירושלמי בזמן שלשים יום ובש"ס דילן לא מצינו גבול זה אלא בש"ג מייתי קצת דמיון ממס' ב"ב כל שהחזיק שמו שלשים יום ויש לעיין אם גם באיש עם אשתו בעי' שלשים יום לומר רוב בעילות אחר הבעל ולא קודם ומצינו ביבמה שאמרה לא נבעלתי חילק בין שלשים יום לאחר שלשים דעד ל' יום מוקי' נפשי' ואולי אינו דומה לכאן וצ"ע:
ופוסקים האחרונים המציאו כשם שהוכיח הרמב"ן דלא מהני אמתלא במעשה דלבשה בגדי נדה מדלוקי' ש"מ לא מהני אמתלא א"כ מכ"ש דיש להוכיח דאחר שלשים יום שהוא שיעור חזקת מנהג שאפי' סוקלי' עלי' כ"ש דלא מהני אמתלא דאלת"ה איך סוקלי' דלמא אותו שהחזיק המנהג יתן אמתלא ונמצא ה"ל התראת ספק וכנ"ל אבל בירושלמי אין זכר למו מאמתלא והגאון עצי ארזים התריז אגוף הדין ולכל הפחות העלה היכא דא"א בע"א לא גרע מלבשה בגדי נדה וכמ"ש לעיל:
ג' בשב שמעתא בנה יסודו על מה שלא הזכיר מעלתו והוא דע"א הנאמן באיסורי' מהני לי' אמתלא לחזור בו וכדקיי"ל בטבח שעשה סי' בראש הכבש א"כ איך לוקי' עלי' באמרו חלב כליות הוא כלאים פירות אלו הלא שמא יתן אמתלא ויחזור מעדותו ובאמת י"ל כנ"ל דלא בקל נקבל אמתלא מוספקת להעיד שקר במה שהתורה האמינתו כשנים וצריך ליתן אמתלא דלא שכיחא יהי' איך שיהי' משום קושי' לא נכנס עצמינו לחדשות אשר לא שערום קדמוני':
והנה בירושלמי פ' ב' נזירים ובפ' מי שקינא ז"ל ממה דר' יוסי אומר וכו' א"ל א' חלב הוא והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א הוא ממה דאמר ר' יהודה וכו' א"ל א' נזיר אתה והי' נוהג נזירות על פיו שתה יין ומטמא למתים התרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בע"א ממה דאמר רב מנא וכו' נסתרה בפני שנים אמר ע"א אני ראיתיה שנטמאת ובא בעלה עלי' כהן התרו בו שנים לוקה עיקור עדותו לא בע"א הוא עכ"ל הירושלמי והנה לא יעלה על דעת אדם בעולם לומר דהני תלתא אמוראי דירושלמי סתמו דבריהם וסמכו אמ"ש שלהי קידושי' דחזקה בעי שלשים יום ובדבריהם לא הוזכר לשון הוחזק או הוקבע ואמה סמכו שלא לפרש היש מקום בראש לסבול דוחק זה ונראה דתחלה מייתי בע"א מעיד על חלב וה"ה על כל איסורי תורה כיון שהלה שותק ה"ל כנתקבל עדותו בב"ד ושוב לוקה עלי' אמנם אם אח"כ יבוא אחר ויכחשנו להריטב"א שבנימוק"י ר"פ האשה רבה ה"ל הראשון כשנים ושוב אין יכולים להכחישו כיון שכבר נתקבל ואמנם ש"ך סי' קכ"ז ס"ל דע"א באיסורין לא האמינו כשנים ועדיין יכול ע"א להכחישו אח"כ שוב כתב ירושלמי דין אחר ע"א אמר אתה נדרת בנזיר בזה לא סגי בשתיקתו לחוד כיון שאינו מעיד על דבר אחר חלב הוא זה אלא על עצמו של זה אומר אתה נדרת אפשר לא חש להשיב כי ידע בנפשו שלא נדר מעולם ואו אמר לחשוב מחשבות בנפשו כדאמרי' כה"ג בסוגי' דאמר לשנים גזלתי שתיקה דהאי לאו הודאה הוא וכן ר"פ א"ל לשנים אכלת חלב ע"כ לא הוה קבלה עד שניהג נזירות והמנהג נזירות הוא שראינו מונע עצמו פ"א מיין או מטמאות למתים מחמתו ומכ"ש גידל פרע היינו נמנע מלגלח בשעה הראוי' אז מכאן ואילך לוקה ע"כ בבבא זו אמר וניהג נזירתו על פיו וכ"כ רמב"ם שוב בקינא לה ונסתרה דאיכא רגלים לדבר לוקה אפי' מכחיש העד כנלע"ד:
ויען עסיקנא פה בקיץ העבור להשיב שואל בדין אמתלא [כפי הנראה הוא התשובה שאחר זה] צוותי להעתיקה לו ויתענג ברב שלום
כנפשו ונפש א"נ. פ"ב נגהי ליום ה' ז' כסליו שנתק"פ לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: