שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן מא

יהי כזית הודו וריח לו כלבנון ה"ה ידיד ה' חרוץ ושנין הרב המאה"ג המופלג ומפורסים חרוץ פיפיות תל תלפיות גל אגוזים גן הדסים כ"ש מפואר ומהולל לשם ולתפארת כמו"ה שלמה קלוגר נ"י רב"ד בק"ק המעטרה בראד יע"א:

מכ"ק הגיעני נידון שאלתו זה לפני חמשים שנה בא א' ממרחקים והחזיק עצמו שהיא מבריסק דליטא ונשא אשה והוליד בן ובת ושבק חיים לכל חי ובצוואתו הניח ביתו לבנו ודירה יו"ד שנים לבתו וגם הבן נשא אשה ושבק חל"ח ולא הניח ז"ק ואחרי חצי שנה ממיתת הבן באתה אמו חמותה של אלמנתו ואומרת שהי' לבעלה בן מאשתו הראשונה כשנשאה והי' ילד קטן ופ"א הכהו ברח ממנו וזה כמו כ"ב שנה הי' לו אגרת ממנו שהבן הוא אצל משפחתו בבריסק נמצא אלמנה זו זקוקה לאותו הבן ומר נ"י כ' לבריסק והגאון דשם אחר החקירה והדרישה לא מצא שום משפחה מאיש הנ"ל אשר נראה שלא הי' מבריסק שוב חקר מר נ"י וב"ד בעירו בכל שכיני' וסביבותי' ריעי' ומיודעי' אם שמעו או ידעו שום רמז ורמיזה שהי' לו לזה בן מעולם ומבואר בג"ע שלא נשמע ולא נראה מעולם שהי' לו בן או ילד שהכה וברח לבד ב' נשים זקינות אחת אומרת שזוכרת שבקטנותה בהיותה בת ח' שנים הכה הנ"ל ילד שלו וברח ומן אז והלאה לא שמעה דבר וזאת אומרת שזוכרת ג"כ בקטנותה בהיותה בת ח' שמעה אומרי' שהנ"ל הכה נער א' במרתף וברח ואינה יודעת אם הי' בנו או לא זהו תוכן השאלה:

תשובה.

איתתא דא שרי' לעלמא לפע"ד אחר שכבר התירה פר"מ וכעת הגיעני גם תשו' הגאון חות דעת שכ' להתיר נעשיתי סניף להתיר ולמטינא שיבא מכשורי:

והנה פשוט ומבואר בש"ס פ' יו"ד יוחסין וטוש"ע א"ע סי' י"ט דשורפין וסוקלי' על חזקת התנהגות איש ואשה תינוק ותינוקות וכו' ולא הייתי צריך להאריך בזה אך ראיתי הגאון חו"ד הנ"ל כ' בזה דברים שאינם ראוי' לכבודו ע"כ אמרתי אפרש הסוגי' בעזה"י בפ"ק דחולין ילפינן חזקה מנגעים והיינו דבר שנתברר לנו שעה א' כך הי' אמרי' לעולם אוקמינן אחזקתי' ועדיין כך היא כמו שהי'. ואמנם פ' יו"ד יוחסי' מיירי מדבר שלא נודע לנו מעולם שכך הי' אך מחזקת מנהגם נתפרסם כך בעיר זמן רב וזה לא נלמד מחזקה הנ"ל ויליף לי' בירושלמי ממכה אבי' ואמו ובית שמואל במ"כ שגה בזה ובפ"ק דחולין ילפי' רוב ממכה אביו ואמו והכל חד דמנא ידעינן שהבעל הזה בעל רוב בעילות שמא לא בעל אלא בעילת מצוה ופירש והמנאפי' בעלו והולידו אע"כ צ"ל דאזלינן בתר חזקת מנהג שזה נשא אשה בפנינו ונוהג עמה כדרך איש ואשתו מנהג עולם שבועל בעונתו אפי' כמה בעילות בהיתר ובמצוה אעפ"י שלא ראינו כן. וזה בכלל הן הן עיד יחוד הן הן עידי ביאה דמסתמא עשה כמנהג עולם ומדאזלינן בתר חזקה זו שוב ידעי' בבירור שהבעל בעל רוב בעילות והנואף מיעוט ואזלינן בתר רובא דהבן מבעילת הבעל הוא והיינו רובא נמצא תרוויי' מחד קרא רובא וחזקת המנהג ודברי' הללו כבר אמורי' עם ס' סדרי טהרה ריש ס' קפ"ה וחזקת מנהג הלז לפעמים עדיף מחזקה שנתבררה ולפעמים גרוע כי אין כל המנהגים והענינים שוים ועל זה קאי בש"כ ח"מ סי' פ"ב יע"ש:

ומ"מ אע"ג דידעי' דהורגי' על הרוב והחזקות מ"מ דילמא היכי דליכא לברורי אבל היכא דאיכא לברורי נמתין ולא נהרוג משום והצילו העדה על זה דן בש"ס ר"פ בן סורר כ"כ בחי' ר"ן ומייתי ש"ס מבת ג' דמומתי' עלי' אע"ג דאיכא לברורי שמא אילונית היא ודחי ש"ס בבא עלי' אבי' ולענין דלמא לאו אבי' הוא ליכא לברורי ופשוט דאזלינן בתר רובא והדברי' פשוטי' וברורי':

ומ"ש עוד הגאון חו"ד הנ"ל מקו' העולם משריפת בת כהן אין הולכי' ממיתה למיתה בתר רובא ואין הולכי' בממון אחר הרוב איך פודין בכור אנו אין לנו בזה אלא דברי מורי הגאון בהפלאה ספ"ק דכתובות ד"ה והנה אמת נכון הדבר יע"ש ובדבריו מיושב גם קו' הנ"ל דכבר החלטנו שהיא אבי' קודם שהכהו וקודם שעסקנו בדיני נפשות:

ויש לעורר בדברי תשו' רשב"א דמייתי הרב"י בי"ד סי' שע"ד בנמצא בין טברי' לצפורי מסופק הרשב"א אי נאמר בד"נ והצילו העדה יע"ש וכאלו נעלמה ממנה סוגי' הנ"ל אבל הנלע"ד אחר הוצעה א' נהי דמשמע מש"ס רובא דאיתא קמן עדיף מדליתא קמן מ"מ בתר דקיי"ל דאזלינן בתר רובא יש עדיפות לרובא דליתי' קמן דלא אתחזק מיעוטא שהוא ההיפוך מרובא וכגון בהני פ"ק דחולין ודפ' בן סו"מ ליכא מיעוטא שהוא היפוך מרוב בפנינו וברוב סנהדרי' דאיכא מיעוטא בפנינו התם אין אנו לוקחי' מהמיעוט רק מחשבין כמאן דליתא כמ"ש ר"ש סברא זו ועיי' ט"ז א"ח סי' תרל"ב סק"ג משא"כ בנמצא בין טברי' לציפורי דאיכא עכ"פ מיעוט גוים ומאן לימא לן דלא הי' הגוי הנהרג ואיך נמית את זה ועל רוב כזה כ' בשיטה מקובצת פ"ק דב"מ בסוגי' דקפץ א' מן המנוים דהוי רק כעין ספק שהתירה תורה דהרי אתחזק מיעוטא וכן צ"ל במ"ש ר"ן פ"ק דביצה ד"ה ודוקא בדאיכא זכר בהדה וכו' ועוד שם בספ"ק דביצה ע"ש אע"ג דדבר שיל"מ אפי' באלף לא בטיל ברובא דאית' קמן משום דעכ"פ אתחזק מיעוט איסורא משא"כ רובא דלית' קמן לא אתחזק מיעוט אסורא קיל ובזה נסתפק רשב"א בד"נ דאתחזק מיעוט גוים לפנינו אי נימא והצילו העדה. ומ"מ מאי דפשוט מספ"ק דכתו' וארב לו וכו' משמע הא פירש א' מהם נהרג עלי' אין ראי' זו מכרעת דלכאורה מיירי אחר שנהרג ראינו בודאי שישראל הרג רק בשעת התראה הי' ספק ע"כ אי עמדו בקביעותן אינו נהרג ואי פריש והרגו אחר התראה ושוב נמצא שהי' ישראל נהרג וכן משמע מתוס' שם דבהכי איירי' אבל אי לא נודע שישראל הרג מנ"ל לרשב"א שהורגי' היכא דאתחזק גוי לפנינו שוב ראיתי בש"מ ספ"ק דכתובות איכא פלוגתא בזה יע"ש:

הארכנו בזה במה שנלע"ד אין בו צורך לדינא דאפי' אלף קושי' ופלפולי לא ידחו דין ברור והלכה ברורה דסוקלי' על החזקות ואין צורך לאריכות אך מה שצריכא דלמא דוקא כגון בנה מורכב על כתיפה ולבשה בגדי נדה וכדומה אבל שלילות שלא נשמע שיש לו אחי' וכדומה זהו מש"ס דילן לא שמענו דאפשר הא דאמרי' דלא מוחזק באחי ר"ל מוחזק בלא אחי גם כי קשה הדבר איך אפשר זה מ"מ לא שמענו בפירוש אלא מתוך לשון תשו' הרא"ש כלל נ"ב סי' ה' אשר ז"ל על אשה שנשאת לבעל זה כמה שנים בארץ צרפת ומעולם לא נראה ולא נשמע ולא נודע שהי' לבעלה אח אמנם אחי האשה אמר שהי' באשכנז וראה א' שאמר שהו' אחיו וכו' והיא רוצית להנשא ואומרת שאינה מאמינת לאחי' על זה כי רחוק הי' שלא הי' הבעל מודיע לה או שלא הי' ידוע בארץ מגורותיהם דבר וכו' והשיב הרא"ש ז"ל הא מילתא וכו' הא מילתא דפשיטא היא כיון שהאשה עומדת בחזקת שאין אחין לבעלה אינה נאסרת לשוק על מאמר אחי' וכו' אפי' עד כשר לא היינו חוששי' לעדותו דכל היכא דנתחזק התרא ואמר ע"א שהוא אסר אינו נאמן וכו' ואלו הי' עומד בפנינו ואמר אני אחי' לא הי' משגיחי' על דבריו וכו' הלכך אין לחוש כלל ומותר' לשוק עכ"ל הרי קמן דפשיטא לי' להרא"ש כל שהי' דר עמנו זמן רב ולא נשמע ממנו או מאחרים שיש לו אחים הרי הוא בחזקת שאין לו אחי' וכעין ש"כ יו"ד סי' א' וח"מ ססי' ל"ז דבדבר ההוה ורגיל הוי לא ראינו ראי' ועיי' בב"ש רס"י מ"ז יש קצת פקפוק על זה:

מ"מ בנידון דידן יראה דכ"ע מודו דהוה חזקה אלימתא טפי בשלמא האח שלא הזכיר מעולם שיש לו אח י"ל דלמא איהו גופי' לא ידע שהי' לאבי' בן ועוד מה הי' לו להזכירו ואולי לא הי' לו שום התעסקות עמו ואולי הכחיד תחת לישנו שלא להדאיג אשתו מחשש זקוקה אבל הכא שהאב חי עמנו חמשים שנה ולא הזכיר שיש לו בן ואיהו ידע בנפשי' ואב לא משכח בן ועוד כשצוה לפני מותו יש הקפדה בדבר להודיע להבן לזכות אבי' באמירת קדיש וכדומה ואי משום שאהב זה הבן ולא רצה שירש זה עמו מי לא הוי מצי יהיב כל נכסי' במתנה לזה ולהפקיעו מזה ועוד מסתמא לא ירצה אדם להפקיע יורשדאו' מכל וכל. ואלו הי' בכור לנחלה עבר נמי במצות עשה דיכיר כמ"ש רמב"ן ר"פ כי תצא וא"כ כ"ע מודי' דהוה חזקה גמורה דלית לי' בן לזה ואין אח לבנו להזקיק אשתו ליבם ועיי' תשו' מהרי"ט סי' פ"א התיר מהר"מ גלאנטי אשה לשוק מטעם תשו' הרא"ש הנ"ל אלא שם בסי' פ"ב וכן בתשו' מהר"י צהלין סי' ב' ועשרים גדולי ישראל שם נחלקו ואסרו האשה ההיא:

והיינו דס"ל להני גאונים דעכ"פ צריך שיתחזק זמן רב בגבולתו בלי אחי' אבל א' שבא לכאן בן יומו ומחזק עצמו שאין לו אחים במה נתחזק שלא נאמין ע"א המתנגדו ואפשר מהר"מ גלאנטי נמי לא פליג אלא בעובדא דהתם שהי' נשבע בשעת קידושין שאין לו אח ומחזיקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' ומיד נתחזק לנו באין לו אחי' ושוב אין ע"א נאמן אבל זולת זה מודה למהרי"ט וסייעתו דחזקה שע"י שלילות צריך עכ"פ זמן רב שהי' ראוי שנשמע דבר מאחי' ובית אבותי' ומה שפקפקו הגאוני' בנ"ב מה"ת ושב שמעתא ובית אפרים בהל' חליצה אומר אני אטו מהרי"ט גברא הוא דמידחי' בגילי דחיטתא. ואני אפרש לפע"ד דודאי הי' ראוי לחוש לכל איש שיש לו אח דלא שכיחי בן יחיד לאבי' ולכל הפחות מיעוט המצוי הוי וע"כ לכאורה כל האשה הנשאת לבעל יש בכלל חזקת א"א גם שלא תצא ממנו במיתתו בלי שתפטר מאחי' והא דלא אמרי' הכי היינו טעמא משום דמ"מ אינו מוחלט שתזקק ליבם שמא אין לו אחים או ימותו טרם שימות הוא ואפשר יש לו בנים או יהי' לו מאשה זו או מאשה אחרת אעפ"י שאין נושאי' ב' נשים בגלילתנו וכיון דאיכא כל הני ספיקות א"כ איתתא דא בחזקת היתר לשוק עומדת לאו מטעם ס"ס כמובן בלשון רשב"ם פי"נ אלא הלא אשה זו פנוי' היא ובחזקת היתר לשוק עומדת וע"י קידושי' אין החלט שתאסר אחר מיתת בעלה מטעם כל הני ספיקות נמצא נשארה בחזקת התירא קמא:

אמנם כיון שזכינו לדין דכל חזקת היתר שלה מטעם שאין ברור לנו שיש אחי' לבעלה נמצא הבעל הזה כחתיכה ס' חלב ס' שומן ה"נ ס' יש לו אחי' ס' אין לו וע"א נאמן לברר ספק ואי אתי חד סהדי ואמר שיש לו אחים מהימן בזה שלא דר עמנו זמן רב ואין לו חזקה שאין לו אחי' וממילא אזדה להחזקת היתר דאשה דכיון דיש אחי' לבעלה שוב הוא נכנסת בשעת קידושין לספק זיקוק ואין לסמוך על מקרה שימותו או שיוליד בנים נהי אי לא אתי סהדא הוי הך איתתא בחזקת היתר לשוק דרוב נשי' אינן זקוקים כמ"ש הריטב"א והוא מטעם הנ"ל דאיכא כמה ספיקא מ"מ ע"א נאמן בהא:

נמצינו למידן כל האשה הנישאי' ואין מוחזקי' באחי' היא בחזקת היתר אלא בתחלה היא רק בחזקת היתר אבל לא בחזקת שאין לו אחין וע"א נאמן לאוסרה ואם ימשכו ימים בהיתר ולא נשמע ולא נראה שום רמז שיש לו אח ומכ"ש בנידון שלפנינו שאבי' הי' לפנינו ולא נשמע שהי' לו בן אחר חוץ מזה הרי הוא בחזקה שאין לו אח ואפי' ע"א לא מהימן:

והנה אמר יש לי בנים נאמן פירש"י אי אתי אח"כ חד אחוה דמיתנא הוא ומהרש"א בקידושין וב"ב צוח כי כרוכי' הא בלאה"נ אין ע"א נאמן נגד החזקה ונלע"ד דס"ל לרש"י ורשב"ם נהי אין ע"א נאמן לומר יש לו אחי' או אפי' לומר אני אחי' ורוצה ליבמה או שצריכה לפייסו לחלוץ לא מהימן לזה מ"מ אם לפי תומו אומר אני אחי' ורוצה לחלוץ מרצונו הטוב בלי שום עיכוב כי הוא יודע בנפשו שהוא אחי' של מת באמת ורוצה להציל האשה מאיסור יבמה לשוק וכעין שאמרו בס' טומאה ברה"ר הא איכא מיא בשקעתא דנהרא זילו טבולו במס' ע"ז ל"ז ע"א וס' זו כ' ר"ן פ"ב דכתוב' גבי אשה שאמר' טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני ע"ש ובגליון הרי"ף וכן במתני' ג' פ"ד דדמאי בתי"ט בשם ירושלמי לענין קריאת שם למעשר עני ע"ש ומכ"ש אשה שבלא"ה פסולה לכהונה כגון גרושה וחלוצה מאז ועוד הכא דאיכא למימר מדאמר יש לי בנים יש קצת ראי' דאיהו גופי' חשש לאח שיבוא וקמ"ל דמהימן יש לי בנים ואין לחוש כלל אפי' לחלוץ מזה ומ"מ הרא"ש מיאן גם בזה ומפרש דאי אתי עדים דאית לי' אחים מהני דיבורא קמייתא נראה טעמא כיון דבשעה שאמר יש לי בנים לא היינו צריכי' לעדותו מהימן כבי תרי כיון דלא אמרו בשעת מעשה כמ"ש והסביר הרי"ף פ' החולץ ל"ט ע"ב גבי ואשתמודענהי וכו' ע"ש וס"ל לרא"ש בלא עדי' אי אמר אחוה דמיתנא אין חוששים אפי' לחומרא בעלמא לחלוץ ולפוסלה מכהונה על מגן. ודוחק לי' לאוקמא בפסולה לכהונה:

ואמנם מ"ש מהרי"ט להכריח מסוגי' שלהי האשה שלם דעכ"פ חוששי' להחמיר נגד החזקה דהרי התם חולצת ולא מתיבמת אע"ג דנותנת אמתלא כמ"ש תוס' וליכא משום דשווי' חד"א דהרי נותנת אמתלא ואפ"ה חוששים להחמיר נגד החזקה נ ל אין ראי' דהתם נותנת רק אמתלא על מה שאומרת מת בעלה והדר בנה או בהיפוך אבל עכ"פ מתו שניהם ועל זה לא יהבי' אמתלא לחזור בו וכיון שעכ"פ מתו שניהם ואין אתנו יודע מי מת קודם יש לחוש לדברי ע"א לברר הספק וחוששי' להחמיר אבל להוציא מחזקה דלא איתרע כלל אין לנו וכן כל מ"ש עוד מש"ס ורמב"ם מע"א ביבמה ניתן לה בן התם משום דס"ל לרמב"ם דשייך דייקא ומינסבא כמ"ש ה"ה שם והארכתי בישוב פסק הרמב"ם בזה וכאן אין צורך להאריך בזה:

אך מה שיש לפקפק בנידון שלפנינו דאיכא תרי נשי דנהירא להו בקטנותן שהאב הזקן הכה הילד וברח ונהי בעדותן אין ממש להעיד מה שראו בקטנותן ועוד מאה נשי כחד גברא מ"מ הא כל עצמנו לא באנו אלא מכח חזקה כי איך אפשר שבזמן רב כזה לא נשמע בין החיים השכנים וריעי' שיש לו בן ומשו"ה לא נאמן ע"א. והכא הרי באמת נשמע פעם ופעמים שהכה ילד וברח שוב אין כאן חזקה וממילא מהימנת האשה חמותה כע"א דיש כאן אח ואמנם אותה האשה ששמעה רק שהכה נער א' ולא ילד שלו א"כ פשוט שאינו מגרע החזקה אדרבה משלנו הוא אלו הי' זה המוכה בנו מילתא דתמיהא כי האי מידכר דכירי דסתם אבא מרחם ברא ואינו מכהו מכה בלתי סרה ואם הכהו כך הי' מתפרסמת ולא שכחה האשה לאמור שהכה נער סתם אך אידך דאמרה ילד שלו יש לעיין ומ"מ נ"ל כיון שלא אמרה בנו שלו אלא ילד שלו י"ל שגידל בתוך ביתו או חורגו מאשתו ראשונה והנה בהג"ה מיימוני' ומייתי לי' רמ"א בח"מ ססי' מ"ב המגדל יתום בתוך ביתו וכ' עליו בנו או הוא כ' עלי' אבי' אינו מזויף דהמגדל יתום כאלו ילדו ורמב"ן בנימוקי חומש כ' ושם בת אשר סרח שהיתה חורגתו ונתגדלה בין בני' והיתה בת יורשת נחלה בא"י משו"ה מנאה הכתו' בין בני אשר ע"ש ואולי משאחז"ל יודע הי' מרע"ה שבנות צלפחד יורשת הן היינו מסרח בת אשר הוי פשיטא לי' מ"מ מוכח מזה דאין אדם נמנע מלקרא לחורגתו בתו ומ"מ בתשו' אחרת כתבתי שאין מכאן ראי' לתשו' מיימוני' הנ"ל דודאי אשר הי' לו בנים יורשי' בנחלתו אין קפידא אם תקרא חורגתו בתו דברתא במקום ברא לא תרית אבל היכי דאפשר דנפיק מיני' חורבא בירושת נחלתו אדם מקפיד שלא לקרא בנו מי שאינו בנו ושם הארכתי מ"מ בנידון שלפנינו שלא אמרה בנו אלא ילד שלו וגם מפי עצמו לא שמענו שקראו בנו או ילד שלי א"כ אין זה מגרע החזקה ואין ע"א אפי' כשר נאמן לאסור מכ"ש חמותה. ובשגם הא חקר בצד אסתן היינו בבריסק ולא מצא ועד כמה תתעגן ותיזל ע"כ מזכה אני במקומו למטינא שיבא מכשורי בשריותא דהאי איתתא ושלום לדייני ישראל ולמר ולתורתו הכ"ד החותם באהבה: פ"ב יום א' טו"ב כסליו תקי"ף לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ: