שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן כח
שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג ומפורסם לשבח החרון ושנין כמו"ה שמואל נ"י אבדק"ק יאקא יע"א:
גי"ה הגיעני ונפשו היפה בשאלתו ע"ד פסולה שנתעברה ואמרת מפלוני והוא מכחש אבל מ"מ רוצה לישא אותה בנדן ידוע שנותני' לו אבי' ושוב כשהודה לו שאסור לשאנה כיון שאינו מודה שממנו נתעברה חזר והודה לדברי' שממנו נתעברה ושמפני הבושה כיחש בתחילה וגיזם אז שרוצה לשבע שאינו ממנו ועכשיו אומר האמת ושאל מכ"ת אם נתיר לו לישא אותה כשהיא מעוברת ולשהות עמה כל ימי הנקה שוב שאל פר"מ אי ב"ד כופים למי דשוי' נפשי' חד"א או נימא לדידי' אסור ליחוש לנפשו אבל ב"ד אין כופים:
הנה עיניו שפיר חזו תשו' צ"צ סי' ק"ד וגם שם מבאר בכפל פעמים שב"ד כופים על מי דשוי' נפשי' חד"א והוא פשוט מאוד ומ"מ נ"ל היינו דוקא בשאר אסורים אבל באשתו זינתה בפניו ושוב חוזר בו אין כופים להוציא דהא מכיון שחוזר בו הרי ספק לנו אם דבריו הראשונים אמת או האחרונים ונהי לדידי' אינו חוזר ומגיד וכבר אסרה עליו כמו נדר או כמו עד שאינו חוזר ומגיד מ"מ הדבר אצלינו ספק וגט מעושה שלא כדין פסול מן התורה ואם אמת שלא זינהה אין בדין לכופו וא"כ הכפי' הוה גט מעושה שלא כדין ופסול ובני' מן השני ממזרים ע"כ אין לכופו לגרש ואומרים לו שנאסרה עליו אבל אין לנו לכוף להוציא ע"י גט מעושה ובספ"ט מאישות כ' רמב"ם באשה שאמרה א"א אני ושוב נתקדשה ולא נתנה אמתלא מספקת אסורה לשני ומ"מ צריכה גט מספק הרי אעפ"י שאסורה לו בודאי מפרישים אותם בע"כ דודאי אלינו שאסורה לשני מכח שוי' נפשי' חד"א מ"מ הקידושין מסופקים אצלנו וה"נ אין להתירה בגט מעושה:
אמנם כל זה אם חוזר מדבריו הראשונים במה שזינתה אבל כל זמן שעומד בדיבורו ואומר שראה שזינתה ואדם נאמן על עצמו לכאורה שכופין אותו להוציא ואין כאן גט מעושה שלא כדין ויפה כ' הריטב"א קידושין דף פ"א גבי אין אוסרים על היחוד אך הרמב"ם פליג גם בהא וס"ל אפי' עומד בדיבורו שזינתה מ"מ אין כופי' להוציא שלא ע"י עדים ברורים כמ"ש כן להדי' פכ"ד מאישות הל' י"ז והל' י"ח בסופו וכמו שעמד עליו בס' בית מאיר סי' קט"ז סעי' י"ז וצ"ל ג"כ מטעם דנהי על עצמו נאמן שראה אותה שזינתה מ"מ אין לנו להתיר אשת איש ע"י גט מעושה ע"פ ע"א דהבעל אינו אלא ע"א שאומר שזינתה ואולי משקר ומכש"כ לפי מה שהסביר הרמב"ם ספ"ב מגירושי' בטעם גט מעושה כדין שכשר משום דאנן סהדי דכייף יצרו לעשות ברצון כדין תורה ע"ש מתק לשונו וא"כ הכא אנן חיישי' דילמא ידע בנפשו שמשקר במה שאומר זינתה ויודע בעצמו שהעשוי הוא שלא כדין ואינו מתרצה אלא ע"י הכאות וכפייות נמצא גט בטל ובני' ממזרים וזה נ"ל נכון בדעת הרמב"ם ומ"מ הריטב"א חולק והיינו בעומד בדיבורו שזינתה אבל אם חוזר בו לא ידעתי אם יחלוק אדם בזה והגאון בית מאיר לא עמד בכל זה ואנכי פה בשוקי בראי אין ספרי' אתי לעיין ולחפש בספרים יותר וכל זה בענין ליכוף ולגרש אבל בכל שאר ענינים פשוט יותר מביעא בכותחא דב"ד כופי' לקיים את אשר אסר על עצמו:
ומאי דקמן באומר שלא ממנו וחוזר ומודה הנה לולי שגדולי ישראל כבר אחזו שער וחשבו גם זה למשוי' נפשי חד"א בצמח צדק סי' ק"ד הנ"ל ובתשו' שב יעקב וגדולי אחרונים ואינני כדאי להרהר ומכש"כ לחלוק עליהם מ"מ תורה היא הנה הר"ן כ' פ' שבועת העדות דעדים שאמרו אין אנו יודעים לך עדות כל זמן שלא נשבעו על ככה יכולים לחזור ולומר יודעים אנחנו ופשוט בלי שום אמתלא והטעם שמדרך העדים לסלק עצמן שלא להעיד ואומרי' אין אנו יודעים וכיון שדרך כך א"כ האמירה אין אנו יודעים לא הוה הגדה וחוזרים ומגידים ע"ש שכן מוכרח בש"ס. וא"כ כ"ש ק"ו בן בתו של ק"ו בנטען על פנוי' ומכחיש כולי עלמא יודעי' שדרך להכחיש מפני הבושה וכן יפה לו וחציף מאן דמפרש ומקרא מלא דבר הכתוב אכלה ומחתה ואמרה לא פעלתי און והנה בכל הטענות אמרי' אין אדם מעיד לתבוע אא"כ יש לו ולעומת זה גם להנתבע חזקה אין אדם מעיז לכפור במה דידע בשיקרי' או שעשה לו טובה ושני החזקות שוים הם אך בענין זה יש חזקה על האשה שלא תעיז פני' לומר לו ממנו הוא ולו אין חזקה כי כך דרכו לכפור מפני גודל הבושה ונהי דלענין דינא לא בעינא לסמוך על זה בענין טוען ונטען בדיני ממונו' אבל עכ"פ לא ברירא לי שיהי' בזה כחוזר ומגיד כי גם הגדה הראשונה הי' כקול ושוברו עמו ואמנם חלילה לחלוק על הגאונים שלא עמדו בזה ולא עוד אלא הגאון צ"צ חידש לנו חומרא מסברא דגם אמתלא לא מהני אלא כשנותן אמתלא על דבריו הראשונים מ"ט אמר כן ועל דברי החזרה ליכא אמתלא אבל אם גם על החזרה איכא אמתלא דאיכא למימר משום דמשחדי' לי' בממון הדר בי' א"כ מאי אולמא דהאי אמתלא מהאי אמתלא ע"ש וה"נ בנידון לפנינו י"ל כיון ששמע שאסורה לו כשאין הולד ממנו חזר בו והגאונים בתשו' שב יעקב חלק עליו (ודברי שו"ת זכרון יוסף אינם ראוי' לכבודו) ונ"ל מ"מ בנידון שלפנינו יש עוד טעם וסברא שאפשר שיודה בו גם הגאון צ"צ כיון שכבר רצה לישא אותה טרם שהודה ודבר ידוע שרובא דרובא בני אדם לא יזלזלו עצמם לישא מופקרת וכשהיא עדיין כריסה אשר ימאסו בה עוגבי' לולי שיודע שהולד ממנו וכאלו אמר להדי' ממני נתעברה וקול ושוברו עמו כעין זה לדעתי יש להתיר ע"י אמתלא שמחמת בושה לא רצה להודו' בתחלה וקרוב לזה בר"ן סוף נדרים במשנה ג' נשים ע"ש:
ומ"מ טוב לעשות בזה ב' דברים א' שאחר האיום שאומרים לו שחוטא חטא אם מכזב וסופו להוריש בנכסי' בן שאינו ממנו ומערב במשפחתו בן הנידה ויקבל בחרם שהאמת שהוא ממנו וטוב כשיהי' זה בימי אלול הבע"ל או בער"ח בשעה שההדיוטים יראים לנפשם יותר. ועוד זאת עכ"פ יעמוד ערב על סך מה שאם תתעבר שנית בתוך ימי הנקה של זה יהי' לו להשכיר מיניקת או למסמס בביע וחלב דאע"ג חלילה לעשות זה לסניף להתיר מיניקת חברו בעלמא אבל הכא שדעתינו להתיר בלא"ה מה שאפשר לתקן כ"ש טוב לתקן ואז עניות דעתי נוטה להתיר הכ"ד א"נ. פה יערגן יום ד' זך מנחם תקצ"ט לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: