שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן טז
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ה"ה ידידי הרב המופלג המאה"ג החרוץ ושנון למעלה חן ולמטה חנן דיין מצוין מו"ה יוסף יואל ני' מורה בק"ק טרניפאל יע"א:
גי"ה הגיעני נידן מי שניקב גידו על העטרה מאליו ע"י חולי והרופאים עשו לו תחבושת ורפאוהו וגם מבטיחי' שיכול להוליד אלא שנשאר קמטין וסימני' שהי' כאן מכה אבל נתרפא ונסתם ונפשו היפה בשאלתו אי מותר בקהל ישראל ומעלתו האריך בחריפו' ופלפול כדרכו דרך תורה דרכי דרבנן וכ' שהגאון דלבוב התיר אלא שהתנה שיסכים עוד א' עם התירו:
הנה גוף הדין אין צריך לפנים להתירו בבת ישראל דרוב הפוסקים ס"ל ע"י החולי הוה בידי שמים והרא"ש דעת יחידאה הוא והרי הותר בקהל ואעפ"י שאח"כ עסק ומשמש בו הרופא מעשי ידי אדם מה בכך אי הי מרחיב הנקב יותר מאשר הי' היינו באים למחלוקת בפי' דברי הרמב"ם במ"ש כרתן דהוה תחלתו בידי שמים וסופו בידי אדם אבל בשהרופא ריפא וסתם הנקב בתחבשותיו לית דין ולית דיין דאי מחמת חולי הוה בידי שמים דכשר לבוא בקהל ואי נימא ניחוש לדעת הרא"ש ונימא דחולי לא הוה בידי שמים מ"מ הא נסתם לפנינו וזה פסול שחוזר להכשרו ודעת ר"א ממיץ דאמר דאינו מועיל אלא להכשיר זרעו ולא אותו הרי חלקו עליו כל הפוסקים ולכל הפחות הוה ס"ס להקל דלמא כרוב הפוסקים דמחמת חולי הוה בידי שמים ואת"ל כהרא"ש דהוה בידי אדם דלמא הלכה כרוב הפוסקים דחוזר להכשרו ואי תימא כהרא"מ דאינו חוזר להכשרו היינו ניקב בידי אדם אבל הלכה כרוב הפוסקים דאולי הוה בידי שמים והוה ס"ס המתהפך:
והאמת יורה דרכו כי האמינו קבלת הרופאים ע"פ טבע שיש בטבע שיהי' לאשה שומא באותו מקום שממנה מטלת כמין שערו' אך להאמין עפ"י אומדנא שמשער בחכמתו שיש לזו שומא אין אנו סומכי' על אומד שלו דלמא טועה בדמיונו ודי שעושה לנו ספק לענין פ"נ בחלול שבת ויה"כ אבל לא להקל ע"כ בודקי' אם אינו אז נאמין שיש לזו מאותן שהעידו הרופאי' בקבלתם שאפשר שיהי' שומא וכו' וא"כ בזמניהם כש"כ בזמנינו כבר כתב רמ"א סי' קמ"ה ס"ט דאין הרופאי' זמנינו בקיאם באומדנא ומכ"ש אם אינו כשר לעדות וכמ"ש ב"י בי"ד סי' קפ"ז אך כל זה במילתא דתלי' באומדנא אבל מילתא הגלוי לעיני הרופא ועינינו רואו' שנסתם הנקב בזה אמרי' חזקה לא מרע אומנתו וכעין זה בפ' אין מעמידין דרופא אומן ימולו ולא חיישי' שיעשנו כרות שפכה דדבר הניכר לעין לא מרע אומנתו וה"נ י"ל הכא מהימן דלא מרע אומנתו וגם אינינו תלי' באומד ומחשבה ובמה שמבטיח שיכול להוליד אין אנו צריכי' לעדות זה אלא שנסתם הנקבי' ועוד לא יהי' ספקו והרי כתבנו דבלאה"נ איכא ספיקא אי צריך סתימה כלל שהוא בידי שמים:
והנה דברי וטעמו של הגאון דלבוב לא ראיתי ולא ידעתי יהי' מאיזה טעם הריני מסכים להכשיר מטעמי' הנ"ל ולמטינא שיבא מכשורי הכ"ד א"נ. פ"ב יום עש"ק ג' אב תקצ"ז לפ"ק.
משה"ק סופר מפפ"דמ: