שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן ו

החיים והשלום לידידי הרב המא"הג הותיק חדתי מלא עתיק כש"ת מה"ו הרש ני' אב"ד דק"ק לאשברין יע"א.

נועם מכתבו הגיעני יום עש"ק סמוך להכנסת כלה והיות כפי הנראה הדבר נחוץ לשום שלום בין איש לאשתו נחצתי להשיב כיד ה' הטובה עלי:

נפשי היפה איותה לעשות אותי סניף להתירא באשה שנישא' בבתולי' בט"ו סיון ונבעלה שנית סוף החדש ההוא וילדה בת תחלת כסליו והעם מרנן שנבעלה קודם נישואי' ובהיות שניהם מודי' שלא נגעו זה בזה מקודם א"כ ע"כ נבעלה לאחר וטוען הבעל מקח טעות והיא טוענת שלא נגע בה אדם מעולם. יפה כ' מעלתו מי יבוא אחרי הגאון הר"י מינץ שכ' בנדון זה ממש דשיפורא גרם וה"ל יולדת לשבעה למקוטעי' וקבעה רמ"א בש"ע סי' ד' סעי' י"ד ופסקה בפשיטות בתשו' נודע ביהודה סי' כ"ב לחלק א"ע א"כ מאן ספון מאן חשוב לעורר מדנים והגאונים האלו המה לכסות עינים:

אך היות נמצאו אחרונים מזדנדין בדבר אמרתי לברר קצת מקור הדין נובע מש"ס נדה ל"ח ע"א דקאמר הש"ס ש"מ דס"ל לר' יהודה שיפורא גרים אך שמואל פליג התם אלא דמסקי' התם דלא פליגא אלא ביולדת לתשעה אבל ביולדת לז' לכ"ע יולדת למקוטעי'. ומשמע דהיינו שיפורא גרים וכאשר יבואר אי"ה ורוב הפוסקי' פסקו יולדת לט' אינה יולדת למקוטעי' לבר מהרמב"ן כמ"ש ריב"ש סי' תמ"ו בסופו ומבואר שם סי' תמ"ז דעכ"פ גם לאינך פוסקי' מודי' עכ"פ ביולדת לז' שיפורא נמי גרים שזה לשונו וכיון שיולדת למקוטעי' לא בעי' רק שתכנס בחדש הו' דשיפורא גרים ביולדת לז' עכ"ל הארכתי בזה לפי שראיתי בספר עצי ארזים שכ' שרוב הפוסקי' ס"ל דאפי' ביולדת לז' נהי דיולדת למקוטעים מ"מ שיפורא לא גרים וזה ליתא וכ' עוד שם דאפי' רמב"ן דס"ל לט' יולדת למקוטעים מ"מ שיפורא לא גרים שכן מוכח ממ"ש בד"ה בשמו בדיני וסתות אלו דברי הגאון ז"ל:

ודבריו תמוהים מאוד דז"ל רא"ה בבד"ה על מה שכ' תורת הבי' שם בשם ראב"ד דיני וסת החדש ושזה תלוי' בר"ח הן מלא הן חסר ע"ז כ' הרא"ה וז"ל אבל אמ"ו רבנו משה ז"ל יש לו בזה קושי' גדולה המבטלת כל זה שא"א שיהי' הוסתת נתלין בקדוש החדש שאין השופר שתוקעין בו ולא קדוש שלנו שמקדשי' אותו גורם וא"א לומר שלוסת כזה יתחדש דבר בגופה עכ"ל. והנה אם נניח דברי רמב"ן כפשוטן שהוא מכחיש ח"ו שיהי' הטבע משועבד לתורה ודלא כדרשה דלאל גומר עלי. מ"מ יודה עכ"פ שע"י גלגלי רקיע ישתנו הטבעי' וע"י מולד הלבנה ישתנו והשתא נהי דשיפורא לא יגרום מ"מ אם תכנס יום א' בחדש השביעי אחר המוליד ה"ל ז' חדשי' שלמי' וא"כ מה הרעיש העולם בעצי ארזי' בזה. אבל אמת יורה דרכו כי צע"ג איך יחלוק רמב"ן על שני התלמודי' דבירושלמי מפורש לאל גומר עלי שהכל תלוי בחדוש ב"ד. ומסתמא דתלמודא דילן מבואר כן בפשיטות מדאמרי' ש"מ לר' יהודה שיפורא גרים וק' מנ"ל הא לא מוכח אלא דחדושה של לבנה גרים ומדעבר עלי' ט' גלגלי לבנה ה"ל כמו תשעה ירחי לידה מלאי'. ומנ"ל דשופר של ב"ד גורם אע"כ דזה פשיטא להש"ס מסברת חוץ וממקרא מלא לאל גומר עלי שכל דבר הנתלה במולד הלבנה הכל נגמר ע"י שיפורא וכיון דלר' יהודה תלוי' בחדש הלבנה ולא בחדשי ההריון ממילא ס"ל שיפורא גרים דלא יחלוק אדם על זה כך צריכי' לומר בפי' הש"ס ואיך א"כ יחלוק רמב"ן על זה:

אבל נראה דמודה רמב"ן בכל אלו הדברים שהמה כלל מונח כגון בת ג' שנים ויום א' בתולי' חוזרי' ובן י"ג מבי' ב' שערות וכל כיוצא באלו הטבע משועבדת לתורה ומשתנת בנס ע"י עיבור ב"ד משא"כ וסתות בודאי אי הי' וסת כל הנשים שוות בתחלת החדש או בסופם או ביום ידוע הי' לנו לומר שתנהג ע"פי שיפורא אך הא אין שתי נשים שוות בווסת ואשה בעצמה אין כל ימי' שווי' וא"כ מה"ת להתלות בתקיעו' שופר של ב"ד ומה צורך לנס הזה וזה פשוט ומובן וגם בפליתי לנדה ראיתי בזה דברים שאינם נראים:

ועוד אני אומר אפי' אם יחלוק אדם על הנס הזה האמור בירושלמי היינו כמ"ש שם שבתולה נבעלה והי' בת ג' שנים ויום א' כבר ואח"כ נמלך ב"ד לעבר השנה יחזרו בתולי' אח"כ שהוא נס נפלא וקשה לומר שהתורה תסמוך דיני' על ניסי'. אבל בז"הז שכל שנותינו וחדשינו מקודשי' ועומדי' מימי הלל האחרון אע"ג שכמה פעמים מאוחר או מוקדם יום ר"ח למולד הלבנה ודחינן ר"ה מיומו ע"י ד' דחיות מ"מ מתחלה נוסדה הטבע על כך ואין צורך לנס והוא מובן לכל מאמין:

ואמנם כל זה שיפורא בתחלת חדש האחרון אך סוף החדש הראשון לא מצינו ראי' מפורשת בש"ס רק התוס' דנדה שם בסוף דבור ס' כן בפשיטות ולשונם מגומגם ודברי מהר"מ לובלין אינו מבורר בזה וכבר נתקשה בהם מהרי"ט ח"ב בחלק א"ע סי' ט"ו ואולי י"ל בזה ק"ו אם תחלת יום עולה בסופה אינו דין שסוף היום יעלה בתחלתה כדרבא ר"ה יו"ד ע"א ועמ"ש תוס' שם ואולי יש לחלק וק"ל:

והנראה בכוונת תוס' דנדה בהקדים דס"ל דשיפורא לאו היינו תקיעת השופר בעצמו. אלא כל הימים המתקדשים ע"י תקיעת השופר הכל נקרא שיפורא דהיינו כל השלשים יום מר"ח עד ר"ח. והשתא יפה כ' תוס' דע"ד משל אשה שנבעלה ב' ניסן אי נימא דשפורא לא גרם בתחלתו א"כ צריכי' שמנה חדשי' שלימי' מיום ב' ניסן עד ב' כסלו ואז תכנס לחדש התשיעי וכיון שלא נתחדש היום שיפורא חדתא צריכא ע"כ שתמתין עד ר"ח טבת ונהי דעכ"פ מרווחת דאי לאו דשפורא גרים הי' צריכה להמתין עד ב' טבת מיום ליום והשתא כלה לה ט' ירחי ביום א' בשפורא דטבת מ"מ ה"ל עשרי שפורא וק"ל:

ולכאורה הי' נ"ל ראי' לשיטה זו מש"ס ר"ה י"א ע"א דקאמר אי דקאי בעצרת וקאמר בחג אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה וקשה הא ד' הויי' אע"כ ס"ל תרי שיפורא גרים ואע"ג דבתר הכי מקשה אכתי בששה ירחי וכו' וה"ל למימר ז' הויי' ז"א דהתם המקשה הקשה כן ולא אסיק אדעתי' הך דמקוטעי' ודשיפורא. אך הא דאמרי' בחמשה מי קאי ילדה היינו סתמא דתלמודא אשר בא לברר דבניסן נולד יצחק עיי' וק"ל:

אך הב"ש מוכיח משם ההיפוך מדכ' תוס' דלמסקנא נמי צריכי' לדתני בבריתא שנה מעוברת הי' משום דילדה בט"ו ניסן ומש"ה מוכח דס"ל דלא אמרי' תרי שיפורא גרים וכבר קדמו בזה במוהרי"ט הנ"ל ונ"ל דההכרח שהבי' לתוס' לזה משום דהיה קשי' להו לפי הבריתא דאותה שנה הי' מעוברת א"כ אי ס"ד תרי שיפורא גרים הרי נולד יצחק לשמנה חדשים ולא חי. אע"כ ס"ל הך סוגי' דלא אמרינן תרי שיפורא גרים ודלא כק"ו דרבא הנ"ל וס"ל אעפ"י שתחלת החדש עולה בסופו מ"מ אין סוף החדש עולה בתחלתו או שיש לחלק דלא שייך ק"ו לענין גמר יצירת הולד נמצא לפ"ז פליגי תוס' דר"ה עם תוס' דנידה:

ולולי דבריהם הייתי אומר שאין זה הכרח דודאי הלכה מקובלת בידינו יולדת לז' יולדת למקוטעי' דשיפורא גרים וה"ה בתחלתה וכן הי' הלכה למשה מסיני ומעתה פליגי ר' יהודה ס"ל דילפי מיני' דה"ה לכל מילי ומכ"ש ביולדת לט' דנילף לידה מלידה דתרי שיפורא גרים ואמנם מאן דפליג ס"ל היום דגלי גלי דוקא בז' גרים תרי שיפורא אבל בט' אפי' חד לא נמצא לענין שיהי' בן ח' ולא יהי' בן קיימא לענין זה לא אמרי' תרי שפורא גרים אבל להיות בן ז' אמרי' שפיר תרי שיפורא גרים:

ולפ"ז יצא לנו דבר מחודש אשה הנבעלת כ"ט סיון תוכל לילד בן קיימא מר"ח כסליו עד סוף טבת ובן ז' נקרא ולא בן ח' ונימול בשבת והוא דבר חדש ובזה מיושבי' דברי החלקת מחוקק שהקשה מש"ס כתובו' ל"ט ע"א דקאמר בשיתא ירחא מי קילדה ומאי קושיי' דלמא ילדה לחמשה חדשי' שלמים ושני ימים ותי' ז"ל דגם לענין סי' נערות ובגרות אמרי' תרי שיפורא גרים. ולכאורה מבואר דליתא ממה שהקשו תוס' נדה ס"ה ע"א ד"ה אלא וכו' שהקשו דה"ל לאוקמא עונה א' לפני נערות והשני' בתחלת נערות ושלישי ג"ח אח"כ וד' בסוף נערות ולפי הנ"ל לא משכחת לי' אמנם נ"ל דודאי למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעי' ולא גרים שיפורא ולא ילפי' אפי' לידה מלידה מכ"ש דגם לענין נערות ובוגרת לא גרים שיפורא וא"כ קשה הוי לי' לאוקמי רבי כהנך מ"ד ובתלתא תלתא ירחי כק' תוס'. אמנם סתמא דתלמודא דכתובו' ס"ל כמ"ד גם לט' יולדת למקטועין ולרמב"ן הלכתא הכי ע"כ בעי הש"ס לאוקמי לרבא הכי ומקשה שפיר מי קא מיעברא. ומיושב נמי מה שהקשה אבן פינה ע"ש:

אבל יותר נראה דבלא"ה לק"מ ואעתיק לשון ריב"ש סי' תמ"ז על נדון זה ממש וז"ל לדבריך הי' לנו לחוש לזנות קודם שנושאי' וכו' אלא שאנן אנו תולי' לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפי' על צד הרחוק שאין חושדין בכשרות ועוד דאשה מזנה מתהפכת וכו' וכ"ש באשה שהי' בחזקת כשרה שנשאי' והיא ברשות בעלה וכו' וכן י"ל כאן נמצא וכאן הי' ולא נאמר שזינתה קודם לכן וכו' עכ"ל. וא"כ תינח ביושבת תחת בעלה משא"כ בכתובו' דמיירי מזונה שזינתה אמרי' כבר נבעלת בתוך י"ב שנה בעילה אחרת קודם שבא עלי' זה ויהי' הוא פטור לגמרי' שהרי לא הי' בתולה ואם תאמר שזה מיעוטא שתתעבר בת י"ב עיי' יבמות י"ב ע"ב. מ"מ הא נמי מיעוטא שתלד לה' חדשים וב' ימים וקרוב לזה כ' מורי בהפלאה ולא נחית למ"ש:

העולה מכל הנ"ל דלא מיבעי' אם נבעלה ביאה שני' סוף סיון וילדה תחלת כסליו דתלי' בכשרו' אלא אפי' לא נבעלה אלא ביאה ראשונה בסיון מ"מ יפה כ' בס' נודע ביהודה דבזה"ז ליכא לסמוך אהך סברא ועוד דמיעוטא עכ"פ איכא ואין לומר א"כ ה"ל תרי רובא להחמיר רוב נשים אין מתעברות בביאה ראשונה ורוב נשים היולדת לז' אינן יולדת לה' חדשים מ"מ איכא כאן חזקת כשרו' וצדקו' דאתי' מכח רובא רוב ישראל כשרי' הם וחזקה כאן נמצא כאן הי' וחזקת הגוף דהשתא הוא דנבעלה וכדאי הם הגאונים הנ"ל לסמוך עלי' ואיתתא ובתה שתיהן כשרות ומ"מ אי הי' מזדמן ענין כזה באי' דאורי' שהוא מיד מזומן לפנינו הייתי מצריך עוד שיהוי ומיתון קודם גמר דין:

ומ"ש מעלתו לפי תי' מהרש"א ביבמות ל"ד ע"א דלאה לא נתעברה מביאה ראשונה שיעקב כבש מעינו בזה נתישב קו' מג"א שלא הי' ראובן מבני תמורה שאפשר שביאה ב' הי' בלילה אחרת ובפרט שיעקב שמר התורה ופירש מחמת דם בתולי' ולא בא עלי' עד אחרי טהרתה אלו דבריו הנה מהרש"א בעצמו לא כ' כן לקושטא דמלתא שהרי תוס' כ' ביבמות ע"ו שמיעכה באצבע ולא כתבו כן רק שהש"ס לא הו"מ להקשו' מלאה ומ"ש מעלתו שפירש מחמת דם בתולי' ליתא לפמ"ש הראשונים שקטנות הי' האחיות ולבן קבל קידושי' וא"כ זמנה עד שתחי' המכה ולא צריך לפרוש גם מ"ש להרוויח ק' מג"א ליתא דא"כ תקשי דה"ל בני שנואה אע"כ בלילה א' נתעברה קודם שהכיר בה:

ובחי' תורה כתבתי ליישב מ"ט נקרא ראובן כי ראה ה' ושמעון נקרא כי שמע ה' מה נשתנה מראי' לשמיעה אבל הענין מתחלה שנאה יעקב ופירש ממנה שלא לשמש עם השנואה עד שהוכר עוברה חזר לאהבתה וכמ"ש רמב"ן אך בני אדם הי' מלעיזי' לומר שהיא שנואה ולא האמינו שיעקב משמש עמה עד שנתעברה משמעון אז הוברר שיעקב אינו שונאה שאילולי כן לא הי' משמש עמה והא"ש בתחלה אמרה ראה ה' בעניי זו פרישו' ד"א ע"כ נתן לה הריון בלילה הראשונה ומן אז לא שנאה בעלה עוד ולא ראה ה' דבר אך שמע בני אדם מדברי' מוזרת בלבנה לאמור שנואה היא זו ויען שמע ה' כי שנואה אנכי ע"כ נתן לי בן שני לברר לכל כי אהובה היא ואסיים באהבה רבה ואחתום בכל חותמי ברכות. פ"ב יום א' יו"ד טבת תקע"א לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ: