שו"ת חקרי לב או"ח/קכח

סימן קכח

כתב הטור וש"ע בא"ח (סי' תרנז) קטן היודע לנענע אביו חייב לקנות לו לולב, וראיתי להב"ח (שם) ורש"ל שדחו דבריהם דחייב בלולב שנינו והיינו לחנכו בלולב של אביו אבל אינו חייב לקנות לו יע"ש, והיה נראה להביא ראיה לפסק הש"ע ממתניתין דסוכה דתני מיד התינוקות שומטין את לולביהן וע"ש ברש"י ותוס' ובש"ס שם (מו, ב) דמוכח להדיא דהיה להם לקטנים לולב, ויש לדחות שהיו עושין כן אף שלא היו חייבין.

א"ק לדברי הב"ח ורש"ל ממ"ש שם (מו, ב) לא ליקני איניש לולבא לינוקא ביומא קמא כו' וא"כ ע"כ צריך לקנות לו דבשלו אי אפשר וי"ל דהתם בשרוצה להוציא אחרים י"ח כל היום אבל בלא"ה אפשר שיצא הוא תחילה ואח"כ יחנך את בנו, ש"ר להתוס' בערכין (ב, ב ד"ה אביו) שכתבו וגבי לולב נמי יכול לצאת בלולבו של אביו וזהו כדברי רש"ל והב"ח וקשה איך נעלם מהם דברי התוס' אלו.

אכן ראיתי בפיסקי תוס' שם (סי' ו) שכתב ויוצא בשל אביו אם הקנה לו מלבד יו"ט הא׳ יע"ש וצ"ל דכונתו אם ירצה דיצאו אחרים י"ח כל היום שאז אי אפשר לחנך בנו בלולבו ואין זה חובה, אך את זה היה נ"ל ראיה ממ"ש בגיטין (נב, א) דאפוטרופוס חייב לקנות לו לולב וכן פסקו כל הפוסקים והרי עיקר חיוב חינוך באב כמ"ש רש"י בברכות (מח, א) והר"ן בפ"ק דקידושין (לא, ב) וכן דעת רוב הפוסקים כמ"ש לעיל בהלכות שבת (סי' ע) וא"כ אי חייבו לקנות לולב באפוטרופוס כ"ש באב וי"ל דאפוטרופוס כיון שאין היתום מצוי אצלו ע"כ חייבוהו לקנות ליתום משא"כ באב דבנו מצוי אצלו, א"נ י"ל דביתום עדיף טפי מאילו אביו חי דזכות הוא לבן דזכין לאדם שלא בפניו ובכתובות (יא, א) אמרו דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד וע"כ אף שאינו חייב האב להוציא ממון ולקנות לבנו לולב משום חינוך כל שאפשר בלולב שלו אעפ"כ היכא דמת האב ונפלו נכסי קמיה יתום חייבו לקנות לו לולב דמסתמא ניחא ליה ליתום למיעבד חינוך מצוה בממוניה, כי ע"כ רפיא בידי אי אביו חייב לקנות לולב לבנו מדין חינוך: