שו"ת חקרי לב או"ח/י

סימן י

עמדתי בדין ברכת התורה בנשים אי מברכות כיון דליתנהו בעשה דתלמוד תורה ללמוד וללמד כמ״ש בדף כ״ט דקידושין ובדף ל״ד. והנה ראיתי להב״י באו״׳ח סימן מ"ז שכתב בשם האגור דמברכות אף שאינן חייבות. ומשום דהוי מלמדה תפלות ליכא כי אם בתורה שבעל פה אבל לא בתורה שבכתב וכד, ועוד דתפילה כנגד קרבן תקנו וחייבות בתפילה ואם כן חייבות בקריאת הקרבנות ויכולות לברך על קריאת הקרבנות וכל שכן לדברי הסמ״ג דנשים חייבות ללמוד דינין שלהן ער כאן. ואני בעוניי נראה לי דאין כל זה מספיק שיוכלו לברך, שהרי כתב הרא״ש בפרק ג׳ שאכלו בדף מ״ז גבי קטן אי מצטרף לזימון בשם רבינו תם דקטן מצטרף לעשרה לדבר שבקדושה ואינו מוציאן דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא והא דסלקי עבד וקטן ואשה דליתנהו בתלמוד תורה משום דספר תורה לשמיעה קאי וברכה לבטלה אינה דאין מברכין אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ד״ת אלא אשר בחר בנו עד הנה דברי רבינו תם יע״ש, הרי דמלבד ברכה דאשר בחר בנו הוי ברכה לבטלה גם בתורה שבכתב. הן אמת דקשה שהרי דעת רבינו תם הובאו דבריו בתוס׳ דר״ה לדף ל״ג בד״ה הא והרא״ש והר״ן לדף ל״א דקידושין דס״ל דנשים יכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא והביא ראיות וסתם תוס׳ שהוא ר״י דחה ראיותיו יע״ש. ואם כן קשה מאי ק״ל הכא משום ברכה לבטלה כיון דס״ל דמברכות על מצות עשה שהזמן גרמה. כי ע״כ היה נראה דגם מ״ש התוס׳ והרא״ש דחייות לראיות שהביא רבינו תם הכל מרבינו תם שהביא ראיות ודחאם וסוף דבר שאין בידו ראיה גמורה דאין ולאו ורפיה בידיה. אלא שראיתי להרמב״ן והריטב״א שם בקידושין שהבינו שהדחיות הם מר״י ואלו רבינו תם פשיט ליה ולדבריהם קשה מדברי רבינו תם אלו.

והנראה לי בישוב דברי רבינו תם דס״ל דגבי ברכתהתורה לכ״ע אינן יכולות לברך כיון דקי״ל כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות וכיון דאסורה בלימוד איך תברך אשר קדשנו במצוותיו וציונו ולא דמי לכל מצות עשה שהזמן גרמה וחולק לר״י בר יאודה שהביא ראיה מאשה שעולה למנין שבעה יע״ש. שנראה דגם בתלמוד תורה יכולה לברך. ומכל מקום גם התוס׳ בר״ה שם והרא״ש בפ״ק דקידושין הביאו ראיה מדעולין למנין שבעה ומברכין ותירצו דברכת דקס"ת בציבור לאו משום קריאת התורה אלא מפני כבוד הצבור א"נ דגם בקס"ת לא היו מברכין יע"ש, ש"מ דברכת התורה על לימוד תורה, נשים אינם מברכות על כל פנים למ"ד דנשים אינך מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא. ואם כן קשה להשלחן ערוך דבסימן י"ז וסימן תקפ"ט פסק כמ"ד דנשים אינן מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא ואיך פסק כאן דמברכות על ברכת התורה כיון שאינן חייבות. גם בטעם מהר״י מולין ז"ל דתפילות כנגד קרבנות תקנום לא ידעתי פירושו דבמצות קרבנות שייך בנשים דנשים גם כן מקריבין וגם בתמיד אף על גב דאינן חייבות בשקלים מכל מקום אם היו רוצים ליתן היו נותנין ועל כן תקנו תפילה בנשים כיון דרחמי הוא כמ"ש בברכות דף כ' אבל חיוב לימוד תורת הקרבנות מזה לא ידעתי מהיכן נפקא ליה והרי נשים ליתנהו בחיוב תלמוד תורה כלל ואי משום דבסדר תפלה תקנו סדר הקרבנות אין זה חיוב לאנשים שלא נזכר בש"ס וכל שכן בנשים וחיוב תפילה בנשים אינו אלא כי אם ח"י ברכות שגם בקריאת שמע פטורות. גם מה שכתב משם הסמ"ג שחייבות ללמוד בדינין שלהן חפשתי בסמ"ג כהלכות תלמוד תורה ולא מצאתי. ומה שראיתי להסמ״ג בעשין י"ב הוא דמה שאמרו דמלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות ה"ד כתורה שבעל פה אבל בתורה שבכתב לא ילמדנה לכתחילה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות עד כאן. ואדרבא מכאן ראיה דליתנהו אף בתורה שבכתב ואסיר לכתחילה ואם כן איך תברך אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ד"ת. וגם לא ידעתי מנין לו חיוב לימוד זה ובתוס' סוטה דף כ"א ד"ה בן עזאי כתבו דחייבות בשמיעה כמו שאמרו בפ"ק דחגיגה דף ג' נשים באות לשמוע ואם כן דינין שלהן אפשר בשמיעה וגם שם בסוטה נראה הכי שהקשו זכות דמאי אילימא זכות דתורה הא אינה מצווה ועושה נראה דליכא שום חיוב בה ואי הוי החיוב מד"ס היכן הוזכר חיוב זה וכיון דפטורות הם תלוי במחלוקת הראשונים אי נשים יכולות לברך ולמ"ד אין מברכות ה"נ אין מברכות. וכן נראה מדברי הרא"ש בפרק ג' שאכלו דלמ"ד אין מברכות לא היו מברכות ברכת התורה. וכן נראה גם כן מהתוס' דר"ה. ואם כן קשה על הבית יוסף דנגד התוס' והרא"ש ורבינו תם אך סמך על האגור וכל שכן שאין טעמו מספיק. גם ראיתי להרב המאירי הביא דבריו הרב ברכי יוסף נר"ו באורח חיים סימן רפ"ב סעיף ז' שכתב דעכשיו אשה אינה עלה למנין שבעה שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראים אמצעיים בלי ברכה אבל עכשיו אך חברך והיא פטורה. ומיהו קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בתלמוד תורה גם אחרים מצווים ללמדו עכ"ל. הרי דפשיט ליה דאשה לא שייכא בברכת התורה כלל. ומיהו למנהגנו שנהגו הנשים לברך על הלולב משא"כ בשאר מצות עשה שהזמן גרמן ולא מחינן בידיהן כיון שיש להן על מה שיסמוכו דעת הסוברים דיכולות לברך על מצות עשה שהזמן גרמה ועיין להר"ב ברכי יוסף נר"ו באו"ח בסימן תרנ"ד אות ב' אם כן היה נראה דה"נ לא מחינן בברכת התורה אלה דלמ"ש דאף ר"ת שהוא מגדולי הפוסקים המתירים, בברכת התורה מודה דאסיר ואם כן אין להן על מה שיסמוכו לברך ברכות התורה וצ"ע.